רקפת רוסק עמינח. משלימה גל פרישות בבנקים הגדולים / צילום: רון קדמי
הודעת הפרישה של רקפת רוסק עמינח מבנק לאומי תפסה את כולם בהפתעה וגם הייתה צפויה במידה רבה. כיצד אפשר ליישב יחדיו את שני הדברים הכה מנוגדים הללו? רוסק עמינח כבר השלימה מה שנקרא "כהונה מלאה", כשבמקרה שלה גם מדובר בכהונה איכותית וטובה עם הפיכת הבנק אותו היא מובילה ביד רמה לזה ששווה הכי הרבה בישראל, כשברקע היא ועמיתיה "זכו" להיות אלה שזוכים לביקורת חברתית-ציבורית הכי חריפה שיש, מצד חברי הכנסת וגם מצד חברי "באים לבנקאים", כולל הפגנות מול ביתה של רוסק עמינח וגם בבית הספר של בנותיה, כשמנגד השכר לו היא זכאית - ומקביליה בסקטור - מוגבל.
מנגד, רוסק עמינח שחררה את מכתב ההתפטרות שלה שעות אחדות לפני שדירקטוריון הבנק אותו היא מובילה מתכנס לישיבה הכי חשובה שלו מזה זמן, ולפחות עד ההחלטה על מי שיחליף או שתחליף את רקפת רוסק עמינח: הישיבה לבחירת היו"ר הבא של הבנק, במקום דוד ברודט.
הערב (א') יתכנס דירקטוריון בנק לאומי לישיבה על מספר נושאים, ובראשם בחירה בין ארבעה: סאמר חאג' יחיא, שמואל (מולי) בן צבי, אוהד מראני ויצחק שריר. במכתב ההתפטרות שלה, שמוען לברודט, הסבירה רוסק עמינח כי "לאחרונה התלבטתי לגבי העיתוי הנכון להודיע על פרישתי מהבנק. החלטתי שיהיה זה נכון להודיע על הפרישה עוד בטרם מחליט דירקטוריון הבנק על מינוי יו"ר דירקטוריון שיחליף אותך, בתום תשע שנות כהונתך. זאת על-מנת למנוע כל אמירה שעלולה לייצר קשר בין זהות היו"ר שייבחר לבין החלטתי לפרוש".
כך, בנק לאומי מוצא את עצמו היום באותה נקודה בה נמצאים שניים ממתחריו העיקריים - הפועלים ודיסקונט: עם חוסר שקט וחוסר ודאות בהנהלה, רק שאצל לאומי זה בא במנה כפולה, כשהוא יובל בקרוב על-ידי יו"ר חדש (גם אם מדובר בדירקטור מנוסה) וגם על-ידי מנכ"ל חדש, וזאת בין היתר תחת אתגר פינטקי שמאיים במיוחד על הנוחות לה הורגלו הבנקים בישראל.
אגב, לעזיבה של רוסק עמינח יש עוד נגיעה לסוגיה מעניינת הנוגעת רק לבנק לאומי - לגבי פפר, "הבנק המקוון" של לאומי, ושבו כבר הושקעו מאות מיליוני שקלים.
לפפר יש שתי אמהות עיקריות: המנכ"לית הדומיננטית רוסק עמינח ותמר יסעור, שלאחרונה פרשה מהבנק, כמו גם חברה הנהלה בכיר אחר - דני כהן. עתה כבר ברור שבעוד זמן קצר שתיהן כבר לא יהיו שם, כשגם היו"ר שאישר את פפר יוחלף. האם זה אומר משהו לגבי שינוי אפשרי בכיוון שבנק לאומי בחר ללכת בו, שלא כמו מתחריו? ימים יגידו.
מגבלת השכר בפיננסים תורמת את חלקה
גם אם רוסק עמינח לא עוזבת בגלל השכר, זה קורה בצל פצצה שניערה את השוק ושמלווה גם את ההליכים לאיתור יורשים לפורשים: מגבלת שכר הבכירים בסקטור הפיננסים. למעשה, העזיבה של רוסק עמינח ממשיכה את הנהירה החוצה מהבנקים, כשכיום שלושת הבנקים הגדולים מסורתית נמצאים ללא מנכ"ל. מדובר בבנק הפועלים, שם הודיע המנכ"ל אריק פינטו על פרישתו, המוקדמת ביחס למתחרים, כבר באפריל השנה. לאחר מכן, בתחילת יוני, הודיעה לילך אשר טופילסקי על כוונתה לפרוש מתפקיד מנכ"לית דיסקונט.
בכל המקרים הללו, כמו גם במקרים דומים בענפים מקבילים ובעיקר בביטוח - יש עננה שמרחפת מעל - עננת מגבלת שכר הבכירים בפיננסים, שמוגבלת לעד פי 35 עלות השכר של מקבל השכר הנמוך ביותר באותו ארגון. בפועל מדובר על מגבלה אפקטיבית בסדר גודל של כ-3.5 מיליון שקל, שאולי נשמעת גבוהה עבור הישראלי הממוצע, אך היא כזו שלא בהכרח מתמרצת מנהלים שהגיעו אליה להיוותר בתפקידיהם שנים ארוכות, ובטח שהיא מקשה על הבאת מנהלים מחוץ לענף או אפילו מהמתחרים. זה נכון גם כשמדובר במילוי משרת המנכ"ל.
גל העזיבות של מנכ"לי שלושת הבנקים, כמו גם של שני מנכ"לים בביטוח (אייל לפידות בהפניקס, שעבר לשיכון ובינוי, ורביב צולר, שעזב לכיל), מתווספים לעוד עזיבות של מנהלים בכירים, בהם נכללים גם דני צידון, לשעבר בכיר מאוד בלאומי, שהביעו תרעומת על מגבלת השכר.
מבחינה זו העזיבה של רוסק עמינח באה על קרקע פוריה, גם אם היא עצמה לא קושרת את עזיבתה למגבלת השכר.
כך, כבר באפריל 2016 - לאחר אישור החוק להגבלת שכר הבכירים בסקטור הפיננסים בכנסת - אמר ל"גלובס" עו"ד פיני רובין, שמזוהה מאוד עם המערכת הבנקאית, כי "עכשיו, יש כאן גם אפליה בתחרות על מנהלים מוכשרים בין המגזר הפרטי הריאלי למגזר הפרטי הפיננסי. למוסד פיננסי לא יהיה עכשיו שום סיכוי לפתות מנהל בכיר מהמגזר הריאלי. יתרה מזאת, אנחנו נראה חיש מהר עזיבה של כוחות מצוינים במגזר הפיננסי, כדי לחצות את הכביש ולעבור לתפקיד פחות אחראי ופחות נתון לחשיפה, אבל עם שכר הרבה יותר גדול. המגזר הפיננסי יפסיד מעתה מראש בתחרות מול המגזר הריאלי על מנהלים מצוינים". כך התריע רובין אז, כשלאחרונה כאמור מנכ"לית דיסקונט לילך אשר טופילסקי הודיעה על עזיבתה את הבנקאות לטובת שותפות בקרן פימי, וזאת על אף הערכות שגרסו כי הייתה יכולה לקבל את המנכ"לות בפועלים.
כך או כך, היום אמר מנכ"ל איגוד החברות הציבוריות, אילן פלטו, כי חוק הבכירים זרע הרס ופגע באיכות הניהול של כספי הציבור. "כמו באבני דומינו, כמעט כל הבכירים בסקטור הפיננסי עוזבים בגלל הגבלת השכר ההזויה והפופוליזם של הממשלה מוביל להרס שיטתי של אבני-היסוד של הכלכלה. כיום הסקטור העסקי כולו מביט מהצד, חושש מהרחבת החוק לכלל החברות הציבוריות ומדיר עצמו מהבורסה הישראלית. הממשלה הבאה תהיה חייבת לבטל את הגבלת השכר הבולשביקית ולפעול לשיקום נזקי החוק", הוסיף.
ולסיום, לצד זאת יש עוד מכנה משותף בין העזיבות של רוסק עמינח, של פינטו ושל אשר טופילסקי: שלושת הבנקים הללו, יחד עם דקסיה הקטנטן, הם הבנקים היחידים בישראל ללא גרעין שליטה. למולם יש את הבנק הבינלאומי, שבניהול סמדר ברבר צדיק, ואת מזרחי טפחות, שבניהול אלדד פרשר. לא מן הנמנע כי לעובדה זו יש קשר ליכולת לשמר מנכ"ל, מרגע שזה החליט שבכוונתו לעזוב - כשיש כתובת מסוימת שיכולה להשפיע ולתת גב.
כך או כך, על רקע כל העזיבות האמורות, המשקיעים בבורסה שלחו היום את מניית בנק לאומי לירידות של 1.1%, וזאת לעומת ירידות של 0.5% במניות הפועלים ודיסקונט - שנמצאים לקראת תקופת אי-ודאות גוברת, ולעומת עליות של כ-0.6% במניות מזרחי טפחות והבנק הבינלאומי , הבנקים שנהנים מיציבות ניהולי ומכיוון ברור.