כדור הארץ / צילום: Shutterstock
מדענים של נאס"א שצילמו את כדור הארץ מן החלל בעשרות השנים האחרונות גילו תופעה מעניינית. בכל שנה האביב מקדים בחצי יום. כדור הארץ נעשה ירוק יותר ופורח יותר חצי יום מוקדם יותר לעומת השנה הקודמת. הפריחה באביב חשובה מאד לדבורי הדבש המאביקות את הפרחים. הבעיה היא שאף אחד לא סיפר לדבורים הצעירות שהאביב הוקדם ובהרבה מקרים הן מגיעות מאוחר מידי. הפרחים כבר קמלו והדבורים נשארות ללא פרחים. האם יצאנו מאיזון?
בשנת 1712, קצת לפני יותר מ-300 שנה העניק כומר בפטיסטי לעולם ברכה וקללה ארוזות היטב יחדיו. תומאס ניוקומן, חרש ברזל וכומר אנגלי המציא וייצר את מנוע הקיטור הראשון ששימש לשאיבת מים ממכרות פחם. מים היו מטרד קשה במכרות. שאיבת המים אפשרה כרית פחם יעילה יותר. המנוע החדש היה לא יעיל במיוחד אבל עדין הוא היה יעיל יותר מכורים אנושיים עם דליים. קרוב ל100 מנועי ניוקומן הותקנו במכרות בדרום מערב אנגליה לפני שהוחלפו על ידי הדור החדש והיעיל יותר של מנועי וואט הסקוטי.
הברכה שהעניק ניוקומן לעולם אפשרה את העולם המודרני. היא מעניקה לנו רווחה, משאבים, קידמה. הברכה של ניוקומן משפרת את איכות החיים שלנו. היא מאפשרת את קיומם של בתי חולים, אוניברסיטאות, תיירות, אינטרנט ומסעות למאדים. ניוקומן זכה למקום של כבוד ורבים רואים בו את אבי המהפכה התעשייתית.
אבל, כמו עם הרבה דברים טובים, הברכה הגיעה ארוזה יחד עם קללה נוראית. המנוע עבד על פחם! כן, חלק מהפחם שנכרה, נשרף על ידי המנוע. לכאורה מחיר הוגן אם מתעלמים מהפליטה המזהמת של פחמן דו-חמצני לאוויר. היום, 300 שנה לאחר המצאת מנוע הקיטור אנחנו מבינים את המחיר.
מדענים חקרו את ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה במשך מאות אלפי השנים האחרונות. לאורך כל התקופה נעו הערכים בין 200 ל-300 חלקיקים למיליון. הפחמן הדו-חמצני הוא גז חממה וגזי חממה חשובים מאוד לקיום האנושי על כדור הארץ. גזי החממה שומרים על טמפרטורה נוחה לקיום החיים על הכדור שלנו. ניתן לומר שגזי חממה בכמויות הנכונות הם הכרחיים לקיום החיים כמו שאנחנו מכירים אותם. ההערכה היא, שללא גזי חממה, הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ תרד מ-18 מעלות למינוס 15 מעלות. קר. קר מאוד.
אגב, גז החממה הנפוץ ביותר הוא אדי מים.
במשך 300 השנה האחרונות בנינו מיליארדים רבים של מנועים. יותר מנועים מאנשים. המנועים שורפים פחם ומשחררים לאוויר גז חממה מעשה ידי אדם. כתוצאה מכך ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר עלה מכ-250 חלקיקים למיליון למעל 400 - כמות גבוהה כל-כך של גזי חממה באטמוספירה, מעצימה את אפקט החממה וכדור הארץ מתחמם.
האקלים משתנה. קרחונים נמסים, גובה פני הים עולה. ומדענים חוששים שעברנו את נקודת האל-חזור. הקללה שקיבלנו עם הברכה עלולה להיות קטלנית הרבה יותר ממה שציפינו עד כדי שינוים דרסטיים באיזונים האקלימיים והרס החיים על כדור הארץ. אחת הסיבות לחשש המתגבר היא המשוב החיובי של התהליך.
עלייה בכמות גזי החממה גורמת להתחממות כדור הארץ. ההתחממות מעלה את טמפרטורת האוויר. אוויר חם מסוגל להכיל יותר אדי מים. אדי מים הם גז החממה הנפוץ ביותר והם מגבירים את תהליך ההתחממות.
האם כבר נגזרה כליה על החיים כפי שאנו מכירים אותם כיום? האם אנו צפויים לראות יותר הצפות, שריפות, היכחדות של בעלי חיים? האם הקללה גדולה מהברכה?
במאי 2018 קמה בבריטניה תנועת "מרד ההכחדה" ששמה לה למטרה להשתמש בהתנגדות לא אלימה על מנת לעצור את משבר האקלים, אובדן חיים והסכנה לקיום האנושות. התנועה דורשת שממשלות העולם יתקשרו בצורה שקופה יותר ופתוחה יותר לגבי המשבר האקלימי ויכריזו על מצב חירום אקלימי. בנוסף, דורשת התנועה חקיקה מיידית להפחתת גזי החממה והקמת אסיפת אזרחים שתפקח על השינויים.
מאות רבות של ערים ומועצות מקומיות ברחבי העולם, רובן באוסטרליה, קנדה ובריטניה, כבר הכריזו על מצב חירום אקלימי. במאי השנה הכריזו בריטניה ואירלנד על מצב חירום אקלימי. לאחורנה הצטרפה קנדה והכריזה על מצב חירום אקלימי.
בישראל היו כבר מספר קריאות להכרזה על מצב חירום אקלימי ולפני כחודש וחצי התקיימה מחאה של מאות תלמידים סמוך לכנסת.
אני אופטימי. סוף העולם עדיין לא הגיע. החדשות הטובות הן שרוב מדינות העולם מצליחות להוריד את כמות פליטת הפחמן דו-חמצני ביחס לכול דולר של כלכלה. בשנת 1990 כלכלת העולם ייצרה 0.77 ק"ג של פחמן דו-חמצני לכל דולר כלכלה וכיום המספר עומד על 0.33. נראה שיפור משמעותי, אך הוא רחוק מלהיות מספק בהינתן הצמיחה הכלכלית העולמית.
כן, אנחנו על סף אסון וכול הסימנים מונחים לפנינו אך גם הפתרונות מונחים לפנינו. בפני מדינת ישראל עומדות שתי אפשרויות אסטרטגיות להתמודדות עם האתגר. הדרך הקשה והדרך הקלה.
הדרך הקלה: לא לעשות כלום. אנחנו מדינה קטנה. בערך אלפית מאוכלוסיית העולם. רוב גזי החממה בעולם מיוצרים בסין ובארה"ב. אפשר לתת לעולם להתמודד עם הבעיה. לנו יש בעיות משלנו. פה זה לא אירופה. נשרוף עוד קצת פחם? מה זה משנה? אפשר לספר לעולם שאנחנו מדינה חדשנית בתחומי האנרגיה, המזון והתחבורה. אפשר גם להכחיש. קצת יחסי ציבור טובים ונעבור.
הדרך הקשה: לעשות. הפתרונות יחייבו את כולנו לשינוי משמעותי. לא ניתן לצפות לפתרון קסם. הממשלה, היצרנים והצרכנים יהיו חייבים לשנות דפוסי התנהגות על מנת להבטיח את עתידנו.
ראשית יש להכריז באופן מיידי על מצב חירום אקלימי בישראל ולהקים קרן לעידוד חדשנות בתחום האקלים. המשבר יכול להיות הזדמנות עסקית לסטארטאפ-ניישן. שנית, יש לעדכן ולהוריד את יעדי הפליטה של גזי חממה. (7.7 טון פחמן דו-חמצני לנפש ב-2030 זה גבוה מדי) ולעבור לייצור חשמל באנרגיות מתחדשות מהר יותר. אנחנו די מפגרים בתחום.
שלישית, נדרש ליישם מעבר מהיר יותר לתחבורה שיתופית, לרכבים חשמליים או לפחות היברידיים.
על כולנו יהיה לשנות את דפוסי הצריכה שלנו וזה יכלול שינוי הרכב המזון שלנו, הורדה בצריכת בשר וצמצום הבלאי והבזבוז של מזון, יישום בנייה שדורשת פחות חימום בחורף ופחות קירור בקיץ, החלפת נורות הלהט הישנות בנורות LED חדשות, חיסכון במים, שתילת עצים, וצמצום השימוש במוצרי פלסטיק.
אני מאוד מקווה שנבחר בדרך הקשה. אולי אני אופטימיסט חסר תקנה. אני גם מתכנן להירשם למכון כושר השבוע. אולי שבוע הבא. אולי באביב. הוא בטח יגיע מוקדם השנה.
הכותב הוא יזם חברתי ומשקיע בהייטק