פחות אלימות ויותר ילדים ביציעים: התוכנית למשיכת בעלי הון לכדורגל הישראלי

בליגות הגדולות של אירופה עוסקים במסע הצטיידות במיליארדי אירו ברכש שחקנים לקראת פתיחת עונת הכדורגל 2019/20. המסע הזה הוא מרכיב אי הוודאות היחיד פחות או יותר של הקבוצות. כמעט לכולן יש בעלים אמידים, אצטדיון ביתי, התפוסה ביציעים עוברת ברוב המקרים שיעור של 90%, והסכמי הטלוויזיה - המנוע העיקרי של התעשייה - נמצאים בעלייה מתמדת, שמבטיחה שאפשר יהיה להמשיך לרכוש שחקנים כמעט בכל מחיר בעתיד הקרוב.

ואצלנו? עונת 2019/20 נפתחת בימים אלה באופן רשמי, עם המשחקים של הקבוצות הישראליות במפעלים האירופיים, תחת לא מעט סימני שאלה.

יותר מדי קבוצות לא יפתחו את העונה באצטדיון הביתי שלהן, לחלקן אפילו אין אחד כזה. גם סביב בעלי הקבוצות יש לא מעט סימני שאלה, והסכם הטלוויזיה הנוכחי שהבטיח סכום שיא לקבוצות תלוי ועומד בבוררות ארוכה בעקבות דרישה של הזכיין להפחתה משמעותית של הסכום.

רגע לפני פתיחת העונה, בדקנו מהן הנקודות המרכזיות שמעסיקות את הקבוצות ואת אנשי מינהלת הליגות, הגוף שאחראי על ניהול הכדורגל המקצועני בישראל. מצאנו הרבה קשיים, אבל גם כמה נקודות אור.

דרושים: עוד מיץ גולדהארים

משה חוגג צעק השבוע, שוב, "תחזיקו אותי" ואיים לעזוב את בית"ר ירושלים אם הגזענות לא תיפסק. בשנה שעברה מאז רכש את הקבוצה, חוגג מציג את כל הסימנים האפשריים לכך שהוא לא הגיע לרוץ מרתון עם הקבוצה.

במינהלת לא מסתירים את העובדה שהם מוטרדים מעניין הבעלות. נכון להיום יש שני בעלי הון עם ודאות להעמיד קבוצות בכסף גדול - מיטש גולדהאר במכבי ת"א ויעקב שחר במכבי חיפה. זה מעט מדי. משה חוגג הוא הצלע השלישית, שהיא הרבה פחות בטוחה.

אלונה ברקת שאחרי הסיבוב הפוליטי לא נראית מחויבת ברמת ההשקעה כמו אלונה ברקת של לפני שנתיים. זאת למרות העובדה שאנשי המינהלת טוענים כי "היא מגיעה כרגיל לישיבות של הליגה ומאוד מעורבת". יותר מדי קבוצות נשענות העונה על כספי הרשויות המקומיות ובנויות סביב תקציב צנוע יחסית. הפועל ת"א היא כבר לא קבוצה גדולה מבחינת יכולת כלכלית ומוחזקת מעל המים בהשקעה מינימלית של בעלים.

יו"ר המינהלת ארז כלפון אומר ל"גלובס" כי הדרך לייצב את הכדורגל חייבת לעבור דרך משיכת בעלי הון, שייהנו מהקלות והטבות רגולטוריות בעקבות ההשקעה הזאת. "הייתי רוצה למשוך לפה יותר אנשים שמנהלים חברות בארץ ובחוץ לארץ", הוא אומר, "להביא לפה יותר יהודים כמו מיטש גולדהאר או אלכס שניידר - שישקיעו פה בקבוצות כדורגל וכתוצאה מכך יקבלו הנחות רגולטוריות כאלו ואחרות".

לדבריו, "זו בהחלט חלק מהתוכנית שלנו - למשוך בעלים חדשים בכדורגל הישראלי. אבל הקלות רגולטוריות הן לא דבר שקל לקבל. כדי למשוך משקיעים צריך לנסות ולפעול להקלה במיסוי".

איזה אינטרס יש למדינה, ובעיקר למשרד האוצר לנוע בכיוון הזה? לטענת כלפון, "רשויות המס ומשרד האוצר צריכים להבין שיש לקבוצת כדורגל משמעות רחבה - מתחת לקבוצת ליגת על יש מחלקת נוער וילדים, והמשמעויות של להביא ילדים לכך שיתאמנו וישחקו במקום להסתובב ולהידרדר למקומות לא נעימים היא גדולה".

חצי מהקבוצות ללא מגרש ביתי

האם בלומפילד יהיה מוכן לפתיחת עונת 2019/20? נדמה שכולם יודעים את התשובה, אבל ממשיכים לשאול את השאלה. זה יהיה נס אם בלומפילד, פרויקט שבו השקיעו כחצי מיליארד שקל, יהיה מוכן בתוך חודש. "אני לא יודע מתי זה יקרה, אני מקווה שמדובר בחודשים לכל היותר", אומר כלפון.

אבל בלומפילד הוא רק סימפטום. יותר מדי קבוצות מקומיות לא מחזיקות באצטדיון ביתי וייאלצו לנדוד גם השנה למגרשים אחרים. ולא מדובר רק בתל אביביות שמחכות לבלומפילד. בסך הכול שבע מתוך 14 הקבוצות בליגה יפתחו את העונה מחוץ לעיר שאליה הן משתייכות.

"לנושא האצטדיונים צריך להיכנס לעומק - חייבים לפעול להקמת שני אצטדיונים בטווח הקרוב, ביחד עם קרן המתקנים, כי זה קריטי", אומר כלפון. הבעיה שעיריות לא ממהרות להקים אצטדיון - שיטת המאצ'ינג להקמת מתקני ספורט לא הוכיחה שהיא מתמרצת עיריות לבנות מתקנים.

העלות ההתחלתית גבוהה גם אחרי ההשתתפות של קרן המתקנים, ומתנפחת בעשרות עד מאות אחוזים, שכולן נופלות על העירייה. ואחר כך יש את עלויות תחזוקה שהן גבוהות מאוד ולא דומות לשום מתקן אחר. בכל אזור הדרום יש היום מתקן אחד ראוי בלבד - בבאר שבע - וגם במרכז ובצפון המצב לא הרבה יותר טוב.

הפועל אשקלון ואשדוד משחקות במתקנים מיושנים וגרועים; נס ציונה, תנדוד צפונה לפתח תקווה; לחדרה ולרעננה אין מגרשים ואין פיתרון באופק. פתח תקווה, שכבר בנתה אצטדיון ראוי, "מבזבזת" אותו אחרי ששוב היא פותחת עונה ללא אף נציגה בליגת העל אחרי שגם מכבי פ"ת נשרה ללאומית.

ילדים במגרשים או כסף משידורים

במינהלת מצהירים שהמטרה המרכזית העונה היא "למלא את האצטדיונים במשפחות". אין שום ענף בידור בישראל שמושך בסוף שבוע אחד כמות אנשים כמו הכדורגל - בעונה שעברה הגיעו לאצטדיונים מספר שיא של 1,430,652 צופים, ממוצע של 41,481 צופים בכל מחזור - וזה בעונה שבה האלופה כבר הייתה ידועה כבר באמצע העונה.

המכשול בדרך למטרה הוא שעות המשחקים, שנקבעות בהתאם להסכם השידורים. המשחק המרכזי משוחק לרוב ביום שני בשעה 21:00, איך אפשר גם לקחת את הילדים וגם להעיר אותם בבוקר לביה"ס? יו"ר המינהלת מבטיח כי "במכרז הבא נדאג לכך שהמשחקים ישוחקו בשעות שיאפשרו לילדים לבוא".

מכשול נוסף הוא התדמית הבעייתית של הענף, שנתפס לעתים כאלים. לכן במינהלת השיקו קוד אתי שיחייב את הקבוצות והשחקנים להתנהלות נאותה גם מחוץ למגרש, בין היתר תוך הפעלת סנקציות כלכליות על אלו שיפרו אותו. זה אולי צעד יותר הצהרתי ותדמיתי מאשר כלי ענישה אפקטיבי, אבל כזה שבטח לא יזיק.

בכל מקרה, הכדורגל הישראלי של היום הוא הרבה פחות אלים מאשר בעבר - כך מראים הנתונים שהוצגו על ידי המשטרה. כמות המעצרים ירדה מ-109 בעונת 2018/19 ל-49 בעונה החולפת; נרשמה ירידה בכמות התיקים שנפתחה מ-255 בעונת 2018/19 ל-194, וגם כמות האוהדים המורחקים מהמגרשים הסתכמה ב-72 בלבד בעונה החולפת לעומת 129 בעונה שלפני כן.

עם זאת, חלק מזה ניתן לשייך לרפורמת השיטור שהובילה לכך שהתקצוב לפעולות אבטחה ושיטור במגרשים נופל כעת על המשטרה ולא על הקבוצות. וכאשר זה המצב, אומרים גורמים שלא לייחוס, המשטרה שנהגה עד היום לדרוש "כמויות מנופחות של אנשי אבטחה ומשטרה" - צמצמה משמעותית את כוח האדם במגרשים. במלים אחרות: פחות שוטרים, פחות מעצרים וחיכוכים עם המשטרה.

במינהלת מציינים כי הורדת רף האלימות ושיפור התדמית היו בין הסיבות לכך שהבורסה לניירות ערך הפכה לספונסר הראשי של הליגה, בהסכם לשלוש שנים. במסגרת ההסכם תשלם הבורסה 12 מיליון שקל ובתמורה תיקרא הליגה "ליגת הבורסה לניירות ערך".

צ'רלטון דורשת לשלם פחות 

נושא אחרון ומהותי לטווח הרחוק הוא הסכם הטלוויזיה. ההסכם הזה הוא המנוע העיקרי של המינהלת והכסף העיקרי שזורם לקבוצות. בעוד שנתיים יפוג הסכם הטלוויזיה הגדול בין צ'רלטון, בבעלות אלי עזור ופיני זהבי, לבין המינהלת. הסכם שאמור להבטיח 126.5 מיליון שקל בשנה.

למה אמור? כי זמן קצר לאחר שזכתה צ'רלטון במכרז - בעקבות התמחרות קשה מול פרטנר שהקפיצה את מחיר הזכויות ב-400% - היא פתחה בהליך בוררות מול המינהלת. לפי גורמים המעורים בפרטים, דורשת צ'רלטון להפחית את הסכום בכ-10 מיליון שקל בשנה. בסך הכול מדובר על יותר מ-50 מיליון שקל. בין היתר, טוענת צ'רלטון כי המכרז לא התנהל באופן תקין וכי הזמן שניתן לה במהלך ההתמחרות להגיב לעליית המחיר לא היה זהה לזמן שניתן לפרטנר. בצ'רלטון דורשים להוריד בדיעבד את המחיר לנקודה האחרונה שבה נוצר פער בלוחות הזמנים.