אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי
1.
בשנים האחרונות פרסמתי כאן עשרות מאמרים וחשיפות על הפנסיה התקציבית, שהולכת ומתנפחת עם השנים ומכבידה מאוד על תקציב המדינה. בכל פעם קיבלתי מיילים מקוראים הבקיאים ברזי הפנסיה התקציבית שאפשרו לי לצלול עוד ועוד לפרטים הקטנים שמרכיבים את התמונה הגדולה, משקפים עיוותים גדולים וחושפים תופעות פסולות לדעתי. הפנסיות התנפחו עד לרמות לא הגיוניות בסקטור הציבורי. אני חייב להדגיש: בבסיס, הכול חוקי. יש כמה וכמה חוקי גמלאות, מורכבים מאוד (כרגיל), שעל בסיסם משלמת המדינה את קצבאות הפנסיה התקציבית. כמובן, בחלק מהארגונים יש חריגות שנעשות שלא כדין ובהן מנסה לטפל הממונה על השכר. אבל העובדה שבבסיס התשלומים האלה חוקיים אינה הופכת אותם לכשרים ולהוגנים מבחינה חברתית. בחסות חוקים מקדמת דנא, שגובשו בהתאם למידותיהם של עובדי הסקטור הציבורי, בעיקר לבכירים שבהם, הוענקו הטבות חריגות, לא הגיוניות, ודאי לא מוצדקות, שיעלו למדינה מאות מיליארדי שקלים בשנים הבאות.
2.
הפנסיה התקציבית חוסה תחת חוקי גמלאות שונים, כמו חוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות), חוק שירות המדינה (גמלאות) וחוק גמלאות נושאי משרה ברשויות השלטון (המתייחס, בין היתר, לחברי כנסת, שרים, שופטים, נשיא המדינה, מבקר המדינה, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד). החוקים מסדירים, בין השאר, את תשלומי הפנסיה התקציבית לעובדי הסקטור הציבורי. החוקים, על תיקוניהם האחרונים, נותנים מענה לשאלה מה קורה לפורשים מהשירות הציבורי שזכאים לגמלת פנסיה תקציבית וחוזרים לעבוד בשירות הציבורי, לא במקום עבודתם הקודם. תתפלאו, או שלא, אבל התיקונים לחוקים (2012 למשרתי הקבע ו-2016 לעובדים בשירות המדינה) שעברו בשנים האחרונות מאפשרים מצב אבסורדי כזה שבו אדם מקבל גם קצבה וגם שכר.
לפי החוקים המקוריים, מי שזכאי לקצבת פרישה במסגרת פנסיה תקציבית ומקבל גם משכורת מאוצר המדינה או מקופה אחרת שהממשלה קבעה כ"קופה ציבורית" (כלומר, חברות ממשלתיות או גופים נתמכים על ידי תקציב המדינה), קצבתו עשויה להיות מופחתת בהתאמה למשכורת שהוא מקבל ולגובה הכנסתו הכוללת משני מקורות אלו ולפי כמה תנאים שנקבעו. אולם החוקים המקוריים קבעו התאמות המצמצמות את תחולת ההסדר של "הקופה הציבורית" על שוטרים וסוהרים באופן שהוא חל רק על שוטרים וסוהרים שפרשו ומשכורתם לאחר הפרישה היא משירות בתי הסוהר או ממשטרת ישראל. כלומר, כל עוד לא חזרת למקום עבודתך הקודם, אתה יכול לקבל גם וגם מהקופה הציבורית. התיקון האחרון לחוק של משרתי המדינה ב-2016, אימץ את ההסדר הזה והחיל אותו על כלל הפורשים משירות המדינה, כך שהם יכולים לקבל גם קצבה וגם שכר, ובתנאי שלא חזרו למקום עבודתם הקודם.
גם לפני תיקוני החקיקה, נקבעה בחוקים המקוריים מגבלת גיל לכפל השכר והפנסיה - 57 למשרתי קבע ו-60 לעובדי מדינה, ולאחר מכן לא הייתה בכלל התחשבנות, אבל המצב הנוכחי הוא מתן רישיון לכל פורש בגיל מוקדם עם פנסיה תקציבית לחזור לעבוד בשירות הציבורי וליהנות מכל העולמות.
המשמעות הכספית של זה היא אדירה. ההערכה היא של מאות מיליוני שקלים לפחות, אם לא מיליארדי שקלים. כל בכירי הצבא, למשל, שמשתלבים לאחר פרישתם בסקטור הציבורי, בין שבמשרד הביטחון ובין שבחברות ממשלתיות, מקבלים גם קצבת פנסיה תקציבית וגם שכר (וצוברים במקום העבודה החדש עוד פנסיה כמובן). כל בכירי הסקטור הציבורי, שפורשים מתפקידיהם במשרדים הממשלתיים ומשתלבים במשרד אחר, מקבלים גם פנסיה תקציבית שמגיעה להם מרגע פרישתם וגם שכר רגיל. להערכתי, יש אלפים רבים של עובדים כאלה לאורך השנים בסקטור הציבורי. הבעיה היא שאין מידע מסודר על הכפילויות הללו ועל היקף העלויות שלהן למשלם המסים. הטעם לכך פשוט: מדובר בשתי מערכות תשלום, גמלאות ושכר שוטף. חבל שהאוצר לא מצליב בין הנתונים כדי להנגיש את המידע לציבור.
עוד עובדה שלא ערים לה: מי שחושב שפנסיה תקציבית או גישור מגיל מוקדם הם פטנט של אנשי מערכת הביטחון בלבד אינו יודע על מה הוא שח. יש קבוצה נוספת של עובדים עם פנסיה תקציבית שזכאים לקצבה עם הפרישה בפועל: עובדים בחוזה בכירים (סמנכ"לים, ראשי אגפים, יועצים משפטיים של משרדי ממשלה או יחידות וכד') שזכאים לקצבה מגיל 50 אם כיהנו לפחות ארבע שנים בחוזה בכירים ולפחות 16 שנים בתקציבית בסך הכול. אם הם פורשים בגיל 50 הם מקבלים קצבה מיד ואם הם פורשים לפני גיל 50, הם מקבלים את הקצבה מגיל 50. המשמעות היא מדהימה: כל בכירי הסקטור הציבורי שהתחילו עם פנסיה תקציבית מתחילים לקבל גמלה מגיל 50 אם פרשו, בדיוק כמו בצבא, ואם אחר כך השתלבו בתפקיד אחר - הם מקבלים פנסיה ושכר כפול.
3.
הנה כמה דוגמאות מהכנסת הנוכחית שסיימה את תפקידה מוקדם מהצפוי.
כחול לבן: הרמטכ"לים לשעבר בני גנץ, גבי אשכנזי ובוגי יעלון מקבלים קצבת פנסיה תקציבית המוערכת ב-65-55 אלף שקל ברוטו לחודש ובנוסף מקבלים שכר מהמדינה כחברי כנסת בסך של כ-44 אלף שקל ברוטו (פלוס הוצאות רכב ועוד), כלומר עד 110 אלף שקל בחודש. עוד מקבלי פנסיה ושכר כפולים בכחול לבן: אורנה ברביבאי, שירתה כ-34 שנה בצבא, השתחררה בדרגת אלוף (פנסיה מוערכת של כ-44 אלף שקל בחודש); אלעזר שטרן, שירת כ-33 שנה בצבא, השתחרר בדרגת אלוף (פנסיה מוערכת בכ-44 אלף שקל); רם בן ברק, שירת יותר מ-30 שנה במערכות הביטחון, בתפקיד האחרון כסגן ראש המוסד (פנסיה מוערכת של 50-40 אלף שקל ברוטו לחודש); יואב סגלוביץ', שירת יותר מ-30 שנה במשטרה, בתפקידו האחרון כניצב וכראש אגף מודיעין וחקירות (גמלתו של סגלוביץ' נעה סביב 40 אלף שקל, לפי הערכות); מיקי לוי, גם הוא שירת יותר מ-30 שנה במשטרה והשתחרר בדרגת ניצב, גמלתו אמורה להיות דומה לזה של סגלוביץ'.
הערכות הפנסיה התבססו על שווי הנוכחי של פנסיה: שכר הרמטכ"ל לפי דוח הממונה על השכר עומד על 89 אלף שקל ברוטו לחודש ותקרת גמלת הפנסיה (70%) עומדת על כ-62 אלף שקל ברוטו לחודש. שכר אלוף עומד על כ-63 אלף שקל בחודש ותקרת גמלת הפנסיה עומדת על כ-44 אלף שקל בחודש. ניצב במשטרה מרוויח כ-56 אלף שקל ותקרת הקצבה עומדת על כ-39 אלף שקל בחודש.
חברי הכנסת מטעם הליכוד שמקבלים גם גמלה וגם שכר של חברי כנסת: יואב גלנט, אלוף במיל', שירת כ-35 שנה בצבא וזכאי לפנסיה של כ-44 אלף שקל; אבי דיכטר שירת כ-35 שנה במערכות הביטחון, בתפקידו האחרון כראש השב"כ. כיוון שראש השב"כ מרוויח בדומה לרמטכ"ל, אפשר להניח שקצבתו של דיכטר עומדת על יותר מ-60 אלף שקל בחודש ברוטו; עוזי דיין, אלוף במיל', שירת יותר מ-35 שנה ולכן זכאי לגמלה של כ-44 אלף שקל ברוטו. כיהן בעבר כיו"ר מפעל הפיס וכמובן קיבל גם אז שכר וגמלה; מירי רגב, תת אלוף במילואים, שירתה בצבא 26 שנה ועל פי הערכות קצבת הפנסיה התקציבית שלה נעה סביב 30 אלף שקל ברוטו לחודש.
סך הכול שמונה חברי כנסת מכחול לבן וארבעה חברי כנסת מהליכוד מקבלים גמלה ושכר בהיקפים משמעותיים. כמובן, אהוד ברק, שעומד בראש "ישראל דמוקרטית", יקבל שכר וגמלה אם ייבחר לכנסת. בעבר הוא קיבל שכר וגמלה כשכיהן כשר.
פניתי לכחול לבן ולליכוד בשאלה אם תשלומי פנסיה תקציבית ושכר במקביל הם לא עיוות חברתי שצריך לתקנו בחוקי הגמלאות. זו הייתה תגובתם:
כחול לבן: "לאחר שנים שבהם שירתו את אזרחי ישראל כמפקדים בכירים בצה"ל ובכוחות הביטחון, בחרו חברי הנהגת כחול לבן להמשיך ולשרת את אזרחי ישראל בשירות הציבורי. במצב זה, ולפי החוק, משלמים יוצאי מערכת הביטחון מס הכנסה מהגבוהים במדינה, מיסוי שחוזר לקופת המדינה, ושמספטמבר הקרוב, תחת ממשלת גנץ, יפעל למען האזרחים".
הליכוד: "אין תגובה בעניין הזה".
4.
שתי דוגמאות בולטות מהתחום המשפטי: אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, מקבל כ-75 אלף שקל ברוטו למס, לפי הנתונים האחרונים של הממונה על השכר באוצר. בנוסף, מנדלבליט שירת בצה"ל כ-30 שנה והשתחרר בדרגת אלוף. לפי הערכות, קצבת הפנסיה התקציבית שהוא קיבל עם פרישתו מצה"ל עומדת על כ-40 אלף שקל ברוטו לחודש.
מה קורה עם שופטים שנכנסו להסדרי פנסיה תקציבית? ובכן, על פי החלטת גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (נושאי משרה שיפוטית ושאריהם), אפשר לקבל גמלה ושכר, אבל רק מגיל 65 ומעלה. לכן, אם שופט פרש בגיל 70 (בערך גיל הפרישה של שופטים), לדוגמה, וממלא תפקיד אחר - הוא מקבל גם וגם באופן מלא (!). כיוון שהפנסיות של השופטים הבכירים מגיעות ל-90-60 אלף שקל, זה משמעותי מאוד. למשל, שופטי העליון לשעבר מרים בן פורת המנוחה ואליעזר גולדברג, שכיהנו כבתפקיד מבקר המדינה, קיבלו גם פנסיה תקציבית המוערכת ביותר מ-70 אלף שקל ברוטו בערך הנוכחי וגם שכר כמבקרי המדינה העומד כיום על כ-49 אלף שקל בחודש, זהה לשכר שר בממשלה.
דוגמה מובהקת יותר: אליעזר ריבלין, שבעת כהונתו כנציב תלונות הציבור על שופטים, בשנים 2013-2018, קיבל שכר כפול: הוא קיבל שכר של כ-97 אלף שקל לפי נתוני הממונה על השכר (שכרו של הנציב הוא כשל שופט עליון) והיה זכאי לקצבת פנסיה כשופט בעליון שנעה בין 60 ל-70 אלף שקל ברוטו בחודש. מריבלין וממשרד המשפטים לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
5.
ועוד דוגמה מבית הנשיא: ראובן ריבלין מרוויח בתפקידו כנשיא כ-63 אלף שקל ברוטו לחודש ובנוסף יש לו קצבת פנסיה תקציבית של כ-27 אלף שקל מתפקידיו כשר וכחבר כנסת. ביחד, כ-90 אלף שקל ברוטו. לפי נתונים שנמסרו לי מבית הנשיא, שכר הנטו המצרפי של ריבלין עומד על כ-56 אלף שקל לחודש.
6.
עובדי השירות הציבורי אינם יכולים לצבור מעל לקצבת פנסיה של 70% מהשכר האחרון. לכאורה זה המקסימום, אלא שיש חריגים ויש דרך להגיע לקצבה שהיא 100% מהשכר האחרון. איך עושים זאת? הנושא הזה צף ועלה עוד בשנת 1999 והגיע עד בית המשפט העליון: המערערת הייתה לא אחרת מהשופטת בדימוס מרים בן פורת, שכיהנה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון עד פרישתה לגמלאות אחרי כ-30 שנה כשופטת. עם פרישתה זכאית הייתה בן פורת לגמלה בשיעור 70% מהשכר שלה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (שווה ערך היום לכ-60-50 אלף שקל ברוטו בחודש). לאחר שפרשה מבית המשפט העליון, החלה בן פורת לכהן בתפקיד מבקר המדינה ושימשה בתפקיד כעשר שנים. במהלך התקופה היא הייתה זכאית גם לשכר של מבקר המדינה (שווה ערך היום ל-49 אלף שקל ברוטו בחודש) וגם לגמלת השיפוט שלה -יחד יותר מ-100 אלף שקל בערך נוכחי (ברוטו. בעלות שכר, זה הרבה יותר). החוק איפשר לבן פורת לצבור בתפקידה כמבקר המדינה עוד קצבת גמלה של 70% מהשכר הקובע.
שתי שאלות: האם במקרים כאלה אפשר לצבור 100% קצבה מהשכר האחרון? התשובה היא כן. ועכשיו נשאלת השאלה שאליה נדרש העליון בזמנו: איך תיקבע הגמלה של בן פורת? האם משכורת של שופט או משכורת של מבקר המדינה, שבין שתיהן קיים פער גדול מאוד לטובת משכורתו של שופט? העליון קבע שהמשכורת הקובעת תהיה הגבוהה בין השתיים, בניגוד לעמדתו של החשב הכללי אז, שי טלמון. המשמעות היא שבן פורת קיבלה 100% קצבת פנסיה תקציבית על משכורתה האחרונה כשופטת עליון. זו קצבה שעומדת לפחות על 80 אלף שקל ויותר.