מחאת יוצאי אתיופיה / צילום: שלומי יוסף
הירי בסלומון טקה ב-30 ביוני, והמחאה החריפה שהגיעה לשיא ב-2 ביולי, היו אתגר לכל ישראלית וישראלי שמנסים לקבל תמונה אמינה על מה שמתרחש סביבם. מקרה הירי עצמו, שמלוא הנסיבות שלו טרם הובררו; התמונה המורכבת של ההפגנות שהורגשו בחלקים נרחבים בארץ; ומעל לכל הרקע לסיפור כולו, אפליית יוצאי אתיופיה ויחס של המשטרה אליהם - כל אלה עוררו באופן טבעי מבול של פרסומים, חלקם סותרים. הדחף לדעת הכול ומיד יכול להוביל להפצת מידע לא-מבוסס.
אחד ההישגים של המחאות הקודמות של יוצאי אתיופיה הוא שבשאלת הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, יש לנו יותר מידע אמין. הפגנות חריפות שפרצו ב-2015 בעקבות סרטון שבו נראו שוטרים מכים חייל צה"ל ממוצא אתיופי הכריחו את הממשלה לפעול, והולידו באוגוסט 2016 החלטת ממשלה על הקמת היחידה למאבק בגזענות. בין השאר הוטל על היחידה לאסוף מידע על היחס לקהילה, לרבות מעצרים ופתיחת תיקים, והיא מפרסמת אותו מדי שנה. הנתונים שנכללו במהדורה שפורסמה באפריל האחרון, אפשרו לתקשורת, בתוך זמן קצר, להלביש את טענות האפליה שעלו בהפגנות בלבוש קונקרטי. המעקב של המשרוקית אחרי התבטאויות של פוליטיקאים בתקשורת מראה שכמה מהם נשענו על הדו"ח כדי להודות בצורך בתיקון.
אבל אם בטווח הארוך המחאה יכולה לחשוף את המציאות החברתית, בטווח הקצר היא יכולה ליצור ערפל קרב. גם כשכלי התקשורת זהירים, הרשתות החברתיות משמשות להפצת ידיעות, סיפורים, תמונות וסרטונים - עובדות "בעד" ועובדות "נגד" - שלפעמים קשה לשפוט מה אמינותן. מערכת המשרוקית בחנה אחדים מהפוסטים האלה שדווחו בפרויקט המאבק במידע כוזב של פייסבוק (ראו גילוי מלא), מפני שעלה חשד שהם אינם מדויקים. אבל התחקות אחר המקור לחלק מהשמועות דורשת זמן: חלק מהטענות שעלו קשה עדיין לבדוק, שכן רבים מפרטי האירועים טרם התבררו. בכתבה הזאת הבאנו רק דוגמאות לקריאה ביקורתית, שמכירה גם במה שלא ידוע לנו עדיין.
טענה: צה"ל הפעיל מסלולי גיוס נפרדים ליוצאי אתיופיה
אחד הנושאים שצפו בעקבות המחאות היו טענות על היחס השונה שמקבלים יוצאי אתיופיה מהממסד. יומיים אחרי ההפגנות הגדולות דיברה ח"כ פנינה תמנו-שטה מכחול לבן, בראיון לכאן ב׳, על מדיניות של הפרדת תלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. היא הוסיפה שהפרדה כזו התקיימה עד לפני שלוש שנים גם בצה"ל, שהפעיל מסלולי גיוס נפרדים למועמדים לשירות ממוצא אתיופי, אף שנולדו בישראל. תמנו-שטה אמרה שביוזמה שלה ושל חברתה למפלגה ח"כ אורנה ברביבאי, שהייתה אז ראש אכ"א, המסלולים נסגרו.
מה אנחנו יודעים? צה"ל אכן הפעיל קורס ייעודי למועמדים לגיוס יוצאי אתיופיה. הקורס, בשם "אמיר", נועד לשמש מסגרת כניסה לשירות צבאי לבני העדה האתיופית, אך לא הוגדר כחובה. הוא כלל טירונות ושיעורים שצה"ל הגדיר כחיזוק יכולות וחיבור לשורשים יהודיים וישראליים. החיילים בקורס עברו אבחון שונה מזה שנעשה בלשכת הגיוס, ולפי תוצאותיו שובצו לתפקידים שונים, כולל ביחידות לוחמות. בין 2015 ל-2017 בוטל הקורס, יחד עם תכניות איתור ומיון נוספות שהיו מיוחדות לעדה האתיופית.
מה אנחנו לא יודעים? מה היו השלכות המסלולים הייעודיים על המתגייסים טרם סגירתם.
איך אנחנו יודעים? מידע שמסר דובר צה"ל למשרוקית של גלובס.
פוסט ויראלי: עברו הפלילי של טקה
בקרב על הנרטיב של הירי בסלומון טקה נכרך גם עברו של טקה. כמה ימים לאחר התקרית שהובילו למותו, נפוץ ברחבי הרשת פוסט שהציג את עברו הפלילי העשיר, כביכול, של טקה. בפוסט נכתב כי לטקה היו "14 עבירות פליליות שכוללות אלימות קשה", בין היתר צוינו מקרים של תקיפה והפעלת מעבדת סמים.
מה אנחנו יודעים? נראה כי הפרטים בפוסט התבססו על דיווח בתוכנית הבוקר של רשת ב-4.7.19. כמה ימים לאחר מכן דווח בתכניתה של גל גבאי בגל"צ כי פרטים אלה אינם נכונים, וכי לטקה הרשעה אחת בלבד ושני תיקים פתוחים על איומים. לפי עורכת הדין שמייצגת את המשפחה, החומרים אליהם נחשפה בנוגע לעברו הפלילי של טקה כללו מספר הליכי חקירה שנסגרו והרשעה אחת, וכי נותרו שני הליכים פתוחים שרף חומרתם נמוך - לדבריה "בעניינים מינוריים שמבטאים שיטור-יתר", ואינם כוללים תקיפה או ניהול מעבדת סמים. בהודעתה האחרונה של מח"ש צוין כי "פרסומים שונים בתקשורת אודות עברו הפלילי של המנוח הינם שגויים. בנסיבות העניין, הוחלט כי מח"ש תקיים בדיקה בנוגע לכך".
מה אנחנו לא יודעים? מכיוון שהמידע הרשמי על תיקי החקירה של כל אדם הינו מידע חסוי, קשה מאוד לאמת את הפרטים במלואם. משטרת ישראל השיבה לנו כי היא אינה משתפת במידע מסוג זה. גם במקרה זה, נראה שיש להמתין לתוצאות החקירה כדי להציג עובדות מוסמכות.
איך אנחנו יודעים? בדיקת המשרוקית, פרסומים תקשורתיים והודעות מח"ש והמשטרה.
פוסט ויראלי: "פרטים על הירי של השוטר"
אחת הזירות הסוערות בשיח הייתה זירת הקרב על הנרטיב של תקרית הירי שהובילה למותו של סלומון טקה ז"ל. במקביל לפרסום הפרטים הראשונים מחקירת האירוע, החל להתפשט ברשתות החברתיות טקסט תחת הכותרת "פרטים על הירי של השוטר מה שלא מספרים בתקשורת". פרטי האירוע בטקסט, ששטף את הרשתות החברתיות, הוצגו כעובדות מוגמרות, אף כי החקירה הייתה בשלביה הראשוניים. בין היתר, נכתב כי במהלך האירוע השוטר ביקש לפזר קטטת שיכורים, כי "הלך לפזר את ההמולה וקיבל מכות, הזדהה כשוטר וקיבל עוד מכות, והתחילו לזרוק לעברו לבנים" וכן לעבר משפחתו, "ואז ירה לפי הנהלים" לכיוון הרצפה.
מה אנחנו יודעים? נראה שהמידע שהופץ נשען על פרסומים בתקשורת כמה ימים אחרי האירוע, שלפיהם מתחזקת ההערכה במח"ש שהשוטר ירה לעבר הרצפה, וכן על פרטים שפורסמו מתוך גרסתו של השוטר. אבל בניגוד למה שהוצג בטקסט שהופץ, מדובר בדיווחים חלקיים ולא בעובדות מוגמרות. הודעת מח"ש העדכנית ביותר מ-8 ביולי, ממצאי הבדיקות תומכים בטענה כי הקליע פגע תחילה בקרקע, וכי נתז מהירי הוא שפגע בטקה והביא למותו.
מה אנחנו לא יודעים? חקירת מח"ש נמצאת בעיצומה. הודעת מח"ש האמורה לא כללה פרטים נוספים שעלו בחקירה, ובמח"ש הבהירו: "החקירה עדיין נמשכת, וכי עדיין לא ניתן לגבש תמונת מצב ברורה וסופית באשר לנסיבות הירי ומהלך האירועים שהביאו לתוצאה הטראגית".
איך אנחנו יודעים? מידע גלוי של מח"ש.
טענות על ירידה במעצרים
ביום רביעי, למחרת ההפגנות הגדולות, טען גלעד ארדן בכאן ב' כי פעולות הממשלה בשנה האחרונה הובילו לירידה של 21% במעצר ישראלים יוצאי אתיופיה. כעבור יום הוא דיבר על שיפור זהה בתופעה אחרת - פתיחת תיקים נגד יוצאי אתיופיה. הנתונים נועדו להראות שהתופעה של שיטור-יתר בדרך לפיתרון, והם צוטטו לאחר מכן במקומות רבים.
מה אנחנו יודעים? נתוני המשטרה סותרים את הקביעה השנייה של ארדן, אבל תומכים בראשונה. מספר תיקי החקירה שנפתחו ליוצאי אתיופיה לא השתנה כמעט מאז 2015. לעומת זאת, מספר המעצרים של יוצאי אתיופיה פחת בשנה האחרונה ב-17%. מאז 2015 הוא פחת ב-23%. השיפור בלט במיוחד בקרב צעירים: בין 2015 ל-2018 פחת מספר המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה ב-50.4%, ואילו של בגירים רק ב-15%.
מה אנחנו לא יודעים? יש לזכור שהמספרים מבוססים על נתוני המשטרה עצמה.
איך אנחנו יודעים? דוח של היחידה למאבק בגזענות, ע"פ נתוני המשטרהני המשטרה
פרסומי רשת: ראיות לכאורה שהאלימות תוכננה מראש
בימי המחאה הופיעו ברשתות החברתיות פוסטים ביקורתיים שביקשו להוכיח שהאלימות בהפגנות הייתה מתוכננת מראש. כבר בצהרי יום ג' 2.7, לכל המאוחר, הופצה בפייסבוק מודעה שנועדה לכאורה להזמין מוחים להגיע בערב להפגנה בתל-אביב, ובה ציור של שוטר עם אקדח מוצמד לרקתו והמילים "תגיעו עם גרזנים". הצלחנו לאתר מאות שיתופים שליליים של המודעה.
ביום שאחרי המחאה הועברה אלינו בווטסאפ הודעה קולית ובה נשמע אדם עם מבטא אתיופי כבד הקורא להגיע להפגנה בצומת קסטינה רעולי פנים עם בקבוקי תבערה, מקלות ואבנים.
מה אנחנו יודעים? בתל אביב ובקסטינה באמת התקיימו הפגנות סוערות.
מה אנחנו לא יודעים? אשר למודעת ההזמנה למחאה, כל השיתופים שלה שמצאנו היו בפוסטים שליליים נגד המוחים. לא ראינו פוסטים שאכן השתמשו בה בפועל כדי להזמין להפגנות. ייתכן שהיא הועברה בקבוצות סגורות, אך לא מצאנו כל עדות לכך. אשר להודעה הקולית, ווטסאפ אינו מאפשר לבדוק מתי החלה הפצת ההודעה, היכן הופצה וכמה אנשים נחשפו אליה. בשני המקרים, אין אפשרות לקבוע אם מדובר במניפולציות או בפרסומים אותנטיים.
איך אנחנו יודעים? לא הצלחנו לאמת או להפריך
שמועת רשת: אישה הרה נפטרה בפקקים
חסימות הכבישים ביום המחאה הגדול יצרו פקקי תנועה כבדים ברחבי הארץ, והביקורת עליהן תפסה חלק נכבד מהעיסוק בהפגנות בתקשורת וברשתות החברתית. לפי בדיקת vigo, כמעט שליש מהשיח הביקורתי ברשת עסק בעמידה בפקק.
אחד הסיפורים הקשים שהופצו ברשתות היה על אישה בהריון שנפטרה באמבולנס בגלל חסימות הכבישים. ידיעה זו צברה תאוצה בפייסבוק וזכתה לאלפי שיתופים ואף הובילה להאשמת המפגינים ברצח.
מה אנחנו יודעים? לא היה ולא נברא. ייתכן שגרעין השמועה הוא פרסום במעריב על אישה הרה שנתקעה בפקק בכביש 35 ופונתה משם באמבולנס - אך היא הגיעה לבית-החולים בשלום.
איך אנחנו יודעים? למרות תפוצתה הנרחבת, הידיעה לא הופיעה בשום ככלי תקשורת מרכזי ומקורה כנראה ברשת. הגורמים הרשמיים - מגן דוד אדום, איחוד הצלה ומשרד הבריאות - אישרו למשרוקית שאינם מכירים מקרה כזה.
גילוי מלא: הכתבה מבוססת בין היתר על בדיקות של "המשרוקית של גלובס" שבוצעו במקור במסגרת שיתוף הפעולה של המשרוקית ופייסבוק. השת"פ נוצר כחלק ממהלך כולל של פייסבוק המתבצע מול מספר ארגונים לבדיקת עובדות בעולם שהוסכמו ואושרו בתקן IFCN והוא כולל תגמול.
להודות במה שלא יודעים / בעז רקוץ'
ב-14 ביוני 2017 פרצה שריפה במגדל דיור ציבורי במערב לונדון. יותר מ-70 דיירים נהרגו. רק בדיעבד נודע שנגרמה מקצר חשמלי במקרר באחת הדירות, אבל למרות הנטייה לקונספירטיביות והעיתונות הצהובה באנגליה, הסיקור העיתונאי היה זהיר ואחראי. תרמה לכך הגישה העניינית של שרים, חברי פרלמנט ונציגי המשטרה ושירותי הכבאות, שביקשו מתושבי הממלכה לגלות אורך רוח עד שיתבררו פרטי האירוע.
גם ברשתות החברתיות לא נרשמה פעילות חריגה של הפצת מידע כוזב, למרות הפוטנציאל שהיה לכאורה בסיפור: הפרופיל החברתי של הדיירים, רבים מהם מהגרים, וזהותו של ראש עיריית לונדון המוסלמי. 48 שעות לאחר השריפה מפקד משטרת לונדון אף ציין בפני עיתון הגרדיאן ש"חשוב לו ברמה האישית להקפיד ולומר לציבור אך ורק דברים שהוא באופן אישי יודע שהם נכונים".
נראה שמפקד משטרת לונדון ביטא את הגישה הנכונה בנסיבות כאלה. אמנם בעידן ה"פוש" קשה להתעקש על דיווח איטי יותר - זה פוגע ברלוונטיות ומזיק לרווחים. אבל המתיחות הגואה בישראל של השבועיים האחרונים סביב מותו של סלומון טקה וסביב ההפגנות שבאו בעקבותיו מאשרות שהחיפזון הוא בדרך כלל מן השטן.
"באיזו זווית השוטר ירה?", "כמה תיקים היו לטקה?", "אתם חייבים לברר מיד מה באמת קרה!" - אחרי האסון בלונדון ארגון Full Fact, גוף בדיקת העובדות הבריטי המנוסה, לא פרסם כל בדיקה בעניין השריפה. ייתכן ולחומרת האסון היה בכך תפקיד משמעותי, אך יש להניח שהתנהלותם המדודה של הרשויות והתקשורת הצליחו לדכא נסיונות להפיץ מידע כוזב בעניין השריפה. הכל מעניין ורלבנטי, והעמדת עובדות על דיוקן בסוגיה ציבורית בוערת היא משימה חשובה, אבל לעולם לא על-חשבון הדיוק והאמינות. למרות הדחף לחרוץ משפט, לפעמים עדיף לומר פחות, ולהודות במה שלא יודעים.
הכותב הוא מנהל המשרוקית של "גלובס"