ד"ר סאמר חאג' יחיא / צילום: רון אלון
לראשונה בהיסטוריה של ישראל יעמוד ערבי אזרח ישראל בראש דירקטוריון של בנק. בנק לאומי. עם זאת, התגובות ברחוב הערבי נעות בין תמיכה מסויגת לשתיקה. האם האירוע הזה הוא הישג לחברה הערבית, הישג אישי בלבד או שמא זהו "תכסיס ישראלי" לפירור הזהות הלאומית הערבית?
חברי דירקטוריון בנק לאומי בחרו ברוב קולות את ד"ר סאמר חאג'-יחיא לתפקיד יו"ר הדירקטוריון. רוב האזרחים הערבים בישראל התייחסו לידיעה זו באופן חיובי, גם אם מסויג לעיתים. בדיונים ברשתות החברתיות, שנוטים מטבעם לפופוליזם, הובעה גם התנגדות לבחירה. מגוון הדעות משקף את האתגר שמולו אנו, האזרחים הערבים בישראל, ניצבים.
מחד גיסא, מדינת ישראל וממשלותיה לדורותיהן פעלו בשיטתיות להדיר ולמחוק אותנו מהשיח הציבורי. הן עשו זאת באמצעות פעולתם של מוסדות השלטון ובאמצעות דה-לגיטימציה למאבקנו למען שוויון זכויות מלא. מאידך גיסא, פעלה הממשלה, מסיבותיה שלה, לשילובנו באופן מוגבל ומבוקר בחברה ולקליטתנו ברבים ממוסדות המדינה, שזמן רב היו חסומים בפנינו בשל אפליה נמשכת וגזענות נגד ערבים.
הצעדים הללו לשילוב של המיעוט הערבי בחברה הישראלית לא התמקדו רק בבודדים מקרב הערבים בישראל, וגם לא רק באלה שמצאו במערכת הביטחון ובצבא דרך לצאת מן העוני ולנסות לטפס בשלבי הסולם החברתי. זה שנים אנו עדים לתהליכים שמטרתם ליצור הזדמנויות לבניית מציאות אחרת. אולם תהליכים אלו רוויים קשיים ומכשולים.
בחירתו של בן אזור המשולש ליו"ר דירקטוריון לאומי אינה דומה למינויים קודמים שבהם זכו, ובצדק, אקדמאים ואנשי מקצוע ערבים רבים. ההבדל טמון בכך שבנק לאומי נהנה ממעמד ציבורי וסמלי מיוחד: הוא אחד התוצרים של ההסתדרות הציונית. לאומי הוא גלגולו של הבנק האנגלו-פלסטיני שההסתדרות הקימה ב-1902.
בחירתו של ערבי, בן העיר טייבה, ליו"ר דירקטוריון הבנק עורר את "צבא ההצלה" הערבי החדש, שמסתבר שכמה מפלוגותיו מתבצרות בגבעות הפייסבוק. אלו התנפלו על חאג'-יחיא ועל כל מי שהעז לברך אותו או ראה בבחירתו צעד חיובי הראוי ולהערכה.
בלטה שתיקתה של ההנהגה הערבית בישראל. בשנים האחרונות התרגלנו לשתיקת ההנהגה ושל האליטות הערביות, המתחפרות במקומן הנוח, שבו שוררים שלווה וביטחון. זאת, בזמן שהעיתונות העברית געשה וסיקרה בפירוט את האירוע. אמצעי התקשורת בעברית שיבחו את הרקע האקדמי הבולט שלו, את הישגיו האקדמיים, את ניסיונו העשיר ברמה הבינלאומית והמקומית, את מקצועיותו המוכחת ואת עליונותו על יריביו.
בתקופה שבה מדינת ישראל דוהרת ימינה אל תהום, עולה שוב שאלת האפשרות והצורך לקבל את מלוא זכויותינו האזרחיות. יש המהססים לגבש עמדות כלפי המדינה ומוסדותיה, בפרט לאור השינויים המתרחשים בה. אולם איננו עוד אותם הילדים היושבים ומחכים לגאולה. המציאות הישראלית מציבה בפנינו דילמות, שהן תולדה של החיים המורכבים שלנו כאן, ובחירתו של אזרח ערבי לעמוד בראש דירקטוריון הבנק הלאומי בישראל היא דוגמה לכך.
איני מהסס לברך את חאג'-יחיא על הישגיו ועל הצטיינותו. יש מי שהמעיטו מערכו של המינוי, טענו שמדובר בתכסיס ישראלי ואף ניסו, מבלי להתייחס לעובדות, לפגוע באיש ולגנות את מינויו.
המינוי הזה ייחשב לסימן דרך מיוחד ומרשים בחייו של המיעוט הערבי במדינה, סימן דרך שיש לברך עליו. עם זאת, יש לכבד גם את דעתם של אלה שאינם רואים בו הישג כביר לחברה הערבית. בסופו של דבר, אלה גם אלה משתתפים בדיון האזרחי המהותי של החברה הערבית בישראל על דרכה ועל האסטרטגיות שלה.
הכותב הוא איש רוח ופרשן פוליטי פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אלקודס אלערבּי". גרסה מקוצרת רואה אור במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. מערבית: צאלח עלי סואעד