שרון שפורר / צילום: שלומי יוסף
1. המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ויו"ר הלשכה החדש אבי חימי קיבלו החלטה נכונה וראויה כשהודיעו על מחיקת תביעת לשון הרע שניהלה הלשכה נגד העיתונאית שרון שפורר.
חשוב לשבח אותם על לקיחת האחריות, כדי שימשיכו באותו קו ביחס לעיתונות גם בעתיד. רק חבל שלקיחת האחריות של הלשכה בפרשיית ניהול התביעה נגד שפורר היא חלקית בלבד.
הלשכה נקטה "דיבור כפול", בכך שלצד הבקשה למחוק את התביעה, היא הודיעה כי אינה מוכנה לשאת בהוצאות של שפורר על ההליך המשפטי שהתנהל נגדה.
הדיבור הכפול אינו מתמצה בכך. בבקשה למחיקת תביעת הדיבה ששלחה לבית המשפט, כתבו הלשכה ותובע מספר 2, יו"ר הלשכה הקודם אפי נוה, כי ההחלטה על המחיקה כלל אינה קשורה לסיכויי התביעה נגד שפורר; וכי הם סבורים כי בצדק הוגשה התביעה, וכי "סיכוייה, ככל שהיה על בית המשפט לברר אותה עד תומה, טובים".
ובמילים אחרות, הלשכה ונוה הודיעו כי הם מוכנים לסגת מניהול התביעה אבל לא מהטענות בתביעה, והם ממשיכים לטעון - עדיין במסגרת ההליך השיפוטי - שהפרסומים של שפורר היו שקריים.
הלשכה כתבה לבית המשפט כי "מקור ההחלטה לבקש את מחיקת התביעה הוא בתפיסה לפיה תקשורת ביקורתית מהווה רכיב חשוב בשיח הציבורי, ועל הלשכה לחזק ידיה, גם כאשר היא טועה באופן הסיקור והצגת העובדות". אולם הסירוב לשאת בהוצאות המשפט בהליך הזה משדר מסר שהוא הפוך לאמירה הזאת. אם הלשכה הייתה לוקחת אחריות מלאה על כך שניהול התביעה נגד שפורר היה מעשה שגוי, היא הייתה מוכנה לשלם בכסף על טעותה ולשאת בהוצאות המשפט של שפורר.
לשכת עורכי הדין רשאית להגן על שמה הטוב ולצאת באופן פומבי נגד הפרסומים נשוא התביעה שלטענתה הם שגויים. אבל כל עוד היא עושה את זה במסגרת ההליך השיפוטי, כל שכן בשלב שבו היא מודיעה על מחיקת התביעה, וכשהיא מסרבת לשאת באחריות למשמעות הכלכלית של ניהול התביעה מצד הנתבעת בתיק - היא הולכת רק את חצי הדרך אל התיקון.
2. החלטה נכונה נוספת, והפעם בלי סייגים, שקיבלה לשכת עורכי הדין תחת שרביטו של היו"ר החדש אבי חימי, הייתה להחזיר לפעיל החברתי ברק כהן את הרישיון לעסוק בעריכת דין.
לשכת עורכי הדין בראשות היו"ר הקודם אפי נוה נקטה הליכים משמעתיים שהובילו לשלילת רישיונו של ברק כהן, לאחר שהוא הועמד לדין פלילי בתיק פרשת "באים לבנקאים".
ב-10 ביולי ביקשה ועדת האתיקה המחוזית בתל-אביב מבית המשפט המחוזי בירושלים להורות לאלתר על הפסקת השעייתו של כהן. בבקשה נכתב כי נוכח הרשעתו של כהן במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שכלל עבירות של פגיעה בפרטיות בלבד, במקום כתב האישום המקורי שייחס לו בין היתר עבירה של סחיטה באיומים - החליטה ועדת האתיקה לנקוט צעד זה. בית המשפט קיבל את הבקשה.
את כהן פגשתי לראשונה לפני שמונה שנים, בקיץ 2011. הימים היו ימיה הראשונים של המחאה החברתית, וכהן זנח ב"צו 8 אזרחי" את משרד עורכי הדין הפלילי שלו, והצטרף לדפני ליף, סתיו שפיר וחבריהם בשדרות רוטשילד.
"אני חובש פה שני כובעים: כובע של אזרח שתומך במחאה וכובע של עורך דין וסנגור שתורם את יכולותיו המקצועיות למען המחאה ומייצג את מי שנעצרו במהלך ההפגנות", הוא אמר לי באותה תקופה.
מאותו יום פעל כהן, לעתים בדרכים קיצוניות מדי, בעיקר בכובע הראשון, כובע המחאה, וקידם שורת פעולות מחאה שונות - נגד ראשי המערכת הבנקאית, נגד פוליטיקאים, נגד לשכת עורכי הדין, נגד שוטרים ועוד.
עכשיו, בזכות החלטת ועדת האתיקה של הלשכה, יוכל כהן לחזור ולחבוש את הכובע השני, כובע הסנגור, ולייצג חשודים ונאשמים בפני מערכת אכיפת החוק. יש לקוות שהוא עצמו לא יחזור אליה יותר כחשוד או כנאשם.