עודד ערן / איור: גיל ג'יבלי
הכותרות בעיתונים דיברו על מינוי מהדהד שיש בו אמירה, אולי אפילו התרסה. הבחירה בדב קוטלר למנכ"ל בנק הפועלים, הראשון זה 15 שנה שלא מגיע מתוך הבנק, אדם שלא עליו המליץ המנכ"ל הקודם, נתפסה כצעד משמעותי של יו"ר הבנק עודד ערן.
אבל לפחות כלפי חוץ, בסביבתו של ערן לא ממש מבינים על מה המהומה. "בהכירי את עודד", אומר גורם מקורב לו, "אני די משוכנע שהוא לא התכוון לשום דבר ממה שמייחסים לו. הוא פשוט החליט בצורה עניינית על המועמד שהכי מתאים מבחינתו".
ומקורב אחר מוסיף: "היו עשרות מועמדים, ובסוף כשאתה מסתכל על מה שהכי טוב לבנק לתקופה הזו, קוטלר הוא זה שעונה על התנאים. הוא יודע לקבל החלטות, הוא מודה בכישלונות, הוא יצליח לשמור על הקיים, הוא ניהל תחום של 'פיימנט' והוא טוב באסטרטגיה".
בין שערן התכוון לייצר אמירה מהדהדת ובין שלאו, אין ספק שהמינוי של קוטלר - שיחליף את אריק פינטו, שהודיע על פרישתו מהתפקיד בסוף השנה - היה לא צפוי. ערן הפתיע את השוק עם המהלך הזה כששמו של קוטלר צץ רק ימים ספורים לפני ההכרזה, בזמן שבמשך שבועות ארוכים כיכבו מעל דפי העיתונים מועמדים פוטנציאליים רבים אחרים. אין גם ספק שלטוב ולרע בתודעה הציבורית המינוי של קוטלר יירשם על שמו של ערן. בבנק הפועלים אולי אין כעת בעל שליטה - לאחר ששרי אריסון מכרה את מניות גרעין השליטה שהחזיקה בידיה - אבל בהחלט יש בעל בית, וזהו ערן.
"אני לא יודע אם עודד רצה לייצר איזה מהלך שמחזק את המעמד שלו או לא, אבל זה מה שקרה", אומר אלון גלזר, אנליסט בנקאות וביטוח וסמנכ"ל לידר שוקי הון. "עד היום, עודד הצטייר כמישהו שנמצא בצד המשפטי: לא הביע עמדות, והיה פחות דומיננטי מבחינה עסקית בהשוואה לקודמו יאיר סרוסי, ופה, במינוי של קוטלר, הייתה בלי ספק אמירה עסקית ברורה: 'אני חושב שהמנכ"ל הזה עדיף לבנק מאשר מישהו שבא מבפנים'".
גם גורמים אחרים בשוק מסכימים כי שלוש שנים אחרי שמונה ליו"ר, המינוי של קוטלר ייזכר כנקודת הזמן המשמעותית ביותר בקדנציה של ערן. "הרגע הכי חשוב בחיי יו"ר זה להוביל בחירת מנכ"ל", אומר אדם שכיהן כמנכ"ל וכדירקטור בחברות ציבוריות. "כל מה שקורה לפני זה או אחרי זה לא משנה. התמזל מזלו של ערן ומנכ"ל הוחלף בקדנציה שלו. זה יכול היה גם שלא לקרות".
צירוף נסיבות ומזל היו גם הגורמים שהביאו לכך שערן התמנה מלכתחילה ליו"ר הפועלים. הוא הצטרף לדירקטוריון הבנק - בהמלצת בעלת השליטה הקודמת, אריסון - רק עשרה חודשים לפני שקודמו בתפקיד, סרוסי, נאלץ להתפטר על רקע פרשת ההטרדה המינית שבה היה מעורב קודמו של פינטו, ציון קינן. בעשרת החודשים האלה, יודעים לספר מכריו, הוא "התאהב" בבנק. ועדיין, כששמו עלה כיו"ר אפשרי, בשלהי 2016, הוא היה צריך "לישון על זה" כמה לילות.
למה בעצם הוא התלבט?
"היו לו חיים נוחים, והוא לא ראה סיבה לקטוע את זה, הוא לא היה בטוח שזה מתאים לו, אבל היום הוא בהחלט שמח על כך, למרות שאני חושב שהוא לא ציפה שזה יקרה. זה תפקיד שדורש תשומות גדולות - זמן, מאמץ גופני, מאמץ נפשי - זה לא תפקיד טריוויאלי, והפער בהכנסה בין דירקטור ליו"ר, לא מצדיק את זה".
בספטמבר האחרון, כשאריסון הודיעה על מכירת מניותיה בבנק (היא עדיין מחזיקה 16% מהמניות, אך כבר לא מוגדרת בעלת שליטה), שלושת הדירקטורים מטעמה - אפרת פלד, עידו שטרן ומאיר ויצ'נר - עזבו. אבל בכל מה שנוגע לערן, שגם הוא מונה כזכור מטעמה, בנק ישראל קבע כי מאחר שאין לו זיקה לאריסון, אין מניעה שיישאר בתפקיד היו"ר. אפילו ביקשו ממנו לא לעזוב.
מדוע? "אולי כדי שלא לזעזע את המערכת", משער גורם המקורב לנושא. "עזיבה של בעל שליטה ושל יו"ר בטח שלא תורמת ליציבות המערכת". ויש המעריכים כי בבנק ישראל רצו שערן יישאר כדי שיעשה סדר בבנק שהספיק להסתבך בשנים האחרונות בכמה פרשות.
"המינוי של ערן הסתמן כמו מינוי של מישהו שבא להיות שוטר בבנק שמסובך בפרשיות", אומר גלזר. "אם זו פרשת התביעה בארה"ב (החקירה המתנהלת נגד הבנק בחשד שסייע ללקוחותיו להעלים מס), ואם זו פרשת ההטרדה המינית".
אז ערן נותר יו"ר, והיה מעורב בעניינים עסקיים משמעותיים, כמו למשל המכירה של ישראכרט על פי המלצות ועדת שטרום, אבל - כאמור - לא ממש הטביע חותם, עד שהגיע הליך מינוי המנכ"ל החדש.
עשרות - אולי מאות - שמות עברו את מפתנה של ועדת האיתור שבראשה הוא עמד, יחד עם דליה לב, לשעבר מנכ"לית אי.די.בי פיתוח ודירקטורית בחברות רבות, ויעקב פאר, יועץ כלכלי. בין המועמדים נכללו גם מי שפינטו המליץ עליהם מתוך הבנק: ארז יוסף, המשנה למנכ"ל וממונה על חטיבת האסטרטגיה (שהשבוע הודיע על עזיבת הבנק); גולן שרמן, המשנה למנכ"ל וממונה על חטיבת החדשנות; וידין ענתבי, משנה למנכ"ל וממונה על חטיבת שווקים פיננסיים ובנקאות בינלאומית.
ענתבי הוא היחיד מבין השמות הללו שהגיע גם לרשימת המועמדים הסופית, מה שמצביע לכאורה על כך שערן וחברי הוועדה לא התנגדו באופן עקרוני למינוי אדם מתוך הבנק, אם כי גם הוא לא אדם שצמח בבנק, אלא הצטרף אליו רק לפני שש שנים, לאחר כהונה כמפקח על הביטוח ושוק ההון וכמנכ"ל בית ההשקעות מיטב דש.
השורה התחתונה היא שערן לא קיבל את המלצותיו של פינטו. המנכ"ל היוצא אומנם היה מעורב בתהליך, ואף נקרא לוועדת האיתור, שם התבקש לפרוס את תפיסת עולמו לגבי האתגרים העומדים בפני הבנק והמועמד המתאים לדעתו לרשת אותו, אולם גורמים בכירים בבנק שמבקרים את המהלך של ערן, יודעים לספר כי פינטו בהחלט לא אהב את התוצאה הסופית.
"אריק אמר שלדעתו, המועמד המתאים צריך להיות אדם באמצע הקריירה, עם נטייה לטכנולוגיה ודיגיטציה. הוא חשב למשל שאם אפשר יהיה להביא את לילך אשר טופילסקי (מנכ"לית דיסקונט היוצאת), היא מתאימה יותר מכל המועמדים הפנימיים. אבל תפיסת העולם שלו היא שאם המועמדים החיצוניים אינם בעלי ערך מוסף לעומת המועמדים מבפנים, צריך תמיד להעדיף את המועמדים מתוך הבנק, כי זה נותן לאנשים אופק ומחזק את הארגון".
וזאת לא הייתה העמדה של ועדת האיתור.
"זה התחיל ללכת לכיוונים אחרים: כל המועמדים היו מבחוץ. לגיטימי שיש החלטה להביא מישהו מבחוץ, אבל לתת למועמדים הפנימיים להתמודד כשבעצם יש החלטה למנות מישהו מבחוץ, זה גורם נזק. ולמרות שעודד אמר שזו לא החלטה עקרונית, לא בטוח שהוא היה כן עם עצמו בעניין הזה".
ואיך פינטו מתייחס להחלטה ללכת בסופו של דבר על קוטלר?
"אריק חשב שקוטלר - כמי שהוא בסוף הקריירה שלו, ולא ניהל ארגון בשנים האחרונות, ואין לו שום גישה לטכנולוגיה - הוא לא הבשורה להתמודדות העתידית של הבנק. הוא יודע לנהל אנשים, זה נכון, אבל זה לא הכול".
זו כמעט יריקה בפרצוף של פינטו, לא?
"אריק לא נעלב, אם כי עודד לכל הפחות היה יכול להעלות את המתמודדים הפנימיים לבנק (לסיבוב הסופי), כדי לתת להם הזדמנות שווה. אבל הוא כנראה לא רצה לקחת סיכון, וזה שידר פסילה מראש של המועמדים הפנימיים. בסוף, לדעתי, זה העביר מסרים לא טובים לתוך הארגון, וייקח הרבה זמן לתקן את זה".
פינטו הסתפק בתגובה לאקונית בעניין: "אני מאוד מעריך את עודד ערן. היו לנו שלוש שנים נפלאות שבהן עבדנו בשיתוף פעולה".
גורם אחר במערכת הבנקאית מציג את העמדה הנגדית: "באופן טבעי, כשבן אדם עוזב, הוא מאוד רוצה להשפיע על מי שייבחר. תראי למשל מה קרה בדיסקונט כשאשר טופילסקי הפעילה את כל כובד משקלה כדי שאורי לוין (שאכן מונה לתפקיד) ייבחר למחליפה. היא ממש עבדה בזה. כך שזה טבעי שפינטו קיווה שייבחרו מי שהוא ממליץ עליהם. אבל עודד היה צריך לקטוע את השרשרת. יש המון ביקורת של בנק ישראל על האופן שבו מתנהלים הדברים בבנק, על ה-DNA של הירושה שם. יש שם DNA לא טוב".
יש מי שמעריכים שגם הפמפום של מועמדים שונים בתקשורת יצר אצל ערן תגובת נגד. "אין שום דבר שהיה בעיתונים שלא היה מגמתי, בין שזה היה מתוך רצון לעזור למישהו או לקלקל למישהו", אומרים מקורבים לבנק.
כך או כך, המסר שעולה מהבחירה בקוטלר הוא ברור. "לשים מישהו שהוא יציר כפיה של המערכת, זה מסר של המשכיות", אומר גורם מחוץ לבנק. "לעומת זאת, המסר של עודד ושל ועדת האיתור היה שהם רוצים משהו אחר, לא מישהו שצמח במערכת, לא מישהו שיש לו מחויבות לאנשים בתוך הבנק. וגם יכול להיות שהם עשו את החשבון שקוטלר לא חייב כלום לאף אחד. הוא איש עשיר, את הכסף שלו הוא כבר עשה, והוא לא תלוי באף אחד. זה לא אדם שמתחיל את הקריירה שלו".
משפחה של פסיכולוגים
ערן, 64, נולד בשכונת צהלה בתל אביב. סבו מצד אביו, ד"ר משה ארהרד, היה ממייסדי חברת הביטוח מגדל, והסב השני, מצד אמו, אריה ארנפלד, היה מנכ"ל בנק איגוד. אביו, מרדכי ערן, היה הפסיכולוג הראשי של הצבא ואמו הייתה פסיכולוגית חינוכית. גם אשתו של ערן היא פסיכולוגית. לבני הזוג, המתגוררים כיום בפרויקט צמרות הרצליה, יש שלושה ילדים ונכד.
הוא עשה תואר במשפטים ועם סיום לימודיו הצטרף למשרדו של עו"ד יוסי גרוס. "הוא היה אסיסטנט, סטאג'ר, וכשפתחתי את המשרד הוא היה המתמחה הראשון", נזכר גרוס. "עבדנו יפה בצמוד".
בתום כשנתיים במשרדו של גרוס, הוא נסע לניו יורק ועבד שם בפירמת עו"ד אמריקאית. כשחזר, הצטרף למשרד עורכי הדין גולדפרב, לוי, גניגר. ברבות השנים צמח ערן להיות שותף במשרד, ששינה את שמו לגולדפרב, לוי, ערן.
מכריו מתארים אותו כאיש בעל אינטגריטי "מהגבוהים שיש", שלא מעגל פינות, נעים ובעל מזג נוח. יחד עם זאת, לא תמיד קל לקרוא אותו. "הוא איש שמחזיק את הקלפים קרוב לחזה", אומר גורם שמכיר אותו, ויש גם מי שמרחיקים יותר ומתארים אותו כ"איש קר, לא ממש קומוניקטיבי, אפילו סוג של עוף מוזר".
עו"ד אלי זהר, שותפו לשעבר של ערן במשרד עוה"ד גולדפרב זליגמן (הגלגול האחרון של המשרד), מתקומם כשהוא שומע את התיאורים הללו: "הוא איש רעים במסגרת חבורה קטנה של אנשים, והוא קומוניקטיבי, אומר את דעותיו, אבל לא יראו אותו באירועים של פתיחות ונעילות. במעמדו, אולי זה קצת מוזר שהוא נטול אגו, אנשים נטולי אגו הם לא אנשים רגילים".
ומה לגבי המישור המקצועי? "הוא איש סופר חכם, שקול מאוד, ומאוד מקובל כאוטוריטה בתחומים של שוק ההון ומיזוגים ורכישות. בעסקאות מורכבות הוא תמיד נקרא לדגל", מעיד עליו אחד ממכריו.
לפני כעשור, נאלץ ערן לפרוש מהמשרד מסיבות אישיות. הוא ניצל זאת כדי ללמוד ספרות באקדמיה ולהרבות בקריאה. בתום הפוגה של כמה שנים חזר למשרד, שבינתיים התמזג עם משרד זליגמן שבראשו עמד זהר, הפעם כיועץ בלבד, ולא כשותף. ואז הגיעה ההצעה להתמנות לדירקטור בפועלים.
"הוא היה מוכן למהלך, כי כעורך דין, הוא עשה כבר כל מה שעורך דין יכול לעשות", אומר אחד ממכריו. "כשישבתי איתו, ראיתי שהוא נהנה מזה. הוא יודע לעבוד עם קונצנזוס ולגבש הסכמה. בדירקטוריון מאוד מעריכים אותו כי הוא קשוב לקולות ויודע להוביל מהלכים לא בכוחניות. אומנם לא הייתי אומר שהוא כריזמטי, אבל הוא משכנע. הוא סיסטמתי ויודע לבנות טיעון בצורה מאוד לוגית".
התכונות האלו, סבורים מכריו, הן שסייעו לו גם במהלך האחרון שבו הצליח להשיג את תמיכת הדירקטוריון במינויו של המועמד המועדף עליו לתפקיד המנכ"ל.
המבחן האמיתי יוצא לדרך
האם קוטלר הוא המועמד המתאים ביותר שניתן היה למצוא לתפקיד? גם ערן מבין שייתכן שמועמדים טובים נמנעו מלהגיע בשל חוק שכר הבכירים. "אין מה לעשות", אומר גורם בתחום הפיננסי המכיר את ערן היטב, "כללי הכלכלה עובדים, וברור שזה מצמצם את מגוון האנשים, והמערכת הפיננסית מפסידה את האנשים הטובים".
אלמנט נוסף שהתלווה לבחירה נוגע לכך שערן עצמו עמד לבחירה מחודשת ימים ספורים לאחר ההכרעה על מינוי המנכ"ל. ואכן, שלושה ימים לאחר הבחירה בקוטלר, החליטה אסיפת בעלי המניות להאריך את כהונת ערן כיו"ר. "הוא היה צריך לבחור מישהו שיתקבל גם על דעת הדירקטוריון, גם על דעת בעלי המניות וגם על דעת המפקחת על הבנקים", אומר גורם בנקאי.
כעת יחל להתגלגל המבחן האמיתי והקריטי של הבחירה בקוטלר, כשהשאלה שעל הפרק היא איך הצמד הזה ינגן יחד. "יחסים בין מנכ"ל ליו"ר בחברה ללא גרעין שליטה, זו אופרה אחרת לגמרי בהשוואה ליחסים בין מנכ"ל ויו"ר במשולש עם בעל שליטה", אומר בנקאי בכיר לשעבר.
וגלזר מוסיף: "אנו רואים שבחברות ללא גרעין שליטה, מערכת יחסים רעה עלולה לגרום לפגיעה עסקית מהותית בחברה. יכולות להיות מחלוקות על הדרך, אך צריך שהם יידעו לפתור את המחלוקות".
אז את מבחן העברת המינוי שרצה ערן צלח, אבל המבחן המהותי - הובלת הפועלים לצד קוטלר על רקע התחרות והשינויים בענף - עדיין ממתין לו. גלזר, כאנליסט בנקים, דווקא אופטימי, ולא מצטרף להערכות שלפיהן הפועלים נמצא כעת בנסיגה.
"אני חושב שבסך הכול, מצבו של הבנק לא רע כמו שהוא נראה לפעמים בתקשורת. עיקר הבעייתיות היא בדברים כמו הטיפול בפרשת החשדות בארה"ב, ששם הבחירה של לאומי התבררה כנכונה יותר (גם נגד לאומי התנהלה חקירה באותו נושא, והבנק סגר זאת בקנס של 400 מיליון דולר. הפועלים כבר הפריש 600 מיליון דולר בגין הפרשה, ועדיין לא הצליח לשים אותה מאחוריו). בדברים מהסוג הזה הבנק הסתבך, ואני חושב שזאת פגיעה שיותר קשורה לצד התדמיתי.
"בפעילות הבנקאית הפועלים המשיך לעשות עבודה טובה לאורך השנים, גם תחת פינטו וגם תחת קינן, שאני חושב שהצליחו לייצר בנק שהוא גם רווחי וגם יעיל וטוב יותר ממרבית הבנקים".