טראמפ שיקר? ראש ממשלת הודו טוען שלא ביקש ממנו תיווך מול פקיסטן

"שמעתי כל כך הרבה על קשמיר. איזה שם יפה", אמר נשיא ארה"ב ביום ב', מקץ שיחה עם אורחו, ראש ממשלת פקיסטן אימראן קאן (=חאן). דונלד טראמפ הודיע כי הוא מוכן ומזומן לתווך בסכסוך קשמיר, המקרב את הודו ואת פקיסטן פעם אחר פעם אל מלחמה גרעינית.

זה לא שהנשיא כופה את עצמו. חלילה. זה שראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בכבודו ובעצמו ביקש ממנו במפורש במהלך פגישתם באוסאקה, יפן, בפסגת ה-20G בסוף החודש שעבר.

"האם אתה מוכן לתווך?"' שאל מודי את טראמפ.

"לתווך איפה?", השתומם נשיא ארה"ב.

"בקשמיר", אמר מודי.

הנשיא, שהבטיח להביא אל קיצו את הסכסוך הישראלי-ערבי בן 70 השנה, מוכן גם להשכין שלום בקו הלא-הפסקת-אש החוצה את קשמיר זה 70 שנה.

הכחשה באישון לילה

ההודים התקשו להאמין למשמע אוזניהם. עשר שעות מפרידות בין וושינגטון לדלהי, וממשלת הודו כבר עלתה על יצועה, או עמדה לעלות עליו, כאשר באה הידיעה על נכונות התיווך של טראמפ.

על פי דיווח מפורט, המתפרסם הבוקר בעיתון "אינדיאן אקספרס", דיפלומטים הודיים התרוצצו בדלהי החשוכה ובוושינגטון שטופת השמש, כדי להבין מה קרה. נבדקו הפרוטוקולים של השיחות, או לפחות הדוחות על מהלכן שנמסרו לאחר מעשה. שום פרוטוקול ושום דוח, הודי או אמריקאי, לא אימת את גרסת הנשיא. מודי לא ביקש שום תיווך בקשמיר. למען האמת, הוא אפילו לא הזכיר את קשמיר.

באישון לילה, שעה וחצי לאחר הכרזת טראמפ, דובר משרד החוץ בדלהי הכחיש רשמית את טענת הנשיא. 11 שעות אחר כך, שר החוץ של הודו, ד"ר ס. ג'יישאנקאר, דיפלומט ותיק ומהוקצע, הופיע במליאת הפרלמנט בדלהי, כדי להודיע שלא היו דברים מעולם. "אני מכחיש באופן קטגורי", הוא אמר, וחזר לצורך הדגשה.

לא הייתה כאן לשון המשתמעת לשתי פנים. הודו הודיעה בעצם, מבלי כמובן להשתמש במילים האלה, שנשיא ארה"ב שיקר. בזמן כתיבת הרשימה הזו, היום לפנות בוקר, טראמפ עדיין לא הגיב על ההכחשה. בדרך כלל הוא אינו נשאר חייב. הדעת נותנת שהוא לא יישאר חייב גם הפעם.

בלי מתווכים זרים

עתיד קשמיר הוא מן העניינים הרגישים ביותר בפוליטיקה ההודית. כל רמז של נכונות להתפשר מעמיד בסכנה פוליטית את הרומזים. לא זו בלבד שהודו מסרבת בהחלט לוותר על ריבונות מלאה בקשמיר - בוודאי לא בחלק של קשמיר הנמצא בשליטתה - אלא שהיא דוחה מעיקרו את הרעיון של בינאום בעיית קשמיר. עמדתה רבת השנים היא שקשמיר יכולה להידון רק באופן דו-צדדי, בינה לבין פקיסטן. לא יהיה אופן תלת-צדדי או רב-צדדי; לא יהיה מתווך זר; לא יהיו ועידות בינלאומיות.

שקולה כנגד אפס היא הסבירות שמודי, העומד בראש הממשלה הדתית-לאומנית ביותר בתולדות הודו, ייסוג אף כמלוא הנימה מן ההסכמה הלאומית על קשמיר. את ניצחונו המסיבי בבחירות הכלליות האחרונות הוא חייב במידה רבה לעמדה נצית נוקשה בנוגע לקשמיר.

נשיא אמריקאי בדרך כלל מקבל תדרוך לפני פגישות מדיניות, ומתדרכיו מפנים את תשומת לבו אל שדות מוקשים אפשריים. אבל הנשיא טראמפ ידוע בחוסר העניין שלו בתהליך התדרוך. הוא סומך לחלוטין על האינטואיציות של עצמו ועל כישרונות המשא ומתן המפורסמים שלו בעולם העסקים.

לרוע המזל, בעיית קשמיר אינה עניין לאינטואיציות. הנרי קיסינג'ר נהג לדבר על הצורך לכתוב "ספר דקדוק" כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי. בעיית קשמיר, שגם היא התחילה ב-1947, מצריכה ספר דקדוק עבה לא פחות. מה הביא אפוא את הנשיא טראמפ להציע לפתור אותה, כמעט כלאחר יד?

"עשרה מיליון הרוגים"

חוץ מהתעניינותו הפומבית רבת הימים בפרס נובל לשלום, טראמפ גם מנסה עכשיו לחלץ את ארה"ב מן הבוץ בן 18 השנה של אפגניסטן. דיפלומטים אמריקאיים נושאים ונותנים עם הטליבאן, מאחורי גבה של ממשלת אפגניסטן. פקיסטן היא כמובן פטרוניתם ההיסטורית של הטליבאן. במידה רבה, המודיעין הצבאי שלה המציא אותם לפני 25 שנה.

נשיא ארה"ב כה מתוסכל וכה קצר רוח, שביום ב' הוא הכריז: "אילו רציתי לנצח במלחמה הייתי יכול לעשות כן בתוך שבוע. אבל אינני רוצה להרוג עשרה מיליון בני אדם... יש לי תוכניות על אפגניסטן שאם הייתי רוצה לנצח במלחמה ההיא, אפגניסטן הייתה נמחית מעל פני האדמה, זה היה נגמר מילולית בתוך עשרה ימים".

ראש ממשלת פקיסטן אימראן קאן ישב לצדו של הנשיא בפנים חתומות, אם כי לא קשה לנחש איזו שאלה התרוצצה במוחו: באיזה נשק צריך להשתמש כדי להרוג עשרה מיליון "בתוך שבוע", או "מילולית בתוך עשרה ימים"?

המנהיג הפקיסטני, שעלה לשלטון רק בשנה שעברה, הוא איש כלבבו של טראמפ. הוא עומד בקריטריונים הטראמפיים של מנהיג ייצוגי: הוא נאה, הוא אתלטי (איך לא? הוא היה כוכב קריקט מהולל), הוא לבוש יפה, דיבורו מלוטש, הוא רב-גינונים. נרנדרה מודי הוא כמעט ההיפך המושלם. טראמפ פעם חיקה בלעג את האקצנט ההינדי הכבד של מודי, שהאנגלית שלו בסיסית ולקויה.

נראה שבחברת אימראן קאן, טראמפ אפילו נוטה לשכוח את הדברים האיומים שנהג להגיד על פקיסטן. כמעט לפני שנתיים הוא הכריז, "אנחנו משלמים לפקיסטן מיליארדים על מיליארדים של דולרים - ובאותה השעה הם מאכסנים את הטרוריסטים שבהם אנחנו לוחמים". בינואר 2018 הוא צייץ: "למרבה הטיפשות, ארה"ב נתנה 33 מיליארד דולר לפקיסטן ב-15 השנה האחרונות, והם לא נתנו לנו דבר חוץ מאשר שקרים וכזב, בחושבם שמנהיגינו הם שוטים... לא עוד!"

קריצה לבבית?

קריעת המסווה מעל פקיסטן משחררת קיטור, אבל אינה מקילה על היציאה המקווה מאפגניסטן. וושינגטון זקוקה לעזרת פקיסטן, בייחוד הממסד הצבאי רב הכוח שלה, המושך בחוטים מאחורי הקלעים.

קריצה אמריקאית ידידותית לפקיסטן בשאלת קשמיר עשויה לרכך לבבות. הפקיסטנים התבוננו בדאגה בשנים האחרונות בהתהדקות של שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ארה"ב להודו. לפנים פקיסטן הייתה בעלת הברית והודו הייתה האויבת. תקיעת טריז בין וושינגטון לדלהי היא אפוא רווח נקי לפקיסטן.

לישראל יש כמובן עניין ניכר במהלכים האלה. מחוץ לארה"ב אין לישראל כיום מערכת יחסים חשובה יותר מזו שיש לה עם הודו. המערכת הזו הבשילה לפני עשרים שנה בזכות סיוע בהול ומועיל שישראל הושיטה להודו במהלך מלחמה עם פקיסטן לאורך קו ההפרדה בקשמיר.

הודו אינה מתמסרת בקלות, ויש לה ידידויות קרובות גם עם איראן ועם רוסיה. היא לעולם אינה מניחה את כל ביציה בסל אחד.

בעיותיה של הודו עם ממשל טראמפ אינן מוגבלות לקשמיר. הודו היא אחת האויבות במלחמת הסחר שלו נגד "ארצות שמנצלות אותנו". תחילה ארה"ב הטילה מכסי עונשין על פלדה ואלומיניום מהודו. לפני חודשיים הוא הודיע, שיסיים הקלות סחר, שנועדו לפתוח את השוק האמריקאי בפני סחורות הודיות. הודו מצידה הגביהה מכסים על מוצרי חקלאות אמריקאיים.

לישראל יש היסטוריה רבת שנים של שיווק שירותים דיפלומטיים, בייחוד בארה"ב. היא ידועה כבעלת מפתחות בוושינגטון. דלתות ולשכות נפתחות לפניה מעשה קסמים. זרים רוכשים את השירותים האלה, וגומלים עליהם. ישראל לא תופתע אם בקשת עזרה תונח על שולחנה. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny