נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם / צילום: ליאור מזרחי
נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, חשדה כי שופט תעבורה שיפץ פרוטוקול, אך נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, לא השתכנע: הנציב דחה בקשת בירור שהגישה לו נשיאת העליון, שהעלתה חשד לכך ששופט מבית המשפט לתעבורה ערך פרוטוקול כוזב בתיק שהתנהל בפניו. בהחלטה שפרסם הנציב היום (ד') צוין כי לאחר בירור יסודי שנערך בנציבות, הנציב לא מצא בחומר שלפניו תשתית עובדתית מספקת על-מנת לבסס את החשד העולה מבקשת הבירור. ואולם הנציב העיר מספר הערות לגבי אופן התנהלותו של השופט בעניינו של הנאשם במסגרת הדיון שהתקיים בפניו באותו תיק.
הסיפור מתחיל בתלונה שהגישה נשיאת בית המשפט העליון לנציב התלונות בהתאם לסמכותה על-פי סעיף 14(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים. חיות פנתה אל הנציב בעניין התנהלות בלתי נאותה לכאורה של שופט מבית המשפט לתעבורה. על-פי בקשת הבירור, עלה חשד לפיו השופט ערך פרוטוקול כוזב בתיק שהתנהל בפניו.
בפרוטוקול נשוא בקשת הבירור נכתב כי הנאשם לא התייצב לדיון, ובאת-כוח התביעה ביקשה לשחרר עד מטעמה שהמתין לתורו על-מנת להעיד ולשפוט את הנאשם בהיעדרו. תחת הכותרת "הכרעת דין" נרשם כי הנאשם מורשע בהיעדרו, ולאחר מכן נרשם כי הדיון מתחדש, שכן הנאשם התייצב.
לאחר תיעוד התייצבותו של הנאשם נשמעו הטיעונים לעונש, ובגזר הדין נקבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובהן העובדה שהנאשם הורשע בהיעדרו בשל איחור של מספר דקות, מוטל על הנאשם קנס סמלי בלבד. זאת, על אף שלחובתו למעלה מ-10 הרשעות קודמות.
עם קבלת בקשת הבירור, פנתה הנציבות אל הקלדן שהקליד את הפרוטוקול, אשר פנייתו הראשונית היא שהביאה בסופו של יום להגשת בקשת הבירור. לאחר קבלת התייחסותו, התבקש השופט להתייחס לטענה שעלתה מדבריו של הקלדן, לפיה הכרעת הדין לא ניתנה בהיעדרו של הנאשם, כפי שמופיע בפרוטוקול, אלא בשעה שהוא נכח באולם, ולא לפני שהשופט וידא בעצמו את זהותו. לאחר קבלת תגובתו של השופט, התבקש הקלדן להשיב למספר שאלות.
לנוכח התרשמותו של הנציב מהמידע שעמד לפניו באותו שלב, כי קיימת אפשרות שהפרוטוקול כוזב ואינו משקף את המציאות שהתרחשה באולם, הוא מצא לנכון להעביר את העניין לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, וזאת בהתאם לחוק הנציבות.
לאחר קבלת עמדתו הראשונית של היועץ המשפטי לממשלה, הוחלט על השלמת הבירור על-ידי הנציב, והוא נפגש בנפרד עם השופט ועם הקלדן. לאור הדברים שנמסרו בפגישות הללו, בצירוף המידע שכבר היה ברשות הנציב, הוא הגיע לידי מסקנה כי אין עוד מקום למעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בבדיקת הפרשה, וכי ההחלטה בבקשת הבירור תינתן על-ידו.
השופט טען כי הנאשם איחר לדיון, ולכן הוא נענה לבקשת התביעה ושחרר את העד שהתייצב לדיון, לאחר שהרשיע את הנאשם בהיעדרו. דברים אלה נרשמו על-ידו בזמן אמת, על גבי פרוטוקול ידני, והוקלדו לאחר מכן במערכת הממוחשבת, לקראת סוף יום הדיונים. לאחר מכן המשיך לדון בתיקים האחרים, כאשר גזר הדין - להבדיל מהכרעת הדין - ניתן בנוכחות הנאשם, שזכה להקלה משמעותית בעונש. מכאן, לדברי השופט, שפרוטוקול הדיון המודפס משקף את כל מה שנאמר והתרחש בפועל. אין מדובר "בהמצאה פרי דמיונו של שופט", אמר השופט בתגובתו לנציב, "איני יודע מי נטפל אליי, ואיני מבין מדוע יטפול עליי אשמת-שווא מוזרה שכזו".
השופט חזר והדגיש כי אין כל היגיון בחשד המיוחס לו בבקשת הבירור, שכן לא ברור איזו תועלת הייתה צומחת לו אם מהלך העניינים היה כפי שנטען.
מנגד טען הקלדן כי לא ראה את השופט עורך פרוטוקול ידני, וכן לא ראה כל התייחסות לתיק זה במהלך יום הדיונים. עם זאת, הקלדן אמר כי אינו יכול לבטל באופן מוחלט את האפשרות שהוא לא הבחין בכך שהשופט ערך פרוטוקול ידני, גם אם הסיכוי שכך היה אינו גבוה.
בנסיבות אלה, קבע הנציב, לא ניתן לשלול את גרסת השופט, לפיה הוא הרשיע את הנאשם בהיעדרו, תוך שימוש בפרוטוקול ידני, בניגוד לחשד כלפיו כי הוא הרשיע את הנאשם בנוכחותו.
עם זאת, לאור הממצאים שעלו בבירור, בחר הנציב להעיר מספר הערות לגבי התנהלותו של השופט. במקרה של הרשעת נאשם בהיעדרו, קבע הנציב, מן הראוי כי בית המשפט יגזור את דינו מיד בסמוך, ולא יפצל את הדיון בעניינו. אין כל היגיון בהרשעת הנאשם בהיעדרו, תוך שימוש בפרוטוקול ידני (ללא פתיחת הפרוטוקול במחשב), מבלי לגזור את עונשו ברצף באותו פרוטוקול ידני.
הנציב הוסיף כי גם במקרה שבו הנאשם מתייצב באולם, לאחר שהורשע ונגזר דינו, יכול השופט לבטל את ההרשעה ואת גזר הדין ולקבוע מועד חדש לשמיעת הראיות, תוך הפעלת שיקול-דעת אם יש מקום להטלת הוצאות מתאימות על הנאשם, בגין התייצבותו המאוחרת בבית המשפט והצורך בזימון עד או עדים פעם נוספת.
עוד העיר הנציב כי ככל שבית המשפט מוצא לנכון לטפל בבקשה כלשהי בתיק מסוים, תוך כדי דיון בתיק אחר, והוא רושם לעצמו את הבקשה ואת והמענה לה, מתוך כוונה לתעד את הדברים בפרוטוקול בשלב מאוחר יותר - עליו לציין זאת במפורש. כלומר, יש לשחזר בפרוטוקול את השתלשלות העניינים, באופן שיובן סדר התרחשותם. "לוּ כך נהג השופט במקרה דנן, לא היה מתעורר ספק אצל הקלדן, שמסר כי הוא לא ראה את השופט עורך לעצמו תרשומת כלשהי; לא שמע אותו מקריא מתוכה; או מודיע בקול על הרשעת הנאשם", כתב הנציב בהחלטתו.
בשולי החלטתו שיבח הנציב את הקלדן, אשר מתוך אזרחות טובה, מצא לנכון לדווח לממונים עליו על מה שנראה בעיניו כבלתי תקין. הובהר כי היה בסיס לתחושתו של הקלדן כי מה שנצפה על-ידו באולמו של השופט היה בלתי ראוי, בהיעדר כל סימן אובייקטיבי לכך שהנאשם הורשע קודם לכן, תוך שימוש בפרוטוקול ידני.
"על כך שהיה ממש בתחושתו זו של הקלדן תעיד העובדה כי הגורמים השונים אשר העניין הובא לפתחם (קרי, נשיא בית המשפט לתעבורה, נשיאת בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה) סברו, כל אחד בתורו, כי יש מקום לבדוק את הפרשה. דברי הערכה אלה נאמרו לקלדן, גם בפניו, בפתח פגישתו עם הנציב", כתב הנציב.