ירון גינדי / צילום: יונתן בלום, גלובס
הבית
אני מגיעה אל הווילה של עידית וירון גינדי במושב תלמי מנשה בשעת בוקר מוקדמת (מדי). הבית שקט. עידית יצאה לעבודה; יובל החיילת, בת 21, בבסיס; והתיכוניסטיות טל ומיכל ישנות בקומה השנייה. שום צליל לא נשמע שעה ארוכה. לאחר זמן מה, הדממה מופרת על-ידי צפצוף טורדני מעומעם של שעון מעורר, שמנסה לשווא להעיר את הבנות. "הן עייפות. היינו ערים עד 3:00 לפנות בוקר. חזרנו מפסטיבל בחיפה שבו טל מכרה את בגדי הים שהיא מעצבת ומייצרת", מסביר לי בעל הבית.
העסק של טל, בת 17 בלבד, מאוד נוכח בבית. סביב שולחן האוכל תלויים בגדי ים מהקולקציה החדשה שלה, ופוסטר ענק של דוגמנית בבגד ים פרי עיצובה של הבת, מונח בכניסה למטבח. כל המשפחה עובדת אצלה כשצריך. האב ממשיך לדבר זמן ארוך על הילדה המוכשרת ש"פתחה לבדה עסק בגיל 15", והגאווה ניכרת בפניו. בהמשך, הוא ידבר באותה התלהבות גם על הבת "החיילת המצטיינת", ועל הקטנה ש"היא המתנה של חיי".
תוך כדי השיחה אנחנו עושים סיור בווילה העצומה. הכול פה גדול - דלתות העץ הכבדות המגולפות, התקרה בגובה שלוש קומות שיוצרת תחושה של מרחב בלתי נגמר, והחלונות העצומים שמעטרים את החלל מהרצפה עד התקרה, ומאפשרים לקרני השמש להאיר כל פינה בבית. מהחלונות נשקף נוף פתוח אל השדות והפרדסים המקיפים את המושב, ואל החצר הנעימה המקיפה את הבית, שמזכירה חצר בצימר מפנק. יש בה ג'קוזי, בריכת שחייה וכיסאות נוח בפינות מוצלות מול הנוף.
השקט סביבנו מטעה. "הבית הזה 'מפוצץ' כל יום-כל היום. זה בית פתוח. בכל שעה ביום יש פה 20-30 אנשים, חברים של הבנות, שלנו ועוד. זה בית חי, תוסס, עם הרבה מוזיקה ובלגן", אומר בעל הבית.
גם בעבודה הוא לא זוכה ליותר מדי שעות של שקט. הוא חובש שלושה כובעים - נשיא לשכת יועצי המס, בעל משרד ייעוץ מס ובעלים של כמה חברות. ה"ווייב" סביבו הוא של פעילות תמידית, של אדם בלתי נלאה שאף פעם לא משעמם לו.
כשהוא מגיש לנו קפה, פלטת פירות עשירה שחתך בעצמו, ועוגת גבינה שעידית הכינה, ומתחיל לספר לי את סיפורו - גם לי לא משעמם לרגע.
תיק אימוץ
"נולדתי וגדלתי בחולון כבן יחיד להורים שאימצו אותי כשהייתי בן שבועיים. מגיל אפס ידעתי שאני מאומץ. הוריי לא הסתירו ממני דבר.
"אף פעם לא חיפשתי את הוריי הביולוגיים, אף פעם לא פתחתי תיק אימוץ, וזה אף פעם לא עניין אותי, כי גדלתי בבית עם כל-כך הרבה חום ואהבה שזה אפילו לא סיקרן אותי. תמיד היה לי ברור מי ההורים שלי, ולא היה לי משבר זהות. השיח בבית היה חופשי, חברים ידעו, השכונה ידעה, ובשכונה סיפרו לי שביום שהוריי הביאו אותי הביתה, עשו חגיגה וכל השכונה באה".
"אבי היה מפקח מס הכנסה 25 שנה, וכשפרש בשנת 76', הוא פתח משרד לייעוץ מס. אמי הייתה תופרת, ובהמשך עבדה כסייעת לגננת בגן ילדים.
"עד גיל 9, כשאבי היה שכיר, היינו מעמד ביניים מינוס. כשאבי פתח את המשרד העצמאי, אז כבר הייתה רווחה כלכלית, מהסוג של מעמד ביניים פלוס. לא אמרו 'לא' על כלום, גם כשלא היה בכלל כסף בבית. אף פעם לא הרגשתי שחסר לי משהו, אבל מרגע שאבי הפך לעצמאי הורגש איזשהו שינוי בבית. היה יותר נוח. גדלתי כילד מפונק מאוד.
החלונות שנעלמו
"הייתי ילד מופרע מאוד-מאוד. עשיתי המון בעיות. לא הלכתי לבית הספר, הלכתי מכות, ועשיתי הרבה שטויות עם חברים. היינו חבורה של מופרעים. היינו מחביאים למנהל את האוטו כל פעם מחדש. פעם החלטנו שלא יהיו יותר חלונות בבית הספר, אז הורדנו את כל החלונות במשך שנה שלמה. כל פעם ששמו חלונות חדשים, הורדנו אותם.
"בכיתה י' זרקו אותי מבית הספר אחרי שהפעלתי את המטפים בקפיטריה, ופינו בגללי את כל בית-הספר. גם בתיכון שאליו עברתי המשכתי להיות מופרע. מבחינת ציונים, בסוף התיכון הבגרות שלי לא הייתה שלמה. אחרי הצבא השלמתי בגרויות".
שירות צבאי
"הצבא עשה לי את השינוי הגדול ביותר בחיי. התגייסתי לצה"ל ועשיתי מסלול מדהים - מחייל בטירונות, דרך קורס מ"כים, סמל בקורס מ"כים, לקורס קציני חי"ר, ולתפקיד מ"מ בקורס מ"כים. בצבא קיבלתי אחריות, וזה העלים לחלוטין את הילד המופרע.
"אבי היה קצין בצבא, וגדלתי על הערכים של לשמור על המדינה ולשרת אותה. כל ילדותי ראיתי את אבי הולך למילואים, עד שהגיע לדרגת רב-סרן. החלום שלו היה שגם אני אהיה קצין בצבא. בסופו של דבר, הייתי קצין כי רציתי לתרום כמה שיותר. כבן יחיד יכולתי שלא להיכנס ללבנון, ואני זוכר ששיגעתי את ההורים שלי, שיחתמו לי כדי שאוכל להיכנס ללבנון".
"שירתי בצבא חמש שנים, השתחררתי בדרגת סגן, והגעתי לדרגת סגן-אלוף במילואים".
עבודות מזדמנות
"כל חיי עבדתי. מגיל מאוד צעיר. הייתי עוזר אינסטלטור, עבדתי בהתקנת תריסים, בשטיפת רכבים. בגיל 17, אמרתי לבחור מהמכולת בשכונת תל גיבורים בחולון: 'אתה כל הזמן בוכה שאתה לא מרוויח, אז בוא תשכיר לי את המקום'. הוא השכיר לי את המקום תמורת 100 דולר לחודש, ופתחתי ספריית קלטות וידיאו. לא היו לי 100 דולר לשכירות מראש, אבל ידעתי שאני ארוויח אותם, ויותר. קניתי את כל הסרטים הכי ג'אנק בעולם, כי ידעתי שבשכונה יאהבו סרטים הודיים, מערבונים, סרטים טורקיים, סרטי מתח ופעולה של פעם. כל תקופת התיכון שלי הפעלתי את ספריית הוידיאו הזאת, והרווחתי מצוין.
"כשהשתחררתי מהצבא, עליתי על מטוס ונעלמתי ברחבי העולם למשך שנתיים וחצי. בהתחלה טסתי למזרח הרחוק, להודו, לפיליפינים, לתאילנד, לאוסטרליה וליפן, ואחר-כך עברתי לארה"ב. מארה"ב המשכתי לדרום אמריקה, ולאורך כל הדרך עבדתי כדי להמשיך לממן את הטיול.
"באוסטרליה עבדתי בחוות, וביפן במכירת תמונות. בתאילנד קניתי חוף עם בונגלוס הרוסים, שיפצתי אותם, הקמתי מסעדה, והפעלתי חוף לתיירים. החוף היה מפוצץ מאנשים. כשהייתי בארה"ב עבדתי במכירת קירבי (שואבי אבק) וניקיתי שטיחים, ותוך כדי עשיתי קורס טיס, כי זה היה חלום שלי".
רק לא ייעוץ מס
"כילד, לא ממש חשבתי מה אהיה כשאגדל, אבל ידעתי שאני לא הולך להיות יועץ מס. רק לא ייעוץ מס. כל השנים אבי אמר לי 'אתה תעבוד איתי במשרד, ותמשיך אותי', ואני אמרתי 'אין שום סיכוי בעולם'. תקופה מסוימת היו לי מחשבות להמשיך בקריירה צבאית, או לשרת בשב"כ. אבל החיים לוקחים אותך למקומות אחרים.
"באותם ימים, בעודי מטייל בדרום אמריקה, אבי עבר אירוע מוחי וניתוחי מעקפים, והיה חולה מאוד. מיד חזרתי לארץ. אבי אמר לי 'יש פה משרד ואחריות, אז רוץ תלמד ייעוץ מס ותיכנס לעבודה'. אבל הקורס ללימודי ייעוץ המס כבר היה באמצע. מנהלי הקורס אמרו לי שאם תוך שלושה חודשים אעשה בחינה על כל החומר שכבר נלמד, ואעבור אותה, אוכל להצטרף ללימודים.
"הלכתי לחבר שכבר למד ראיית חשבון, ובמשך שבועיים הוא לימד אותי את כל החשבונאות, מ-א' ועד ת', ואז זה כבר התחיל לעניין אותי. עברתי את הבחינה, והמשכתי ללמוד. כך קיצרתי טווחים, ונכנסתי למשרד.
"היה לנו משרד קטן בשדרות הר-ציון בדרום תל-אביב, שאבי היה גאה בו מאוד, עם לקוחות שהיו איתו מ-1976, והם איתנו עד היום. אבי היה איש מקצוע מדהים, אהוב, מכובד. הספקתי לעבוד איתו מספר שנים לפני שהוא נפטר".
רואי חשבון מול יועצי מס
"פעם הייתה התנשאות של רואי חשבון על יועצי מס, אבל זה כבר לא קיים. היום אנחנו במצב שהרבה רואי חשבון באים ללשכת יועצי המס, ומבקשים להירשם כיועצי מס. בגלל זה אנחנו משנים עכשיו את החוק לטובת רואי החשבון, כי היום רואה חשבון שעשה תואר אקדמי לא יכול להיות יועץ מס.
"השוק עצמו, העסקים הקטנים, מבינים שהם צריכים יועץ מס ולא רואה חשבון. יש 525 אלף עסקים בישראל, 25 אלף מהם גדולים והיתר קטנים. ל-87% מהעסקים יש מחזור של עד 1.5 מיליון שקל. הם לא צריכים אג"חים והנפקת מניות. הם צריכים יועץ מס שילווה את העסק. יועץ מס זה מקצוע העתיד. אני מוביל עכשיו חקיקה, שמקצוע יועץ המס יהיה אקדמאי, ושילמדו באקדמיה מינהל עסקים עם התמחות בייעוץ מס, כי זה מה שהמגזר העסקי צריך באמת מבחינת הליווי והייצוג מול הרשויות.
"יועצי המס מייצגים את העסקים הקטנים והבינוניים מול רשות המסים, מול ביטוח לאומי, מול הבנקים, מול כל הרשויות, ואנחנו אלה שמכירים את האתגרים היומיומיים שלהם. כשאדם רוצה לקנות בית, הוא בא אליי, כשהוא רוצה לקנות אוטו, הוא שואל אותי 'בליסינג או רגיל'. מדברים על זה ש-43 אלף עסקים נסגרים כל שנה, אבל זו לא גזירה משמיים ואפשר לעצור את זה.
המדינה מכבידה
"לפתוח היום עסק בישראל זו התאבדות. בעלי העסקים מרגישים שהמדינה לא רק שהיא לא מעודדת אותם לפתוח עסקים, אלא להפך, היא מכבידה עליהם ומשיתה עליהם ביורוקרטיה מיותרת. המדינה בעצמה מחבלת גם בפריון וגם בצמיחה. יש פה 200 רגולטורים, שכל אחד צריך לייצר רגולציה, יש מאין, וכל מה שהרגולציה הזאת עושה זה לחנוק את המגזר העסקי.
"מה שאנחנו צריכים לעשות היום במדינה, זה לעודד את בני הדור הצעיר ולומר להם 'לכו, תהיו עצמאים, תפתחו עסקים, תיזמו, תשנו'. לעסקים קטנים יש את הגמישות הכי גדולה. הרבה יותר מעסקים גדולים. בעולם של היום, בתחרות הגלובלית, גמישות היא המפתח מספר אחת להצלחה.
"אבל רוב הדור הצעיר לא רוצה להיות פה, בעסקים העצמאיים, כי הוא אומר לעצמו 'עדיף שאני אלך להיות שכיר מוגן בהסתדרות, עם הבראה, ימי מחלה, כך אני מוגן מבחינת התנאים הסוציאליים שלי, אני לא לוקח סיכונים'. כשאני מרצה בציבור, אני תמיד שואל אנשים בקהל 'מה אתם מאחלים לילדים שלכם, להיות עצמאים או שכירים?', וכולם אומרים 'שכירים, בוודאי'. וזה אסון כלכלי. הדבר הזה הוא פיגוע כלכלי. אבל אפשר לשנות את זה.
"אתן דוגמה: בזמן שהצענו את 'החוק לעידוד עצמאים ועסקים קטנים', החוק היה אמור לעלות 500-750 מיליון שקל, אבל קברו את זה בוועדות, על אף שזה חוק שיעודד את הפריון ויניע את המשק. באותו שבוע, במו"מ עם ההסתדרות, נתנו ל-500 אלף עובדי מדינה 9 מיליארד שקל. עסקים קטנים לא יכולים לקבל עידוד של 500-750 מיליון, אבל 500 אלף עובדי מדינה יכולים לקבל 9 מיליארד שקל, שלא מביאים יותר צמיחה, ולא מגדילים את הפריון".
חינוך השוק דרך המס
"הרבה פעמים ניסתה הממשלה לעשות חינוך שוק דרך המס בתחומים שונים - וזה לא היה נכון לעשות את זה בכל שוק. בשוק הדיור זו היה טעות. אמרו 'אל תקנו דירות, נטיל עליכם מיסוי דירה שלישית'; אמרו 'אל תקנו דירות, כי נעלה את מס הרכישה מ-6% ל-10%'; אמרו 'תקנו רכבים חשמליים ורכבים היברידיים, נוריד לכם את המס על ההיברידיים'; אמרו 'תשקיעו בפנסיה ובקרנות השתלמות כדי שיהיה לכם חיסכון, ניתן לכם זיכויים במס על פנסיה ועל קרנות השתלמות'. בחלק גדול מהמקרים זו הייתה טעות קשה להשתמש בעולם המס כדי לחנך את השוק.
"השימוש שעשו במיסוי המקרקעין פגע בשוקי המקרקעין והנדל"ן. קודם כול, בגלל שלא היה קו אחיד. עד שנת 2012, יכולת למכור שלוש דירות בפטור ממס, ואם היה לך משרד, יכולת למכור גם אותו בפטור. פתאום, בשנים 2013-2016, כבר מהדירה הראשונה אתה חייב לשלם מס. בהתחלה היה מס רכישה בשיעור 6%, ופתאום זה עלה ל-10%. כשאין ודאות מיסויית, יש פגיעה במשק.
"רצו להוריד את מחירי הדירות, אבל הסיכול הממוקד למשקיעים בשוק הנדל"ן השיג פעולה הפוכה. במקום להוריד את מחירי הדירות, הוא העלה אותם. האשם הוא אגף התקציבים באוצר, שגם הכשיל את השר שלו, משה כחלון. המשקיעים הם אבן היסוד בבניית הבניין. צריך הון בשביל לבנות בניין. אז הרצון לפגוע בשוק המשקיעים יצר פעולה הפוכה לשוק הנדל"ן.
"רשות המסים התנגדה הן להעלאת מס רכישה והן למיסוי דירה שלישית. הבעיה היא לא בה. מי שעשה את רוב הטעויות בעניין השימוש במיסוי במקרקעין, וגם הכשיל את השר שלו, הוא אגף תקציבים.
הנה עוד דוגמה - בחוק עידוד השקעות הון לעניין השכרת דירה למגורים. נלחמנו שנתיים בכנסת עבור חוק שיעודד יזמים לבנות דירות להשכרה, במקום למכור את דירותיהם, כדי שהדור הצעיר יוכל לשכור דירה במחיר בר-השגה. הגענו להבנות עם רשות המסים. ומה עשה אגף תקציבים? הרס את החוק, עיקר אותו מתוכן. זה פשוט לא ייאמן. והשר לא יודע מזה. הפוליטיקאים תלויים באגף תקציבים".
"כאשר אגף תקציבים קובע את המדיניות, זו מציאות בעייתית. למה בכלל צריך בחירות אם מי שקובע את המדיניות כבר נמצא בכל המשרדים?"
המשבר בדמוקרטיה
"יש משבר גדול בדמוקרטיה הישראלית. מי שמושל בפועל, שולט פה וקובע את המדיניות, אלה הפקידים והיועצים המשפטיים במדינה, ולא נבחרי הציבור שנבחרו בבחירות דמוקרטיות. גם כשהפקיד הוא באפס אחריות, הוא קובע את המדיניות. אפשר לשנות את זה אם לנבחרי הציבור יהיה אומץ, והם יגידו לפקידות 'די. אנחנו אלו שמחליטים'.
"אני מלווה את עבודת הכנסת מעל שש שנים, מלווה את כל חוקי ההסדרים ושאר החקיקה הכלכלית כל השנה. אני חי בכנסת, בוועדת הכספים ובוועדת העבודה והרווחה, ואני רואה בבירור את המציאות העגומה שבה מי שקובע את המדיניות במדינה הם לא מי שנבחרו לכנסת. זה לא ייאמן.
"בסוף אחת הישיבות שהשתתפתי בה בוועדת הכספים, באתי לנערי האוצר ואמרתי להם 'אתם מבינים שאתם האויב של הילדים שלנו? אתם מאתגרים אותנו כל הזמן עם עוד ביורוקרטיה, ומכשילים את השר שלכם'. בערב אני מקבל טלפון מבכיר במטה של השר כחלון, שאומר לי 'תירגע. יהיה בסדר'; ובסוף שום דבר לא קורה. חקיקה שטובה למשק נעצרת או מעוקרת מתוכן".
סדר יום אופייני
"אני קם בחמש וחצי בבוקר, וכותב שורה של פתקים בטלפון הנייד, שורה של הודעות sms למשלוח ל-20 אנשים, ואת כל הדברים שאני רוצה שייקרו היום. בשש וחצי אני יוצא לעבודה. בשמונה אני משגר את ההודעות ששמרתי בפתקים, וישנם גם אנשים שמקבלים אותן כבר בשבע בבוקר.
"במהלך היום אני מתעסק ב-80 חזיתות, החל מהטיפול בלשכת יועצי המס, והישיבות עם הרל"שית שלי על כל תוכניות העבודה של הלשכה. אני מרצה בכנסים, עובד על חוזרים מקצועיים שאנחנו מוציאים לציבור, ועל תגובות לחוזרים מקצועיים שמפרסמת רשות המסים; מנסח ניירות עמדה שאנחנו רוצים להעביר לכנסת ולמשרד האוצר, וגם פותר בעיות ליועצי מס בכל הארץ כל יום. העבודה ממשיכה למשרד שלי, ולפעילות העסקית שלי.
"במשרד אני פחות נוגע בשוטף. אני מתעסק יותר באסטרטגיה, פתיחת הסניפים שלי, ואם יש בעיות מיוחדות ללקוחות וצורך בחוות-דעת מיוחדות - אני שם. אני מייעץ בתחום המיסוי לאחד היהודים הכי משפיעים בעולם, שיש לו עסקים בארץ, ולאחרונה כתבתי לו כמה חוות-דעת מעניינות.
"נוסף לזה יש לי חברת השקעות בנדל"ן, ששם אני יושב כמעט כל יום עם מנכ"ל החברה. הקמתי עכשיו חברה משותפת עם אתר 'יד 2', שתיתן שירות חדש בארץ למיצוי זכויות מיסוי על מכירת דירה פרטית. אני מתעסק גם בהקמה של חברה נוספת, עם לבנת פורן, שתיתן שירות של תכנון מיסוי בפרישה.
"יום העבודה שלי נגמר בין 23:00 ל-1.00 בלילה, כשבאמצע יכול להיות שאשב עם בנותיי, אבל אני עובד גם אל תוך הלילה. אני עובד 14-16 שעות ביום.
"הבעיה הכי גדולה שלי היא שאני לא מצליח באף יום לישון יותר מ-4.5-5 שעות".
פנאי
"כשאני מגיע הביתה בלילה, מתחיל הבלגן-הכיפי עם המשפחה שלי. אנחנו יושבים יחד אל תוך הלילה, עושים צחוקים עם הבנות, מדברים על מה היה היום, אוכלים, שומעים מוזיקה.
"חוץ מזה אני מוצא זמן לרכוב על אופניים ולרוץ בעיקר בסופי-שבוע. אני רוכב רכיבות שטח גם בארץ וגם בעולם. כל שנה אני נוסע לחו"ל לשבוע, לאלפים, למקדוניה, לגיאורגיה, לקרפטיים, ואני גם עושה סקי.
"אני לא עובד בחופשות ולא בשישי-שבת. מיום חמישי בערב עד יום ראשון בבוקר, אני לא נוגע בכלום. בשישי-שבת הטלפון רוב הזמן לא לידי, ואז אפשר להקדיש זמן למשפחה, לבילויים ולטיולים".
אלמלא הייתי יועץ מס
"הייתי איש שב"כ. זה משך אותי, ועד היום הפעילות הזאת והתרומה שיש בה למדינה מאוד מושכת אותי".
ההתמודדות הבאה
"שלושת מנהלי רשות המסים האחרונים שיצא לי לעבוד איתם מתוקף תפקידי כנשיא לשכת יועצי המס, הם אנשים עם האיכויות הכי גבוהות שפגשתי בחיי. עם דורון ארבלי יצא לי לעבוד רק מספר חודשים, והוא היה מנהל בחסד עליון. עם משה אשר עבדתי חמש שנים בצמידות, והתרומה שלו לעם ישראל לא תסולא בפז. המנהל הנוכחי ערן יעקב הוא אחד האנשים הכי מוכשרים וחרוצים שאני מכיר, עם ראיית מקרו רחבה ויכולת ביצוע נדירה.
"עם זאת, אחרי מה שעשה פה משה אשר, ומה שאני כבר רואה שערן יעקב עושה ועוד יעשה, וכהשלמה לתרומה האדירה שלהם, הגיעה העת למהלכים מחוללי שינוי שהם נדרשים והכרחיים לעם ישראל ולכלכלה הישראלית, מהלכים שחייבים להוביל ולשנות ברשות המסים. מי שיכול להוביל אותם הוא רק איש מקצוע שבא עם ראייה רחבה מבחוץ. זה טבעי והגיוני שמי שגדל בתוך המערכת, לא נחשף לראייה כזו, מוכשר ככל שיהיה.
"אם בעוד שלוש שנים וחצי יהיה לשר האוצר אומץ למנות מישהו מבחוץ, אני מתכוון להתמודד על תפקיד מנהל רשות המסים. זאת, על אף שזה שירות מילואים ארוך שטומן בחובו הקרבה אישית וכלכלית לא מבוטלת".
לא יודעים עליי
"נחטפתי על-ידי המחתרת האסלאמית בפיליפינים - ארגון ה-MNLF שחתר בזמנו לעצמאות האי מינדנאו שבדרום המדינה - ובזכות הערבית הסורית שלי הצלחתי להשתחרר אחרי 24 שעות.
"טיילתי עם ארבעה ישראלים בפיליפינים, וחברים מה-MNLF חטפו אותנו. סיפרנו להם שאנחנו סטודנטים דרום אפריקאים, כי שניים מאיתנו היו אשכנזים לבנים ושניים היו שחורים. זה היה סיפור כיסוי שלנו.
"החוטפים הפיליפינים שלנו דיברו ערבית, כי הם התאמנו בדמשק. אבי למד בסוריה ולימד אותי קצת ערבית, אז דיברתי ערבית סורית ששמעתי בבית. סוכם עם החבורה (החטופים), שרק אני מדבר וכל השאר שותקים. החוטפים אמרו לי, 'אנחנו לא מבינים איך יש לך ניב סורי, אתה מדבר ערבית סורית, ולא ערבית רגילה'. אז סיפרתי להם סיפור על זה שאנחנו מטיילים בעולם, ושהיינו גם בסוריה ושם למדתי ערבית סורית. כך הצלחתי להתחבב עליהם, והם שחררו את כולנו. השגריר של הפיליפינים במינדנאו הגיע אליהם, והם שחררו אותנו לידיו".
"יזמים צעירים מעוררים בי השראה"
על מה אתה מתחרט?
"שלא שמעתי בקול אשתי שאמרה שהיא רוצה משפחה עם חמישה ילדים. מעצבן שהיא תמיד בסוף צודקת, אבל אני רציתי לעצור".
מה עלול לשבור את רוחך?
"הדבר היחידי ששובר אותי, ואני מנסה להדחיק ולהתרחק מזה כל הזמן, זה הסבל של משפחות שכולות והורים שמאבדים ילד חייל".
למי אתה מתגעגע?
"לאבי. לא מזמן חלמתי עליו בלילה, קמתי עם התרגשות מטורפת".
מיהו גיבור ילדותך?
"ג'וליאנו ג'אמה, שחקן קולנוע איטלקי שגילם את רינגו במערבונים".
מי מעורר בך השראה?
"יזמים צעירים שמחליטים לקחת סיכונים, לנסות, ליצור, לחדש, ומסרבים לקבל לא. בתי טל היא דוגמה לזה עם העסק לעיצוב ולמכירת בגדי ים, שהקימה בגיל 15.5. גם פרופ' יובל נוח הררי מעורר בי השראה. ספריו חיזקו אצלי תובנות משמעותיות על החיים".
מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"החינוך שלי לבנותיי. אני הורס אותו. אני מפנק, הכול מותר ואפשר. בני הזוג שלהן בעתיד ישלמו מחיר יקר על החינוך הקלוקל שלי. יש שלושה אנשים מסכנים בעולם, שעדיין לא יודעים שהם מסכנים".
מה מניע אותך לקום בבוקר?
"חדוות היצירה והעשייה. אני רואה הצלחה כדבר ששוחים אליו, ויש גלים והמלח נכנס לעיניים, וזה למרחקים ארוכים. אני קם כל בוקר, לובש בגד-ים ויוצא לים הפתוח".
מתי בכית בפעם האחרונה?
"כשבתי יובל קיבלה תעודת מפקדת מצטיינת של בסיס הטירונות שלה".
על מה לא תסלח?
"אני כל הזמן סולח. זאת הבעיה הכי גדולה שלי".
מה חסר לך בחיים?
"שעות שינה".
איזה חטא היית מבצע אם היית יודע שלעולם לא תיתפס?
"הייתי שם האזנת סתר לישיבות הקמת הקואליציה אחרי הבחירות. במיוחד הייתי רוצה לשמוע את השיחה של נתניהו וליברמן".
מהו המאכל האהוב עליך?
"כל האוכל החלבי-סורי, שאמי הכינה ומכינה לי. עד היום אמי מגיעה אליי כל יום שישי עם הסירים".
מהו הצליל האהוב עליך?
"המוזיקה של עומר אדם. הוא 'מעיף' אותי. הייתי עם כל המשפחה והחברים בהופעה שלו בפארק. אני הולך לכל הופעותיו".
כיצד היית רוצה למות?
"בשקט, בלילה, במיטה. ללכת לישון ולא לקום בבוקר".
אישי: ירון גינדי (53) נולד בתל-אביב, גדל בחולון ומתגורר במושב תלמי מנשה (באר יעקב). נשוי לעו"ד עידית שטרוזמן-גינדי, מנהלת האגף לילדים, נוער וצעירות בקהילה בויצ"ו ישראל, ואב לשלוש בנות, יובל (21), טל (17) ומיכל (15).
מקצועי: יועץ מס, בעלי פירמת ייעוץ המס י.גינדי, שלה מספר סניפים בארץ. אביו יעקב גינדי ז"ל, הקים את המשרד ב-1976. מייצג יותר מאלף עצמאים ועסקים קטנים ובינוניים; ומטפל בסוגיות מיסוי מיוחדות ללקוחות שונים, למוסדות ולחברות בעלי השפעה במשק.
לשכת יועצי המס בישראל: מכהן כנשיא הלשכה מדצמבר 2012, ומי ש"שם אותה על המפה", והפך אותה לגורם מעורב בהליכי חקיקה ובמהלכים שונים במשק. בין היתר, הוביל את תיקון "חוק יועץ המס" שנתן יותר סמכויות ליועצי המס; ותיקון "חוק הביטוח הלאומי" לייצוג על-ידי יועצי מס.
מהלכים ציבוריים: מוביל בכנסת ומול האוצר ורשות המסים מאבק למען העצמאים ועסקים קטנים ובינוניים. בין היתר, יזם את "חוק עידוד עצמאים ועסקים קטנים" שאימץ שר האוצר; נאבק לתיקון חוק חישוב מס נפרד לבני- וג העובדים יחד בעסק משותף; הוביל את חוק פנסיה חובה לעצמאים; יזם והוביל את חוק מע"מ אפס בהתחדשות עירונית, ושורת חוקים במיסוי מקרקעין.
יזמות: יסד את חברת הנדל"ן "עלמא יזמות" יחד עם עו"ד ארז פודמסקי-שקד, שלאחרונה הצטרף אליה כשותף, חברו רו"ח יזהר קנה, לשעבר נשיא לשכת רואי החשבון. מקים כעת שני מיזמים חדשים: מרכז לייעוץ פרישה, ומרכז למיצוי זכויות האזרח במיסוי מקרקעין בנוגע למכירת דירות מגורים ונכסים של יחידים (יחד עם אתר "יד 2" ויועצת המס קרוליין עובד).