חקלאות משגשגת וחקלאים פריבילגיים - זה המסר שעולה מהמאמר שכתב יונתן סורצ'קין מפורום קהלת ופורסם ב"גלובס". הלוואי והייתי יכול להסכים עם חלק מהדברים, אך העובדות מוכיחות אחרת לחלוטין.
נתונים שפרסם החודש משרד החקלאות מראים נתון מדאיג של עשר שנות קיפאון בתפוקה החקלאית, שעומדת על כ-30 מיליארד שקל בשנה. היצוא החקלאי, שמהווה את מנוע הצמיחה של הענף, היווה בעבר 25% מהתפוקה, וכיום הוא עומד על 15%. היצוא קטן, מספר החקלאים קטן, צריכת הפירות הירקות של האזרחים קטנה, וההשקעה בחקלאות קטנה.
החקלאים לא נגד הצרכנים, הם בעד שמחירי הפירות והירקות יהיו זולים יותר. פעלנו מול הממשלה כדי להקטין את פערי התיווך שהביאו למצב אבסורדי של מחירים. ניקח למשל את ענף התפוחים כדוגמה: אם תפוח עולה 2 שקלים לקילו, החקלאי ירוויח 40 אגורות, בעוד הקמעונאים והמפיצים ירוויחו 1.7 שקלים - כלומר החקלאי מרוויח 19% ממה שקונה הצרכן, בעוד שהקמעונאים והמפיצים וכל השאר מרוויחים 81%.
גם החלטה שהעבירה הממשלה על הקמת שוק סיטונאי מרכזי שדרכו תעבור 25% מהתוצרת החקלאית, לא יושמה. שוק כזה יפתח תחרות למחירים המופקעים שקובעות רשתות השיווק ששולטות כמונופול על 60% מהשוק. (הרשתות מרוויחות על פירות וירקות למעלה מ-20%, כאשר על כלל מוצריהן הן מרוויחות כ-2%-3% בלבד).
ולנושא מכסי המגן: כיום מכסים המוטלים על יבוא ירקות נמוכים וזניחים, אך היבוא לא מצליח באמת לספק תחליף, גם בגלל אורך חיי המדף של התוצרת, הכנסת וירוסים הפוגעים קשות בתוצרת המקומית ובמכלול סיבות נוספות. כמו במרבית המדינות בעולם, התוצרת החקלאית המקומית מהווה את עמוד השדרה החברתי והכלכלי של שוק המזון, ובוודאי שהדבר חיוני במדינה שבה חדשות לבקרים יש מבצעים צבאיים, ולפעמים גם השבתות של נמלי הים.
גם בנושא המכסים הציגו החקלאים תוכנית למדינה והציעו חלופה שתאפשר את הגדלת היבוא והורדת המחירים לצרכן כחלק מתוכנית רב-שנתית לחיזוקה של החקלאות שעדיין לא יושמה. על-פי ההצעה, ההגנה המכסית על התוצרת המקומית תוחלף במתן תמיכה ישירה לחקלאי, במסגרת הסכם של 15 שנה שלא יושפע משינוי חקיקה או מקיצוצים תקציביים. ממש כפי שקורה בכל העולם במדינות המפותחות.
החקלאות היא ענף פרנסה תלוי טבע. חקלאי יכול בעונה אחת להפסיד את כל היבול שלו בגלל קרה, סופה או גשם שמסרב לרדת. המגמה בעולם המערבי היא תמיכה בהרחבת הסיוע הממשלתי בתחום ביטוח היבולים כדי לייצב את המגזר החקלאי. מדינות המערב משלמות עד-70% מעלות הביטוח; בישראל - רק 30%, והחקלאים משלמים את השאר.
המגמות הללו, שמשמעותן ריסוק שיטתי של החקלאות הישראלית, קורות על אף שהמחקר בתחום החקלאות בארץ הוא מהטובים בעולם, מערכת העברת המידע מהמחקר ליישום בשטח היא מעולה, ייצור הזרעים ופיתוחם הוא מפותח, ותעשיית המים וההשקיה הן מהמובילות בעולם - שלא לדבר על חקלאי ישראל המצטיינים. מה שחסר הוא מדיניות ממשלתית ארוכת-טווח, וזו דורשת תכנון והשקעה, במקום פופוליזם זול ופשטני שמר סורוצ'קין לקה בו.
בכל הרצאה בפורומים בינלאומיים מתהדרים נבחרי הציבור ובצדק בהישגיה המרשימים של החקלאות הישראלית. בעולם מבקשים את הטכנולוגיות הישראליות החקלאיות המתקדמות ביותר. אם לטכנולוגיות הללו לא תהיינה דוגמאות מוחשיות בשטח עקב נטישת החקלאים המקומיים את עבודתם, השוק הזה ייעלם.
מה שנדרש זו מדיניות לאומית חקלאית ארוכת-טווח. עוד מעט תקום פה ממשלה חדשה - נקווה שתהיה זו ממשלה יצירתית שתעבוד עם החקלאים ולא נגדם, ושתראה בהם לא רק שותפים לחיזוק החקלאות אלא לחוסנה של ישראל כולה.
הכותב הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל