"האוכלוסייה בישראל גדלה מהר מאוד והאיומים גדלים בקצב קצת פחות מהיר, לכן גם בשירות הסדיר וגם במילואים אנחנו כבר לא צריכים את אותם ההיקפים של כוח האדם. כבר היום יש הרבה אנשים שלא בטוח שהצבא מנצל אותם בצורה שהיא אופטימלית למשק, והוא מחזיק אותם רק בגלל שיש חוק גיוס חובה", אומר ראש מכון אהרן ודיקן בית הספר לכלכלה בבינתחומי פרופ' צבי אקשטיין.
את הדברים הוא אומר בהקשר ליוזמה שמקדמת תנועת "פנימה", שהקים הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי והעומד בראשה הרב שי פירון. התנועה מקדמת מודל שירות חדש ושאפתני שאמור לפנות לכל צעיר שלא יגויס לצבא. לחלק הכלכלי במודל אחראי פרופ' אקשטיין.
צבי אקשטיין / צלם: איל יצהר
בראשית, כלומר עם קום המדינה, השירות הצבאי היה מסלול השירות האפשרי היחיד. ב-1953 נולד מסלול השירות הלאומי במטרה לאפשר גם לבנות יהודיות דתיות, שלא גויסו לצבא עד אז, לבצע שירות אזרחי. בתחילת העשור הקודם נעשה ניסיון להרחיב את מודל השירות האזרחי למגזרים נוספים - המונח אזרחי נועד לאפשר למסלול להיות רלוונטי גם עבור בני מיעוטים.
המודל החדש הולך צעד אחד רחוק יותר מקודמיו ומציע להחליף בשמו את מילת המפתח "שירות" במילה אחרת כמו שותפות. שם חדש עדיין לא נקבע ושאלות רבות נוספות עדיין פתוחות, אבל גיבוי פוליטי לא חסר. המודל שאומץ בגרסאות שונות על ידי מפלגות 'כחול-לבן' ו'המחנה הדמוקרטי' ונפתלי בנט מהבית היהודי, יציע לכל אזרח ישראלי בגיר שירות של שנתיים באחד ממגוון תחומים שמשוועים לידיים עובדות: ביטחון פנים, הצלה, רפואה, חינוך לגיל הרך.
מי שיבקשו להתמחות במקצועות כמו פרמדיק יידרשו לחתום על התחייבות לשירות ארוך יותר בדומה להתחייבות לשירות קבע הנדרשת ממי שמבקש להיות קצין. מסלול מצטיינים מיוחד יאפשר לתלמידי חכמים לחזור לישיבות בתום ארבעה חודשי הכשרה.
הרעיון הבסיסי של המודל הוא לעקוף את המבוי הסתום הפוליטי שנוצר סביב חוק הגיוס ושאלות נפיצות כמו הסנקציות לסרבנים, באמצעות תמריצים כלכליים שישכנעו את הצעירים להתנדב. לראיון איתו ב"גלובס" מתלווה ענבר הרוש-גיטי מנכ"לית תנועת "פנימה". לפני שהוא מגיע למודל האזרחי, מבקש אקשטיין להסביר את הרקע המקצועי שהביא אותו לגיבושו - העבודה על גיבוש מודל שירות צבאי חדש, לה היה שותף כחבר בוועדת בן-בסט.
ענבר הרוש-גיטי/ צילום: קרן גפני
הנתונים על מחזורי הגיוס מראים כי אם ב-2008 התגייסו 50% בדיוק מהשנתון של הצעירים הישראלי בני ה-18 הרי שבשנת 2020 צפוי לרדת חלקם של המתגייסים ל-47.7%. ציבור הלא-מתגייסים מורכב מערבים ישראלים (59%) וחרדים שתורתם אומנותם (37%) לצד קבוצה קטנה של בעלי פרופיל 21 ואחרים שמהווים כ-4% מכלל השנתון. תופעה אחרת לא פחות משמעותית היא הגידול באוכלוסייה המתגייסת - מ-68 אלף איש לשנה ב-2018, לכמעט 90 אלף איש ב-2034 - נתונים שמחדדים את השאלה מה הצבא יעשה בכל האלפים הנוספים?
השירות הלאומי מתחזק1
למה בעצם צריך עדיין שירות חובה? למה לא לעבור לצבא מקצועי?
"אנחנו צריכים שירות חובה כי אנחנו צריכים את הכי טובים בצבא. אני צריך אותם פעם אחת בשירות הסדיר ופעם שנייה בחובה ובמילואים בזמן חירום. נגיד שאני מסדר את כל המחזור לפי הקב"א - אתה רוצה שלצבא תהיה זכות לקחת את בעלי הקב"א הגבוה ביותר ואתה שואל את עצמך, איך אפשר להצדיק חברתית מצב כזה לא שוויוני, שבו הצבא לוקח רק 30% מכל מחזור גיוס.
"עולות כאן בעצם שתי שאלות: אחת, האם נוכל לשמור את המודל הזה של שירות צבאי ל-30% הכי טובים ושתיים, האם נוכל לקחת את אלה שלא משרתים ולהשקיע בהם באופן שיניב תשואה חיובית למשק וגם יצמצם את האי-שוויוניות. השאלה אם יש מנגנון כלכלי שיכול לרכך את זה".
ההזדמנות: הכשלים של מערכת החינוך
את ההזדמנות הגדולה ליצור מנגנון כלכלי כזה מוצא אקשטיין בכשלי מערכת החינוך הישראלית. "מערכת החינוך בישראל היא מאוד סגמנטלית ומנתקת חלק גדול מהילדים מהבנה של החברה הישראלית. זה משהו מאוד עמוק במערכת. אני למשל, שנולדתי עם קום המדינה, גדלתי בקיבוץ יקום של השומר הצעיר ואסרו עלינו ללכת לתיכון משותף עם קיבוץ שפיים, כי הם היו אחדות עבודה. שלחו את הילדים באוטובוס שעה כל יום לקיבוץ מעברות, רק שלא ילמדו עם הילדים של שפיים, שהיו שייכים לזרם שהיה באותה מפלגה. יולי תמיר טוענת שהפיצול הענק הזה במערכת החינוך לזרמים וקבוצות - גורר עלות ענקית למשק. מה שקורה זה שילדים יוצאים ממערכת החינוך מאוד מאוד מפוצלים - עבורם הצבא הוא כור היתוך.
כור היתוך זה מונח קצת טעון, לא?
גיטי: "הכוונה היא לכור היתוך בלי הטעויות שנעשו בעבר".
אקשטיין: "החיבור הזה לחברה הישראלית הוא מאוד רלוונטי למשל בחברה הערבית - גם תלמידים שמקבלים 100 בחמש יחידות עברית לא מסוגלים לדבר עברית. המורים שלהם הם דוברי ערבית. גם החברה החרדית חיה בעולם שלה. הטענה שלנו היא שההתגברות על כשל השוק הזה היא כשלעצמה מהווה תמריץ כלכלי".
את ההתגברות על כשל השוק אמור לספק המודל באמצעות שלב ההכשרה הבסיסית ומקצועית. השלב הזה שיימשך ארבעה חודשים אמור להקנות למשתתפים כישורים כלליים כמו עברית מדוברת לצד הכשרה בסיסית למקצועות שתציע המערכת הציבורית. החלק המעשי בשירות יימשך שנה ושמונה חודשים העלויות אמורות להתחלק בין הממשלה למעסיקים. בשלב המעשי נכנסת לפעולה מערכת תמריצים נוספת.
"אתה רוצה שזה לא יהיה חינם ושהמקומות שייקחו אותם יצטרכו לשלם", מסביר אקשטיין, "אז מצד אחד אתה צריך שיהיה להם כדאי לקחת את המשתתפים כי ישלמו להם פחות מלעובד רגיל, אבל מהצד השני צריך שההכשרה המקצועית תהיה מספיק טובה, כדי שהם יוכלו להיות כוח עזר ברפואה כאחים או במערכת החינוך כעוזרי הוראה, במעונות היום כסייעים או בשיטור. גם אם הוא לא יישאר שוטר הוא יקבל מיומנויות שיעזרו לו בשוק העבודה".
אתה יכול להמחיש את זה בדוגמה?
"נניח שאח מתחיל עם הכשרה דומה עולה היום לבית החולים, עלות מעביד עם פנסיה, 7,000 שקל? אז במקרה של משרת שבחר להיות אח, אתה צריך שיעלה לבית החולים מחצית הסכום. מצד שני חשוב שהמעסיק ישים כסף משמעותי כדי שזה לא יהיה לו בחינם ומצד שלישי המדינה צריכה לתת איזשהו סכום למעסיק כדי שיהיה לו כדאי להיכנס לזה.
"אנחנו צריכים לראות בדיוק את האיזון בין שלושת הגורמים הללו. עוד אין לנו את כל המודל אבל נראה לנו שיש כדאיות כלכלית ושזה מחזיר את עצמו. בהנחה שיש לזה היתכנות כלכלית זה רעיון מאוד יפה. שנתיים שירות נוספות לכל אזרחי ישראל, שהממשלה משתתפת בהן".
למשרת תהיה משכורת ותנאים כמו של חייל?
"כל הזכויות בדומה לחייל, אך לא בהכרח בתנאים שווים".
אז למה שאותו צעיר לא יעדיף ללכת לעבוד כאח ויקבל שכר כפול? הרי אין היום בעיה להשיג עבודה. למה הוא צריך את השירות שלך?
"כי אני מציע לו אל"ף הכשרה מקצועית ברמה טובה ובי"ת חיבור לחברה הישראלית. בחורה ערבייה לדוגמה תלמד עברית, תוכל להמשיך ללימודים באוניברסיטה ותהיה לה עבודה".
מה לגבי המבנה הארגוני, מי צריך להוביל מהלך כזה?
"זו צריכה להיות רשות עצמאית שיהיה לה יעד לטפל בכמעט 50% מהאוכלוסייה וצריך למדוד אותה לפי ההצלחה שלה".
מה אתה אומר על המערכת הנוכחית של השירות הלאומי-אזרחי?
"נורא ואיום. כל המבנה שלהם מרחיק את האוכלוסיות האלה משם. אין בכלל את התהליך של ההכשרה המתאימה, שמעניינת את האדם, שמחברת אותו לשוק ושנותנת לו תמורה".
מאיפה תייצר יכולת לתת הכשרה מתאימה?
"אם אתה מדבר על הכשרה, המשטרה לדוגמה יכולה להכפיל בכלום כסף את היקף ההכשרות שלה".
כמה זמן ייקח להקים מערך הכשרות לכל המשרתים?
"זה ייקח שנה מינימום להתחיל להתארגן, במחזורים הראשונים יהיו אלפים בודדים ולאט לאט התשתיות יורחבו".
גיטי מוסיפה כי "במגזר הערבי אין מספק תשתיות, אין מספיק מוסדות להתנדבות - זה ידרוש זמן".
כמה כסף האוצר יצטרך לשים?
"אנחנו עוד לא יודעים. נצטרך לעבוד על זה".
במקביל מדובר על קיצור שירות החובה בצה"ל לשנתיים?
"זו המלצה של מכון אהרן ושל וועדת בן-בסט. זה מופיע בחלק הכלכלי של הדוח".
"אי אפשר לפתור את בעיית אי השוויון"
בתנועת "פנימה" משוכנעים שמציאת מקור תקציבי למימון התוכנית השאפתנית תהיה בעיה קלה יחסית לפתרון. באוצר הרי מבינים עד כמה חשובה למשק השתלבותם של ערבים וחרדים, ומעבר לכך המודל אמור להגיע לאוצר כחלק מההסכמים הקואליציוניים בממשלה העתידית. המכשול העיקרי צפוי להיות ההתנגדות מצד המפלגות והפוליטיקאים החרדים והערבים. בהקשר הזה מקווים ב"פנימה" שעבודת השטח שנעשתה בשני הציבורים תוכיח את עצמה ותמנע הטלת וטו מצד רבנים חרדיים בולטים או מנהיגי הציבור הערבי.
סוגי פטור משירות
עד כמה מנסה המתווה החדש לשירות בישראל לקרב ולהכיל, תעיד העובדה שהמילה 'שירות' אמורה לצאת ממנו ולהיות מוחלפת במילה אחרת, ניטרלית יותר כשותפות או שייכות. היוזמים מתקשים בעצמם לעכל את השינוי הזה ומתקנים את עצמם שוב ושוב כשהם אומרים בטעות שירות. "אנחנו קוראים לזה שותפים לתהליך התנדבותי", מסבירה גיטי, "המילה שירות מאוד קשה לחלק מהאוכלוסיות, ושפה קובעת מציאות".
גיטי מוסיפה כי "ברור שדרושה מנהיגות כדי שזה יצליח. אנחנו לא מצפים שיבוא רב ויגיד 'קדימה!' אבל אם זה ינוהל נכון - הם לא יתנגדו. אנחנו בונים על הארגונים החרדיים. ההתנדבות בעולם החרדי אצל בני נוער חרדים היא פי שתיים מבני נוער באותו הגיל בעולם החילוני. יש שם מערכי התנדבות יוצאים מהכלל. על כל מקום בשירות הלאומי יש שלוש מתמודדות. יש המון מוטיבציה, אבל אין הכשרה.
אני מבין את הרצון להוציא את הבנות החרדיות לשוק העבודה אבל איך תתמודדו עם הדרישה להשאיר את הבנים בישיבות?
גיטי: "לגבי הבנים, השירות הוא מגיל 21, אחרי שהאברכים כבר נשואים. יהיה פטור משירות לתלמידי חכמים שיוגדרו מצטיינים, בדומה לפטור שמקבלים היום ספורטאים מצטיינים. יש שונות בדרכי השירות ולחרדים תהיה אפשרות להיות ג'ובניקים. הם יעשו הכשרה ובתום ארבעת חודשי ההכשרה הם יחזרו לישיבה ויהיה להם ביפר של מד"א. זה מודל שעובד כבר במד"א בצורה מעולה".
תוותרו על כל המהלך של חוק הגיוס?
"כן אנחנו חושבים שחקיקה בנושא הזה מיותרת לגמרי. כל הריב הגדול על חוק הגיוס היה בסך הכל על 200 בחורי ישיבה. אנחנו כ'פנימה' באים ואומרים שמנקודת המבט הערכית לא נפתור את בעיית השוויון בנטל - אי אפשר לפתור אותה. הציבור מתחיל לקבל את זה שהסיסמה של שוויון בנטל כבר לא רלוונטית. הנטל הוא כלכלי בכלל. אנחנו רוצים לצמצם אותו, בכך שמשך הזמן שיוקדש יהיה שווה בכל המסלולים".
יהיה צורך גם בסנקציות?
"זו שאלה, אבל דבר ראשון צריך לראות שזה מודל עובד ואטרקטיבי לאוכלוסיות הלא-משרתות".