הבורסה בקטאר
יותר משלושת רבעי מהמדינות הערביות הן פושטות רגל או נמצאות היום בקשיים כלכליים חמורים ביותר. זו עובדה. מצבן הכלכלי של רבות ממדינות ערב מעולם לא היה טוב. רק מדינות המפרץ העשירות וסעודיה היו היוצאות מן הכלל. אך מאז שנת 2008, בעקבות קריסת מחירי הנפט בתחילה ובהמשך מחירי נפט מתונים ביחס לעבר, גם מצבן התדרדר (ראו טבלת 17 החברות העיקריות בליגה הערבית).
דירוגי ה-B למיניהם מציינים מצב של סיכון גבוה והמלצה שלא לתת הלוואות לאותה מדינה/חברה. מה שבעגה המקצועית נקרא "אג"ח זבל". שבע מתוך 17 מדינות ערביות נמצאות במצב הלא-מחמיא הזה. חמורה מכך העובדה ששש מתוך 17 המדינות מצויות בפשיטת רגל. הן אינן מדורגות ע"י סוכנויות הדירוג, מכיוון שאף משקיע בעולם לא מוכן להלוות להן כסף.
13 מבין 17 מדינות ערביות מצויות בקשיים כלכליים כבדים ביותר או כבר פשטו רגל למעשה.
אפילו כווית, קטאר וסעודיה הן בעלות תחזית כלכלית שלילית. הן כולן מבוססות על יצוא גז ונפט, שמחירו מצוי ברמות סבירות מבחינתן, אך חלפו להם הימים שהן התעשרו מהיצוא הזה. מלבד נכסים שהמשפחות השליטות של המפרציות וסעודיה צברו להן במדינות אירופאיות ובארה"ב, אין למדינות אלה למעשה כמעט כלום, רק חול וחול ולאחרונה הן מסובכות מול איראן במה שנראה כתחילתה של מלחמת עולם סונית-שיעית.
סעודיה, עיראק וכווית היו ממקימות ארגון אופ"ק ושנים רבות התבססו חלק ממדינות ערב על המניפולציות והקרטל של הארגון הזה כד לבסס את עושרן. אך הימים האלה חולפים כי מהפכת פצלי הנפט והגז בארה"ב, שהחלה לפני כשבע שנים בלבד, בעקבות כניסת טכנולוגיות הפקה חדשות, הפכה אותה מיבואנית הנפט הגדולה בעולם ליצרנית הגדולה בעולם של גז ונפט וליצואנית השלישית הכי גדולה בעולם. ככל שחולף הזמן, האמריקאים משתלטים וקובעים את הטון.
את הדוגמה המובהקת ביותר ניתן לראות במחיר הנפט שכמעט ולא השתנה עם כניסתן לתוקף של הסנקציות האמריקאיות על איראן, שהייתה יצואנית הנפט ה-15 בגודלה בעולם,ועל אף קריסתה יצואנית הנפט ה-12 בגודלה בעולם, ונצואלה. התפתחויות דרמטיות אלה הצליחו להעלות את מחירי חבית הנפט בדולרים בודדים בלבד.
החדשות האלה מבשרות צרות מבחינת כל מדינות ערב בכלל והעשירות שבהן בפרט. בתחזית קודרת של קרן המטבע הבינלאומית (ה-IMF) משנת 2015, נטען שמתחת למחיר של 50 דולר לחבית - יתרות המט"ח של סעודיה יירדו לאפס עד שנת 2020. למזלם של הסעודים, המחירים גבוהים במעט מעל הרף הזה בכ-25%.
ליתר מדינות ערב מעולם לא הייתה בעידן המודרני כלכלה, שניתן להסתמך עליה והן לא השכילו לבסס תעשיות ייצוא מעבר לכאלה שמבוססות על חציבת נפט וגז מהאדמה. יתירה מזו, רבות מהן שלחו עובדים רבים לעבוד במפרציות ובסעודיה, ואלה היו שולחים חלק ממשכורותיהם חזרה למשפחותיהם. המפרציות וסעודיה, מלבד העסקת עשרות מיליוני עובדים מרחבי הליגה הערבית, הגדילו לעשות והן היו אף מממנות במענקים והלוואות בהיקפים גדולים רבות מאחיותיהן הכושלות.
אך הימים האלה חולפים להם, כאשר הן עומדות בפני צרות משלהן.
למעשה, כל מדינות הליגה הערבית מבוססות כלכלית אם באופן ישיר או באופן עקיף על מחיר חבית הנפט. אם מחירי הנפט יוסיפו לדשדש או אף ירדו, או לחילופין חלקה של ארה"ב בעוגה יגדל, וקרוב לוודאי שלפחות אחד מתרחישים אלה יתממש כפי שצופים כל החזאים, אזי עוד מדינות ערביות יפשטו רגל.
ניתן להעריך שאם קרן המטבע צופה שסעודיה תרד לאפס רזרבות מט"ח במחירים הנמוכים מ-50 דולר לחבית, גם המפרציות ייקלעו לצרות. יכולתן ורצונן לעזור לאחיותיהן הערביות יצטמצם וילך, וסופן שגם הן ייקלעו לצרות, מכיוון שלא השכילו לפתח כלכלה זולת זו המבוססת על יצוא מחצבי הטבע שלהן.
הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר הספר "ישראל סיפור הצלחה"