נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון / צילום: רפי קוץ
1.
בפרספקטיבה של כמה ימים אחרי "הסערה" כביכול בשוק המט"ח, סביב ההתחזקות של השקל וההודעה ה"דרמטית" של נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, אפשר ללמוד כמה דברים לקראת ה"סערה" הבאה בשוק המט"ח, כי הריטואל קבוע וחוזר על עצמו אינספור פעמים בשנים האחרונות.
הדולר יורד מאיזשהו רף מסוים, נניח 3.5 שקלים (וכיום הוא עדיין מתחת לרף הזה), ואז נוצרת איזשהי תכונה של כל המעורבים בעסקי המט"ח. התכונה הזו מתורגמת לציפייה שנגיד בנק ישראל יעשה כבר משהו, שתהיה התערבות כלשהי - עכשיו ומיד - ותמיד זה על בסיס אותו טיעון: השקל החזק פוגע אנושות בתעשייה המקומית וביצואנים, שוק המט"ח מנוהל על ידי ספקולנטים, כרישי מט"ח - והנה שוב עומדים אנשי התעשייה מול אנשי הפיננסים, הטובים מול הרעים - ומכאן קלה הדרך לחגיגה של פופוליזם.
פתאום התחזקות השקל מוצגת כמשהו רע, עיוות של שוק שצריך לתקנו - ואוטומטית מופנית האשמה לכיוון נגיד בנק ישראל, נגד המדיניות שלו, וכמובן נגד המדיניות הממשלתית. בפעם הנוכחית הואשם פרופ' ירון ב"זיגזג", על שהגיב באיחור ל"דרמה" ול"סערה". רגע, אבל למה הוא צריך בכלל להגיב?
יש כמה בעיות מרכזיות בכל ה"דרמה" וה"סערה" הזאת בשוק המט"ח, בכל פעם מחדש: ראשית, אין שום דרמה ואין שום סערה. זוהי התנהגות נורמלית של השווקים, והניסיון לקבוע שזאת התנהלות "לא נורמלית" מגוחך (ובכלל, מה זה לא נורמלי?).
שנית, מטבע חזק משקף כלכלה חזקה, ולהפך - מטבע חלש משקף כלכלה חלשה, וכשיש מטבע חזק לאורך זמן - זה אומר שיש לישראל כלכלה חזקה. אני מבין שיש כאלה שלא מוכנים להודות בכך, אבל לאורך זמן, מטבע חזק לא יכול להמשיך להיות חזק, רק בגלל פעילות ספקולנטית של "כרישים".
המטבע החזק הוא בזכות הכלכלה הישראלית שמפגינה ביצועים חזקים כבר במשך שנים ארוכות, ויש לה עודף במאזן התשלומים ומוניטין טובים. זאת הסיבה, בינתיים, שהשווקים לא מתרגשים מהגירעון, אף שהוא מדליק נורות אזהרה ואף שיש מסע הפחדות מוגזם סביבו.
אתמול פורסמו נתוני הגירעון לחודש יולי, ואפשר להגיד בהחלט, לפחות לעת עתה ולעדכון של יולי, שמגמת ההחמרה בגירעון נבלמה. הגירעון אף ירד טיפה ברמה שנתית ל-3.8%, ולפחות מבחינת ההכנסות ממסים יש סיבה לאופטימיות: הם עלו ביותר מ-4.4% ריאלית ביולי האחרון לעומת החודש המקביל אשתקד - אבל זה כאמור פרספקטיבה של חודש אחד בלבד.
זה לא מפחית כהוא זה מהצורך לטיפול מנע לכל צרה שלא תבוא, כמו החששות מהאטה-מיתון עולמיים, שעלולים להחריף את המגמה. בכל מקרה, הן השווקים והן סוכנויות דירוג האשראי, ממשיכות לשדר אמון במדיניות הכלכלית של הממשלה. השווקים, במיוחד שוקי האג"ח ושוקי המט"ח, הם סוג של מראה למדיניות הכלכלית. הם נוטים "לדבר" לקובעי המדינות באמצעות עליית וירידת תשואות האג"ח, או חולשת/חוזקת המטבע המקומי. עבור ישראל, אפשר בהחלט לומר כי השיח הזה, לעת עתה ולאורך השנים האחרונות, מעודד.
2.
התעשיינים מוצגים באופן אוטומטי כמי שניזוקים מחוזקת המטבע, אבל גם הצגת הדברים הזאת אינה מדויקת. כשתעשיינים מקומיים קונים ציוד וחומרי גלם בחו"ל, הם גם נהנים מחוזקת השקל - כך שהתמונה שנוטים להציג אנשי התעשייה, לא שלמה. מעבר לכך, הצרכן הוא זה שבמרכז, וחוזקת הכלכלה, חוזקת השקל, מיטיבה עמו מאוד - בקניות בחו"ל, בחופשות ועוד.
מה שקרה בתחום הטיסות לחו"ל והקניות מחו"ל זאת מהפכה ענקית, באמת דרמה - החל בהסכם השמים הפתוחים (משנת 2013), דרך מהפכת הקניות באינטרנט ועד לשקל החזק. זה פקטור משמעותי מאוד בהורדת יוקר המחיה, המאפשר לצרכנים ליהנות משירותים מגוונים וזולים יותר, הן באמצעות קליק על העכבר והן באמצעות טיסות זולות והבאת מוצרים זולים מחו"ל - ויחד עם השקל החזק זה גורם שמוריד את יוקר המחייה.
מי שהטיב לתאר את המגמות בשוק המט"ח הוא מיכאל תבור, יו"ר ומנכ"ל תבור פיננסים ולשעבר יועץ כלכלי במשרד האוצר. הנה כמה מהנקודות שהוא העלה בצורה מאירת עיניים - ואני מסכים אתו לחלוטין.
"שקל חזק הוא קודם כל תוצאה של הצלחה כלכלית, ולא כישלון. אם הממשלה היתה נכשלת במדיניותה הכלכלית, השקל היה נחלש - וזו ממש לא היתה סיבה למסיבה".
"שקל חזק מהווה פרס לתושבי הארץ על הצלחתם הכלכלית, שכן כעת הם יכולים לקנות את אותם מוצרים ושירותים בפחות שקלים. בשנה החולפת נרשמו יותר מ-8 מיליון יציאות לחו"ל. נטלו בהן חלק מיליונים מאזרחי ישראל (חלקם נסעו יותר מפעם אחת). השקל החזק איפשר להם להגדיל את מספר ימי החופשה, לנסוע למקומות אקזוטיים יותר ולרכוש יותר מוצרים. זה לא רחוק מבונוס שמקבל עובד על הצלחת העסק שבו הוא עובד, ואזרחי ישראל שמחים על כך".
שקל חזק מייקר גם את העבודה הישראלית, ולכן מקטין את היתרון שלנו ואף עלול לגרום לפיטורי עובדים בתעשיות פחות יעילות. זה אמנם נראה כמו דבר שלילי, אבל השקל החזק מכריח אותנו להתמקד בענפים שיש לנו בהם יתרון - ענפים שבהם על אף המחיר הגבוה, עדיין ייקנו מאתנו".
"בכל מקרה, על אף חוזקו של השקל, שיעור האבטלה בישראל הוא הנמוך ביותר מאז היווסדה, כך שגם אם עוצמת הכלכלה מתקזזת מעט בשל התחזקות השקל, עדיין השורה התחתונה טובה מאוד".
"יש כאלה הסבורים שהתערבות מתמדת ואגרסיבית של פקידים בכלכלה זה דבר טוב, אז יש לי חדשות עבורכם. זה רע מאוד, ונגיד בנק ישראל לא מבזבז את זמנו ואת המקורות של המדינה לטובת מהלכי סרק של משחקים עם מט"ח. היקף המסחר היומי העולמי במט"ח הוא פי 10 מהתוצר של מדינת ישראל בשנה שלמה - זה אולי יכול לתת הסבר עד כמה אין לנגיד הבנק המרכזי שלנו יכולת ממשית להשפיע על המסחר".
"יש מה לבקר במרכיבי פעילות של משה כחלון כשר אוצר ובאי-רצונו/יכולתו הפוליטית של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, להתערב יותר מדי. אבל מעבר לצרימות הלא-גדולות, הכלכלה בעשור האחרון היא סיפור הצלחה, והציון המשוקלל שאפשר לתת לממשלה על הנהגה כלכלית הוא גבוה.
"המדינה השכילה לקיים צמיחה בולטת בהשוואה למדינות המפותחות, להוריד את שיעור האבטלה לשפל היסטורי, לצמצם מעט רגולציה חונקת, להקטין מעט פערים, לסגור פיגור של עשרות שנים בתשתיות ולהגדיל את כל התקציבים החברתיים (רווחה, בריאות) וכן החינוך, מעבר לגידול התמ"ג. על כל אלה, אילו היו מוצגים לציבור באופן הוגן ומקצועי, היה הציבור יודע לברך".
3.
השוק לא תמיד צודק, זה נכון, אבל התערבויות של רגולטורים בשוק כזה או אחר צריכות להיעשות במשורה, רק במקרים של כשל שוק קיצוני ביותר, ולא בכל פעם שקופצת איזשהי קריאה ל"התערבות" כלשהי בגלל לחץ תקשורתי ואינטרסנטי.
ובכלל, אמונה עיוורת באנשים, בתופעות או במנגנוני שוק, למשל, מעולם לא היתה בריאה. אבל, בסופו של דבר, מנגנוני השוק הם היעילים ביותר לאורך זמן, וזה נכון שבעתיים לגבי השווקים הפיננסיים, שבהם יכולת ההשפעה של הרגולטורים היא לא מעשית לאור עוצמתם של השווקים.
הנטייה לראות בשווקים כ"קפריזיים" מגוחכת. נכון שהם מערבים פסיכולוגיה של פחד, תקווה ואופוריה, ובעקבותיהם גם לעתים תנודותיות חדה לשני הצדדים, אבל לאורך זמן הם צודקים. תאמינו למה שאומרים לכם השווקים על כלכלת ישראל לאורך זמן, אל תאמינו לאינטרסנטים: הכלכלה פה חזקה, חזקה מאוד - ולכן המטבע שלה חזק - ואין כל צורך להתערב בשוק.
כשהכלכלה תיחלש, היו בטוחים: השווקים יגידו לכם את זה.