מבקר המדינה מתניהו אנגלמן / צילום: יוסי זמיר
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן החליט לאחרונה לערוך שינוי מקיף בהרכב הוועדה למתן היתרים, הפועלת מכוח הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים. מדובר בוועדה המוסמכת לאפשר לשר בממשלה להימנע מקיום כללים שקבעה הממשלה לשריה לפני כארבעה עשורים, כגון איסור קבלת שכר או טובת הנאה מגורמים פרטיים. זו אותה הוועדה שלא אישרה לראש הממשלה בנימין נתניהו היתר לקבל סיוע במימון הוצאותיו המשפטיות.
עתה מבקש מבקר המדינה לערוך שינוי דרסטי בהרכב הוועדה ו"לגוון" יותר את ההרכב שלה, כך שתכלול לא רק משפטנים כבעבר אלא גם "מומחים מתחומים שונים", לרבות חברים המזוהים באופן מובהק ברמה הפוליטית.
מדובר בשינוי מיותר ומזיק. הרעיון שעומד בבסיס הכללים למניעת ניגוד עניינים הוא שמירה קפדנית על טוהר המידות של חברי הממשלה מצד אחד, תוך הימנעות מהגבלות קיצוניות שיוטלו על שרים, כך שירתיעו אותם מלשמש כשרים. מאותה סיבה הוקמה הוועדה למתן היתרים: כדי שניתן יהיה לתת לשר היתר אישי לחרוג מהכללים, אם הדבר נראה מוצדק לוועדה בנסיבות המקרה ותקין מבחינה ציבורית.
אבל בראש ובראשונה מטרתה הבסיסית של הוועדה היא למנוע ניגוד עניינים. לשם בחינת שאלת ניגוד העניינים דרושה מומחיות ונדרשת עצמאות חברי הוועדה. הכללים כיום לא מפרטים קריטריונים ברורים לחברות בוועדה (מלבד היו"ר שצריך להיות שופט או שופט בדימוס). אולם בשנת 2008 הציעה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר כללי אתיקה חדשים לחברי הממשלה, ובמסגרתם הציעה לפרט מי יכול להתמנות לוועדת ההיתרים.
כפי שהסבירה ועדת שמגר: "הרכב ועדת האתיקה ישקף באופן מובהק את עצמאותה ואת אמון הציבור בממשלה [...] לא ימונה כחבר ועדת האתיקה: חבר ממשלה מכהן, חבר כנסת מכהן, שופט מכהן, עובד מדינה, מי שהוא פעיל בחיים הפוליטיים, חבר במפלגה, מי שיש ניגוד עניינים בין ענייניו לבין חברותו בוועדה".
האם ההרכב המוצע של ועדת ההיתרים אכן משקף את עצמאות הוועדה? אינני מכיר את מועמדי מבקר המדינה לוועדת ההיתרים, אולם הקשרים של חלקם לחברי ממשלה מכהנים, הפעילות המפלגתית של חלקם והיעדר הניסיון הרלוונטי של חלקם, מעוררים בי ספק אם הם אכן יוכלו למלא את תפקידם כהלכה, במיוחד כפי שהוא משתקף בהמלצות ועדת שמגר.
יתרה מכך, גם אם יוכלו לעשות זאת, ועדה שנראית בלתי עצמאית (גם אם בפועל היא תפעל כשורה) פוגעת באמון הציבור בממשלה, ולכן נזקיה יעלו על תועלותיה. במקום גוף האמון על שמירת טוהר המידות בממשלה, היא עלולה להיראות בטעות או בצדק כחותמת גומי להכשרת כל דבר שאינו סביר.
המחבר הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ושימש בעבר כמרכז הוועדה הציבורית לגיבוש כללי אתיקה לחברי ממשלה