שיגעונות הגדלות של הנשיא פוטין מובילים את רוסיה להרפתקנות מסוכנת

הפער בין תפיסת המדינה כממשיכת ברית-המועצות לאופן שבו תופסות אותה מדינות אחרות הניב את אסטרטגיית הסיכונים של פוטין מעבר לגבול • לטענת מומחים, הפלישה לאוקראינה, ההתערבות בסוריה ובבחירות בארה"ב והפעלת השפעתה של רוסיה באפריקה עלולות להוביל להידרדרות צבאית

דיונים לפתרון המשבר באוקראינה, 2015 / צילום: רויטרס
דיונים לפתרון המשבר באוקראינה, 2015 / צילום: רויטרס

מנהיגות רוסיה רואה את עצמה כממשיכת ברית-המועצות, אבל בפועל היא מעצמה מדרג שני בלבד. המתח הזה בין שאיפותיה לאמצעים שברשותה, ובין האופן שבו היא רואה את עצמה לאופן שבו תופסים אותה אחרים, מעצב את האסטרטגיה עתירת הסיכונים של נשיאה ולדימיר פוטין בעניינים בינלאומיים. אסטרטגיה זו באה לידי ביטוי בפלישה לאוקראינה, ההתערבות בסוריה וההתערבות בבחירות בארה"ב, ולאחרונה גם בהפעלת ההשפעה שלה בוונצואלה ובאפריקה.

"רוסיה מנסה לחזק את מעמדה באמצעות הנחתת מהלומות שהן מעבר למשקלה, והיא פועלת באופן שגורם לאנשים להאמין שהתפקיד שלה משמעותי ורציני יותר ממה שהוא באמת", אמר דמיטרי טרנין, לשעבר נושא ונותן סובייטי בנושאי גרעין וכעת מנהל שלוחת מרכז קרנגי במוסקבה. "בתרגום לרוסית, המשמעות של מהלומות מעבר למשקל הן משחק על זמן. אנחנו ממשיכים לקוות, וכל עוד יש לנו תקווה, זה נותן לנו כוח".

פוטין, קצין קג"ב לשעבר, ומנהיגים נוספים ברוסיה צמחו בתקופה שבה הקרמלין שלט באחת משתי מעצמות העל בעולם - וחוו את קריסת ברית-המועצות כטרגדיה אישית. רוסיה נותרה עדיין מעצמה גרעינית, אבל היא כלכלה קפואה של הכנסה בינונית בערך בגודל של קנדה או קוריאה הדרומית, עם גבולות מצומצמים יותר ומעט בעלי ברית אמיתיים. אבל השאיפה לגדולה נותרה - והיא ממשיכה ללבות את ההליכה החדשה על הסף של מוסקבה.

"זהו תסביך הנחיתות הנורא של נער שמצורף לקבוצת כדורגל של המבוגרים. לפעמים זה אומר שאתה קשוח באופן מיוחד ולפעמים אתה נאיבי במיוחד", אמר רוסלן פוחוב, מנהל המרכז לניתוח אסטרטגיות וטכנולוגיות במוסקבה, שמייעץ למשרד ההגנה הרוסי.

ולדימיר פוטין / צלם:רויטרס
 ולדימיר פוטין / צלם:רויטרס

"כלכלות לא מנהלות מלחמות"

לדברי פקידים ומומחים רוסיים, סיבת מפתח לפעלתנות החדשה של רוסיה בארצות רחוקות, מהמזרח התיכון עד אפריקה ואמריקה הלטינית, היא השאיפה לקבל מושב בשולחן המבוגרים באמצעות איסוף "אסימוני מיקוח" שהקרמלין יוכל יום אחד להמיר בוויתורים מערביים בנושאים שנחשבים לאינטרס לאומי ברור, בראש ובראשונה אוקראינה. הצרה היא שעד כה רוסיה לא מצליחה לפדות את האסימונים שלה.

"אני חושב שפוטין רוצה לנהל מסחר. הוא תמיד רומז שהוא מוכן לסחור", אמר קונסטנטין זטולין, חבר פרלמנט בולט ממפלגת השלטון. "אני אישית חשבתי שהגענו לסוריה כדי לסחור בה תמורת אוקראינה. אבל המערב לא שומע את זה, לא רוצה לשמוע את זה, ואפילו לא מקבל שיש לפוטין את הזכות להציג את זה כך".

כוח כלכלי, כמובן, הוא רק חלק ממה שהופך מעצמה גדולה לגדולה - והצבא הקשוח של רוסיה, הדיפלומטיה שלה ושירותי המודיעין, בשילוב קבלת החלטות מהירה, מקזזים במידה חלקית את החולשה הכלכלית הבסיסית.

"כלכלות לא מנהלות מלחמות, והן אינן מבטיחות אינטרסים פוליטיים. יש כוחות כלכליים גדולים בעולם שהם אימפוטנטים מבחינה גאופוליטית - כמו האיחוד האירופי", אמר וסילי קאשין, מומחה לנושאים צבאיים בבית הספר הגבוה לכלכלה במוסקבה.

כאשר הם משחקים על זמן, מנהיגי רוסיה מאמינים שמשבר הסדר הליברלי הבינלאומי ועלייתה של סין, הידידותית לאינטרסים של רוסיה, מבשרים את השקיעה הבלתי נמנעת של הברית המערבית בהובלת ארה"ב. יחד איתן ישקעו גם מוסדות שמוסקבה רואה כעוינים, כמו ברית נאט"ו והאיחוד האירופי. אבל עד כה, הארגונים הללו עמידים. כך גם האחדות המערבית בנושא העיצומים הכלכליים על רוסיה בתגובה לפלישה לאוקראינה ב-2014 ולסיפוח חצי האי קרים.

בממסד מדיניות החוץ הרוסי מאמינים שהמעורבות במזרח אוקראינה הייתה מופרזת ונבעה מהאמונה המוטעית שאוקראינה יכולה בקלות להתפורר. אבל בעוד שהמערב גינה את פעילותה של מוסקבה כתוקפנות צבאית, בעיני רוסיה פעולה זו נתפסה כהגנה על אזור השפעה שלה.

"לנקוט טקטיקה של הטרדה"

"רוסיה היא מעצמת סטטוס-קוו, אבל היא לא יכולה לשמור על הסטטוס-קוו הזה מפני שהעולם מתקדם ונוגס בירושה הפוסט-סובייטית שלה ביס אחרי ביס. לכן רוסיה צריכה לנקוט טקטיקה של הטרדה. היא אולי רוויזיוניסטית בשיטות שלה, אבל לא ביעדי המדיניות שלה", אמר אנדרי קורטונוב, מנהל המועצה הרוסית לעניינים בינלאומיים, מוסד במוסקבה שמייעץ לממשלה. "המשימה של רוסיה איננה התרחבות כפי שהיא הישרדות".

ואכן, ההשקפה הרווחת במוסקבה היא שהיחסים עם ארה"ב אמנם צפויים להישאר מתוחים עוד שנים רבות, אבל הקרמלין צפוי להימנע מייזום משברים גדולים בעתיד המיידי.

סגן שר החוץ הרוסי סרגיי ריאבקוב אמר כי "אנחנו לא רוצים שום עימות. שום הרעה של יחסים. אנחנו חושבים שלטובת שתי המדינות, רוסיה וארה"ב),כדאי לייצב לפחות את מה שיש לנו עכשיו - מצב קשה מאוד ובכמה היבטים גם מסוכן מאוד".

אבל למרות קריאות כאלה לייצוב הקשרים עם המערב, יש אי הסכמה במוסקבה בשאלה אם הקשרים הללו יתדרדרו בשנים הבאות. קורטונוב הוא אחד האופטימיים. "המשבר עם המערב לא יכול להעמיק יותר מפני שכל כיווני ההסלמה כבר מוצו כמעט", הוא אמר. הוא טוען שהכנסת רוסיה לעיצומים בנוסח שהוטל על צפון קוריאה או איראן, או ניתוק שלה מהמערכת הפיננסית הבינלאומית, יזיקו יותר מדי לכלכלות של המערב עצמו.

כמה מומחים מובילים אחרים ליחסי חוץ במוסקבה לא מסכימים איתו, ומצביעים על התקריות האחרונות בין ספינות רוסיות ואמריקאיות ומטוסי קרב בים סין הדרומי, הים השחור והים הבלטי. טרנין חושש שהסלמה של המלחמה באוקראינה תגרור התקדמות צבאית רוסית אל קייב, שתמשוך את שכנותיה של אוקראינה ממערב למלחמה, ותצית בסופו של דבר עימות עולמי.

"היחסים יכולים להחריף, ואם הם ימשיכו להידרדר, נהיה חייבים להבין שאנחנו מתנהלים לקראת מלחמה, וכנראה מלחמה גרעינית", אמר טרנין. "בזמנים הסובייטיים היינו מחזיקים זה לזה בציצית השיער. אבל כל צד הבין שהאיום אמיתי ושבמקרה מלחמה כולנו נמות. היום יש תחושה מסוכנת של ביטחון, וזה גורם שעלול להוביל למלחמה גרעינית דרך זלזול וחוסר אחריות".