עו"ד יוסי יצחק / צילום: איל יצהר, גלובס
אני: הישגי ותחרותי, לעיתים יותר מדי. היה לי חשוב תמיד לסיים הכול בהצטיינות ולקנות דירה משלי בגיל 26. אני לא מאחל את התכונה הזאת לילדות שלי.
משפחה: שני הצדדים מבגדד. אמא באה ממשפחת סוחרי בדים אמידה וציונית. כשהמצב בעיראק החמיר, שניים מארבעת הילדים עלו לבדם לישראל, וכשהשלישית הייתה אמורה לעלות, היא לא הייתה בבית, אז אמא בת ה-12 קפצה על המציאה, עלתה במקומה ונקלטה בכפר נוער. הוריה עלו אחרי שלוש שנים והתאחדו איתה במעברת אבו כביר. אבא בא ממשפחת סוחרי סדקית. כשהתחילו פרעות הפרהוד, אבא שלו חצה את החידקל ברגל, ירו עליו, והוא הובהל לבית חולים. הוא נפטר מזיהום אחרי שלושה ימים והשאיר את סבתא שלי עם חמישה ילדים קטנים. ב-51’ הם הגיעו למעברת אבו כביר. ההורים נפגשו במעברה, התחתנו צעירים, וכשסבא מצד אמא נפטר הם לקחו את סבתא אליהם לבת ים. היא גידלה את ששתנו. אמא עבדה במכירות, אישה חכמה, שדחפה את כולנו להצלחה ולהישגים. לאבא היה עסק להובלות ואחר כך להנעלה.
ילדות: גדלתי בבת ים, ילדות נפלאה בסביבה תומכת, אהבתי את הים ואת הספרייה, עד היום אני קורא המון ויש לי ספרייה ענקית בבית. למדתי במגמה ביולוגית בגלל אהבתי לבעלי חיים והרצון ללמוד רפואה. כשהתקבלתי לעתודה לרפואה, החלטתי לוותר מפאת היפוכונדריות יתר. התגייסתי עם פרופיל נמוך, ביקשתי להעלות פרופיל והגעתי לממר"ם. הייתי בקורס קציני מחשב, ניהלתי את המדור והושאלתי להקים את מנגנון שחרור האסירים בעקבות הסכם אוסלו. אחרי שנתיים וחצי בקבע השתחררתי.
קריירה: בגלל שאני רודף צדק, חשבתי שלימודי המשפטים יתאימו לי. עבדתי במשרה מלאה כמנהל צוות בדיקת תוכנה ב"טסקום" ובמקביל סיימתי את התואר במכללה למנהל. את הסטאז’ עשיתי אצל ד"ר שלמה כהן בקניין רוחני, ואז החלטתי לעזוב את התחום וללכת לעסקים. הצטרפתי לאלרון טלסופט, חברה-בת של אלרון אלקטרוניקה, שהתמחתה באי-קומרס, מערכות בטיחות וטלקומוניקציה. במשך חמש שנים וחצי עסקתי במיזוגים ורכישות, חבר הנהלה, ואחר כך גם במכירת החברה, ותוך כדי למדתי MBA בקלוג רקנאטי.
חיים אישיים: אצל שלמה כהן הכרתי את טל, עורכת דין, התחתנו ונפרדנו אחרי ארבע שנים. אחרי הגירושים התחלתי להכיר את עצמי לעומק. עזבתי את אלרון ובגיל 33 החלטתי לצאת לטיול תרמילאים ארוך למזרח. היום אני בזוגיות ואנחנו מגדלים יחד שלוש בנות. התפקיד הכי חשוב בחיים שלי זה להיות אבא.
אסם: פנה אליי "הד האנטר" והציע לי להיות עוזר למנכ"ל אסם. אחרי שעתיים הוא התקשר ואמר שזה לא רלוונטי כי התפקיד אויש. ביקשתי שבכל זאת ישלח לשם את קורות החיים שלי, וכשסירב, כתבתי מכתב לדן פרופר והצעתי את עצמי. קראו לי לראיון והתקבלתי. אחרי כמה חודשים מונה גזי קפלן למנכ"ל וקיבל אותי בירושה. גזי היה בשבילי אב רוחני, האדם החרוץ ביותר שהכרתי, המנהל הטוב בישראל, ישר ללא פשרות, מקצועי ואיש חזון אמיתי. כשאני נתקל בבעיה, קורה שאני עוצם עיניים ושואל אותו מה היה עושה. ליוויתי אותו בימיו האחרונים ונשאתי הספד על קברו.
פורטוגליס: רציתי להתפתח הלאה, ואחרי אפיזודה קצרה בחברת השקעות במנהטן, הצטרפתי לאסף מולכו, אדריכל שעוסק ביזמות נדל"ן והקמנו את "ש. מולכו" שעוסקת בהתחדשות עירונית. שנה אחר כך הכרתי את בן הדוד של אסף, יהונתן קפלן, שגר בפורטוגל והציע לי לעשות דרכון פורטוגלי. לא היה אז גוף מקצועי שמלווה את התהליך ומכיוון שאני בא מקונצרן ויודע איך לפעול, עלה הרעיון להקים גוף שיעסוק בהוצאת דרכונים פורטוגליים. הקמנו את פורטוגליס ב-2016. מיליוני ישראלים זכאים לדרכון פורטוגלי - כל יוצאי צפון אפריקה, יוונים, טורקים, סורים, לבנונים, בלקן וחלק נכבד מדרום אמריקה על ילדיהם ונכדיהם. זאת, בעקבות חוק שחוקק שם ב-2015 ומאפשר לצאצאי יהודים במדינות ספציפיות לקבל אזרחות. זה כרוך בכמה הליכים ביורוקרטים שאורכים כשנתיים.
פנאי: רץ וקורא הרבה, אוהב היסטוריה ואבא במשרה מלאה.
תפיסת עתיד: למנף את ההיכרות העמוקה עם פורטוגל לפעילות עסקית של השקעות בנדל"ן מניב ולמגורים, ולאפשר ללקוחות שלי להשקיע שם. החלום הרטוב שלי הוא ללמוד מתישהו היסטוריה של אנגליה בימי הביניים.