תל-אביב / צילום: גיא ליברמן
מוכר מחסן? שלם מס שבח מלא - כך קבעה ועדת הערר למיסוי מקרקעין, שדחתה ערר שהגיש מוכר מחסן ששימש בפועל כדירת מגורים.
בשנת 1993 רכש המערער מחסן בקומת מרתף בבניין מגורים ברחוב ביאליק בתל-אביב. הנכס היה מוגדר על-פי חוק התכנון והבנייה כ"מחסן" ו"חדר כביסה".
לאחר רכישת המחסן, הסב בעליו את הנכס למגורים, ובמשך שנים שימש הנכס למגורים, מבלי שנעשה שינוי רישומי כלשהו בהגדרתו על-פי חוק התכנון והבנייה. בשנת 2013 הוגש נגד בעל המחסן ששימש לדירה כתב אישום בגין שימוש חורג בנכס על-ידי עיריית תל-אביב. בסוף 2014 הגיש בעל המחסן בקשה לשימוש חורג למגורים לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, והוועדה המקומית החליטה במחצית 2015 לדחות את הבקשה.
בשנת 2016 מכר בעל המחסן את הנכס ונדרש לשלם מס שבח על מכירתו. במסגרת המכירה טען המוכר כי על מס השבח להיות מחושב כמס ליניארי - הזהה למס על מכירת "דירת מגורים מזכה". רשות המסים דחתה את עמדתו וטענה כי הנכס אינו דירה, ולכן חישוב מס השבח צריך להיעשות באופן רגיל ומיטיב פחות.
המוכר הגיש ערר לוועדת הערר בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וזו קבעה כי מדירה כזו ישללו הטבות המס של דירות מגורים, ובמכירתה המוכרים לא יהיו זכאים לחישוב המס המופחת המיועד לדירות מגורים.
ועדת הערר - בראשות יו"ר הוועדה הרי קירש וחברי הוועדה מיכה לזר וצבי פרידמן - דחתה את הערר פה-אחד. "אין לראות בנכס הנמכר דירת מגורים, הזכאי להקלה ממס השבח הניתנת לדירת מגורים", נקבע.
יו"ר הוועדה, הרי קירש, קבע כי נכס ששימש למגורים בניגוד לדיני התכנון והבנייה, איננו יכול להיחשב כ"דירת מגורים" לצורכי מס, ולכן יישללו במכירת נכס כזה הטבות המס.
לעומתו, יתר חברי הוועדה סברו כי מהות הנכס לעניין חוק מיסוי מקרקעין איננה נקבעת אך ורק על-פי הייעוד התכנוני. אך בגלל שביחס לנכס המדובר התנהלו הליכים פליליים אשר בעקבותיהם הופסק השימוש למגורים, הנסיבות המיוחדות והאינטרס הציבורי מחייבים לשלול את הטבות המס במכירתו.
את רשות המסים יצגה עו"ד רויטל בן דוד מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).