עתיד הרפואה בשלט רחוק: רופאים באוסטרליה יעשו משמרת לילה בארה"ב

משאבת הנקה שאוספת מידע, הולוגרמות שמספקות מידע לרופאים בלי להביט במסכים וניטור מרחוק של בתי חולים - חברת פיליפס בונה מסלול בריאות מקיף ועתידני לצרכן • יארון טס, סמנכ"ל חדשנות ואסטרטגיה בחברה, אומר שהטכנולוגיות קיימות, אבל הדרך להטמעתן ארוכה: "רופאים בבתי חולים לא מרגישים אחראים לבריאות החולים, אלא שתפקידם לתקן מה שמקולקל. לכן המערכת קורסת"

יש בית חולים בשם אמורי הלת' בג'ורג'יה, ארה"ב, שבו רופאים כמעט לא צריכים לעשות משמרת לילה, מספר יארון טס, סמנכ"ל חדשנות ואסטרטגיה בחברת פיליפס. איך זה יכול להיות? "בלילה חדר טיפול הנמרץ שלו מנוטר מפרת' שבאוסטרליה, ושם השעות הפוכות".

ומי מטפל בפועל בחולים, במקרה שהם צריכים משהו פיזי?

"יש אחיות בכוננות, אך הן לא מסתובבות ליד המיטות כדי לנטר את החולים בלילה, אלא מגיעות רק כאשר דרוש משהו. לכן נדרשות פחות אחיות כדי לטפל באותו מספר מיטות. יש גם רופא כונן שמגיע כשיש צורך, אולי ממחלקה אחרת בבית החולים. הוא יכול להגיע בתוך פחות משעה אם מתרחש שבץ, לדוגמה. בבית החולים גילו שלעתים קרובות אפשר לייצב את החולים בלילה בעזרת אחות ורופא מרחוק, ואת רוב הפרוצדורות החשובות הרופאים יבצעו בבוקר, כשיגיעו עירניים ומרוצים".

בית החולים משווק זאת כ"עוד זוג עיניים על כל חולה", ולא כתחליף לרופאים הקיימים. כלומר, ייתכן שהרעיון שהרופאים לא יגיעו למשמרות הלילה עדיין לא מומש במלואו בבית החולים הזה. אבל זה הכיוון שהוא הולך בו.

הניטור האוסטרלי של בית החולים בג'ורג'יה מתבצע באמצעות מערכות רפואה בענן של חברת פיליפס, פעם חברת מכשירי הדמיה גדולים בבתי חולים, מוצרי צריכה אלקטרוניים לבית ותאורה. היום פיליפס מתמקדת בתחום הרפואה בלבד - הדמיה, ניטור, מוצרי בריאות לבית ובריאות דיגיטלית.

"התפקיד שלי בארגון הוא לדמיין לאן השווקים הולכים ואיך אנחנו יכולים להתחבר למגמות ולהוביל אותן על בסיס היכולות הקיימות שלנו", אומר טס.

טיפול וניסוי במקביל

לדברי טס, אחד הטרנדים המובילים היום הוא "קונסיומריזציה" של הבריאות, כלומר הפיכת הבריאות למוצר צריכה, ובמובן הזה פיליפיס מרגישה בבית: "החברה תמיד פיתחה את המוצרים שלה לצרכן". כיום, היא מפתחת לדוגמה מוצרי בריאות בתחום ההיריון והטיפול בילוד בשנתו הראשונה, המיועדים לצרכנים. "אנחנו מפתחים מוצרים להורים - ממוצרים שדורשים דיוק רפואי כמו מוניטורים למניעת מוות בעריסה, ועד מוצרים כמו משאבות הנקה, טוחני מזון ואפילו מוצצים.

"אנחנו מנסים לאחד את המוצרים הללו לפתרון משולב, בעזרת אפליקציה להורים צעירים, שבה הם יכולים לחפש מידע ולשאול שאלות. אנחנו גם שואלים אותם שאלות, וכך אנחנו אוספים מידע ממיליוני אנשים. ראינו שיש לכך קשר לטיפול הרפואי ממש".

איך משתלבים מוצץ ומשאבת הנקה בטיפול רפואי?

"לדוגמה, פיליפס היא מומחית במוצרים לניטור שינה. גם בהקשר של תינוקות, אנחנו מאמינים שאם התינוק מתעורר ובוכה הרבה, יש לזה כנראה סיבה. אם לא מצליחים להניק, גם לכך יש השלכות וסיבות. אז אם אנחנו אוספים מידע ממשאבת ההנקה, מהמוניטור לתינוקות, מהשאלונים להורים, מהמידע על החיפושים והשאלות שלהם באפליקציה, אנחנו יכולים להנחות אותם לטיפול רפואי נכון ברגע הנכון".

תחום השינה, לא רק של תינוקות, הוא אחד המפותחים בחברה. פיליפס היא מהחברות המובילות בשיווק מסיכות לטיפול בדום נשימה בשינה, ובשנים האחרונות הוסיפה לכך בדיקות שינה, אפליקציות לאימון שינוי סגנון חיים להשגת "הגיינת שינה", כלומר התנהגות שצפויה להוביל לשינה מוצלחת יותר, וכן קסדות שמזהות את גלי המוח בשינה ומתאימות קולות המושמעים באוזניות כדי להשאיר את המוח בשינה עמוקה זמן רב יותר.

"יש לנו ידע מעמיק איך אפשר לעזור לאנשים לישון טוב יותר", אומר טס. "צריך לשאול מה קורה עם האור, מה קורה עם האוויר. אפשר לעקוב אחרי התנהגות ובריאות כדי לראות את הממשק של בני אדם עם שינה. ולהיפך, אנחנו לומדים מתי במעגל השינה ישנו סיכון רפואי גבוה במיוחד. למשל, רוב התקפי הלב מתרחשים בין 6 ל-12 בבוקר. אפשר לראות שאנחנו מעניקים באמצעות מכשיר צרכני תוצאה בריאותית, וגם אוספים באמצעותו נתונים ברמה של ניסוי קליני".

דוגמה נוספת לסוג מוצר צרכני בריאותי כה הציגה בראיון עבר ל"גלובס" ד"ר אפרת שפר, נשיאת פיליפס ישראל ומנכ"לית החטיבה הגלובלית לאפליקציות קליניות בתחום הדימות: מטהר אוויר לחולי אסתמה, שהפך פופולרי במדינות עם זיהום אוויר רב. אם מחברים את כל המטהרים לרשת, אפשר למפות את זיהום האוויר באזור מסוים, לראות מהיכן הוא מתחיל ולאן הוא מתפשט, לזהות את המקור שלו ולהזהיר את החולים מראש.

"הרעיון הוא שיש לנו מערכת יחסים מתמשכת עם הצרכן", אומר טס. "אפשר למפות את השגרה, להתריע על חריגות ממנה, ואז כשהמטופל מגיע לבית החולים, יש לנו גם נתוני שגרה להשוות אליהם. תועלת נוספת היא שהצרכן כבר מכיר אותנו ונותן בנו אמון. הוא יודע שהיינו איתו ונתנו לו מידע רלוונטי בשגרה, ואז גם כשקורה משהו חריג, הוא יאמין שאנחנו יכולים לכוון אותו אל היעד".

אם היעד הוא בית החולים, יופעל מערך של איסוף מידע ייעודי לאירוע, שיאפשר לרופאים להבין מה בדיוק קרה למטופל, וכך ייחסך זמן כשהוא מגיע. "אנחנו יכולים לכוון אותו לחדר מיון פנוי, לעדכן את הצוות הרלוונטי שנמצא במקום ואולי צריך להיערך לניתוח. בבית החולים שאליו יגיע המטופל, 43% ממכשירי הניטור בממוצע הם של פיליפס.

"המטרה שלנו היא להביא את הניטור ברמה של בית החולים לבית ולהוציא את החולה מבית החולים, על ידי התראה מראש על מצבו", אומר טס. "אז אנחנו עובדים על מערך של צוות מבית החולים שיכול לעזור לניטור בבית: להתקשר לחולים המועדים כל יום, לוודא שהם נוטלים את התרופות שלהם באופן מסודר, כי כ-50% מהם לא עושים את זה, לוודא שהם מזינים את לחץ הדם והמשקל למערכת.

במערכות הביתיות שלכם, מי בעצם נענה לקריאה מהמערכת שלפיה יש משהו חריג?

"אחות, והיא אמורה לקרוא למי שצריך ונמצא בכוננות - רופא, פסיכיאטר, רוקח - באופן וירטואלי בלחיצת כפתור".

האם אנשים לא יהיו בודדים אם נעביר למכונות את המשימה להשגיח עליהם?

"כן, אך הבדידות היא סיפור אחר מהבריאות הפיזית המיידית, וכדי לפתור אותה אולי צריך להביא מומחה, לאו דווקא אחות. המידע שנאסוף יכול להפעיל לא רק עזרה רפואית אלא גם עזרה הדדית בין חולים ועזרה משפחתית. לעוזרים הקהילתיים הללו תהיה אפשרות להגיש עזרה בצורה טובה יותר מהיום, כי המכשירים שלנו יעזרו לזה. למשל, אולי התקנו מצלמה במראה שתלויה על הקיר בבית של סבתא, ובמצלמה הזו יש שבב AI, אבל זה שקוף לסבתא רוב הזמן. אלא אם כן יקרה משהו ואז המראה יכולה להפוך למסך שמסביר לסבתא או למטפלים בה מה לעשות.

"אנחנו מנצלים כך את כל מה שלמדנו מניטור בחדר מיון, אבל ההגעה הביתה מאפשרת לנו לעשות לזה סקייל אפ, הן בכמות הנתונים, הן במספר המטופלים שאליהם אנחנו מגיעים עם כל רופא. אני לא חושב שאי פעם יהיה לנו מודל מלא של הגוף האנושי, אבל אנחנו יכולים להיות פי עשרה יותר מדויקים מהיום".

"עדיין כמו עיוורים שממששים את הפיל"

מדוע אנחנו רואים כל כך מעט מהטכנולוגיה הזאת בחיי היומיום שלנו?

"כי הגישה כל כך שונה ממה שקורה היום בעולם, שייקח המון זמן להטמיע אותה. הטכנולוגיה כבר יודעת לעשות את זה פחות או יותר, אבל צריך חינוך שוק. אני מגיע מהתחום הפיננסי, ניהלתי את מעבדת הטכנולוגיה של סיטיבנק. עשינו שם דברים הרבה יותר מורכבים מזה מבחינה טכנולוגית, שדרישות הבטיחות והדיוק שלהם וגם הסיכון לתביעה לא היו הרבה פחות גבוהים - גם אם לא היה מדובר בחיים ומוות. מערכות התשלום האלקטרוניות התחילו לפני 25 שנה ולכן יש לפינטק יתרון יחסי על תעשיות אחרות, והם כבר במהפכת המידע השלישית שלהם.

"בתחום הרפואי, אין לי אפילו כלים לנבא מה יהיה קצב ההתקדמות, כי התחום מאוד איטי באימוץ המהפכה הטכנולוגית. אני לרוב מנבא לפי קצב ההתפתחות בתעשיות אחרות, ואז מכפיל בשלוש. אז כן, יכול להיות שייקח עוד הרבה זמן להטמיע את היכולות הללו, אבל לאן השוק הולך? ללא ספק זה הכיוון.

"היום אנחנו יודעים להסתכל על הגנומיקה של אדם, על הפיזיולוגיה שלו, על לחץ הדם, זרימת הדם, האולטרסאונד. עוד לא חיברנו הכול יחד. במקרה הטוב והיוצא דופן, מתרחש חיבור במוחו של רופא טוב במיוחד, אבל המטרה שלנו היא שהחיבור יתרחש כבר בשלב הטכנולוגיה. כרגע אנחנו בשלב העיוורים הממששים את הפיל. כל טכנולוגיה רואה את הגוף בזווית צרה".

יש בעיה נוספת שפיליפס מעוניינת להתמודד איתה: חוויית עודף המסכים של רופאים. אחד משיתופי-הפעולה המעניינים של החברה בתחום הזה הוא עם חברת Realview, שפיתחה הולוגרמות המציגות לרופא מידע על גבי הדמיה של הגוף, כך שהוא לא צריך להסיט את העיניים מהמטופל כדי לראות את המידע על מסך. הרופא מרכיב קסדה מיוחדת, והמידע פשוט מרחף מול עיניו.

"החוויה של הרופאים היא של עודף מסכים, המון מוניטורים מצפצפים מכל הכיוונים ושל יותר מדי מידע, ופחות מדי מבט על המטופל", אומר טס. "המטרה היא להציג לו מול העיניים, בדיוק במקום שהוא צריך, רק את המידע החשוב לו. הוא צריך שיהיה שם שקט, ושנעשה לו רעש רק כשיש לנו משהו לומר שהוא לגמרי חריג ושונה מדפוס הפעולה המתוכנן".

שיתוף-פעולה עם המתחרים

לפני כשנה רכשה פיליפס את חברת EDP הישראלית, המפתחת הדמיה תלת-ממדית ללב, שאינה מבוססת על רנטגן. במאי האחרון, חתמה EDP על הסכם שיווק דווקא עם חברת מדטרוניק, יצרנית מכשור רפואי שהחלה לאחרונה ליצור יותר ויותר עסקאות אסטרטגיות עם חברות בתחום ההדמיה. כלומר, היא מתקרבת יותר ויותר לתחום המסורתי של פיליפס.

"בטח ראית את ההסכם הזה ושאלת את עצמך, 'מה הם עושים?'", צוחק טס. "אבל אנחנו חושבים שאנחנו זקוקים לאקוסיסטם. אנחנו אמנם מתחרים, אבל המטרה המשותפת של חיבור וקישור כל רכיבי מערכת הבריאות אלה לאלה כל כך חשובה, שהיא תתרום לכל אחד מאיתנו יותר ממה שתחרות נקודתית עלולה לפגוע בנו".

אחד החסמים בפני יצירת אקוסיסטם הוא השמרנות של מערכת הבריאות. "אני שואל את מנכ"ל בית החולים, מיהם האנשים שמגיעים אליכם? מה המאפיינים שלהם? ממה הם מרוצים ולא מרוצים - הם לא יודעים. לבת שלי יש סוכרת סוג 1, והיא אמרה לי, אין לי מנהל מקרה. אני תמיד מנהלת המקרה של עצמי, ולכל רופא שאני פוגשת אני צריכה להסביר הכול שוב.

"פיליפס מאז ומתמיד הייתה חזקה מאוד בעיצוב, ואנחנו משתמשים לא מעט בחשיבה עיצובית כדי להראות לרופאים איך נראה בית החולים מנקודת המבט של החולה שלהם. אנחנו מראים להם את המסע של חולה מסוים, איך נראה היומיום שלו בבית ובבית החולים, אנחנו מספרים על הרגישויות ועל החרדות. לדוגמה, נשים עם מחלות מסוימות עלולות לחשוש לגבי פוריות, ורופא שלא מטפל בפוריות עלול לא להתייחס לזה. באמצעות מיפוי כל המסע של החולה, אנחנו רואים לאילו תחומים אין התייחסות, מה נפל בין הכיסאות, ואיפה החולה מטורטר סתם".

אז אם שרטטנו מסלול שמתחיל במשאבת ההנקה או במטהר האוויר ונגמר בבית החולים, מי הבעלים של המסלול הזה? אתם או בית החולים?

"זו שאלת השאלות, כי בית החולים היום לא מקבל אחריות על המסלול. בית החולים אומר, אני מקבל אנשים כשהם מגיעים, וכאשר הם הולכים - סיימתי. שאלתי רופאים אם הם רואים את עצמם אחראים לבריאות המטופל, והם ענו לי, 'לא! המטופל אחראי לבריאותו וזה לא ענייני. אני רק בא לתקן את המקולקל. לא למדתי שנים כדי שהתפקיד שלי יהיה להגיד לאנשים להפסיק לעשן'. לכן המערכת כושלת".