מימין: ראש הממשלה היפני לשעבר יאסואו פוקודה, רה"מ יפן הנוכחי שינזו אבה וראש ממשלת סין, לי קצ'יאנג / צילום: KIM KYUNG-HOON, רויטרס
"אל תהיו קורבן של מלחמת הסחר. ראו בה הזדמנות פז לשינוי כלכלי וחברתי", כך אמר ראש ממשלת יפן לשעבר, יאסואו פוקודה, בפורום סחר חוץ שהתקיים בהונג קונג בראשית החודש. פוקודה הציע לבייג'ין ללמוד מהניסיון היפני כיצד לנצל את מתיחות הסחר מול ארה"ב לביצוע רפורמות ולמציאת מנועי צמיחה חדשים.
האם ההיסטוריה של יפן יכולה לשמש כמראה לעתידה של סין - או שמא ההבדלים בין השתיים יובילו לתוצאות שונות? הסאגה היפנית החלה בשנות ה-50. כלכלת יפן, אז צעירה ונמרצת, מצאה את עצמה במערכה מתגלגלת מול "הדוד סם". המערכה הפכה למלחמת התשה שארכה יותר מ-40 שנה והסתיימה בקול ענות חלושה מצד טוקיו. הקרב הראשון החל בתחום הטקסטיל, התפשט לסיבים סינטטיים, עבר לפלדה, גלש לטלוויזיות צבעוניות ולמכוניות ומאוחר יותר עבר לתחום המוליכים למחצה. המטרות נעו ממוצר למוצר, במעלה שרשרת ההתפתחות התעשייתית והטכנולוגית של יפן.
מתחילת שנות ה-80 נהנתה תעשיית המוליכים למחצה של יפן מתמיכה ממשלתית נדיבה והזינוק שלה היה מרשים. כשיפן עקפה את ארה"ב כספקית השבבים הגדולה בעולם, וושינגטון רתחה מזעם: יפן הואשמה בסבסוד פסול של תעשיה מקומית, בהפרת זכויות הקניין (היטאצ'י מ-IBM), בהצפת השוק האמריקאי וגם במכירת מוצרים רגישים לברה"מ (אלקטרוניקה של טושיבה אשר שיפרה את הצוללות שלה). אחרי סדרה של מכסים, עונשים וחרמות, יפן הרימה ידיים. היא חתמה על עסקת שיתוף הטכנולוגיות שלה עם ארה"ב, הסכימה להגדיל את רכישת השבבים מארה"ב והתחייבה לציית לכללי פיקוח אמריקאי. במקביל, יפן גם השתתפה ב"הסכם פלאזה" (ניסיון יזום של שווקים מפותחים להחליש את הדולר), שאחריו ערכו של הין הוכפל מול הדולר ותחרותיות היצוא היפני ספגה מהלומה נוספת. כדי לסתום את הגולל, ארה"ב גם הגנה על תעשיית השבבים המקומית בחקיקה.
בשנות ה-2000, השתנו תנאי השוק: ארה"ב צברה יתרון תחרותי בתחום המיקרו-מעבדים. דרום קוריאה וטייוואן הפכו למתחרות חזקות של יפן. יפן עצמה הפסידה את ההובלה בשוק המוליכים למחצה ובחרה לחפש שיתופי פעולה טכנולוגיים באירופה.
ארה"ב בדרך למתקפה רב-מערכתית
כנראה שגם לסין צפויה מתקפה רב-מערכתית. ארה"ב לא תהיה מוכנה להסתפק בפשרות יצוא-יבוא בתחום החקלאות והתעשיות המסורתיות. כמו במקרה של יפן, עיני וושינגטון גם הפעם נשואות אל תעשיות הדגל "החמות" של סין: בינה מלאכותית, חלל, רובוטיקה וננו-טכנולוגיה.
פרופ' Yiwei מאוניברסיטת רנמין (Renmin), מומחה ליחסים בינלאומיים, לא מאמין שמגבלות אמריקאיות על חברות התשתיות כגון וואווי ו-ZTE ישנו במשהו את השאיפות הטכנולוגיות של סין - היא רק רואה בכך דחיפה לכיוון העצמאות הטכנולוגית. היריבות עם ארה"ב, כמו במקרה של יפן, דוחקת את סין לחפש שותפויות עסקיות באירופה ובמדינות אחרות, ביניהן ישראל.
ליפן לא הייתה ברירה - אחרי מלחמת העולם השניה היא הייתה תלויה בארה"ב הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. בנוסף, יפן כבר הייתה מדינה מפותחת ופוטנציאל הצמיחה שלה היה מוגבל. סין, מנגד, התברכה בשוק מקומי ענק שטומן בחובו פוטנציאל רב, אך השוק הזה משווע לרפורמות. סין נמצאת עדיין בשלבי התפתחות התחלתיים ושינוי במודל הצמיחה המקרטע שלה יכול לספק לה עוד הרבה שנים של צמיחה וחיזוק מעמדה בזירה הגלובלית (מן הסתם, למורת רוחם של האמריקאים). האיום הכלכלי הגדול ביותר שלה הוא "מלכוד הכנסות הביניים" - הסכנה לדעוך בטרם שתגיע לרמות הכנסה של מדינות מפותחות. ברור שמלחמת הסחר מערימה קשיים בדרך לשם.
התחבטות בין הבראה לזגזוג
על סין לנצל את התקופה הנוכחית כדי להאיץ את תהליך הליברליזציה, ובעיקר עליה לשאוף לצמצם את מעורבות הממשלה בהקצאת המשאבים. על סין ללמוד מהניסיון היפני, שמלמד כי אין לניהול המרכזי את הגמישות הדרושה כדי לזהות הזדמנויות בסביבה עסקית משתנה. הדפנסיביות של יפן גרמה לה לדבוק בתעשיות הרכב, ברובוטיקה ובציוד אלקטרוני בהן הצטיינה, במקום להצטרף למהפכת האינטרנט. זאת גם כנראה הסיבה שסין טובה בלסגור פערים, אך מתקשה עדיין להוביל טכנולוגית.
הממשל הסיני עושה אמנם מאמץ כדי להבריא את הכלכלה, אך נוטה לזגזג. שנתיים ניהלה בייג'ין קמפיין להפחתת נטל החוב, אולם "מפלצת" האטת הצמיחה ריפתה את ידיה והיא שוב נקטה במדיניות הקלות האשראי לנדל"ן ולתשתיות.
הזדקנות האוכלוסייה דורשת שורה של צעדים לחיזוק הכוח הצרכני, תוך כדי מעבר מכלכלה שנשענת על תעשייה ותשתיות, לכלכלה שנשענת על ענף השירותים, בדומה למשקים מפותחים. סין כבר עשתה קפיצת מדרגה לכיוון הרצוי - תחום השירותים מהווה היום יותר ממחצית התמ"ג, זאת בהשוואה לכ-20% בתחילת שנות ה-90 של המאה שעברה.
באיזו מידה משקפים שוקי המניות של סין את השינויים המבניים שעוברת הכלכלה? התעשיות החדשות מחליפות בהדרגה את הישנות. חדשנות טכנולוגית ושינויים בדפוסי צריכה שמקורם בזינוק בהכנסות, מולידים רוטציה סקטוריאלית מבורכת. המדדים הסיניים נותנים היום ייצוג גדול יותר לענפי הטכנולוגיה, הרפואה והצריכה. ענף הפיננסים נותר אמנם הדומיננטי מבין כולם, אך הוא מאבד מנתחו משנה לשנה. ענף הטכנולוגיה/שירותי תקשורת נמנה עם הענפים הצומחים ביותר בעשור האחרון.
סין נמצאת בתהליך הדרגתי של פתיחת השווקים למשקיעים זרים ומלחמת הסחר דוחקת אותה להגביר את הקצב. עכשיו, יותר מתמיד, חשוב להבין כיצד בנויים המדדים השונים: מי רגיש למלחמת הסחר ומי משקף בעיקר את השוק המקומי.
סין פותחת את השערים בהדרגה
אלפבית סיני: לחברות סיניות יש שלל אפשרויות התאגדות ורישום למסחר, מקומיות וזרות. מסיבה זו, המשקיעים מבולבלים נוכח הסוגים השונים של מניות: A , B , H , N , Red Chips , S Chips ואחרים. המשקיעים יכולים להיחשף לשוק הסיני דרך חברות שנסחרות בחו"ל, אולם השוק המקומי עדיין מהווה חלק הארי של מערך ההזדמנויות. בעשור האחרון לאט ובזהירות סין פותחת את שערי הבורסות בשנחאי ובשנזן למשקיעים מחו"ל והודות לכך ב-2018 החליטו ב-MCSI להכניס חלק ממניות ה-A (הנסחרות בסין) למדד השווקים המתעוררים.
בחינת ההתפלגות הסקטוריאלית של המדדים מעלה כי המדדים המקומיים CSI300 ו-FTSE China A-50 והמדד ההונג קונגי Hang Seng China עדיין מייצגים את "הכלכלה הישנה" - הטיה חזקה לבנקים, לביטוח ולנדל"ן. "הכלכלה החדשה" מוצאת את דרכה במדד MSCI China שנותן משקל גבוה יחסית למניות מסוג N (הרשומות למסחר בארה"ב) בענפי הצריכה והטכנולוגיה. השמות המוכרים של המניות במדד הם אליבאבא, טנסנט, ביידו וג'י.די. חשוב להדגיש כי ענף הרפואה עדיין זוכה למשקל נמוך של כ-3%, הרחק מהרמות הקיימות בשווקים במפותחים. מגמה זו תשתנה ככל הנראה נוכח הזדקנות האוכלוסייה בסין והעלייה ברמת החיים. ראוי לציין כי מדד CSI300, שמייצג את "הכלכלה הישנה", עבר שינוי ונותן היום ייצוג רב יותר לענפי הטכנולוגיה, הצריכה ואפילו הרפואה (6.5%).
נראה כי חשיפה למדדים מקומיים בסין, כלומר מניות מסוג A, היא למעשה הבעת אמון בשוק המקומי ועשויה ליהנות מהפן הריכוזי של סין - תמיכות ממשלתית בתעשיות הוותיקות והרחבות נדיבות. לעומת זאת, השקעה במדדי "הכלכלה החדשה" כמו MSCI China ושלל של מדדי "נישה", שנועדו לשקף את סין הגלובלית, תהיה מטבע הדברים רגישה יותר למתיחות בין ארה"ב לסין. עם זאת, במבט לטווח ארוך, המדדים האלו מעניקים משקל רב יותר לדור העתיד של התעשיה בסין. המשקיע בכלכלה המרתקת זו יצטרך לבחור בין הישן לחדש או אולי לשלב בין שני העולמות, לפחות כל עוד עתידה הכלכלי של סין לוט בערפל המתיחות עם ארה"ב.
הכותבת היא מנהלת מחלקת מחקר מדדים בקסם מדדים, מקבוצת אקסלנס. לקבוצת אקסלנס יש עניין בנכסים פיננסים המוזכרים בסקירה זו. המידע האמור הינו למטרות מידע בלבד ואין לראות באמור שיווק או הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה של ניירות ערך, המתחשב בצרכיו של כל אדם