יש מקום לשחק, אין מקום להתאמן: מה קורה במתקני האימון של ליגת העל

אצטדיון בלומפילד הוא הבשורה גדולה של עונת 2019/20 שנפתחת בשבת. לא רק שאנחנו מקבלים מגרש יפהפה של 30 אלף מקומות בתל אביב, ישנה גם התחושה שבתוך עשור נסגר בישראל פער של 50 שנה ברמת אצטדיוני הכדורגל. סמי עופר בחיפה, באר שבע, נתניה, פתח תקווה, בלומפילד ואליהם אפשר להוסיף את אצטדיון טדי המקורה בירושלים, שתכולתו הוגדלה. נראה כי הטיעון לבעיית תשתיות ומתקני כדורגל בישראל נהייה לא רלוונטי כשבוחנים את אי-ההצלחה של הענף.

אבל יכול להיות שבלומפילד הוא רק פלסטר? בסופו של יום ישחקו במתקן שבו השקיעה עיריית תל אביב כחצי מיליארד שקל פחות מחמש שעות של כדורגל בשבוע. הוא לא יפתור את הבעיה העיקרית של הענף - מחסור בתשתיות כדורגל ובמתקנים. ובאין תשתיות, אין סיכוי להגדיל את בסיס הפירמידה ואת כמות העוסקים בענף.

תקנים אחידים
מתקני ספורט? שכל אחד יעשה מה שהוא מבין

בדוח שהוציא ב-2014 קבע מבקר המדינה, כי מדינת ישראל נמצאת בפיגור בכל הקשור למתקני ספורט בכלל וכדורגל בפרט. הדוח נשען על מיפוי מתקנים שנעשה ב-2009, לפיו כ-10% מ-6,700 מתקני הספורט בישראל הם מגרשי כדורגל. לפי הדוח, הבעיה המרכזית בתחום מתקני הכדורגל בישראל הוא שאין שום תקן מחייב.

בדוח נטען כי הסיבה המרכזית לחוסר של מאות מתקני ספורט בישראל קשורה לעובדה שלרשויות המקומיות אין שום גורם שמחייב אותן בתחום מתקני הספורט - לא משרד הפנים ולא משרד הספורט. שר הספורט, על פי חוק הספורט (סעיף 13 ד'), "רשאי, בהסכמת שר הפנים ובהתייעצות עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר, להורות בצו לרשות מקומית או למספר רשויות מקומיות במשותף, להקצות שטחים לפעילות ספורט ולמתקני ספורט ולהקים מבני ספורט".

בפועל, שר הספורט לא מפעיל את הסמכות הזאת. גם משרד הפנים מסתפק בהמלצות לא מחייבות לבניית מתקנים. התוצאה, לפי המבקר: "הרשויות המקומיות אינן מחויבות להקים מתקני ספורט בתחומי שיפוטן, והדבר נתון לשיקול דעתן. עקב כך נמצאו רשויות מקומיות רבות שבתחומי שיפוטן קיים מחסור במתקני ספורט".

במלים אחרות - אלו שיש להן כסף ושספורט חשוב להן בונות פה ושם מתקנים. אלה שאין להן, לא בונות. בכל מקרה, אף רשות לא עומדת בתקן המומלץ של משרד הפנים לבניית מתקני ספורט, ועם הזמן קצב הבנייה והאכלוס רק מגדיל את הפער בין הרצוי למצוי.

מה כן יש? הבטחה של משרד הספורט להשקיע מיליארדי שקלים בבניית מתקני ספורט במסגרת תוכנית המתקנים 2027. האם זה יקרה? רק לאחרונה חילט משרד האוצר מהטוטו 1.1 מיליארד שקל שנצברו גם בגלל תת-ביצוע בבניית מתקני ספורט.

אצטדיונים
המצב לא רע, אפילו בהשוואה למדינות באירופה

נתחיל מהחיובי. "בכל הקשור לאצטדיוני כדורגל לליגת העל ולליגה הלאומית המצב שלנו טוב", אומר אילן יבלוקובסקי (יבלו), מנהל אצטדיון נתניה. "המצב אצלנו יותר טוב ממדינות כדורגל טובות, כמו קרואטיה, סלובניה, סרביה - כל מדינות יוגוסלביה לשעבר . אנחנו אוהבים להלקות את עצמנו יותר מדי בעניין האצטדיונים, וללא סיבה".

אז מה בכל זאת חסר? לפי יבלו, כדי שהמצב יהיה מושלם "חסרים לנו 3-4 אצטדיונים בינוניים - כמו אלו בנתניה או פתח תקווה. החוסר נוצר כי העלו את הדרישות ואת הסטנדרט, גם מבחינת רמת השידור ואווירת הכדורגל והשירות שמגיע לקהל. כתוצאה מכך אצטדיונים, כמו אלו שיש בכפר סבא ונס ציונה ודומיהם, כבר לא מתאימים לסטנדרט החדש שקבעה מינהלת הליגה".

משה עגייב, מנהל אגף הלוגיסטיקה בהתאחדות לכדורגל והאחראי מטעמה על המתקנים בכל הארץ, גם חושב שמצבנו טוב ברמת האצטדיונים. "חסר אצטדיון אחד באשדוד, שכל הסימנים מראים שהם הולכים לקראת בנייה, ואצטדיון אחד באזור השרון, שיכול לשמש את רעננה, כפר סבא והרצליה".

במינהלת הליגה לא חושבים שהמצב אופטימלי. יו"ר המינהלת ארז כלפון אומר ל"גלובס", כי "יש שני דברים שהם בראש סדר העדיפויות שאניח על שולחנו של שר הספורט הבא שיתמנה - לפעול מול משרד הספורט שחילט את קרן המתקנים להקמה של שני אצטדיונים לפחות - אחד באזור השרון ואחד באשדוד, עם רצון להקים מתקן שלישי בחדרה. והדבר השני זה רפורמה, שהתחלנו ונעצרה בגלל פיזור הממשלה, לשינוי ייעוד קרקע חקלאית באופן כזה שיאפשר עליה הקמת מתקני אימון".

כלפון אומר ש"לא יכול להיות מצב מבחינתנו שאת העונה הנוכחית יפתחו ארבע מתוך 14 קבוצות הליגה מחוץ לעיר שלהן - נס ציונה וכפר סבא שישחקו בפתח תקווה, ורעננה וחדרה שישחקו בנתניה".

במינהלת מפנים את החצים למשרד הספורט, שקיבל לידיו את קרן המתקנים, אבל השנה לא הוציא אפילו קול קורא להשתתפות המדינה במימון בניית אצטדיונים גדולים. גורם במשרד הספורט אמר ש"השנה ברמת המתקנים היקרים יותר, הלכנו בעיקר על קולות קוראים לבניית בריכות שחייה, שכרגע חסרות יותר מאצטדיוני כדורגל".

מעבר לזה ממשיך משרד הספורט להוציא לפועל קולות קוראים לעיריות שמעוניינות לבנות מגרשי כדורגל לאימון, אבל אצטדיון אין על הפרק.

מתקני אימון
חוסר של עשרות מתקנים, שיוצר צפיפות במגרשים

"אתה חייב לבוא איתי יום אחד לסיבוב ולראות איך מתאמנים בישראל", אומר עגייב. " במקום שיהיו על מגרש 22-25 שחקנים, מחלקים את המגרש לפעמים לשלושה או לארבעה חלקים, ועל המגרש יש בבת אחת 100 ילדים שמתאמנים".

עגייב מתאר את הבעיה המרכזית בישראל: אין מספיק מגרשי אימון. וכשאין מספיק מגרשי אימון - אי-אפשר להביא עוד ילדים לענף, אי-אפשר לפתח אותו וגם אלו שכבר מתאמנים עושים את זה בתנאים לא הגיוניים, וכתוצאה מכך הטכניקה הבסיסית שמתרגל הילד נפגמת.

"קח לדוגמה את מועדון מכבי נתניה", אומר קובי ברדה, דובר מינהלת הליגה. "בגלל שחסרים לעירייה מתקני אימון, ילדים שמשחקים במכבי נתניה לא מסוגלים לראות מגרש שלם כל השבוע - כי המגרש מחולק ל-3 ולפעמים ל-4. עכשיו, איך תלמד מגן לרוץ לאורך הקו ולהגביה כדור אם הפעם היחידה בשבוע שהוא פוגש מגרש שלם זה במשחק שלו בשבת? זה פשוט לא הגיוני".

 חדר כושר במתחם האימונים של מכבי חיפה/ צילום: איל יצהר

לפי עגייב, לפי מיפוי שנעשה בהתאחדות "חסרים 70-100 מגרשי אימון לכדורגל בישראל". הבעיה היא שהקצב של בניית מתקנים הוא איטי. "במהלך השנה הזאת, שהיא שנה מצוינת, ייבנו כ-10 מגרשים, בדרך כלל הקצב של בניית מתקני אימון בארץ הוא 5-6 מתקנים בשנה". בקצב הזה, מסכימים כולם, אי-אפשר לסגור את הפער, בטח לאור הגידול באוכלוסייה ותוכניות הבנייה המואצות בערים.

איפה הכסף
העיריות לא יכולות להשלים תקציבים ממשלתיים

עיריית תל אביב לא התקשתה להוציא מכיסה חצי מיליארד שקל לשיפוץ בלומפילד, בלי לקחת שקל מכספי הטוטו או משרד הספורט. אבל, רוב העיריות והרשויות המקומיות מסתמכות על כספי קרן המתקנים של משרד הספורט. קרן המתקנים עברה בתחילת 2019 מהטוטו למשרד הספורט, ולמעשה האחריות המלאה למימון והוצאה לפועל של בניית מתקנים עברה לידי המשרד.

אבל עיריות לא ממהרות לקפוץ על העגלה ולגשת לקולות קוראים שמציעים מימון לבניית מתקנים. הבעיה מתחילה עם שיטת המאצ'ינג, שמחייבת עיריות, על פי דירוג הלמ"ס שלהן, להשלים חלק מהכסף לבניית מתקן. לעתים מדובר ב-10% בלבד, שגם אותם אין לעיריות. לדברי יבלו, "תלך לרשויות קטנות יותר. שם הן צריכות לבנות מתקן ב-5 מיליון שקל ואפילו את ה-2 מיליון שקל אין להן להשלים. אפשר אולי להבין את זה - כי אם ראש רשות שיש לו חוסר בגני ילדים ובמגרשי כדורגל, הוא ישים את הכסף קודם כל על בניית גנים".

עגייב אומר כי "היו לנו המון ישיבות על נושא המאצ'ינג, והשרה הבטיחה שהוא יבוטל". לדבריו, "הבעיה עם המאצ'ינג היא שגם אם עירייה צריכה לשים רק 10% מהכסף למתקן - זה לא נגמר בזה. הטוטו ומשרד הספורט לא כוללים בתוך זה את המע"מ, שכולו נופל על העירייה. חוץ מזה יש את העלויות של הכנת התשתית לבניית המגרש והן יקרות מאוד, וכולן נופלות על העירייה. ומפה לשם ה-10% מאצ'ינג כבר הופכים להיות 25% מהמתקן. ואחר כך תוסיף את עליות ההחזקה, מתקן טוב עולה לתחזק בין 350-400 אלף שקל בשנה.

"בנצרת, למשל, יש מלא פעילות כדורגל ואין להם מגרש. יש להם מגרש דשא סינטטי ישן, שעשו לפני כ-11 שנה, ומה שנשאר ממנו זה שטיח בצבע ירוק. כל מחלקות הנוער משחקות שם. זה כמו לשחק על ריצוף. נתנו להם כמה פעמים הקצבה להחליף, אבל לעיר אין כסף להשלים. ברהט, למשל יש שלוש קבוצות רשומות, ושם זה אפילו לא מגרש, יש גדר ואמרו שזה מגרש. נתנו להם כבר כמה פעמים הקצבה של 90% מימון והם לא לקחו, כי אין להם את הכסף להשלים. יש מלא ערים כאלו".

פתרונות בעייתיים
שיטת ה"שגר ושכח" - עוברים לדשא סינטטי

תשכחו לרגע ממשטחי הדשא היפים של ליגת העל שאתם רואים בטלוויזיה. בשל החוסר במתקנים מגרשי האימונים בישראל פועלים בשיטת הכיסא החם עד שחלק גדול מהם מזכירים במקרים מסוימים מרעה לפרות. "במגרש דשא אתה אמור לעשות 7-8 יחידות אימון בשבוע ועוד 2 משחקים בשבת, אחרת הדשא נהרס לגמרי", אומר עגייב. "בפועל יש על מגרש בישראל 25-40 יחידות אימון בשבוע. זה תחנת רכבת".

מרגע שמתחילה עונת הגשמים אפשר לראות על מגרש אחד מצטופפות לעתים 12-13 קבוצות, חלקן מוותרות מראש ונודדות להתאמן על מגרשי אספלט פתוחים בבתי ספר או בפארקים הירוקים ברחבי העיר.

אם העומס הקיים לא מספיק, בישראל נוספת בתקופת החורף בעיה נוספת - מגרשי הדשא מחויבים לעבור שזרוע של מספר שבועות, תקופה שבה המגרשים מושבתים. כדי לנסות ולסגור פערים מהר ולהימנע גם מעניין השזרוע מצאו בישראל פתרון אינסטנט: מגרשי דשא סינטטי.

נכון להיום כ -30% ממגרשי האימונים בארץ הם סינטטיים, וקצב הבנייה של מגרשים סינטטיים עולה על זה של מגרשי דשא. אלא שהרבה עיריות רואות בהתקנת דשא סינטטי אירוע חד-פעמי - שגר ושכח. בפועל המגרשים האלו דורשים תחזוקה לא זולה ויש להם גם מחיר בריאותי.

"דשא סינטטי זה פתרון טוב, אבל לא לקיץ", אומר עגייב. " הבן שלך, כשהוא חוזר מאימון בקיץ, לא אומר לך כמה שורף לו בכפות רגליים? זה גומר אותם". הגומי השחור שמפוזר על המגרש עשוי מצמיג רכב טחון וגורם לטמפרטורה אדירה על המגרש. "מתחילת יוני עד אוקטובר לא מומלץ לשחק על מגרשים סינטטיים בישראל, אבל אין ברירה", אומר עגייב.

זה עדיין פתרון טוב יותר ממגרש דשא, שקשה לתחזק וצריך שזרוע.
"בערים ובמקומות הקטנים לא חושבים בכלל פעמיים, ומראש הולכים על דשא סינטטי, שנתפס כזול יותר ודורש פחות תחזוקה. וזו טעות".

יבלו מסביר כי "דשא סינטטי עובד בדיקה של מעבדות וגם תהליך של הברשה והגבלה של שעות אימון".

לפי עגייב, "כשאני מסתובב בין המתקנים בארץ אני רואה דברים איומים - עיריות שהשקיעו כסף בבניית המתקן עושות מכרז החזקה חיצוני ומחפשות את הכי זול", אומר עגייב. "קבלן יודע שהוא הולך להפסיד, אז הוא לא מתחזק נכון. אם זה דשא - אז הוא לא מדשן אותו מספיק, לא מכסח בזמן. אם זה דשא סינטטי - הוא לא מבריש אותו לפחות פעם בשבוע. דשא סינטטי צריך להבריש לפחות פעם-פעמיים בשבוע, אחרת הוא נשכב לצד אחד ונהייה כמו מגרש בטון.

"חזרתי לפי כמה זמן ממגרש סינטטי בשפלה. אני נכנס ושואל את האחראי על המגרש 'תגיד - למה לא הברישו את הדשא?', הוא אומר לי 'מה זאת אומרת 'להבריש'?'. הדשא נהייה מעוך, שכוב לצד אחד, והבעיטה של הכדור לא נכונה, אין את ההתנגדות שאמורה להיות על דשא , ומכאן והלאה נוצרות גם הבעיות של הטכניקה".

אין קרקעות
שדה אבטיחים יכול להפוך למגרש כדורגל

גם אם לעיריות היה כסף, לא היינו רואים מגרשים צצים בכמויות גדולות. מתקן כדורגל לאימונים יושב על שטח של 7-10 דונם. היכולת של עיריות לאתר שטחים בתחומן לצורך מגרשי כדורגל הופך לעניין מורכב. במינהלת הליגה ממתינים לשר הספורט הבא עם תוכנית לרפורמה לשינוי ייעוד קרקע חקלאית, באופן שיאפשר הקמת מתקני אימון.

"עיריית נתניה, למשל, רוצה להקים עוד מגרשי אימון, אבל אין לה שטחים להקצות לזה. עם זאת, יש לה באזור האצטדיון מלא שטחים חקלאיים", אומר ברדה. "קח לדוגמה בעל קרקע חקלאית, שלא באמת רוצה לגדל עליה אבטיחים, אבל עושה את זה בגלל שאין לו שום דבר אחר שמותר לו לעשות על הקרקע. אם תבוא אליו עיריית נתניה ותגיד לו 'את הקרקע הזאת לא תוכל להפשיר ממילא עד שנת 2040 לפחות. תן לנו לבנות על הקרקע מתקן אימונים, נעשה איתך עסקת ליסינג - אנחנו נשמור לך על הקרקע מפלישות ונשלם לך שכירות, ונחזיר לך את הקרקע ביום שתהיה הפשרה'. ככה הרשות תפתור את בעיית השטחים למתקנים, כי אצטדיון או מגרש אפשר להקים רק על קרקע חומה - וזה משאב שלא קיים היום כמעט ברשויות".

יבלו אומר כי הפערים ביננו לבין חו"ל במתקני אימונים נובעים בעיקר בגלל ענייני קרקע. "בחו"ל יש יותר מתקני אימון - זה ההבדל העיקרי בינינו לבינם, כי שם אין בעיה של שטחים. קח למשל את עיריית הרצליה, שרוצה לבנות מתקן אימונים - מאיפה הם ימצאו שטחים לזה? כל שטח שיש - הם רוצים להפוך לנדל"ן". בהקשר הזה, כדאי לציין שבעיריית הרצליה רוצים להרוס את האצטדיון היחיד הקיים בעיר, ליד קניון שבעת הכוכבים, לטובת בניית נדל"ן למגורים.

ממשרד התרבות והספורט נמסר כי הוא ביצע מיפוי עדכני של תוכנית המתקנים, וכי המשרד פועל לפתח יישומים, שנועדו לאפשר גישה חופשית לכלל המיפוי, לא רק למגרשי הכדורגל, אלא גם למתקני ספורט מכל הסוגים ובכל הארץ.

"המשרד הקצה מאות רבות של זכאויות לתמיכה במגרשי הכדורגל לרשויות המקומיות, במסגרת תוכנית המתקנים 2027, בנוסף לזכאויות בתוכנית המתקנים 2020". במשרד אומרים כי מדובר במגה-פרויקטים, שבהם נדרש איגום תקציבי של מאות מיליוני שקלים, שמחייב שותפות מצד הרשות המקומית. "המשרד שוקד בימים אלו על הכנת תוכנית מתקנים, שבה יינתן מענה לתמיכה להקמת אצטדיונים. עם זאת, אף גורם לא פנה למשרד בבקשה זו". עוד נמסר כי המשרד הוציא 4 קולות קוראים: לאולמות ספורט, מגרשי כדורגל ובריכות שחייה. מלבד זאת הוציא המשרד שלושה קולות קוראים נוספים לשיפוץ ושדרוג מתקנים. 

למה אין מספיק מתקני אימונים בישראל?

כסף
3 מיליון שקל
עלות הקמת מגרש אימונים פשוט עם דשא ותאורה
5 מיליון שקל
עלות מגרש אימונים משודרג: דשא, תאורה וחדרי הלבשה לשחקנים ושופטים
350 אלף שקל
עלות תחזוקה שנתית מוערכת למתקן אימונים

קרקע
7-10 דונם
שטח נדרש לבניית מתקן אימונים
100X64 מטר
גודל מגרש אימון מינימלי לפי אופ"א

המצב הקיים:
70-100 מגרשים
מספרי מגרשי האימון החסרים בישראל
כ-10
מספר מתקני אימון שנבנים בשנה