רבע שעה ממרכז תל אביב, תלמידי תיכון לא יודעים מה זה סטארט-אפ

במהלך החופש הגדול, בתי הקפה בשדרות רוטשילד בתל אביב מלאים עד אפס מקום. בנוסף לקהל הלקוחות הרגיל, ממלאים את השולחנות הצפופים גם עשרות תיכוניסטים שמזמינים קפה קר ועוגיות, ועוד קפה קר. הם גוללים את פיד האינסטגרם ובשולחן לידם מתקיים ראיון עבודה לחברת הייטק שפועלת ממשרד ממש מעל בית הקפה. כמה שולחנות משמאלם קבוצה של מתכנתים כותבים קוד על המחשבים הניידים שלהם, ובשולחן ממול נסגרת עסקת השקעה במיזם חדש ומבטיח.

כשהם יחזרו לשנת הלימודים הקרובה ויצטרכו לבחור מגמת לימודים בתיכון, תלמידי תל אביב והמרכז יבחרו בלימודי חמש יחידות מתמטיקה בשיעור גבוה יותר ביחס לתלמידי הצפון והדרום, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). מאוחר יותר הם גם ישתלבו בתעשיית ההייטק בשיעורים גבוהים יותר, לפי דוח רשות החדשנות מ-2018. ואין זה פלא - הם גדלים, לומדים וגרים במרחק קצר ממרבית הסטארט-אפים וקרנות ההון סיכון בישראל, והם מוקפים בעשרות אלפי העובדים בענף.

אך הקרבה הגיאוגרפית למוקד הפעילות של התעשייה אינה מספיקה. לדברי אוראל דיאמונד, חוקר מבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון ישראל (Israel institute), "תלמידי תיכון ביפו בממוצע כמעט לא שמעו על הייטק או יזמות. כלומר, המרחק הגיאוגרפי מזערי, אך המרחק החברתי-כלכלי נראה גדול".

דיאמונד וד"ר אליקים כסלו, חבר סגל בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון טרומן, ערכו מחקר שליווה 20 כיתות של תלמידי י'-י"א מחמישה בתי ספר תיכון דוברי ערבית ביפו, אשר למדו בתוכנית חשיפה ליזמות של עמותת Present Tense בשנים 2018-2017. התלמידים מתגוררים במרחק חמש דקות נסיעה משדרות רוטשילד, אך מתוך 400 תלמידים, אף אחד מהם לא ידע לומר מה זה סטארט-אפ ולא הכיר חברת הייטק לפני שהתחילה התוכנית.

 אוראל דיאמונד / צילום: יסמין בר שלום אגמון

בגלל הקרבה לשדרות רוטשילד, תלמידי יפו הערבים הם דוגמה קיצונית אך מייצגת של התוצאות של חוסר החשיפה להייטק בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית. דוח ההון האנושי של רשות החדשנות מ-2018 הראה כי יותר מ-60% מכלל משרות ההייטק בישראל ממוקמות באזור תל אביב והמרכז, ומגמה זו אף מתחזקת בשנים האחרונות: לפי הנתונים שהובאו בדוח, הגידול בתעסוקה בהייטק בתל אביב היווה כ-70% מסך הגידול בתעסוקה בסקטור זה ב-2018. הדבר כמובן פוגע ביכולת של תושבי הפריפריה ליצור רשת קשרים בתעשייה.

עוד לפני העבודה בהייטק, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית יש פחות כיתות מחוננים, למשל; פחות מודלים לחיקוי; פחות תמיכה מהמשפחה בלימודים בכלל, ובלימודים הרלוונטיים לתעשיית ההייטק בפרט; מצב סוציו-אקונומי פחות טוב וגישה מצומצמת יותר לפעילויות העשרה, כמו למשל ביקורים במוזיאוני מדע.

גם תוכנית הדגל של שר החינוך נפתלי בנט לצמצום הפערים בקרב נבחנים ברמה של חמש יחידות במתמטיקה נתקלה בקשיים. למרות הדגש על חיזוק הפריפריה ופתיחת כיתות חדשות רבות בפריפריה, עד כה התוכנית לא הובילה לצמצום פערים, אלא דווקא להרחבתם. כך, לפי נתונים שהתפרסמו ב"גלובס" בנובמבר האחרון, במחוזות תל אביב ומרכז עמד שיעור הנבחנים על 20.6% ו-19% בהתאמה; במחוז צפון שיעורם עמד על 13.8%, בירושלים על 12.3%, בחיפה על 15.3% ובדרום - על 11.8% בלבד.

במשרד החינוך הודו אז כי הופתעו מרמת הקושי בחיזוק הפריפריה. "יש סיבות שגורמות לכך שקשה לפעול בפריפריה, סיבות שלא מוצאים במקומות חזקים", אמר מונא פארס, שאחראי על התוכניות הלאומיות במשרד החינוך. "הבנו שחיזוק הציר האקדמי, כלומר מורים ותקציבים, צריך להיות במקביל לחיזוק הציר המנטלי, ששם דגש על הביטחון העצמי ועל תחושת המסוגלות של התלמידים".

"הון אנושי עצום שאפשר למנף"

בסקר שערכו דיאמונד וכסלו בקרב תלמידים ערבים ביפו ותלמידים יהודים מרחבי הארץ, 51% מהתלמידים הערבים הביעו עניין בלימודים אקדמיים בתחום המדעים אף שאינם מכירים את תעשיית הייטק. זאת, לעומת 28% בלבד מהתלמידים היהודים. עם זאת, כיום רק 21% מתלמידי יפו ממשיכים ללימודים גבוהים. "אלה נתונים מאוד מעודדים שצריכים לעורר השראה ואופטימיות, משום שהם מראים שברגע שייפתרו בעיות הגישה יש הון אנושי עצום שאפשר למנף כדי להביא הרבה מאוד טוב לכלכלה בישראל", אומר דיאמונד. "הטענה שהם לא רוצים ובגלל זה לא עושים אינה נכונה. יש רצון, אך ישנם קשיים וחסרים הכלים לגשת לדבר הזה".

"האתגרים שאנחנו רואים אצל מחפשי העבודה שמגיעים אלינו בגיל 23-22 הם אותם אתגרים שמגיעים בגיל צעיר: בפריפריה חסרים מודלים לחיקוי, ולכן הם לא בוחרים להיכנס לתעשייה", אומרת יפעת ברון גולדברג, מנכ"לית עמותת itworks, המעודדת גיוון בתעסוקה בהייטק.

"זו בעיה חוצת מגזרים וגבולות גיאוגרפיים ונכונה לכל מי שאינו גבר יהודי שגר במרכז הארץ ושירת ביחידות טכנולוגיות. זה מעגל שמזין את עצמו, וכך נוצר לאוכלוסיות מסוימות מחסור ברשתות קשרים ובנטוורקינג. ההייטק הוא תעשיית 'חבר מביא חבר', אבל החשיפה לדעתי היא הכי חשובה, כי חשיפה בגיל צעיר תסייע לבני נוער לקבל בעתיד החלטות לגבי הקריירה שלהם", היא מוסיפה.

פיץ' מול המנהלים ועובדי ההייטק

עמותת Present Tense היא אחת העמותות שמבקשות לצמצם את הפערים בקרב אוכלוסיות בעלות חשיפה נמוכה להייטק. מלבד התוכנית בבתי הספר הערבים יפו, העמותה מפעילה כיום פעילות דומה בבתי ספר בתל אביב, בירושלים ובחיפה, עבור תלמידים יהודים חילונים, ערבים וחרדים. עד היום השתתפו בתוכנית 1,800 תלמידים בסך הכול: 1,500 ביפו ו-300 בדרום תל אביב. השנה תחל התוכנית לפעול בשישה בתי ספר בעיר חיפה.

"אנחנו מתייחסים לפריפריה לא רק במובן הגיאוגרפי אלא גם החברתי. בעינינו הפערים בין הפריפריות החברתיות ובין המרכז מורכבים משלושה מרכיבים: רקע כלכלי מוחלש, פערי תרבות וחשיפה נמוכה להזדמנויות ולמודלים לחיקוי", אומרת חולוד עיוטי, מנכ"לית משותפת בעמותת Present Tense. "אנחנו לא מאמינים בלחלק כסף, ואנחנו לעולם לא ננסה לשנות את התרבות, אלא לעבוד מתוכה ובהתאם אליה. אך אפשר לקבל כלים וחשיפה שלא קיימת באופן טבעי, כדי למקסם את ההצלחה של אוכלוסיות מסוימות - ואלה הכלים שאנחנו מעניקים".

 חולוד עיוטי, Present Tense / צילום: עדי שרגא

לדבריה, "ההייטקיסטים המצליחים ביותר ואלו שעושים את האקזיטים הם בוגרי יחידה צבאית מאוד מסוימת, שבה הם מקבלים כלים ואחרי זה מיישמים אותם בעולם האמיתי. יש להם גם גיבוי כלכלי שמאפשר להם את האומץ שנדרש כדי לעזוב את העבודה ולהקים מיזם. זה מלבד הידע הטכנולוגי. אנחנו מנסים להגיע לאוכלוסיות מהשכונות המוחלשות ביותר: בתי ספר 'הזדמנות אחרונה', ערבים ועולים מברית המועצות לשעבר".

התוכניות מיועדות לתלמידי י'-י"א, והן מתקיימות בשכבת גיל שלמה בכל בית ספר, במקביל לתוכניות קהילתיות הפתוחות לכל תושבי השכונות שהעמותה פועלת בהן. "התלמידים שאנחנו רוצים להגיע אליהם הם לאו דווקא מכיתת המצטיינים, אלא גם מכיתות החינוך המיוחד", עיוטי מדגישה. היא כוללת שלושה מפגשים של שלוש שעות כל אחד, שבהם התלמידים חושבים על בעיה שירצו לפתור, מוצאים לה פתרון, ולומדים להציג אותו ב'פיץ''.

לבסוף, התלמידים עורכים סיור בחברת הייטק ומציגים את הפיץ' שלהם מול פאנל שופטים הכולל מורים ועובדים בחברה. במהלך הסיור התלמידים פוגשים עובדים בתפקידים בכירים בחברות, בהן פייסבוק, גוגל
ו-Wix, אשר מגיעים מרקעים שהתלמידים יכולים להזדהות איתם. הם מקבלים הזדמנות לשוחח איתם ולשאול אותם שאלות על חוויית העבודה שלהם בחברה ובתחום ההייטק בכלל. "המחשבה היא לא לייצר אצלם פחד, ושהם יצאו בתחושה ש'אני בחיים לא אגיע לפה' אלא לתת להם תקווה שזה לא כזה חלום רחוק ושצריך לעבוד קשה אבל שגם הם יכולים".

מהמחקר של דיאמונד וכסלו עולה כי החשיפה להייטק וסטארט-אפים משפיע על התלמידים במספר רבדים. ראשית, בעקבות חשיפה לאפשרויות למידה ותעסוקה במדעים ויזמות, החוקרים מדווחים על עלייה בהערכה העצמית של התלמידים בתחומי המתמטיקה והמדעים. כמו כן, נמדדה עלייה של 20% ברצון של התלמידים לרכוש השכלה גבוהה בתחום המדעי בעקבות ההשתתפות בתוכנית.

החוקרים סבורים כי הסיבה להשפעה של תחומים אלו על התלמידים היא כי תחומי המדעים והיזמות נתפסים כיותר גלובליים ואוניברסליים ממקצועות אחרים הנלמדים בבתי הספר. "בישראל, מרבית האוכלוסייה נמצאת בתודעה שאנחנו נמצאים במצב של סכסוך. כשאנחנו נכנסים למרחב הגלובלי של המדעים, ועובדים כולנו למען מטרה משותפת, זה מאפשר לברוח מהמציאות הזו. המרחב ה'אוניברסלי' של מדעים, שכולל שפה משותפת, עבודה באנגלית ולקוחות מכל העולם, הוא סביבה יותר ידידותית ושוויונית בעיני התלמידים בהשוואה למקומות אחרים בחברה הישראלית".

לדבריו, זו הסיבה שבעקבות החשיפה נמדדה עלייה ברצון של התלמידים לעבוד בסביבה מעורבת עם יהודים וירידה בציפייה שיחוו אפליה.

"התלמידים רוצים להרוויח מספיק כדי להצליח לקנות דירה ביפו"

עמותת חאסוב של חסן אבו-שעלי ורביע זיוד היא ארגון נוסף אשר מבקש לפתור את היעדר החשיפה להייטק. "ההורים לא מבינים כמה ההייטק הוא תחום מפותח עם יציבות כלכלית ורמת חיים גבוהה, ושמהנדס בהייטק בגיל 22 יכול להרוויח כבר 20 ומשהו אלף בחודש. יציבות כלכלית היא מאוד חשובה להורים והם לוחצים על הילדים ללכת למקצועות שהוכיחו את עצמם כבר בעבר - כמו אחים, רוקחים, רואי חשבון ועורכי דין", אומר זיוד בשיחה עם "גלובס".

לכן, לדבריו, "הסיכוי שילדים שאין להם חשיפה להייטק בכלל ישתלבו בתעשייה הוא מאוד נמוך. אנחנו מארגנים עכשיו כנס הייטק באום אל-פאחם, ואנחנו מקיימים אותו בסינמטק כי אין בעיר אף מרחב שמתאים להייטק ושהאוכלוסייה יכולה להיחשף בו לתעשייה. בכמעט אף עיר ערבית אין היום תשתית שמותאמת להייטק, ועצם הנוכחות של מקומות ותשתיות כאלה בחברה הערבית חשובה. הם הכרחיים לחשיפה לתעשייה ולבניית קשרים ותחושת מסוגלות בחברה הערבית, והיום הם חסרים.

 רביע זיוד/ צילום: מדחת זיוד

"עכשיו אנחנו פותחים מרכז חדשנות בערערה שישרת את כל אזור ה'משולש', כדי לשדר לילדים ש'הנה כאן ליד הבית שלך עושים חדשנות, וגם אתה תוכל לעבוד בהייטק בחברות הכי גדולות'". היישוב ערערה משתייך הן לפריפריה הגיאוגרפית והן לפריפריה החברתית. לפי אתר "מפתח התקציב" של הסדנה לידע ציבורי, זהו הארגון היחיד שדיווח על פעילות בתחום המחקר והמדע ביישוב זה ב-2017. "אנחנו לא רוצים לייצר אקוסיסטם מקביל אלא לאפשר לאנשים להיכנס עם ביטחון לתוכניות המיינסטרים באוניברסיטאות ובאקסלרטורים ולעבודה בחברות הייטק", הוא מוסיף.

גם דיאמונד התייחס לנושא הכלכלי והיכולת של עבודה בהייטק לשפר את מצבם הכלכלי של הצעירים הערבים. "רבים מהתלמידים הערבים ביפו גדלים במשפחות עם אי-יציבות ואי-ודאות כלכלית. לכן יש להם רצון עז להיכנס למקצועות שיבטיחו הכנסה גבוהה. אולם ביפו יש עוד רובד - יפו עוברת ג'נטריפיקציה (תהליך של החלפת האוכלוסייה המקומית החלשה באוכלוסייה חזקה, י"י), והערבים נמצאים שם עשרות דורות והיא חלק מאוד משמעותי מהזהות שלהם, אבל מחירי הדיור והנדל"ן עולים והם לא יכולים להרשות לעצמם להישאר לגור שם. האיום הזה נורא חזק כי לאן יעבור ערבי מיפו? אין הרבה בנייה חדשה ופרויקטים ביישובים ערבים והאפשרויות שלהם מוגבלות. אחד השיקולים הכי חזקים של התלמידים היא שהם רוצים להרוויח מספיק כסף כדי להמשיך להתגורר ביפו.

"תפיסת הסכנה בתחום ההייטק ובייחוד בסטארט-אפים היא גבוהה, ובקרב התלמידים הערבים אין תפיסה שאפשר ליפול ואז לקום למחרת ולמצוא עבודה אחרת. לכן ללכת להייטק לא נראה בטוח כמו ללכת ללמוד רוקחות למשל", הוא מסביר. "אחרי שהתלמידים הלכו לבקר בחברות ההייטק, היו להם הרבה הזדמנויות לדבר עם עובדים ערבים ולשאול אותם איך זה לעבוד עם יהודים, מי החברים שלהם, איך הם משתלבים וגם מה השכר".