דוכן של Huawei. איפה שאפל נכשלה,?היא הצליחה / צילום: Long Wei, רויטרס
ענף הטכנולוגיה הוא לרוב אפיק ההשקעה שנחשב לאטרקטיבי ביותר בשוקי המניות השונים. חברות ענק כמו אפל, גוגל, אמזון, פייסבוק, IBM ומיקרוסופט מניעות את ה-S&P 500 וההילה סביב הפוטנציאל שלהן הביאה אותן להיסחר במכפילי רווח שכמעט ולא ניתן לראות באף סקטור אחר.
אמנם חלק לא מבוטל מההילה סביב חברות הטכנולוגיה מבוססת על ציפיות גבוהות שככל הנראה לא יתממשו, מה שמוביל במקרים רבים לתמחור גבוה של המניות, אך הנתונים האמפיריים מראים כי מאז אמצע שנות ה-90 סקטור הטכנולוגיה הביס את מדד ה-S&P הכללי בתשואה ומאז 2016 אף פתח פער משמעותי מבחינת הביצועים. גם בעת הזו, בה המשקיעים מכינים את עצמם לקראת סופו של המחזור הכלכלי הנוכחי, עדיין ניתן לראות ביקושים ערים למניות הטכנולוגיה, דבר שהעניק לסקטור הזה מעמד של השקעה "על-מחזורית". עם זאת, אם יש דבר שכן מעיב על האטרקטיביות של הענף בטווח הקצר, זו מלחמת הסחר שמתנהלת בשנה האחרונה בין ארה"ב לסין, וסקטור הטכנולוגיה סובל מכך פעמיים - ראשית הסקטור מאופיין בבטא גבוהה (כלומר, כשהשוק עולה הוא עולה יותר, כשהשוק יורד, הוא יורד יותר). שנית, לא רבים יודעים שהמאבק על עליונות טכנולוגית הוא למעשה אחת הסיבות העיקריות לקיומה של אותה מלחמת סחר.
בעוד שידם של האמריקאים ללא ספק על העליונה, הרי שהסינים מנסים בשנים האחרונות לערער את ההגמוניה האמריקנית. הכלכלה הסינית שעומדת בפני תמורות חברתיות ודמוגרפיות עקב ההתפתחות הכלכלית האדירה של סין, חייבת לעשות את המעבר מכלכלת תעשייה לכלכלת שירותים ועל כן ב-2015 השלטון השיק את תוכנית "China 2025". תוכנית זו מטרתה לשנות את מבנה הכלכלה בסין ולמצב אותה בעמדה של מובילת שוק בענפי הטכנולוגיה ובפרט ברובוטיקה, אינטליגנציה מלאכותית, תעופה וחלל וביו-אינפורמטיקה.
טענת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היא שהסינים משחקים "מלוכלך" ועושים שימוש בכלים לא תחרותיים כמו גניבת קניין רוחני והשתלטות על שרשראות אספקה. זירת ההתכתשויות הלוהטת ביותר לאחרונה היא טכנולוגיית ה-5G, הדור הבא של תקנים לתקשורת סלולרית - רשת תקשורת אולטרא מהירה והנדבך החשוב ביותר בעידן ה-"Big Data". בתקופה האחרונה הגביר הממשל האמריקני את הלחץ על סין ועל חברת Huawei, שמהווה חלק משמעותי בתעשיית תשתיות ה-5G, ואף אסר על מכירת ציוד אמריקני ל-Huawei. על פי טראמפ, בקרב הזה אמריקה חייבת לנצח, אולם נראה שכרגע לא ברור מה המחיר שהצדדים מוכנים לשלם כשבינתיים עיקר הרשף פוגע במשקיעים.
הטכנולוגיה - לא רק חשיבות טכנולוגית
ואם בטווח הקצר האתגרים נראים בלתי פתירים, הרי שבטווח הארוך מקבלי ההחלטות נאלצים להתמודד עם תרחישים חסרי תקדים בנוגע להשפעת הטכנולוגיה על מבנה הכלכלה. ברמה המאקרו כלכלית מעמדה של תעשיית הטכנולוגיה ב-20 השנים האחרונות עלה לחשיבות אסטרטגית מוחלטת בכל הנוגע לצמיחה כלכלית, ביטחון לאומי ותחרותיות עסקית ברמה הבינלאומית.
התעשייה הדיגיטלית חולשת על כל תחומי החיים, ונוגעת הן לצרכני קצה, הן לחברות ואף לממשלות וכוללת עסקים בתחומי ייצור רכיבים, כתיבת תוכנה ושירותי ענן, מידע ונתונים. מהזמנת מונית או טיסה, דרך רכישת מוצרים, ביצוע תשלום, האזנה למוזיקה, צפייה בסרט או השתתפות במשחק - את כל אלה ניתן לבצע היום בלחיצת כפתור (שגם הוא כבר הפך להיות וירטואלי).
ההתפתחות הטכנולוגית איפשרה לנו ליצור מוצרים ושירותים חדשים, שמגדילים את היעילות ומוזילים מחירים בקצב מסחרר. מצב זה יצר סביבה מאקרו כלכלית חסרת תקדים, שכן האינפלציה, שהייתה אימת הבנקים המרכזיים בעבר הלא רחוק, נמצאת ברמות הנמוכות ביותר מבחינה היסטורית וכתוצאה מכך הריבית בחלק לא מבוטל מהמדינות המפותחות נמצאת ברמה שלילית. על כך גם נוסיף שבאופן שאולי מפתיע חלק מהקוראים, הטכנולוגיה והחדשנות לא הובילו לצמיחה מהירה יותר של כלכלות העולם. למעשה, קצב הצמיחה ופריון העבודה בעולם המפותח נמצא בהאטה עקבית כבר מספר עשורים ולטכנולוגיה יש תפקיד בכך, ביחד עם הדמוגרפיה (הזדקנות האוכלוסייה וירידה בילודה).
רגע, למה שהטכנולוגיה תוריד את הפריון? היא לא עושה בדיוק ההיפך? התשובה היא כן ולא. הטכנולוגיה אמנם מעלה את פריון העבודה ברמת המיקרו, אך עושה את ההיפך ברמת המאקרו - הטכנולוגיה בהחלט מעלה את פריון העבודה בענפים בהם החדשנות עוזרת להתייעלות. אך מערכת היחסים בין הטכנולוגיה ופריון העבודה לא נגמרת כאן. במבחן התוצאה המאקרו כלכלית, קצב הגידול בפריון יורד למרות עלייתה של הטכנולוגיה וכאמור, לא מעט בגללה. התייעלות שנבעה מהחדשנות בתעשייה ובחקלאות הובילה לכך שהפריון של כל חקלאי או עובד תעשייה הרבה יותר גבוה, אך תוצאה זו הובילה לירידה בהיקפי התעסוקה בענפים אלו, שכן כבר לא צריך את אותו היקף של עובדים על מנת לעמוד בביקושים.
לכן, לאורך השנים ראינו את היחס בין חלקה של התעשייה אל מול השירותים משתנה עם השנים, כך שמירב המשקל עובר לענפי השירותים אשר מאופיינים ברמת פריון נמוכה יותר שגם אוטומציה לא תוכל לשנות, לפחות לעת עתה.
רוצה רופא אנושי או רובוטי?
זאת ועוד, גם במקרה בו הטכנולוגיה תצליח לפצח את האוטומציה בענפי השירותים ונראה רובוטים מחליפים רופאים, מורים ונותני שירותים אחרים, המשמעות היא שסביר להניח שיהיה לנו עוד יותר זמן פנוי ובמקביל ביקושים לשירותים חדשים ייווצרו וסביר להניח כי הביקוש לשירותים שמערבים אינטראקציה בין בני אדם ולא בין בני אדם ומכונות, יהיה גבוה יותר.
כך לדוגמה, אפשר לדמיין עתיד בו מי שידו אינה משגת, יקבל שירות רפואי מרובוט מאבחן גנרי, אך מי שידו משגת, ירצה לקבל טיפול שתפור למידותיו עם יחס אישי - משהו שרק רופא אנושי יוכל לתת. את אותה הדוגמה בדיוק אפשר להשליך על מורים ומחנכים - מי שידו משגת יוכל להשרות לעצמו לקבל חינוך ממורה אנושי, ומי שפחות, יסתפק בתחליף הרובוטי הגנרי. דוגמה נוספת, בבית קפה אני אעדיף שבריסטה אנושי יכין לי את הקפה ולא מכונה ולכן אהיה מוכן לשלם על כך יותר - אחרי הכל, את הקפה שלי אני יכול להכין בבית, אך בבית הקפה אני נהנה מהשירות ומהאינטראקציה.
פחות על מוצרים, יותר על שירותים
ומה התוצאה של תהליכים אלו? המחירים של המוצרים שאנו צורכים (טלוויזיות, מכוניות, ריהוט, ביגוד וכו') כבר נמצאים למעשה בירידה מזה עשרות שנים וזאת כתוצאה מכניסת הטכנולוגיה אליהם. מצד שני, אנו משלמים הרבה יותר על שירותים, בין אם זה שירותי בריאות, חינוך או העשרה.
ההתפתחויות הטכנולוגיות צפויות להמשיך ולהוביל ליותר זמן פנוי שמשמעו ביקוש גובר לחוגים, יצירה, טיולים, פעילות ספורטיבית, הצגות, סרטים ועוד פעילויות שכולן מאופיינות באינטראקציה אנושית. בהתאמה, עלויות השכר של האנשים שיספקו את השירותים הללו רק ילכו ויעלו עם השנים אך השירות שהם נותנים, ימשיך להיות דומה במאפייניו למה שאנו רואים היום. העתיד שייך לאנשים היצירתיים ולאו דווקא לאנשים האנליטיים.
המשמעות - מבנה הכלכלות ימשיך לנטות יותר ויותר לכיוון של ענפים בעלי פריון עבודה נמוך ולכן קצבי הצמיחה, הריביות והאינפלציה ימשיכו להיות נמוכים לאורך זמן רב. להתפתחויות אלו השלכות רבות על מבנה החברה האזרחית, על הכלכלה, על מבנה השווקים הפיננסים (ובפרט על הפנסיות של כולנו) ואשר צפויות להעסיק את הכלכלנים והפוליטיקאים עוד שנים רבות.
ואיך זה נוגע לנו ביד?
לעידן הסמארטפונים תרומה רבה לעולם הטכנולוגי. הנגישות למידע כמעט ובלתי מוגבל, כמו גם היכולת להעביר אותו במהירות בזק, הפכו את המכשירים שבידינו לאחד הגורמים העיקריים לקידמה הטכנולוגית. איכות המכשיר ויכולותיו נקבעת בעיקר על פי השבבים ממנו הוא מורכב ומהפכת רשת ה-5G, שהינה שלב מהותי במעבר לעולם דיגיטלי ואף תאיץ קידמה זו בשנים הקרובות. תעשיית הטלפוניה מספקת את הביקוש הגבוה ביותר לשבבים. אלו הם הבסיס הטכנולוגי של תקופתנו.
במהלך 2018 חלפה יצרנית הסלולר הסינית Huawei על פני אפל במונחי מכירות והתמקמה במקום השני אחרי סמסונג עם שאיפה ברורה לעקוף גם אותה בטווח הקצר. Huawei עשתה מה שסמסונג עשתה מספר שנים לפניה - התמחתה באומנות החיקוי ולאחר מכן הפכה חזקה מספיק כדי להוביל חדשנות בעצמה. דוגמה לחדשנות והמובילות הטכנולוגית של הסינים הינה ברשת ה-5G. לא רק שסין צפויה להיות המדינה הראשונה לאימוץ נרחב של הטכנולוגיה, Huawei עצמה הצליחה כבר לייצר מכשיר שיתמוך בטכנולוגיית ה-5G, משימה בה אפל נכשלה בשלב זה. Huawei הינה חברה שחצתה כבר את רף ה-100 מיליארד דולר מכירות בשנה, והיא כנראה חברת הענק הצומחת ביותר. היא גם מבין רוכשות השבבים הגדולות בעולם. לא מעט מהספקיות שלה הינן חברות אמריקאיות.
שתי תעשיות אלו, השבבים והטלפוניה, וטכנולוגיית ה-5G הנמצאת במרכזם, מצויות במוקד הסכסוך בין ארה"ב לסין והן גם מהמושפעות ביותר ממלחמת הסחר ומההתפתחויות החוזרות ונשנות בה. בפן הטכנולוגי, תעשיית השבבים הינה אחת היחידות בה סין מפגרת אחרי מדינות אחרות, וזו גם הסיבה שסין הינה יבואנית גדולה ולא יצואנית כמו במרבית התחומים. לממשל הסיני יש תוכנית מפורטת לסגירת אותם פערים (במסגרת תוכנית Made in China 2025), אשר בעקבותיה תייצר סין עבור עצמה את מרבית הביקוש המקומי ותצא לעצמאות טכנולוגית.
טראמפ נלחם בכל החזיתות
במשך שנים רבות ישנן טענות אמריקאיות ל"משחק לא הוגן" מצד הסינים - מניפולציה של שערי מטבע, סבסוד מקומי, מגבלות לזרים ובעיקר נושאים הנוגעים לגניבה של קניין רוחני אמריקאי. שנים רבות, אבל עד טראמפ. מחזה ההדחה של ארה"ב ממעמד המעצמה המובילה בעולם, בין אם כבר אירע ובין אם יתרחש בשנים הקרובות, הוא יותר מידי עבור הנשיא שנבחר תחת המוטו: "Make America Great Again".
במהלך השנה שעברה פתח הנשיא האמריקאי במלחמת סחר עם סין, אשר במסגרתה הוא מעלה מכסים בהדרגה ובמקביל מגדיל את היקף הסחורות עליהן יוטלו אותם מכסים. המכסים לא נועדו רק בשביל לייקר סחורה סינית באופן יחסי, אלא גם להפוך את הייצור בסין למשתלם פחות ואולי בקרוב, ללא משתלם כלל. חברות רבות, בעיקר אמריקאיות, כבר דיווחו על העתקה לפחות חלקית של מפעלים ופסי ייצור למדינות אחרות, בדרך כלל מדינות סמוכות בדרום מזרח אסיה.
טראמפ אינו מסתפק במכסים בלבד. הוא מנסה לשמר את הפער הטכנולוגי של המערב על סין בתחום השבבים (בעיקר שבבי הזיכרון) ומגביל לא פעם מכירה של ציוד אמריקאי ליצרניות שבבים סיניות (בתחום הציוד לשבבים יש תלות גבוהה בתעשייה האמריקאית). הוא גם הבהיר היטב שלא ייתן יד להשתלטות על חברות טכנולוגיות אמריקאיות (הפיל את ניסיון ההשתלטות העוינת של ברודקום על קוואלקום) וגם מקדם הגבלות על מכירה של מוצרים/תוכנה הנתפסים כרגישים לביטחון הלאומי.
ואם כל זה אינו מספיק, הרי שבתו של מייסד Huawei, סמנכ"לית הכספיים בחברה, נלקחה כ"בת ערובה". היא עצורה בקנדה וממתינה להסגרה לארה"ב בטענה של הפרת הסנקציות הבינלאומיות על איראן. בנוסף, הוא אסר על רכישה של ציוד תקשורת של Huawei בארה"ב ומנסה להוביל למהלך דומה גם בשאר העולם ובעיקר בקרב בעלות בריתה של ארה"ב. לאחרונה אף העלה את הרף כשהכניס את החברה לרשימה האסורה למסחר עם חברות אמריקאיות (לחלק מהחברות נתן הקלה של מספר חודשים ליישום).
המאבק בין ארה"ב לסין הינו טכנולוגי בעיקרו, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יהיה קשה מאוד לעצור אותה, בטח לא באמצעות מלחמת סחר.
מלחמת הסחר, כמו גם קצב ועיתוי ההתפתחויות שלה, מוביל לחוסר ודאות גדולה לא רק בשוקי ההון אלא גם בקרב תעשיות רבות. חוסר ודאות עלול להתגלות לעיתים כמדבק מאוד ובשלב מסוים לא בטוח שציוצים בטוויטר יהיו תרופה חזקה מספיק.
הכותב הוא מנהל מחקר מאקרו ואסטרטגיה, ועידו שגיא, אנליסט מחלקת מחקר ברוקראז'. אין באמור ייעוץ/שיווק השקעות ו/או תחליף לייעוץ/שיווק המתחשב בנתונים של כל אדם ו/או תחליף לשיקול-דעתו של הקורא ואינו מהווה הצעה לרכישת ניירות ערך