האם אפשר יהיה להכריע את הבחירות ללא ריבלין? שישה תרחישים לרגע האמת

אחרי חודשיים מנומנמים במיוחד מבחינה פוליטית ושבועיים ויממה בלבד עד לבחירות 2019 מועד ב', נראה שכל מה שראינו עד כה במערכת הבחירות עומד להשתנות ובגדול. עם תום תקופת הנופשים והחזרה של התלמידים לבתי הספר, אפשר לומר שהקמפיינים של מערכת הבחירות מתחילים להתניע באופן רשמי.

כספי הציבור שמיועדים לקמפיינים, אופסנו עד כה בכספות של המפלגות, שם הבינו שאין טעם לשפוך כסף כל עוד מאות אלפי ישראלים נמצאים בחו"ל. אלא שהחופש נגמר והכסף שבימים כתיקונם היה מתפרש על פני חודשים, ייצא כמעט כולו בזמן הקצר שנותר. המשמעות היא שאנחנו צפויים לצונאמי של פרסומים, מודעות, ספינים והודעות דוברות מכל עבר.

אבל לפני שנסתכל קדימה, כדאי להיזכר לרגע בעבר.

ב-16 באפריל 2019, שישה ימים אחרי מערכת הבחירות מועד א', החל הנשיא ראובן ריבלין בימי ההתייעצויות בבית הנשיא בנוגע לשאלה המרכזית בתום מערכת הבחירות - על מי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה. מדובר באחד התפקידים החשובים ביותר המסורים לידיו של נשיא המדינה.

לאחר הזמן שהוקצב לו בחוק להרכבת הממשלה, סטה המועמד המוביל בנימין נתניהו, בפעם הראשונה בהיסטוריה של ישראל, מן הנוהג שנוצר. במקום להשיב את המנדט להרכבת הממשלה ליד הנשיא, כדי שיטיל את המלאכה על חבר כנסת אחר, נתניהו פיזר את הכנסת ה-21.

האירוע החוקתי הזה קיבל הכשר משפטי מן היועץ המשפטי לכנסת ומבית המשפט העליון. וכך גרר נתניהו את המדינה למערכת בחירות לא הגיונית ומסוכנת מבחינה חוקתית. וזאת מאחר שאין מה שימנע ממנו לעשות מהלך שכזה פעם אחר פעם ולהכניס את המדינה לסחרור.

ובחזרה לעתיד. כמה ימים אחרי 17 בספטמבר, ימלא ריבלין את תפקידו פעם נוספת, ואולי אחרונה עבורו. שלא כמו ב-34 הממשלות שהוקמו מקום המדינה - הפעם נראה שתפקידו של הנשיא חסר תקדים.

ניתן לצפות שהנשיא ריבלין ייקח על עצמו את תפקיד "המבוגר האחראי". הפעם קיימת הערכה, לפיה ריבלין עשוי להיות מעורב יותר בהקמת הממשלה ויוודא שהתהליך יסתיים בהשבעת הממשלה ה-35.

לדברי פרופ' סוזי נבות, מומחית למשפט חוקתי מהמכללה למינהל, עד היום התבססו שיקולי הנשיא על הרצון להביא להקמת ממשלה שנהנית מאמון הכנסת ובהקדם האפשרי. "הבחירות הנוכחיות הן יוצאות דופן. אלה בחירות שניות תוך זמן קצר, לאחר שתהליך הרכבת הממשלה לא הושלם וסוכל בפועל באמצעות חוק הפיזור.

"על כן, נדמה שגם את מצב יוצא הדופן הזה על הנשיא להביא במניין שיקוליו. כדאי לזכור כי על אף שחוק הפיזור היה 'חוקי', יש בו פגיעה קשה בהליך הדמוקרטי של בחירות וביציבות השלטונית ובמסגרתו - סוכל המשך ההליך להרכבת ממשלה שעליו אחראי הנשיא המדינה".

להלן מונה "גלובס" מונה מספר תרחישים שיכולים להתקיים אחרי מערכת הבחירות. 

תרחיש 1
מועמד שיש לו יותר מ-61 ממליצים

סעיף 7 לחוק יסוד: הממשלה קובע, כי הנשיא יכול להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אחד הח"כים שהסכימו לכך, אחרי שהתייעץ עם נציגי הסיעות. הקו המנחה את הנשיא, הוא סיכוייו של אחד המועמדים להרכיב את הממשלה. אם למישהו מהם יש 61 ח"כים ממליצים, ולא משנה מאיזה סיעות, ההליך ברור.

הנשיא צריך לקבל את ההחלטה תוך שבעה ימים מפרסום התוצאות הרשמיות, כאשר ועדת הבחירות מוסמכת לפרסם תוצאות רשמיות עד 7 ימים אחרי הבחירות. כלומר תהליך זה עשוי להימשך עד ל-1 באוקטובר. אולם, בעבר הזדרזה ועדת הבחירות בפרסום תוצאות מותנות (כלומר, לפני ערעורי בחירות ופסילת קלפיות) תוך כ-24 שעות אחרי הבחירות. הנשיא לא המתין לתום התקופה כדי לערוך את ההתייעצויות ובפועל מסר את המנדט להרכבת הממשלה תוך כשבעה ימים אחרי הבחירות.

אם הדברים יתקדמו לפי תרחיש זה, הרי שב-24-25 בספטמבר יימסר למישהו המנדט להרכבת הממשלה וספירת 28 הימים להקמת הממשלה תחל. בבחירות מועד א' היו לנתניהו 65 ממליצים, והוא קיבל לידיו את המנדט.

השימוע הפלילי של ראש הממשלה מתוכנן להיערך ב-2 באוקטובר, יום אחרי ראש השנה. אם תהליך ההתייעצות ימשך יותר מן הרגיל והנשיא ריבלין ינצל את כל הזמן המוקנה לו לפי חוק, כלומר שבעה ימים אחרי ההודעה הרשמית של ועדת הבחירות, הרי שרק אחרי ראש השנה יטיל הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה.

תרחיש 2
אין מועמד שיש לו יותר מ-61 ממליצים

המצב מסתבך כאשר אין ראש רשימה שהשיג יותר מ-61 ממליצים.

נניח תרחיש, לפיו הסיעה המשותפת, בראשות ח"כ איימן עודה ובהשפעת שאר המפלגות החברות בסיעה, החליטה לא להמליץ על בני גנץ או נתניהו. וזאת, בשעה שאביגדור ליברמן וישראל ביתנו עשויים להימנע מהמלצה כלשהי או בכלל להמליץ על ליברמן עצמו.

כך או כך, בפני הנשיא מונח מקרה שבו אין מנצח מובהק ועליו לשקול מי יהיה בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להרכבת הממשלה. בניגוד לבחירות מועד א', ריבלין עשוי לנקוט הפעם גישה שמרחיבה את שיקול הדעת שלו. הוא עשוי, למשל, לשאול את הצדדים המגיעים אליו, אם בכוונתם להשיב את המנדט להרכבת הממשלה לידי הנשיא אם לא יצליחו במשימתם.

לדברי ד"ר אדם שנער, מרצה למשפט חוקתי הבינתחומי הרצליה, הנשיא אינו מוגבל במרחב השאלות שמותר לו לשאול במסגרת ההתייעצויות. "אנחנו נמצאים במקום שאין לו תקדים מבחינה היסטורית. אין פסק דין שמנחה את הנשיא כיצד לנהוג. כתוב בחוק שעליו להתייעץ ולכן הוא יכול לשאול כל שאלה, לרבות ‘האם תשיבו לי את המנדט במקרה שלא תצליחו להרכיב ממשלה?'. אבל, גם אין משהו שמחייב את הסיעות היושבות בפניו לעמוד אחר כך בדברים שאמרו לו. נניח שהם משיבים לו שיחזירו את המנדט ובסוף מחליטים שלא לעשות זאת. האם יש משהו משפטי שניתן לעשות נגד זה? לא".

תרחיש 3
אין הכרעה. הנשיא מתערב במשא ומתן

בבחירות מועד א' הטיל ריבלין את הרכבת הממשלה על נתניהו ולא פצה את פיו כל עוד ההליך הפוליטי התרחש במסגרת הזמנים. למעשה, גם אחרי שנתניהו החליט לפזר את הכנסת, ריבלין לא אמר דבר.
אולם הפעם המצב החוקתי שברירי, כשהבחירות מתקיימות על רקע חשש ממשבר מתמשך והליכה לבחירות בפעם השלישית.

ריבלין עשוי לפעול לפי המודל של הנשיא חיים הרצוג, ולהיות יותר אקטיבי. הרצוג היה הנשיא כשהוקמה ממשלת האחדות שמיר-פרס ב-1984. פרס הגיע עם 60 ממליצים, שמיר הגיע עם 54, המפד"ל המצליצו על ממשלת אחדות והרב מאיר כהנא כלל לא הוזמן לנשיא (אכן היו אלה זמנים אחרים). הקשיים בהרכבת הקואליציה חייבו את הרצוג להתערב באופן אישי ולדחוק את הצדדים להקים ממשלת אחדות.

אחת האפשרויות העומדת בפני ריבלין היא דרישת עדכונים מראשי המפלגות בנוגע להתקדמות המו"מ. למשל, הוא יכול לבקש לראות אם נחתמו הסכמי ביניים או אם המנהיג שעליו הוטלה המשימה להרכיב את הממשלה, הצליח להחתים באופן מהיר כמה משותפיו הקואליציוניים.

אם בעבר הנשיא לא רצה להיות מעורב במו"מ, הפעם עשויה להיות לו לגיטימציה ציבורית להיות יותר מעורב.
לפי ד"ר שנער, "במצב של תיקו, החלטה של הנשיא לתת מנדט לצד זה או אחר עשויה להתפרש כפוליטית. זהו מצב פוליטי, שבו הנשיא עשוי להגיד ‘איני רוצה להכריע, איני שחקן פוליטי שנוקט צד ולכן אני פועל באופן נחרץ יותר להקמת ממשלת אחדות או ממשלת רוטציה'".

תרחיש 4
הנשיא לא מאריך את זמן המו"מ, במטרה לזרז אותו

ניהול המו"מ הפוליטי, במיוחד לפי שיטת נתניהו, כולל דחיית הוויכוחים הפוליטיים עד לרגע האחרון. כלומר, מתוך 28 הימים ו-14 ימי הארכה שיש להקים ממשלה, רוב הזמן מושחת לריק וכל הצדדים ממתינים לסופם של אותם 42 הימים, שבהם ניתן להלחיץ ולחלץ הישגים פוליטיים.

כיום עולה האפשרות לתמרץ את הצדדים לקיים את המו"מ בחריצות יתר. וזאת, באמצעות הנחת האיום על השולחן, שהנשיא לא מחויב לתת את ההארכה.

החוק מתיר מרחב שיקול דעת: הנשיא "רשאי" להאריך את התקופה, ולא חייב. אולם, האם ריבלין יסטה מן הנוהג שהשתרש מאז קום המדינה לפיו הארכת המועד היא עניין קבוע?

עם זאת, ממש כפי שנתניהו לא היה מחוייב לנוהגים חוקתיים כשפיזר את הכנסת, כך גם ריבלין לא מחויב לנוהגים חוקתיים שנוצרו במהלך השנים.

לפי ד"ר שנער, "צריך להעביר את המסר הזה מראש, כדי שמקבל המנדט יתאמץ. על הנשיא לשדר על ההתחלה שלא תהיה ארכה, כדי לגרום להם לנהל מו"מ קדתחני".

תרחיש 5
התייעצויות לא בשידור חי, אלא בחדרים סגורים

אפשרות נוספת העומדת בפני הצדדים היא לבקש התייעצות עם נשיא המדינה - לא בשידור חי. בבחירות מועד א' נקט הנשיא ריבלין גישה חדשנית, כאשר הודיע שהליך ההמלצות ייפתח לעין הציבור. כך נכנסו אליו נציגי הסיעות וקיימו את שיחת הנימוסין הכללית עם הנשיא, כאשר הכל מועבר בשידור חי.

בעבר נהגו נציגי הסיעות להתכנס בחדר סגור עם הנשיא ולאחר מכן להתייצב מול המצלמות ולספר מה התרחש בפנים.

בבחירות מועד א', וככל הנראה שזה יקרה גם במועד ב', הציע ריבלין לנציגי הסיעות את האופציה של הוספת התייעצות סגורה. אחרי הטקס הפורמלי בשידור חי יכולים נציגי הסיעות, אם ירצו בכך, להסב לחדר סגור בבית הנשיא ללבן נושאים נוספים. אף מפלגה לא בחרה בדרך זו במועד א'.

תרחיש 6
המועמד שיש לו יתרון למרות שאין לו רוב

מה קורה במצב שלאף אחד אין יותר מ-61 ממליצים, אך יש פער גדול במספר הממליצים של הסיעות הגדולות, למשל בין הליכוד לכחול לבן? ד"ר שנער אומר כי "להערכתי במצב דברים זה, הנשיא ידבק בנוהג הקיים וייתן מנדט למי שיש לו סיכויים גדולים יותר להרכיב ממשלה. אם לליכוד יהיו 55 ממליצים, למשל, ולכחול לבן יש 45 ממליצים, כאשר ליברמן והמשותפת לא ממליצים על אף צד, הרי שלצד אחד עם יותר ממליצים ולכן יש לו סיכויים גבוהים יותר. אבל, גם זה הוא חלק מן הנוהג החוקתי ולנוהג חוקתי אין מעמד ברור בפסיקה".