עובדי הייטק / צילום: Shutterstock
התאחדות התעשיינים בישראל נמצאת בעיצומו של קמפיין ענק ויקר של שלטי חוצות, המבליטים מסר מרכזי: "מנהיג אמיתי בוחר בתעשייה". בקמפיין מככבים בעיקר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בין המסרים: "חיזוק התעשייה מחזק את הרוח האמריקנית", ו"התעשייה הגרמנית אחראית לרוב העושר של גרמניה".
קשה להוכיח או להפריך מסרים עמומים מעין אלו, אבל אפילו אם נזדהה עם המסרים האלה קשה לגזור מהם את המסקנה, כי מאמץ לשמר את מקום התעשייה במשק הישראלי ב-2019, פועל לטובת המשק ולטובת התושבים. זאת משום, שהרוח הישראלית, כנראה, הרבה יותר מחוברת לתרבות חברות ההזנק והדימוי של "סטארט-אפ ניישן", חברות שרובן נמצאות יותר במשבצת ה"שירותים", ולא ה"תעשייה".
מקור העושר הנוכחי אינו שיקול רלוונטי לקביעת מקור העושר העתידי. לדוגמה, קוריאה הדרומית - לפני דורות אחדים, החקלאות הייתה אחראית לרוב עושרה של המדינה, אבל עובדה זאת לא נתפסה כסיבה מספקת לשימור החקלאות על-חשבון התעשייה המתפתחת, שהקפיצה את קוריאה הדרומית מהעולם השלישי לעולם הראשון בתוך דור אחד.
בישראל של 2019, פני הדברים ברורים: גידול מתמשך בפריון העבודה וברמת החיים יישען בהכרח על שחיקה מתמשכת בשיעורי התעשייה בתוצר של ישראל. הסיבה לכך פשוטה: מרכז הכובד של התוצר העולמי עובר בעקביות מתעשייה לשירותים. כך גם היתרון היחסי של ישראל עובר אף הוא באופן די ברור מתעשייה - למשל ענפי התרופות, המתכות והבנייה - לתחומי השירותים, בהם פיננסים, ביטוח, אבטחת נתונים וכדומה.
התעשייה העולמית היא ענף בשל. הייעול המתמשך יוצר בעיקר צמצום במספר העובדים, ולא גידול בהיקף הייצור. על-פי נתונים של הבנק העולמי, היקף גידול התעשייה העולמית צמח בחמש השנים שבין 2012 עד 2017 ב-2% בלבד. מנגד, ענפי השירותים צמחו באותה תקופה ב-11%. אם מתבוננים עשור לאחור, אז המספרים הם שבאותם שנים התעשייה גדלה ב-24%, כלומר, גידול של 2% בשנה, לעומת גידול של 47% לשירותים, דהיינו, 4% בשנה.
היתרון של ישראל בענפי השירותים הוא גדול במיוחד, בשל היותה מדינה עירונית, עשירה, ומשכילה.
לריכוז האוכלוסייה ולעירוניות יש תרומה מיוחדת לפריון בשירותים, תרומה שהיא גדולה משמעותית מאשר התרומה לפריון בתעשייה. נתוני הבנק העולמי מצביעים על קורלציה בקרב מדינות עשירות בין שיעור השירותים בתוצר לצפיפות האוכלוסייה. כמו כן, היתרון בשירותים הולך וגדל במדינות מתקדמות וקיימת בהן קורלציה בין תוצר לנפש ובין שיעור השירותים בתוצר.
ענפי השירותים תורמים גם להשכלה - ממחקר היסטורי שערכו החוקרים הישראלים רפאל פרנק ועודד גלאור, עולה כי במאה ה-21, ענפי השירותים דורשים, ויוצרים עובדים משכילים הרבה יותר מאשר עושה זאת התעשייה. ישראל היא, וחותרת להמשיך להיות, מדינה בעלת רמת השכלה גבוהה מאוד, ולכן היתרון שלנו ימשיך להתבטא ולעבור לשירותים.
עם זאת, גם התעשייה הישראלית תמשיך לשגשג במונחים ריאליים, כפי שהיא עושה היום. בכל אחת מחמש השנים האחרונות גדל התוצר התעשייתי, וכך גם גדל מספר המועסקים בחמש השנים האחרונות, שבהן קיימים נתונים. אבל בכל אחת מהשנים האלו שיעור התעשייה בתוצר בכלל, ירד; והיום שיעורו פחות מ-20% של התוצר. כך שלצמיחה בו תהיה תרומה שולית לצמיחה בכלל המשק.
ברור שהצמיחה העתידית במשק הישראלי וביצוא תימצא בעיקר בשירותים. כי לשירותים יש שוק גדל; השירותים ימנפו את היתרונות הייחודיים בישראל, בעירוניות, בקדמה, ובהשכלה. אין סיכוי שמאמצים לשמר את שיעורי התעשייה בכלל התוצר יצליחו לעמוד נגד כוחות צמיחה אדירים אלו. מאמצים כאלו יכולים לבזבז כספי ציבור ולעכב את המשך הצמיחה של פריון העבודה ושל הכנסות העובדים בישראל.
הכותב הוא ראש המחלקה הכלכלית בפורום קהלת