קלפי בבחירות הקודמות / צילום: איל יצהר
אם יש משהו, שאנחנו הישראלים, שונאים יותר מכל דבר אחר, זה לגלות שהיינו פראיירים, ובמיוחד כאשר ה"סוד" הזה חשוף לאחרים.
אנחנו שונאים לגלות שהיינו פראיירים כי שילמנו יותר מדי עבור טלוויזיה שיכולנו לקנות אותה ב-100 שקל פחות בדיוק מהחנות שממול, או כאשר מתברר לנו שהחבר שלנו קנה את אותה טלוויזיה שאנחנו רכשנו, ובאותה חנות שלנו, ב-100 שקל פחות מאתנו.
אבל יש גם הרבה דרכים סמויות שבהן חברות עסקיות עושות עלינו קומבינות והופכות אותנו לפראיירים מבלי שאנחנו אפילו חשים בכך, ולאו דווקא במחיר, אלא ביכולת שלהן לשכנע אותנו לרכוש מוצר או שירות שאיננו באמת זקוקים לו.
כמאמר השיר "עובדים עלינו" (יוסי בנאי והגשש החיוור):
"עובדים עלינו, עובדים, בחורף, בקיץ, בצהרים
עובדים עלינו ישר בעיניים
עובדים עלינו בפנים
ואנחנו לא לומדים, לא לומדים..."
חוסר האמון שקיים בין הציבור לבין חלק מן המגזר העסקי, מתבטא בכך שכמו שיש חברות (לא כולן, כמובן), שעובדות על הלקוחות שלהן במגוון שיטות, כך ישנם אנשים שמנסים את מזלם ב"שיטת מצליח".
כל זה נכון עד, עד, שאנחנו מגיעים לתחום הפוליטי, בין שמדובר בשלטון המקומי, ובין שמדובר בשלטון המרכזי. כאן, אנחנו מוכנים להיות פראיירים במודע וכאשר אנחנו מודעים לכך, אנחנו זקוקים לתירוצים, ואז מחפשים אותם וגם מוצאים. אנחנו מסכימים לכך שאנשים "שם למעלה", שהם ממש לא פראיירים, יטלו כסף לכיסם על חשבוננו, יעשו לביתם, יבטיחו לנו הבטחות שהם לא מתכוונים לקיים, או הבטחות שאין ביכולתם לקיים, גם אם הם מתכוונים לכך.
וכמאמר אותו השיר:
"לפני הבחירות הם מבטיחים ומבטיחים
שיעשו מהמדינה גן עדן של פרחים..."
ואנחנו? דום שתיקה. פתאום אנחנו מוכנים להיות פראיירים ולהצביע עבורם בבחירות. אבל, בכל זאת, מטבענו אנחנו שונאים להיות פראיירים, אז אנחנו צריכים למצוא הצדקה ואנחנו מוצאים אותה. "מה יש? מה קרה? הוא ראש העיר, דאג לי, שיפר את מערכת החינוך שבה ילדיי לומדים, אז "מגיע לו" גם "משהו". וה-"משהו" הזה יכול להיות קבלת שוחד מקבלן ("זה לא אני שמשלם"), או בניפוח הוצאות ("זה לא על חשבוני").
אז, הגיע הזמן שנתבגר קצת ונבין, שהמחיר שאנחנו משלמים על היותנו פראיירים כאשר שילמנו 100 שקל "מיותרים" על מוצר שקנינו, הוא כאין וכאפס מול המחיר שאנחנו משלמים כפראיירים כאשר אנחנו מסכימים שאנשים לא ראויים, ובמקרים מסוימים גם מושחתים, מנהלים לנו את החיים.
ואנחנו, ממש בימים האחרונים נחשפים לשורה של השמצות הדדיות בין ראש הממשלה לבין ראש הממשלה לשעבר. ואני תוהה: אם ההשמצות אינן כאלה והן אמת לאמיתה, אז אוי לנו, ואם ההשמצות אינן נכונות, אז גם אוי לנו. ועוד שאלה לי, שאלה שכולם צריכים לשאול: במה הם מתעסקים "שם למעלה"? אתם שומעים אותם מדברים על הבעיות היומיומיות שלכם? - אם זה החינוך שילדיכם מקבלים, או ביטוח לאומי שהוריכם מקבלים, ועוד ועוד.
הגיעה העת שנבחר באנשים שאנחנו לפחות מאמינים בכך שהם ישרי דרך, ושיש להם קבלות על כך שהם עובדים עבורנו, או שאנחנו מאמינים להם שיעבדו עבורנו, אנשים מסוגם של בגין ושמיר מזה, ובן גוריון ורבין מזה, ושזה יהיה קריטריון מספיק חשוב בהחלטה שלנו עבור מי אנחנו מוכנים להצביע . ישנם כיום לפחות ארבעה אישים פוליטיים, שעומדים בראשות מפלגות, שחלקם נחשדים בפלילים, חלקם נחשדו בפלילים ונוקו "על חוט השערה", וחלקם הורשעו בפלילים.
בואו נתחיל מזה שלא ניתן להם את קולנו. מספיק להיות פראיירים.
הכותב הוא יו"ר מיטב דש