גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

איציק כהן, אבי ניסנקורן, סתיו שפיר, אלי כהן / צילומים: שלומי יוסף, איל יצהר. עיבוד: טלי בוגדנובסקי

שוק העבודה

כדי לדייק בשיעורי התעסוקה, צריך להפריד בין גברים לנשים

הצורך לשפר את פריון העבודה בישראל עלה בפאנל משני עברי המתרס הפוליטי. ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות לשעבר, התייחס דווקא לציבור החרדי: "50% מהציבור החרדי נכנס לשוק העבודה, אבל בפיריון נמוך - כי אין להם מספיק מיומנות", הוא קבע.

מה אומרים הנתונים? שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה קובע שבשנת 2017 שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים עמד על 51%. אלא שהנתון בקרב כלל החרדים גבוה יותר - 62% בממוצע. זאת משום ש-73% מהנשים החרדיות עובדות. ניסנקורן עצמו אכן התייחס בהמשך בנפרד לצורך לעודד תעסוקת נשים כאלה. לשם השוואה, בקרב גברים לא-חרדים, לא-פחות מ-88% עובדים.

שפיר, בתגובה לשאלה על הצורך להגביל את זכות השביתה, באה מוכנה עם נתונים נגד העמדה הזאת. "רמת ההתאגדות בישראל היא עדיין נמוכה", היא טענה, "בסקנדינביה יש מדינות עם 70% התארגנות ומקומות אחרים באירופה עם 50%, בישראל זה עדיין נמוך".

עד כמה הקביעה הזאת מדויקת? מי שקרא את "גלובס" בחודשים האחרונים יכול היה להיתקל בכתבה שלימדה ששיעור העובדים המאוגדים בישראל עומד על 27.5% - הרבה פחות מכ-80% לפני שלושה עשורים, אבל גידול ניכר לעומת 2012, אז רק 23% מהעובדים היו מאוגדים. הממוצע במדינות ה-OECD לא גבוה בהרבה - 29%. אבל שפיר צודקת שבמדינות מסוימות, ובפרט בסקנדינביה, שיעור ההתאגדות עולה על 50%. ב-2016, 67% מהעובדים בשוודיה מאוגדים, בדנמרק 65% ובבלגיה 54%. 

שקיפות

הפוליטיקאים מתווכחים. עד כמה נתוני האוצר שקופים?

"הלוואי על כל משרדי הממשלה להתנהל כמו האוצר: משרד שקוף, עובדי כל האגפים פטריוטים מקצוענים, ואי אפשר להאשים אותם בחוסר שקיפות", קבע סגן שר האוצר יצחק כהן. הוא הגיב לשורה של האשמות של שפיר, לשעבר יו"ר ועדת השקיפות בכנסת, על ההתנהלות הבעייתית של המשרד.

בלי להתיימר להכריע במחלוקת, אפשר לציין שטענות על אי-שקיפות באוצר עלו גם בכמה דוחות של מבקר המדינה. באחרון, במרץ 2018, נקבע שבאוצר קיימות ״בעיות ברמת השקיפות כלפי הכנסת והציבור", וכי "ליקויים אלה פוגעים ביכולתם של מקבלי ההחלטות לבקר את התקצוב וביצועו".

שפיר התגאתה בשלוש עתירות שהגישה בנושא לבג״ץ ו"הצליחו מאוד". האומנם הצליחו? הראשונה הוגשה ב-2013 נגד ועדת הכספים, בטענה שהאוצר משתמש בה כ"מסלול עוקף מליאה" להסטת מיליארדי שקלים בין סעיפי תקציב. ואכן, העתירה הזו השפיעה: בדצמבר 2015 אישרה ועדת הכספים נוהל חדש, שלפיו מעבירים אנשי האוצר מראש הסברים על מהות השינויים שהם מבקשים, ומפרטים מהו המקור התקציבי שלהם. עם זאת, מאז דווח כמה פעמים על בעיות ביישום הנוהל.

עתירה שנייה הגישה שפיר ב-2014 עם ח"כ משה גפני מיהדות התורה, כדי למנוע קידום מזורז של תקציב המדינה. העתירה הזו לא צלחה: בג"ץ סרב להתערב בחקיקה בזמן אמת. העתירה השלישית תובעת לחשוף לציבור את מערכת מרכב"ה - מערכת ניהול התקציב הפנימית של האוצר. לפי שפיר, העתירתה, שהוגשה עם החשכ"ל לשעבר ירון זליכה, עדיין תלויה ועומדת. 

מיסוי ותקצוב

כולם יורדים על המסים. אבל האם המסים יורדים?

כל משתתפי הפאנל טענו שהעלאת מסים היא פסולה, או לפחות צריכה להיות מוצא אחרון. שר הכלכלה אלי כהן גם הציג נתונים: "בקדנציה האחרונה הפחתנו כמעט כל מס אפשרי לטובת הצמיחה בעסקים", הוסיף, ומנה את השינויים: מס חברות ירד מ-26.5% ל-23%, ועל פעילות ייצוא מהפריפריה - מ-9% ל-7.5%; המע"מ, ששר האוצר הקודם יאיר לפיד העלה ל-18%, ירד בחזרה ל-17%.

הנתונים של כהן מדויקים. המסים אכן ירדו בשיעורים האלה. אבל הם עלולים ליצור את הרושם שאזרחי ישראל משלמים היום פחות מס - וזו טעות. כלכלנים אומדים את היקף המסים שמטילה המדינה לפי מדד ושמו "נטל המס", אשר מציין איזה חלק מהתוצר נוטלת הממשלה כמס. ב-2014, השנה שקדמה להשבעת הממשלה הנוכחית, נטל המס עמד על 31.15% מהתמ"ג. ב-2017, שהיא האחרונה שהתפרסמו עליה נתונים, הוא כבר הגיע ל-32.7% מהתמ"ג.

נטל המס בישראל עדיין נמוך מהממוצע ב-OECD, שעומד על 34.19%. אולם כפי שמראה הגרף בעמוד זה, זו תוצאה של ירידה תלולה לפני מינוי בנימין נתניהו לראש הממשלה ב-2009. מאז 2012 נרשמה עלייה.

ניסנקורן ציין שברבעונים האחרונים הממשלה גבתה פחות מסים מהיעד שהיא-עצמה קבעה, והוא צודק. התחזית המקורית הייתה גבייה של 356.7 מיליארד שקל ב-2019, אבל במרץ הגיעו כלכלני האוצר למסקנה שהם צפויים לקבל 6.5 מיליארד שקל פחות. 

עוני ואי-שוויון

על הפערים החברתיים יש לכל אחד עובדות משלו. עשינו בהן סדר

"מדד האי-שוויון של ישראל נמצא בנתון הטוב ביותר בשנים האחרונות", קבע אלי כהן, "הוא מתקרב לזה שקיים היום בגרמניה". כהן התייחס לג'יני - המדד הנפוץ ביותר להערכת אי-שוויון חברתי, שמתרגם את פערי ההכנסות במדינה למספר שבין 0 (כולם משתכרים אותו דבר) לבין 1 (אדם אחד מקבל הכול). המדד הזה אכן יורד בישראל בשנים האחרונות. עם זאת, כפי שכתבנו בבדיקה קודמת, אנחנו עוד רחוקים מגרמניה. ב-2017 עמד אי השוויון בישראל, לפי מדד ג'יני, על 0.34 נקודות. בגרמניה (ב-2016) - על 0.29.

שפיר וניסנקורן תקפו את השאלה מכיוון אחר: שיעורי העוני. "יש לנו 18% עניים, וזה הרבה יותר מדי", אמר ניסנקורן. לפי נתוני המוסד לביטוח לאומי הוא אפילו התבטא בזהירות. קו העוני מוגדר כמחצית השכר החציוני במשק. 18.4% מהמשפחות נמצאו מתחת לקו הזה ב-2017, אבל 21.2% מהיחידים. בקרב ילדים, שיעור העוני הגיע ל-29.6%. הממוצע ב-OECD, שמשתמש בשיטה שונה מעט, היה 11.8% באותה שנה, אבל העובדה שהעוני מחושב ביחס לשכר במשק מקשה לעשות השוואות בינלאומיות.

"צריך להזכיר שהשכר פה מאוד-נמוך, ויש אחוזים גבוהים של עוני במשפחות עובדות", אמרה שפיר. המספרים אכן גבוהים, אבל כדי לדייק יש להגדיר מהי "משפחה עובדת". שיעור העוני במשפחות עם שני מפרנסים הוא 5.4% בלבד. במשפחות שבהן רק אחד מבני הזוג עובד, העוני מזנק ל-24.9%.