לרוץ עם הטבע/ צילום: איתי בן זאב
כשקובי פלד (39), מספר על ילדותו, על הטיולים עם הוריו, איך סחב אותו אביו על הכתפיים, כיצד רץ בין הרים ובין סלעים, השתכשך בבורות מים וספג טונות של אהבת טבע בטיולים ובמסעות - אפשר להבין את הצורך שלו להמשיך לטייל, אבל הפעם בריצה. "אהבתי את תחושת החופש והשחרור שהטבע הציע - נטו, בלי הסחות דעת, ונהניתי מהמסלולים", הוא מספר.
"לקראת הצבא התחלתי לרוץ, מה שאז לא היה כל-כך נפוץ, ועד אחרי גיל 30 שמרתי את זה על אש קטנה. בשלב מסוים התחלתי לרוץ באופן קצת יותר רציני, אבל בכביש. ריצות שטח לא היו ממוסדות אז והמעט שהיה זמין, היה לייט", הוא מספר ומוסיף: "במקביל, המשכתי כל הזמן לטייל".
נקודת המפנה התרחשה בטיול שאליו יצא עם חבר: "היינו תמיד כמו שני משוגעים שיוצאים ליומיים או יותר עם ציוד על הגב, ופשוט הולכים, ואז באחד הטיולים האלה התחלתי לפזול לריצות שטח ובסופו של דבר החלטתי לחבר את שני הדברים שאני אוהב לעשות, לטייל ולרוץ. כיוון שאני גם אדם חברתי שאוהב אנשים וחברים, היה לי חלום לחבר את כל אלה למפגש ריצה בשטח".
הפער בין החזון למציאות היה גדול, ולפלד נדרש זמן לא מבוטל כדי לבשל זאת, ובינתיים הוא המשיך לרוץ בשטח, אבל תמיד במסלולים לא שגרתיים, אקסטרימיים למדי, עם קטעים טכניים מאתגרים שדורשים סיבולת.
אז ה"קוקו טרייל" זה בעצם טיול בריצה?
"כן, אותי מעניין הטבע. להגיע למקומות מיוחדים במסלולים שמאפשרים חוויה של טבע אמיתי עם קטעי הליכה, טיפוסים, גלישות ועוד, וכל זה בריצה לא קלה, אבל גם לא מהירה. ריצות ההרים שאליהן התחברתי הן מורכבות, ומבחינתי, אם אין שביל זה דווקא יותר טוב, וזה גם הרעיון, כי כשהולכים לאיבוד מוצאים את המקומות הכי יפים שיש".
רצים שמחוברים לטבע
"כשהתחלתי עם השילוב של ריצה בשטח, היו מעט רצים", הוא מספר, "אבל הייתי חלק מקבוצה של ריצות בפייסבוק, והיה לי חבר קבוע לריצות הפחות קונבנציונליות. כשהחלטתי לנסות למסד את הרעיון ולחפש עוד פרטנרים שיצטרפו, בחרתי כמילת פתיחה ב’קוקו’."
מלשון שיגעון?
"בהתחלה זה היה כמו קריאת הפתעה, ובהמשך כמו קול ההשכמה של תרנגול כדי להעיר אנשים, וזה הפך לפתיח הקבוע שלי מדי שבוע. עם הזמן זה הפך לשם כינוי, וראיתי שאנשים שואלים למשל ‘מה עם קוקו?’. קלטתי שזה הפך לסלוגן מוכר ומזוהה ומאז זה נשאר. כל האנשים שהצטרפו לריצות השבועיות חיפשו דברים כאלה, הייתה לזה דרישה.
"בהמשך הקוקו הפך לשיגעון, כי עשינו דברים משוגעים. כל אלה שהגיעו והצטרפו הם כאלה שמחוברים לטבע ואוהבים לטייל, והם הבינו שמבחינתי, בכל מקום שנגמר השביל מתחיל הטבע האמיתי ושם אנחנו רצים.
"אני בעיקר עושה מה שאני אוהב, ומשתדל להכניס גם אותם לטירוף הזה ורואה שהם מתחברים ואוהבים. אני נותן מעצמי מה שאפשר, והכול באהבה ובכיף. אין כאן פרסום או רווח כלכלי אלא ריצה נטו שהיא טיול בטבע, כי הטבע הוא של כולנו".
מאז ייסד פלד את "קוקו טרייל" הצטרפו אליו כמה עשרות משוגעים לדבר כמוהו והפכו לחלק משגרת האימונים שלו. "אין לי מאמן וגם לא היה לי, כי אני פחות ממסדי", הוא אומר. "עם הזמן חקרתי, קראתי ולמדתי, אבל בעיקר ניסיתי וגיליתי מה עובד לי, מה לא טוב ומה עושה לי כיף. יכולתי לשכלל את זה אם הייתי מתמקד יותר, אבל האימונים שלי מותאמים לאתגר הבא. לא מעניין אותי להגיע לשיא כמו בתחרות, אלא להתמיד ולהמשיך, ולכן אני לא מגזים באימונים.
"יש לי ארבעה-חמישה אימונים בשבוע, והם תלויים במספר האנשים שמצטרפים. באמצע שבוע, אם אי אפשר לצאת לטבע אז אנחנו רצים בסביבה, ובסוף שבוע יש ריצה בהרים. סך הכול 50-80 ק"מ בשבוע. בכל מקרה, לא מדובר באימון מדויק כמו עם מאמן, אלא יותר בצבירה של נפח ריצה".
ויש תחרותיות?
"הריצות לא תחרותיות וזמנים פחות מעניינים אותי. מדובר במסלולים ארוכים ומאתגרים שלוקחים יותר זמן. אני בונה אותם לבד ומחפש שבילים שמדליקים אותי, והפידבקים חיוביים".
הניחו את השעונים בצד
אחד הדברים הכי מיוחדים ומשוגעים ביוזמה הזו, הם האירועים. פלד מפיק אירוע שנתי אחד גדול ובין לבין כמה אירועי ריצה חברתיים קטנים יותר. אחד המורכבים שבהם היה אולטרה מרתון לאורך נחל צפית ותמר, שהיה הפתיח לכל השיגעון הזה.
"מבחינתי זה היה כמו לקפוץ ראש לבריכה עמוקה. זה לא היה קונבנציונלי. אנשים לא רצו בשבילים כאלה. רצנו 36 ק"מ בשמש במסלול הליכה עם סולמות ויתדות. היו רצים שיצאו ממנו בהלם ואמרו שזה מסוכן. אז כדי למנוע טעויות ותאונות אני עושה תדריכים ומסביר ומזהיר לפני. הפרויקט הכי גדול שפנטזתי עליו שנים היה לרוץ את שביל הגולן ביומיים - 130 ק"מ. ההכנה שלו הייתה מסלול ים אל ים, שסיכם את הפן הלוגיסטי. למדתי מהקשיים, והגשמתי".
לפלד היה ברור שיש קהל יעד מצומצם לריצת האולטרה הזו, אבל מרגע שפרסם את היוזמה הייתה היענות גדולה, ויותר מ-40 איש הצטרפו. חלקם הגיעו רק למקטע אחד, אחרים ליום אחד או ליומיים, ופלד מסכם: "זו הייתה ריצה מאתגרת וקשה ולכן סיימו אותה רק מעטים. אבל זה בסדר, כי המקום של קוקו זה להנגיש ולהכווין את הטבע ולהרגיש אותו.
"זה לא עוד מרוץ, ואת השעונים מניחים בצד. באים ומתחברים, רצים או הולכים, כל אחד לפי יכולתו. מבחינתי זה היה עוד אימון, נחתי ואני ממשיך הלאה. יש לנו אירוע בכרמל ואחר כך באילת, וההפקה הגדולה הבאה היא במארס 2020".
לאחרונה הרחיב פלד את היוזמה והרחיב את השורות תחת השם "קוקו טריפ": "הוספנו רכיבות אופניים ושחייה, ולאחרונה גם טיולי משפחות. הרעיון הוא לא ללכת במיינסטרים, אלא לעשות דברים אחרים תוך כדי החוויה של הנוף במהלך ריצה, רכיבה או טיול".