צוואה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריית גת לאחרונה עסק באלמנה אשר הותירה אחריה צוואה, במסגרתה חילקה בחלקים שווים בין אחותה ושני אחייניה את רכושה, אשר על-פי כתב הצוואה כלל דירה וחשבון בנק ספציפי בבנק לאומי.
חודשים ספורים לאחר כתיבת הצוואה, המנוחה פתחה חשבון בנק חדש נוסף, הפעם על-שמה ועל-שם אחותה, אליו העבירה סך של 240,000 שקל מכספי החשבון הישן. המנוחה לא עדכנה את צוואתה לאחר פתיחת חשבון הבנק החדש, ולאחר מותה נפתח מאבק משפטי בין האחות לאחיינים על אופן חלוקת הכספים.
האחות טענה כי בפתיחת חשבון הבנק החדש והמשותף, המנוחה התכוונה להוציא את הסך של 240,000 שקל מכלל עיזבונה, שמתחלק כמפורט בצוואה בין היורשים בחלקים שווים, ולהקדיש סכום זה כמתנה לאחות בלבד.
חיזוק לטענתה ראתה האחות בעובדה שבעת פתיחת החשבון המנוחה חתמה על מסמכי בנק הכוללים סעיף "אריכות ימים", לפיו במות אחד השותפים בחשבון הבנק, רשאי השותף הנוסף לעשות בכספים המוחזקים בו ככל העולה על רוחו.
יתרה מכך, האחות הביאה לעדות את פקידת הבנק שטיפלה בפתיחת החשבון החדש עבור המנוחה, וזו העידה כי המנוחה אכן ביטאה בפניה את רצונה שלאחר מותה, אחותה בלבד תקבל סך של 240,000 שקל מתוך כלל הכספים.
מאידך, המנוחה אמרה לפקידת הבנק שהיא לא רוצה לתקן את צוואתה ולכתוב זאת במפורש, אולי כיוון שמדובר בטרחה ובתשלום נוסף לעורך הדין, ואולי היא סברה כי חלוקה בלתי שוויונית בצוואה תעורר מריבות במשפחה.
כדי להתגבר על הבעיה, פקידת הבנק יעצה למנוחה לפתוח את חשבון הבנק הנפרד, שכולל סעיף אריכות ימים, שכן לעמדת פקידת הבנק, לאחר מות המנוחה, סעיף זה מותיר את אחותה כבעלים יחיד של החשבון, וכך האחות נותרת גם הבעלים היחיד של הכספים המופקדים בו.
למרבה הצער, המנוחה קיבלה מפקידת הבנק ייעוץ שגוי לגמרי. ראשית, ברמה העקרונית אדם אינו יכול לתת הוראות לגבי אופן חלוקת רכושו לאחר מותו בשום דרך למעט צוואה, ולכן כל הסכם עליו חתם המנוח בחייו, ובו הוראה שאמורה לחול לאחר לכתו לעולמו, הוא חסר תוקף לחלוטין.
יתר על כן, באופן ספציפי, סוגיית הסתירה בין הוראות סעיף אריכות הימים שבחשבון הבנק לבין הוראות צוואה כבר נדונה פעמים רבות בבתי המשפט, ובשנת 2015 בית המשפט העליון הכריע במחלוקת וקבע כי למסמכי הבנק יש תוקף משפטי רק לעניין היחסים שבין מחזיקי חשבון הבנק לבין הבנק, שכן מטרתם להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף. מאידך, סעיף אריכות הימים אינו מסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון בינם לבין עצמם ואינו מהווה תחליף לצוואה, כלומר אינו יכול להעניק זכות ירושה לשותף אחד לגבי חלקו של השותף האחר בחשבון.
התוצאה היא שעל אף שהוכח מעל לכל ספק כי המנוחה רצתה שאחותה תקבל לבדה 240,000 שקל מכספיה, ורק היתרה תחולק בין היורשים בחלקים שווים - האחות נאלצה להשיב את הכספים הנפרדים לקופת העיזבון הכללית ולחלוק אותם עם אחייניה.
כדי להימנע מהתוצאה הבלתי רצויה, היה על המנוחה לפעול באחת משתי דרכים: לתקן את הוראות הצוואה, כך שיבהירו כי חשבון הבנק הנפרד מיועד לאחר המוות לאחות בלבד - או להעניק את הכספים שבחשבון הבנק כמתנה לאחות כבר בחיים.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il