בני העולים מבריה"מ: "הקמפיין הרוסי מביך אותנו - אנחנו חיה פוליטית חדשה"

לפני יובלות, אי שם במאי 2019, כשהכנסת פוזרה ביוזמת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנכשל בהקמת הממשלה, הפך אביגדור ליברמן לאיש השעה. ראש ישראל ביתנו הפך למטרה עיקרית לחיציו של נתניהו, שנאלץ לראות כיצד יריבו רק הולך ופורח בסקרים, לפיהם חמישה המנדטים של ישראל ביתנו שנכנסו לכנסת, צפויים לגדול לכ-10. נתניהו החליט להגיב ולפגוע באיש שמנע ממנו את הקמת הממשלה, וכיוון היישר לתוך ה"בייס" של ליברמן, לכאורה, "הקול הרוסי".

וכך, הפכה העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר להיות הסחורה הכי חמה של הבחירות לכנסת ה-22. נתניהו רב על כל קול עם שלטי חוצות שלו עם פוטין והבטחות בנושא הפנסיות של העולים. האם זה עובד או יעבוד ביום הבחירות? לא בטוח. הסקרים מבטיחים הצלחה לליברמן (9 מנדטים לפי סקר הסקרים של גלובס), אבל לא מסבירים מי הם אלה שמצביעים לו. בנוסף, אותם סקרים עצמם לא ממש מנבאים רעות לליכוד, שצפוי לקבל יותר מ-30 מנדטים.

על פי המחקרים, האוכלוסייה הדוברת רוסית נוטה ימינה - ובעיקר לכיוונו של אביגדור ליברמן. ממחקר של פרופ' זאב חנין, שפורסם ב"זמן ישראל", מתוך 6.3 מיליון בעלי זכות בחירה, 770 אלף הם יוצאי ברית-המועצות לשעבר שעלו לישראל מאז שנות ה-90. בבחירות שהתקיימו באפריל 2019 ישראל ביתנו קיבלה 40.2% מקולות המגזר הרוסי, הליכוד - 26.7%, כולנו - 5.8%, כחול לבן - 15.1%, זהות - 4%, ימין חדש - 3.2%, העבודה - 2.3%, וש"ס - 1.5%. עוד נחזור לאותה נטייה ימנית שמיוחסת לעלייה.

"יופי, טוב שנזכרתם", אומר ברי רוזנברג, "מספיק עם השטות הזאת. עולים דוברי רוסית בוחנים את הדעות ואת הפוליטיקה שלהם, כמו כל אזרחי ישראל, לפי מה שמעניין אותם ומטריד אותם. פתאום, בגלל שבמקרה מי שפוצץ את הבועה הפוליטית האחרונה היה ראש מפלגה דובר רוסית, אז כולם עפים על קהל היעד הזה? יש כמה דברים שמעניינים את הציבור דובר הרוסית - פנסיות, סוגיית הגיור, גזענות. אם כבר נזכרתם, אז בואו נדון בנושאים".

רוזנברג הוא חלק מתנועה חברתית בשם דור 1.5, שעיקרה צעירים דוברי רוסית, שעלו עם הוריהם לישראל. פגשנו כמה מנציגיה במשרד בדרום תל אביב. אותם חברים בתנועה, עדיין עם רגל אחת "שם". מדובר בחבורה מגוונת, שהגיעה ממקומות שונים מאוד שהיו חלק מברית המועצות וכולם זוכים להיקרא "רוסים", למרות שהגדרה נכונה יותר צריכה להיות "דוברי רוסית". אבל גם זה נתון לביקורת.

 חברי תנועת דור 1.5 / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

"אף אחד לא קורא ליוצאי מדינות ערב 'ערבים'. אבל לנו קוראים 'רוסים'", אומר ואדים בלומין, ממייסדי הקבוצה. "אותי זה בעיקר מביך. זה תחושת כישלון. כלום לא השתנה. גם כשאתה מזכיר את המאבק בין שתי המפלגות האלה, הלא קטנות - הליכוד וישראל ביתנו - זה מביך. זה לא קשור אלינו בשום אופן. הצילום שיש בבית ז'בוטינסקי של נתניהו מחבק את פוטין - את מי זה משכנע? אותי? את סבתא שלי?".

"למה אתה ממשיך להתעסק בפוטין", אומרת חברת התנועה קטיה קופצ'יק ומתכוונת לנתניהו, "למה אתה מתעסק באיזה סמלים מוזרים שתקועים שם בשנות השמונים: מנהיגים חזקים, וודקה, בוא שניה נתקדם - אנחנו ישראלים, אנחנו פה 30 שנה".

 פוטין ונתניהו מתוך קמפיין הבחירות של הליכוד, אוגוסט 2019 / צילום: גלובס

גם חבר הקבוצה שלום בוגוסלבסקי מגלה ציניות כלפי התופעה: "כשמתחילים לחפש את הקול הרוסי, אז מישהו שואל 'יש רוסי בצוות?', 'מישהו מכיר רוסי?', ואז שולפים איזה יועץ, שיכול להגיד כל דבר הרי נתניהו לא באמת מבין בזה, או כל אחד אחר. ואפשר למכור לו כל שטות בסגנון 'הם האוהבים כוח".

משרנסקי ועד ליברמן

תזכורת קצרה - בין סוף שנות ה-80 לתחילת שנות ה-2000 הגיעו לישראל כמיליון עולים חדשים ממדינות ברית המועצות לשעבר. הם הגיעו למדינה שחיו בה ב-1988 כ-4.5 מיליון תושבים. התוצאה הייתה משבר קשה בדיור, אבטלה, ניכור, גזענות ותופעות שליליות רבות. אבל, זאת הייתה רק ההתחלה הקשה. 30 שנה לאחר שהחל גל העלייה, הצמיחה הכלכלית וההשפעה החברתית והתרבותית של העלייה על מדינת ישראל הוא בלתי ניתן להכחשה. ואין המדובר רק בצמיחה כתוצאה מהגדלת האוכלוסייה, אלא בצמיחה איכותית שנבעה מהידע, מההשכלה ומהמוביליות שגילו העולים.

החיבור של העליה מברית המועצות עם הפוליטיקה הישראלית לא היה מיידי: "בארוחות ערב משפחתיות לא דיברו על פוליטיקה. אני חושבת זה בא מתרבות סובייטית ארוכת שנים של לא לדבר. לדבר זה מסוכן", כך מתארת המשוררת אלקס ריף, גם היא חברה בתנועת דור 1.5, "אי אפשר בקלות להוציא את ההיסטוריה הסובייטית מתוכם. במשך השנים התפיסה הייתה שאי אפשר לעשות כלום וצריך להוריד את הראש".

 אלקס ריף / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

מי שהיוותה את השער של העולים לפוליטיקה הישראלית היתה "ישראל בעלייה", המפלגה בראשותו של נתן שרנסקי שהוקמה לקראת הבחירות ב-1996. "ישראל בעלייה" הריצה קמפיין מוצלח תחת הסיסמה "נאש קונטרול", שנגע לשליטה על משרד הפנים - משרד חשוב לעולים חדשים ובזכותו אכן הכניסה המפלגה 7 מנדטים לכנסת. בבחירות שלאחר מכן, ב-1999, השיגה 6 מנדטים.

"אני זוכרת את ההתלבטויות של אימא שלי, אם להצביע לישראל בעלייה של נתן שרנסקי, היא רצתה להשתייך למשהו גדול יותר. היא אמרה שלא באנו לפה כדי להיות לנצח רוסים או מהגרים". כך מספרת המזרחנית קסניה סבטלובה, בעצמה דור 1.5, שעלתה לישראל בתחילת שנות ה-90, עבדה גם כעיתונאית ובהמשך הדרך היתה חברת כנסת מטעם התנועה של ציפי לבני.

"לעולים יש בעיות ופוליטיקאים מעלים אותן לראש סדר העדיפויות. מפלגות אחרות לא עושות את זה כי הן לא מודעות לבעיות במגזר המסוים. ובאמת, שנות ה-90 היו שנים מאוד קשות. מדובר על אנשים שהחיים שלהם התרסקו. אנשים שאיבדו את העצמי שלהם מבחינה תעסוקתית, מעמד בחברה ומול הילדים שלהם", אומרת סבטלובה.

כדי לסבך את המפה הפוליטית הישראלית ב-1999 קמה "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן, שפרש מהליכוד. בדומה לשרנסקי, ליברמן הקים מפלגה שקרצה לעולים חדשים, אבל הוסיף למרשם ימניות קיצונית. התוצאה ליברמן הכניס 4 מנדטים בבחירות לכנסת ה-15, שנוספו ל-6 המנדטים של ישראל בעלייה ובסך הכל היו למפלגות העולים 10 נציגים באותה באותה כנסת.

"ישראל בעלייה" הלכה והתפלגה עד שהתפוגגה, בין היתר בעקבות נציגים שהצטרפו למפלגות שמאל. אחרי בחירות 2003 שרנסקי צירף את 2 המנדטים שקיבלה המפלגה לליכוד - והיא נעלמה.

"ישראל ביתנו" ואביגדור ליברמן היא כבר סיפור אחר לגמרי. מדובר באחד מסיפורי ההצלחה הפוליטיים הגדולים של 20 השנים האחרונות. כמה מפלגות קמו והתרסקו בשנים האלה ואף אחד לא זוכר אותן. סוד הקסם הוא כנראה גמישות אידיאולוגית מסויימת שמאפשרת למפלגה לשחק גם במגרש של העולים החדשים וגם במגרש הישראלי-ימני. עם זאת, לאורך כל הדרך ליברמן לא זנח את הבייס של העולים החדשים ותמיד הקפיד על מספר גדול של נציגים דוברי רוסית.

"הקול הרוסי שווה 15 מנדטים"

לליברמן יש בסיס חזק של מצביעים בקרב העולים המבוגרים יותר. בבוקר קיץ חם בסופרמרקט לא כשר בבת ים, כמעט כל הדוברים הביעו תמיכה בו. העולים המבוגרים, שעדיין מתקשים בעברית, מסבירים שהוא המנהיג החזק, ושרק הוא ידאג להם. אולי. ואם לא ליברמן, אז רק ביבי. הכיוון הימני ברור. אולי זאת המוכרות, העובדה שהוא דובר רוסית, שמקלה עליו מאוד לחצות את הגשר אליהם. גשר שגם נתניהו, עם ההצלחה התקשורתית שלו בקרב ילידי ישראל, מתקשה לחצות.

מה סוד קסמו של ליברמן? לדברי הסוציולוגית ויקי אדזינר, החברה הישראלית למרות שהיא קולטת עלייה מתחילת ימיה, לא ממש יודעת להתייחס לעולים. והיא נותנת את ליברמן כדוגמה, שתמיד יש כלפיו איזו התנשאות ואמירות שליליות, למשל מזכירים שהוא היה שומר ברים בימיו כסטודנט, במקום לדבר על זה כמוביליות חברתית. הדמות שלו מצויירת לא פעם כמו דמות מתוך סרט אמריקאי מימי המלחמה הקרה. העולים יכולים להזדהות עם זה. השיח של ליברמן שמנסה לגייס מצביעים דרך שיח על יחסי דת מדינה, יוצר התעוררות מסוימת אצל דוברי הרוסית, שסובלים לא מעט מהיחס של הממסד הדתי בישראל כלפיהם.

 אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים היום / צילום: שלומי יוסף

וכיצד קרה שהקהילה הדוברת רוסית הפכה להיות כל כך מזוהה עם הימין? לדברי אדזינר, העלייה הגדולה של שנות ה-90 דווקא הגיעה לישראל כשהיא לא לאומנית במיוחד, אבל היא התיישבה בעיקר בפריפריה, שהיא יותר מסורתית יותר, דתית יותר, ימנית יותר. העולים רצו להשתלב וזה מה שהם הכירו.

אלקס ריף מתנועת דור 1.5 מתארת תהליך של אנשים שהגיעו מחברה סובייטית סגורה שבה לא ברור מי האויב שלך: "ואתה מגיע פתאום למדינת העם שלך, ומאוד ברור מי האויב. איזו תחושת שחרור הם חוו - יש אויב. אז אני יכולה להבין איך חלק מהציבור שהגיע הנה הלך ימינה. אבל הדור הבא, הילדים שלהם כבר מרגישים אחרת. אני למשל מפחדת מזה שיום אחד הבן שלי יתגייס לצבא. איך אפשר לגדל פה ילדים, כשאתה יודע שהממשלה לא עושה דבר לנסות לשנות את המציאות הזאת. בשביל זה הגענו לפה?".

לפי סבטלובה, ליברמן ממש עבד בלמתג את עצמו כמנהיג המגזר הזה. להערכתה הציבור הדובר רוסית שווה עד 15 מנדטים, ובבחירות האחרונות הוא הגיע רק ל-5. הפער טמון גם בזה שקבוצת עולי בריה"מ לשעבר, מורכבת מהרבה תתי-קבוצות. הצעירים יותר, למשל, מצביעים כמו כל הציבור, עם נטייה קלה יותר ימינה. יש גם משיכה מסוימת ליאיר לפיד. סבטלובה מעריכה שהציבור הזה מעניק לשמאל 2-2.5 מנדטים בלבד. סבטלובה מציינת את הקמפיין של אהוד ברק, "חייל מספר 1", שהצליח במגזר, אבל אז היה מדובר בבחירות אישיות. ברמה המפלגתית זה פחות עובד.

גם אנה מישל, חברת דור 1.5, לא מתלהבת מליברמן. "יש אחוז מסוים של קהל שזה פונה אליו. אנחנו אומרים שאנחנו ישראלים, אבל לא כולנו מרגישים ככה. עדיין יש אחוזים ניכרים שלא מרגישים חלק. אבל חשוב לשבור את הרעיון שאנחנו מקשה אחת. יש פה דור שגדל פה, גם אם לא נולד פה, והדבר הזה לא דובר את השפה שלנו ולא את הבעיות שלנו, לא את מה שמטריד אותנו ברמה האישית, המשפחתית והקהילתית".

מגיוס לצה"ל ועד הפנסיות

כשאביגדור ליברמן התעקש להפיל את הרכבת הממשלה בגלל סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, הורמו לא מעט גבות - מי מפיל ממשלה או לא מרכיב אותה בגלל יחסי דת-מדינה?!

עם זאת, מדובר בסוגיה בוערת בקרב העולים דוברי הרוסית. למרות שהם מרגישים יהודים ורוצים להיות חלק מהדת. לדברי הסוציולוגית ויקי אדזינר העולים היום הרבה יותר מקיימי מצוות לעומת שנות ה-90. הרבנות הראשית, עם זאת, מקשה מאוד על העולים - וחמור מכך גם על צאצאיהם. לעיתים קרובות מדי עולים צריכים לעבור בדיקות משפילות כדי להוכיח את יהדותם. בנוסף, לפי נתוני עמותת חדו"ש, יותר מ-360 אלף מהעולים מוגדרים "חסרי דת" ואינם יכולים להתחתן בישראל, שאין בה נישואים אזרחיים. הנושאים האלה מאוד מציקים לקהילה, ולא נראה שהם תופסים מקום גבוה בסדר היום הציבורי של המפלגות בישראל, שרובן מפחדות להתעמת עם החרדים.

סוגיה נוספת שמקשה על המגזר היא הפנסיות. בעבר היו מקרים קיצוניים של עולים שהגיעו לישראל בגילאי 50-60 וכשנדרשו לצאת לגמלאות, כל מה שיש להם זה קצבה מצומקת מביטוח לאומי. המצב השתפר עם השנים, אך עדיין רחוק מלהיות משביע רצון או שווה לאוכלוסייה הוותיקה, שגם לה יש בעיות פנסיוניות.

החדשות הטובות הן שהמצב משתפר. למשל, ישנם עולים שעומדים לפרוש עתה ובשנים הקרובות שכבר צברו בישראל 30 שנות עבודה. עם זאת, לעולים רבים יש "שנים אבודות" שבהם עבדו בעבודות זמניות, עם הכנסה נמוכה וללא הפרשות מוסדרות לפנסיה. חוק פנסיה חובה שהחל ב-2008 שיפר במעט את מצבם. עם זאת עדיין מדובר בסוגייה בוערת, שבה יפרשו בשנים הקרובות עולים רבים שייאלצו לחיות על קצבאות זעומות, ואחזקתם הכלכלית תיפול כנראה על כתפי ילדיהם.

"לבעיות של ההורים שלנו ושל העולים מברית המועצות אין כתובת היום בפוליטיקה הישראלית" אומרת ריף. "ליברמן עושה לנו עוול כפול: הוא גם לא מטפל בבעיות הבוערות שלנו וגם כל הסטיגמות שיש עליו מושלכות עלינו" .

אז איפה והשמאל? והמרכז? איפה הם בכל הסיפור הזה? נראה שבבחירות האלה היחידים שממש חיזרו אחרי האלקטורט הזה היו נתניהו וליברמן. לפי סבטלובה באמת יש במפלגות מרכז שמאל פחות השקעה בקמפיינים שפונים לקהילה הדוברת רוסית וגם ייצוג חסר במפלגות. "אני רואה כישלון שלי את המאמץ שלי במחנה הציוני להקים מטה של עולים. הדבר הפשוט הזה והלא יקר, היה יכול להביא תועלת גדולה. זה לא קם בגלל חוסר הבנה, חוסר תכנון, וחוסר אסטרטגיה. כולם מדברים על להביא ציבורים חדשים, אבל בשעת אמת נכשלים בחוסר הבנת המטריה.

גם ואדים בלומין מדבר על חוסר ההבנה של הפוליטיקאים: "הטיפשות הגדולה של המפלגות היא לא להבין את הכוח של האלקטורט דובר הרוסית. אנחנו חיה פוליטית שלא היתה פה קודם - שילוב של שמרנות ביטחונית וכלכלית עם ליברליות, למשל, בעניינים של שמירת שבת. בנוסף, אין לנו דורי דורות של הצבעה מסוג מסוים. זה קול שאתה יכול לדבר איתו - לא בוודקה ובפוטין - אלא בתוכניות עבודה. איך אתה פותר בעיות, שהן לא רק שלנו".

 ואדים בלומין, ממייסדי תנועת דור 1.5 / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

"רבים מהמבוגרים כיום מצביעים לפי מה שהילדים שלהם, בני הדור שלי, שהתערו בחברה, אומרים להם להצביע - והילדים מצביעים כמו כל הישראלים לכל המפלגות", אומרת אלקס ריף, "סקטוריאליות היא לא התשובה. רב-תרבותיות וסולידריות הן התשובה. זאת המפלגה שנצביע אליה", מסכמת ריף. לדבריה, "הקול הרוסי כבר לא בשוליים, הוא חלק ממקבלי ההחלטות. אנחנו לא מספיק בשירות הציבורי, אבל אנחנו שם. הגענו למקומות שחלקנו פריבלגיים ולכן אנחנו גם במוקדי החלטה - וזאת הדרך הכי טובה להשפיע על מדיניות. זה יותר טוב ממפלגות סקטוריאליות".