שר האוצר משה כחלון / צילום: כדיה לוי
לו היה נשאל כל אזרח ברחוב, היה כנראה מסכים לכך שתפקיד שר האוצר בממשלת ישראל הוא אחד הבכירים, ודאי אחד החשובים שבהם. בעבר היה התפקיד נדוניה פוליטית משמעותית, שצפנה בחובה הרבה כוח למראית עין, והסתברות גבוהה לקפיצת מדרגה פוליטית.
בימים של גירעון עמוק, כמו אלה הצפויים לנו, וגם במצבי שיגרה, ברור שמדובר באחד מהמשרדים החשובים ביותר. אולם בהסתכלות כנה, ואפילו מדאיגה, מדובר בסוג של בית קברות פוליטי.
בסיבוב הקרוב ספק אם נראה התקוטטות רבה על המשרד; לא רק משום שמשה כחלון, למרות היותו מהרגישים שבשרי האוצר, קיפל את מפלגתו לתוך הליכוד, ואפילו לא בשל טענות שנשמעו ממנו ש"98% מהנחיותיי לא מקוימות, לכן אני מתפטר" (כפי שחשף אלמוג בוקר ב"חדשות 13").
אף שדירוגה של ישראל אושר לאחרונה ועומד על +A, המצב הכלכלי צפוי להיות מאתגר מבחינת הגירעון ושיעורי הצמיחה. ראוי לבחון בזמן הזה האם הפתרון הנכון בעת הזאת הוא שר אוצר מקצועי. שר שיהיה מסוגל לייצר תכנון ארוך טווח ללא חשבונות פוליטיים קצרי מועד, ותוך יצירת תשתית כלכלית איכותית, בשיתוף נגיד בנק ישראל שהוא גם היועץ הכלכלי לממשלה והמועצה הלאומית לכלכלה. דיוני עומק, למשל, על מצב הפריון האקוטי של ישראל, ויצירת פתרונות שגם ייצאו לפועל, מאוד קשה לבצע בסביבה פוליטית עם בחירות תמידיות מעבר לפינה.
לכאורה, נתוני הצמיחה של ישראל נותרו יציבים, אפילו גבוהים ביחס למדדי השוואה. ממשלות נתניהו אוהבות להתבשם בשוק התעסוקה המלא ובנמל התעופה בן גוריון העמוס. את הפקקים, התורים בבתי החולים והמורים הכמהים למשאבים ללמידה מתקדמת, מותירים לציבור לראות ולהרגיש בעיניו, אולם הוא מבין וחש על בשרו שההשקעה הנמוכה בתשתיות האזרחיות, מעמידה בסכנה את הצמיחה העתידית של ישראל.
מבלי להיכנס לפוליטיקה של מחנות, ימין מול שמאל, כלכלה חופשית מול מדינת רווחה, הדבר הקריטי ביותר לישראל הוא חשיבה לטווח ארוך, יצירת קפיצת מדרגה לצורך העלאה או לפחות שימור קצבי הצמיחה.
שר אוצר שהוא פוליטיקאי אינו יכול להרשות לעצמו חשיבה אסטרטגית ארוכה מדי כי היא לרוב לא תניב פרי אלא לאחר שנים. במבט לאחור, למעט נתניהו אף שר אוצר לא הצליח להשתדרג פוליטית. בגירעון של 40 מיליארד שקל, כשהיד הקפוצה תהיה דומיננטית יותר מהיד הפתוחה, עניין זה לא ישתנה.
התמודדות עם סוגיות התעסוקה של אוכלוסיות מודרות, תעשייה וחקלאות שמתקשות להתקיים, מערכת חינוך שאינה מותאמת לעתיד, לצד מציאות כלכלית עולמית מתעתעת על רקע מלחמות הסחר, כל אלה מחייבים התעוררות מהירה של הגורמים במערכת.
בקדנציה עתירת קיצוצים כואבים, חייבים איש מקצועי שמסוגל לעמוד בלחצים, ומצד שני יכול לבחון באופן עמוק ומעשי היכן נדרש לחתוך אבל גם איפה חייבים להמשיך ולהעמיק השקעות במשק. גם העלאת מסים, שמטרידה את מרבית האזרחים, חייבת להיעשות בידי מי שמסוגל לבחון באופן עמוק ולא פוליטי מה המשמעות של העלאת אחוז במע"מ - הפתרון הקל של רוב הפוליטיקאים שעוסקים בכלכלה שכן הכיס הלאומי מיד מתמלא בכ-5 מיליארד שקל, אולם האם זה הפתרון הנכון בראיה שמשלבת כלכלה וחברה?
רוב הפרשנים הפוליטיים יחייכו למקרא השורות מעלה. תמיד יימצא, כך לטענתם, הפוליטיקאי שרואה בתפקיד בעיקר את הכוח, פחות את המחיר. איני יכולה לסתור את טענתם, והעתיד כבר באופק. אולם אם פעילותה הכלכלית של ישראל לא תפסיק להיות מנוהלת רק על פי שיקולים פוליטיים וקואליציוניים קצרי טווח, ברור שיהיה קשה לשמר את מעמד הסטארט-אפ ניישן, אבל גם את יציבותה ומעמדה הכלכלי של ישראל בכלל.
הכותבת היא תעשיינית וכיהנה כחברת כנסת במפלגת העבודה