שלטי חוצות של כחול לבן / צילום: שלומי יוסף
התשובה הפשוטה לשאלת שוויו של חבר כנסת היא שכיסא בפרלמנט הישראלי שווה 1.38 מיליון שקל, כך לפחות קובע חוק מימון מפלגות. חוק מימון מפלגות הקיים מתגמל את המנצחים של שני הסיבובים הקודמים ונותן יתרון מובנה למפלגות גדולות בתמחור המימון למפלגות, על סמך מספר חברי הכנסת שהיו להם בעבר. מפלגות חדשות או מפלגות קטנות יותר חייבות מקורות מימון חלופיים.
חוק מימון מפלגות איפשר לליכוד ולכחול לבן להתחיל את מערכת הבחירות הנוכחית עם קרוב ל־50 מיליון שקל. המספר הזה, בשוק חופשי, קובע את עלות שלטי החוצות, הפרסומות במדיה הדיגיטלית וכו'. במרוץ החימוש גם שתי המפלגות הללו לא הסתפקו במימון שהן מקבלות מהמדינה, אלא פנו לציבור לגיוס נוסף. בפועל, אם כך, כיסא של חבר כנסת עולה הרבה יותר מ-1.38 מיליון שקל, התוצאה של הצורך במימון נוסף נקראת הון-שלטון.
כדי למנוע קשרי הון־שלטון בחסות החוק, קבע המחוקק בחוכמתו כי עד לפני שהחלה מערכת הבחירות מותר למפלגה לגייס עד 10 אלף שקל מתורם. לאחר תחילת המערכה הסכום המותר יורד ל־2,300 שקל לאדם בלבד. אם היינו נעצרים שם, כנראה היינו מצמצמים את קשרי ההון־שלטון המותרים בחסות החוק. הפירצה בחוק והמסלול העוקף שמאפשר להון לממן את השלטון הוא בדרך של ערבויות. מימון המפלגות השוטף מסתכם ב-80 אלף שקל לחודש לכל חבר כנסת וזה המקור הכספי להחזר ההלוואות. החיסרון היחיד של המנגנון הזה הוא התלות בהצלחת הקמפיין דהיינו במספר חברי הכנסת בפועל.
למפלגה מותר לקחת הלוואה ולאנשים מותר להעמיד ערבות כנגד ההלוואה. אם המפלגה לא עברה את אחוז החסימה או שאין לה דרך להחזיר את ההלוואה, לבנק מותר לחלט את הערבות. הערבות שהציב בעל ההון הופכת בפועל לתרומה שהיא "לא לא חוקית" כי החוק לא פסק בסוגיה זו.
הטכנולוגיה מאפשרת תיקון
בואו נניח שניתן היה לגייס גם את ההלוואה באופן שייתר את מנגנון הערבות ואת הפירצה בגדר שהוא מייצר. נניח, שבמקום לקבל הלוואה מהבנק, המפלגה הייתה יכולה לגייס הלוואות מהציבור. אם 1,000 אנשים ילוו למפלגה 2,300 שקל, המפלגה תגייס 2.3 מיליון שקל ואף אחת לא תעבור על החוק. אם המפלגה תנצח - הציבור ייהנה מריבית של כ-4% בשנה שאחרת הייתה הולכת לבנק. אם המפלגה תפסיד, ההלוואה תומר לתרומה חוקית.
התנועה הירוקה במחנה הדמוקרטי היא בינתיים המפלגה היחידה שגייסה כסף באופן כזה מהציבור דרך פלטפורמת גיוס ההמונים Fundit. גם הניסיון הזה הוא בינתיים חלקי היות שמספר המשתתפים שנחשפו עד כה לאפשרות קטן. ניסיתי בעצמי וגיליתי שזה לא מסובך, אבל המנגנון הוא עדיין מנגנון של ערבות על אף שהמשקיעים יזכו בריבית על ההשקעה- אם היא תצלח.
הפרשיות שמלוות את מערכות הבחירות האחרונות - תיק 4000 ותיק 2000, מתווה הגז, המלחמה של נתניהו בעיתונאי חדשות 12 גיא פלג וכו' - עולות לנו הרבה כסף שלא מגיע לשירותים החברתיים הנחוצים דוגמת בריאות, חינוך, הפחתת האלימות נגד נשים, תחבורה ציבורית ושאר ירקות. הפרדת ההון מהשלטון לא פשוטה, אבל גיוס המונים מייצר אלטרנטיבה מעולה. בגיוס המונים מובנה מנגנון ברור שמגביל משמעותית את הדרכים החוקיות להון לחבור לשלטון בלי להגביל את יכולתן של מפלגות חדשות לגייס את הכסף הנדרש לחדור לתודעה הציבורית. בדומה לטכנולוגיות חדשניות אחרות יש כאן שיבוש של הסדר הישן באופן המהווה הזדמנות חברתית וחוקית למפלגות ולמועמדים לבסס את מעמדם בציבור בדרך שבה כולנו מרוויחים.
הכותבת היא יו"רית IBI קרנות נאמנות. ל־IBI החזקה עקיפה באתר גיוס ההמונים fundit