בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: כדיה לוי, מאיר אמירי
עכשיו היא עת המבחן של העצבים החזקים, היכולות הפוליטיות ושחקני הפוקר הטובים ביותר. שעתם של מנהיגים לשכנע את אנשיהם כי אין ברירה וצריך לסטות מההבטחות, ואת יריביהם לוותר על עקרונות שעליהם הצהירו בקמפיין. שעתו של ראש ממשלה לקפד כל ניצן של מרד כדי להציג חזית אחידה ולהכריח את היריב להתקפל.
נאומו הלילי של בנימין נתניהו אמש פתח את הדלת מהליכוד לממשלת אחדות, כשהוא מספק את התירוצים לבוחריו - האחד הרגיל, איראן וכו'; והשני סכנת כניסת המפלגות הערביות הלא ציוניות לקואליציה, כשאנו ב"סכנה קיומית". נתניהו התעלם מהקריאות "לא רוצים אחדות" מהקהל, והצהיר כי יפעל להקמת ממשלה "שמאגדת רבים רבים בעם, ולא מדירה אף אחד שמאמין במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי", כלומר כל המפלגות למעט המשותפת ואולי עם בעייתיות מסוימת של המחנה הדמוקרטי שיצא נחרצות נגד חוק הלאום.
שעה קודם לכן, בנאום בשתיים וחצי בלילה, אמר בני גנץ כי המטרה היא הקמת ממשלת אחדות רחבה ככל שניתן, ולא פסל אף אחד, לרבות נתניהו. אולי זה הסימן הראשון לקליעת החבל שיוריד אותו מעץ הצהרות הקמפיין.
אחדות היא אם כן כעת רצון שני הצדדים, אבל ראשית בואו נפסול את האפשרויות האחרות. על פניו אין אפשרות להקמה של ממשלה צרה, לא מימין ולא מרכז שמאל. ליברמן לא יכול ולא רוצה לרדת מעץ המחויבות לא לשבת עם החרדים והחרד"לים, ולתמוך רק בממשלת אחדות בלעדיהם; ומנגד הוא כמובן לא יסכים לממשלה הנשענת על גוש חוסם עם המשותפת. ועם זה, בליכוד ניסו ומנסים לפתותו בתפקיד שר הביטחון וכן בהבטחות לקבל את רוב דרישותיו בענייני דת ומדינה, ככל שיוכלו לקבל מהמפלגות החרדיות. בד-בבד דאג ראש הממשלה נתניהו לסנדל את שותפיו לגוש הימין-חרדים ולהצהיר כי הם עדיין איתו וימליצו עליו לנשיא.
אלא שגם בצד השני לא בדיוק ממתינים. מיד עם היוודע התוצאות הכריזו בכחול לבן על הקמת צוות משא-ומתן, ובמקביל כבר החלו גישושים ושיחות עם שותפים פוטנציאליים מימין, ליברמן כמובן, בנט וגפני הם הכתובות נכון לעכשיו, אלא שכל אלה כבר חידשו הלילה את הצהרת האמונים לנתניהו. העבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי הן השותפות הטבעיות שהכריזו כבר על תמיכה בגנץ.
השותפה הפוטנציאלית הבעייתית יותר היא הרשימה המשותפת, שתהיה הרשימה השלישית בגודלה בכנסת. ההצבעה בקלפיות הערביות עלתה מפחות מ-50% באפריל ל-62% כעת - עלייה יחסית של יותר מ-20% שעיקרה תגובה לאמירות של נתניהו ואחרים בימין נגד הערבים. איימן עודה כבר הכריז ב"גלובס" באפריל וב"ידיעות אחרונות" באוגוסט כי הרשימה המשותפת תשקול שיתוף-פעולה קואליציוני כלשהו עם גנץ. גם האמירה הזו הוסיפה כנראה קולות לרשימה המשותפת, שכן הציבור הערבי רוצה - כך לפי סקרים שנעשו - להיות שותף בהחלטות הנוגעות לו ולהפסיק לשבת בצד במשחק הפוליטי. ואם גנץ יפנה לרשימה המשותפת ברצינות, הוא יגלה כי שיתוף-הפעולה הפוליטי הזה הוא בהישג יד, ואפילו בל"ד לא תכשיל מהלך כזה, שם הם בשלים.
אתמול אמר יו"ר בל"ד לשעבר וחבר הכנסת לשעבר ג'מאל זחאלקה ל"גלובס" כי לכשתובא הצעה רצינית להחלטה, גם בל"ד תתמוך בהמלצה לנשיא על גנץ, שאותו הגדיר "רביניסט", ואפילו גוש חוסם אם יינתנו התמורות הנכונות. וזה שינוי של ממש בעמדת התנועה.
אבל גנץ עומד בפני דילמה: אם ישתף את הרשימה המשותפת, הוא יפסיד את אביגדור ליברמן, ובלעדיו ככל הנראה אין לו קואליציה. כמו כן, חלקים גדולים בכחול לבן מזוהים עמוק בימין, לרבות אחד מארבעת המנהיגים, שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, ואלה יתקשו להיות בחיבור פוליטי עם הרשימה המשותפת.
כל זה מוביל לפתרון לכאורה פשוט - ממשלת אחדות. שתי המפלגות הגדולות יכולות להקים ממשלה כזו לבדן, והאידאולוגיות שלהן קרובות מספיק ליצירת קווי יסוד קואליציוניים. אלא שבחדר נמצא הפיל העצום של כתבי החשדות, בואכה כתבי אישום נגד נתניהו. גנץ חזר ואמר וחזר ואמר כי לא ישב עם נתניהו עם כתבי החשדות, ויהיה צורך בסיבה רצינית מאוד או בנוסחה מתוחכמת במיוחד לאפשר חיבור ביניהם.
אישיות מרכזית במהלך היא אריה דרעי, חסיד מושבע של ממשלות אחדות, ואם מישהו יוכל למצוא נוסחת קסם לחבר בין גנץ ונתניהו זהו מנהיג ש"ס, הפוליטיקאי המנוסה בשטח. הוא יסייע במשימה לנשיא ראובן ריבלין, שכבר הבטיח כי יעשה הכול כדי למנוע בחירות שלישיות. לפי דיווחים, ריבלין מתכוון לזמן אליו את גנץ ונתניהו להתייעצויות אישיות ולנסות להביא לפתרון להתרת הפלונטר.
נוסחה אפשרית לאחדות היא כמובן רוטציה בראשות הממשלה על רקע התיקו בין כחול לבן לליכוד, ופרישה של נתניהו אם וכאשר יוגש נגדו כתב אישום. אם נתניהו יסרב, בג"ץ עשוי לסייע לו להחליט, בקבלת החלטה שגם ראש ממשלה חייב לפרוש אם יש נגדו כתב אישום, כפי שקבע לפני 20 שנה בסוגיית דרעי לגבי שרים עם כתבי אישום.
ויש מי שהעלה אמש בכחול לבן את האפשרות לעסקה עם נתניהו, ולפיה הוא יפנה את מקומו תמורת ביטול כתבי האישום. בכחול לבן פנטזו שהליכוד יביא להדחת נתניהו במקרה שאין לו קואליציה, אבל האפשרות הזו בעלת סיכויים קלושים במיוחד. נתניהו שולט בליכוד, ולמתחריו הפוטנציאליים אין מספיק כוח או נכונות לצאת למאבק כמעט חסר סיכוי שיגרום קרוב לוודאי להרחקתם מהמפלגה.
האירוניה תהיה שממשלת אחדות כזו לא תכיל קרוב לוודאי את מי שחולל את הבחירות השניות האלה והטיף כל העת לאחדות - אביגדור ליברמן. נתניהו והליכוד יעדיפו להמשיך את הברית הקדושה עם החרדים במקום עם ליברמן, הנתפס כבוגד בליכוד. וגם לגנץ, בניגוד ללפיד, יהיה נוח יותר לפתח את הקשר עם הגוש החרדי, שלו יש נתח גדול בפוליטיקה הישראלית. במקרה כזה עשוי לפיד על מפלגת יש עתיד לפרוש מכחול לבן ולפרק את השותפות.
ונזכיר כי ההגדרה המדעית של הפוליטיקה היא מאבק על כוח, וההגדרה המעשית היא אמנות האפשר.