תרומת זרע / צילום: אור קפלן
פעם נוספת מגיעה לשולחנו של בית המשפט לענייני משפחה השאלה מה יעשה בזרעו של בחור צעיר, אשר הלך לעולמו כשהוא חשוך ילדים. כמו במקרים אחרים, גם במקרה זה ניצבים מצד אחד הוריו של הצעיר, המבקשים ליצור לו המשכיות באמצעות הבאת ילד מזרעו על-ידי אם פונדקאית - ומנגד המדינה, הטוענת כי בקשה זאת אינה תואמת את רצונו של המנוח.
מבחינה משפטית, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והפסיקה מבדילות בין מצב שבו למנוח הייתה בת זוג במותו, לבין מצב שבו היה רווק. במקרה הראשון קיימת הנחה שהמנוח רצה להביא ילדים לעולם עם בת זוגו, אלא אם יוכח ההפך, וההחלטה מצויה למעשה בידי בת הזוג. אם למנוח לא הייתה בת זוג, החזקה המשפטית היא הפוכה, ונטל ההוכחה הוא על מי שטוען שהמנוח רצה להביא לעולם ילדים מזרעו לאחר מותו, על אף שאמם המיועדת היא אישה זרה עבורו.
במקרה שנדון כעת, המנוח, בן 38 במותו, חלה בסרטן ודאג ביוזמתו להקפאת זרע, בטרם התחיל בטיפולים כימותרפיים, כדי להבטיח שיוכל להביא ילדים לעולם כאשר יחלים. בדצמבר 2011 המנוח עבר ניתוח להסרת גידול ממאיר מראשו, ובסמוך לאחריו רופא בית החולים בו היה מאושפז החתים אותו על טופס למתן הוראות בנוגע לזרע שהוקפא. הרופא העיד כי הוא הקריא למנוח את האפשרויות השונות המופיעות בטופס, וסימן עבורו V ברובריקות הנכונות בהתאם לרצונו, כשאחת מהאפשרויות שהרופא סימן עבור המנוח הייתה: "במקרה של פטירתי אינני מאשר שימוש בזרעי הקפוא, ואני מורה לבנק הזרע להפשירו".
לטענת המדינה, טופס זה מביע את רצונו של המנוח באופן ברור כי הוא אינו מעוניין שיעשו שימוש בזרעו לאחר מותו לשם הבאת ילדים לעולם.
מנגד, משפחתו של המנוח וחבריו טענו כי לאחר מועד חתימת הטופס, ועד למותו שנה וחצי מאוחר יותר, המנוח שוחח עימם תכופות ובאופן פתוח על נושא זה והביע באופן עקבי את רצונו, שלאחר מותו ייוולד לו ילד שיגדל אצל אחותו ובקרב משפחתו. כן העידו המקורבים כי המנוח חלם להיות אב מגיל צעיר מאד ואפילו נתן את השם "אורי" לילד העתידי שייוולד לו. באשר לטופס, בני המשפחה טענו כי המנוח הוחתם לאחר ניתוח ראש קשה, ולא היה מצוי במצב קוגניטיבי ובריאותי כשיר להחלטות גורליות מסוג זה.
בית המשפט בחר להאמין לבני המשפחה ולחבריו של המנוח כי רצונו הברור של המנוח היה להביא ילדים לעולם, גם אם הוא עצמו לא יזכה לגדלם. בין שיקוליו ציין בית המשפט גם את העובדה שאחותו היחידה של המנוח חשוכת ילדים אף היא, ואם לא יתאפשר לעשות שימוש בזרעו של המנוח, לא ייוותר כל זכר למשפחה.
כמו כן, בית המשפט העביר ביקורת על בית החולים לגבי האופן שבו החתים את המנוח על הטופס שאמור לשקף את רצונותיו באשר לגורל זרעו. "אין ספק", כתב בית המשפט, "כי לא ניתנה למנוח כל שהות על-מנת להרהר לעומק אודות מהות הכתוב בטופס, להיוועץ אודותיו עם בני משפחה ו/או איש מקצוע ולשוב לרופא, לאחר מחשבה והתייעצות כאמור".
אכן יש מקום להחתמת גברים אשר זרעם הוקפא על מסמך משפטי מסודר, שיבהיר להם את האפשרויות העומדות בפניהם ואת ההשלכות של הבחירה בכל אחת מהדרכים, אך מן הראוי שייקבע גם נוהל שיסדיר את אופן ההחתמה, הצורך בבדיקת כשירות של החותם, הזכות לקבלת ייעוץ אישי, נפשי ומשפטי טרם החתימה וכן האפשרות לשנות את הבחירה בטופס לאורך הזמן.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il