מורה ממוצא ערבי / צילום: שאטרסטוק
נשים ערביות שמצליחות להשתלב בחברה ולמצוא עבודה בסוף חשות שהן לבד בעולם התעסוקה ובכלל, וכי אין מי שיגן עליהן מפני המעסיקים. אחד המקצועות השכיחים בקרב ערביות עובדות הוא הוראה. ישנן למשל מורות שסובלות שנים מהתנכלות והטרדות מיניות מצד מנהלי בתי הספר ודבר לא נעשה. אותן מורות מרגישות שהן חסרות ישע משום שאם הן יעזו להתלונן זהו סוף הקריירה שלהן. זה לא חלום בלהות - זו מציאות בה אנחנו חיות.
לאחרונה פנתה קבוצת מורות ערביות לקו הפתוח לזכוית נשים בעבודה והתלוננה כי מנהל בית הספר שבו הן עובדות התעלל בחלקן מינית ולחלקן התנכל, מקרה שאף הגיע למהדורת החדשות המרכזית. המורות ישבו איתי בפגישה והחלו לבכות, הרגישו מושפלות משום שאף גורם ממשלתי לא עמד לצידן. את המורות ליוותי צעד אחר צעד והבטחתי לא לעזוב. היה חשוב להעלות את סיפורן לתקשורת כדי ששאר המורות יאזרו אומץ ויבינו שהן לא לבד ושיש מי שעומד לצידן. לאחר העזרה והסיוע שניתן למורות החליט מנהל בית הספר להתפטר. המורות הרגישו שהצדק יצא אל האור.
עם תחילת שנת הלימודים שוחחתי עם אחת המורות והמשפט הראשון אותו היא אמרה: "תודה, תודה לכן על הכל. אני מרגישה היום שיש לי גב שתומך בי. אני לא לבד! חבל שלא הכרתי אתכן קודם". מילותיה ריגשו אותי מאוד, אך באותה עת התעוררה בי תחושת כעס גדולה. אותן פונות לא היו צריכות לסבול תקופה ארוכה מהתנכלויות והתעמרות מצד המנהל מבלי שהמדינה, שמעסיקה אותן, תגן עליהן. אין סיבה שאותן נשים ירגישו שהן קטנות מול אדם אחד, רק בגלל שיחסי הכוחות ביניהם אינם שווים, או רק משום שהן ערביות ולכן הבעיה שלהן נתפסת כ"שולית".
זו לא הפנייה היחידה שקיבלנו לקו הפתוח לזכויות נשים בעבודה בשפה הערבית ממורות שסובלות מיחס משפיל והטרדה מינית מצד מנהל בתי הספר. הן פונות לאינספור אירגונים, למשרד החינוך, למפקחים. מנסות כל דרך אפשרית כדי לקבל סיוע ותמיכה, אולם לצערי לא מעט מהמקרים נופלים בין הכסאות ואף אחד מאותם גורמים לא מושיט להן יד לעזרה באופן צמוד.
המצב הנוכחי אינו יכול להימשך! אלה לא רק המורות, אנחנו יכולות ללוות נשים ולסייע להן אבל זה לא מספיק. כך לא נוכל להגיע לכל אישה ובוודאי שחייבת להיות התערבות ממשלתית, על המדינה לספק תחושת ביטחון לאותן נשים, ולכל הנשים בחברה הישראלית. צריך לשנות את המדיניות ולפקח על מוסדות הלימוד ועל מקומות העבודה בצורה אפקטיבית ואמינה.
נשים ערביות סובלות מהיצע מצומצם במקומות העבודה ומאפליה על רקע מגדרי ולאומני, דבר אשר מקשה עליהן לפרוץ גבולות ולממש את זכותן להתקיים בכבוד כמו כל שאר הנשים העובדות במדינה. בשל קשיים אלו בהרבה מקרים הן נאלצות לוותר על זכותיותיהן וממשיכות לעבוד בתנאים משפילים.
שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות לא יעלה כשהן מנוצלות כמעט בכל תחומי העבודה. הן נמצאות במצוקה כלכלית קשה שדורשת מהן לצאת לשוק העבודה ומצד שני שוק העבודה אליו הן אמורות לצאת מלא בניצול ואפליה. שיעור ההשתתפות של נשים ערביות הוא יוצא דופן - מדובר בשיעור התעסוקה הנמוך ביותר במדינה. שינוי במדיניות הינו נחוץ וחשוב הן לנשים והן למדינה.
המדינה צריכה לבחון מחדש את דרכי התנהלותה ושיפור מצב תעסוקת הנשים הערביות ע"י הבנה כי הרחבת היצע מקומות העבודה ומיגור האפליה נגד אותן נשים תוביל לצמיחה הכלכלית במדינה. אבל קודם כל ולפני הכל המדינה צריכה לצאת מנקודת הנחה שנשים ערביות ויהודיות לא מתחילות מאותה הנקודה גם כשהן כבר נכנסות לשוק התעסוקה. ההבנה כי הנשים הערביות אינן מודעות לזכויות הבסיסיות ביותר שלהן הכרחית כדי להצליח לשלב אותן כמלוא מובן המילה ולא רק להפוך אותן לעוד אישה עובדת, אלא לשוות.
הכותבת היא מנהלת הקו הפתוח בשפה הערבית לזכויות נשים בעבודה בשדולת הנשים בישרא