פרויקטים של התחדשות עירונית, בעיקר של תמ"א 38/1, חייבו את עולם הנדל"ן לאמץ פתרונות יצירתיים למקומות חניה במקרים שבהם המקום מוגבל. מאז החל יישום של תמ"א 38 עלה השימוש במתקני חניה כמו מכפילים או חניונים רובוטיים ואוטומטיים.
במקרה שמדובר בפתרון שעלות בנייתו מוטלת על היזם או על הקבלן, יש כמה דברים נוספים שיש להביא בחשבון, בעיקר בכל הקשור ליום שאחרי קבלת הדירה החדשה. עלות מתקני החניה האלה כוללת לא רק את התקנתם, אלא גם חוזי תחזוקה ושירות, כדי לוודא את הפעלתם התקינה והבטוחה. הדיירים שהוקצה להם מקום חניה במתקן משלמים עלות זו.
כיום משווקים בישראל שני סוגים של מתקני חניה:
- מתקנים מכניים וחצי אוטומטיים, המוכרים בשם "מכפילי חניה".
- מתקנים רובוטיים, המסוגלים להכיל עשרות מקומות חניה, והשימוש בהם נעשה ללא מגע יד אדם.
ההחלטה איזה מתקן לשלב במבנה נובעת משני שיקולים עיקריים: הראשון הוא כמה מקום ניתן להקצות לחניה, וכמה מקומות חניה נדרשים. השני הוא, כמובן, עלות מתקן החניה. כאשר היזם רוכש את מתקן החניה, הוא רוכש חבילת שירות ותחזוקה, אבל את התשלום החודשי בעבור תחזוקת המתקנים יצטרכו לשלם בעלי הדירות שיעשו בהם שימוש.
כמה זה עולה?
עלות התחזוקה החודשית במכפילי החניה מוערכת ב-80-50 שקלים למקום חניה, בהתאם לזמינות השירות ולמהירותו. עלות התחזוקה במתקן אוטומטי נעה בין 170-120 שקלים למקום חניה. המחירים המצוינים אינם כוללים מע"מ. (מדובר בהערכה בלבד ויש לבחון כל מקרה לגופו. ייתכן והסכומים ישתנו בהתאם לשינוי בדגם או במוצר).
מי משלם ועל מה צריך להקפיד?
במרבית הפרויקטים ניתן למצוא גם חניות רגילות וגם חניות במתקני חניה. בניגוד למעלית, למשל, או לגינה בבניין המשותף, שכלל בעלי הדירות משלמים על תחזוקתן תשלום זהה ואחיד, בחניה המצב שונה. בעל דירה המקבל חניה רגילה לא אמור לשלם על מתקן החניה. רק בעלי דירות שמקומות החניה שלהם נמצאים במתקן זה או אחר צריכים לשאת בתשלומים הללו. כך נוהג השוק. חשוב להקפיד כי גם נושא זה יופיע בחוזה מול היזם בצורה הברורה ביותר. חשוב שיופיעו בחוזה זה גם הנושאים האלה: עלות תחזוקת המתקנים, תקופת התשלום ולא פחות חשוב: זהות המשלם על התחזוקה של מתקני החניה. עוד נקודה שכדאי לשים לב אליה היא זאת: כחלק מהמשא ומתן לקראת החתימה, ניתן להתמקח על השתתפות היזם בעלויות התחזוקה של המתקן לתקופה מסוימת, המוגדרת כתקופת התנסות.