אור ירוק בפוליטיקה: האם המפלגות הירוקות מתחילות להטביע חותם?

בגרמניה הירוקים ממריאים, באוסטריה הם הגדילו פי 4 את כוחם, ובאמריקה הם פעילים בתוך המפלגה הדמוקרטית • ירוקים יכולים להיות המחסום היעיל לפופוליסטים של הימין הקיצוני, ובלבד שלא יהיו קיצונים בעצמם

מנהיגי הירוקים בגרמניה חוגגים לאחר הבחירות/ צילום:  רויטרס - Hannibal Hanschke
מנהיגי הירוקים בגרמניה חוגגים לאחר הבחירות/ צילום: רויטרס - Hannibal Hanschke

רגע אחד בחודש יוני השנה נפגשו מפלגת השלטון הטבעית של גרמניה ותנועת המחאה הטבעית שלה בסקרים. המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והירוקים נשקו זה לזה. טכנית, עקומת הירוקים אפילו התנשאה איזה רבע מילימטר מעל עקומת הדמו-נוצרים. לכל אחת מן השתיים היו 26%.

זו הייתה תוצאה יותר סנסציונית מסנסציונית. העולם הפוליטי התבונן בה בתדהמה, הרחק מגבולות גרמניה. בשעה שכולנו דיברנו על פופוליסטים מן הימין, וחיפשנו את טראמפ האמריקאי ואת סלביני האיטלקי בכל מקום, מן הדמוקרטיה האירופית החשובה ביותר בקע קול שנשמע כזה של טריפת קלפים.

מאחור, כמעט בן-לילה, הגיחה המפלגה שכמו נולדה לא-להיות-בשלטון. עקומת חודש יוני עוררה את האפשרות הפנטסטית שהירוקים יספקו לגרמניה את הקנצלר(ית) הבא(ה). התוצאה הזו אומנם לא האריכה ימים, והפרש חזר ונפער בין הירוקים לשחורים (צבעה הלא-ערכי של מפלגת השלטון הגרמנית).

אבל ממוצע הסקרים של גרמניה, שנתיים לפני הבחירות הבאות לבונדסטג, מעמיד את הירוקים זה חודשים רבים במקום השני הגבוה, כרגע רק 5% פחות מן המובילים. מאז חודש יוני, כאשר נחלו הישג מרעיש בבחירות לפרלמנט האירופי, הם מתנשאים לפחות 7% מעל הסוציאל-דמוקרטים, אשר עמדו בראש ממשלות גרמניה במשך 20 שנה. כאשר הסוציאל-דמוקרטים הנהיגו את גרמניה בתחילת המילניום, הירוקים היו שותפיהם הזוטרים.

ירוק הוא האדום החדש?

הסוציאל-דמוקרטים כמעט בכל אירופה, לפחות זו המשתרעת מזרחה מהרי הפירנאים, שקועים במשבר עמוק, אולי קיומי. עליית הימין הקיצוני בגרמניה, באוסטריה, בצרפת ובאיטליה הזינה דאגה גוברת שהשמאל-מרכז הדמוקרטי עומד לאבד את כוחו להתחדש, לרעת איזונה של המערכת הפוליטית. מאחר שהמטוטלת מוכרחה לנוע באיזשהו כיוון, הנה בהיעדר שמאל-מרכז תנועותיה עלולות להיות קיצוניות ולהזיק לשלומה של המערכת.

בשעה שהסוציאל-דמוקרטים הגרמנים, על-פי הסקרים, עומדים לספוג ב-2021 את מפלתם הגדולה ביותר מאז ומעולם, ולרדת לחצי כוחם מ-2013, לירוקים חזוי גידול של כמעט פי 3 לעומת 2013.

ואם חשבנו שזה עניין אופייני לגרמניה בלבד, באו בסוף ספטמבר הבחירות באוסטריה. הימין ניצח בהן ללא קושי, אם כי לא קיבל רוב מוחלט. הסוציאל-דמוקרטים רשמו את התוצאה הגרועה ביותר בתולדותיהם. למרבה הסיפוק, גם התמיכה בימין הקיצוני, עם מורשת נאצית, צנחה.

לצד הימין הדמוקרטי, המנצחים הגדולים באוסטריה הם הירוקים. הם לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה (4%) בפרלמנט הקודם, לפני שנתיים. הפעם הם קיבלו 14%. נשמעת הערכה, שמפלגת השלטון תעדיף את חברת הירוקים, אף כי היא "מסכימה איתם רק על 20%". הסיבה: הירוקים נהנים מתמיכה מסיבית של צעירים. למרבה העניין, זה כמעט שנתיים שלאוסטריה יש נשיא ירוק. אומנם הנשיאות מחוסרת סמכויות של ממש, אבל נשיא אוסטריה נבחר בבחירות כלליות.

ירוק, כבר לא חום

אוסטריה מתוארת בעיתוני אירופה כ"מעבדת ניסויים פוליטית" לשאר היבשת. קואליציה של הימין עם הירוקים עשויה להיות נוסחת פעולה גם במקומות אחרים, בוודאי בגרמניה לאחר ספטמבר 2021 ולאחר אנגלה מרקל.

השאלה היא רק על מה יעמדו הירוקים כדי לאושש ממשלת ימין? בעשור האחרון של המאה הקודמת, ירוקי גרמניה יצאו מגדרם לשכנע את ציבור הבוחרים שהם אינם אוסף הרדיקלים והתמהונים של שנות ה-70 וה-80; שהם נגמלו מהזיותיהם של חלק ממייסדיהם על נסיגה מן המהפכה התעשייתית וחזרה אל כלכלה אגררית. הרעיונות ההם עוררו עליהם ביקורת קשה דווקא משמאל. מבקריהם האשימו שהם "ירוקים חומים", כאשר חום היה רמז לצבע מדיה של המפלגה הנאצית. לפחות חלק מן הנאצים רצו לגייס את המיתוס של אורח חיים כפרי אידיאלי נגד נזקי המודרניות.

אבל אין צורך לחזור לשם. הזרם המרכזי של המחשבה הפוליטית בגרמניה ובמקומות אחרים התקרב אל הירוקים. ויתור על אנרגיה גרעינית, למשל, שבה את דמיונם של אירופים לאחר האסון בתחנת הכוח הגרעינית פוקושימה ביפן, ב-2011.

מפלגות ירוקות קיימות כמעט בכל הדמוקרטיות המערביות, אבל רק מעטות טבעו חותם של ממש. בשתי מדינות היו ראשי ממשלה ירוקים: בלטביה ב-2004 ובוונואטו, כן, ונואטו, בדרום האוקיינוס השקט, ב-2014. פה ושם ירוקים עזרו לממשלות קואליציה להשיג רוב קטנטן בפרלמנטים.

1.7 טריליון דולר

מועמדים ירוקים לנשיאות בארה"ב נטו לשאוב קולות מן הדמוקרטים. ב-2000, הקולות האלה העניקו את פלורידה, ואת הבחירות עצמן, לג'ורג' בוש הבן. ב-2016 הם עזרו לטראמפ, בלי להתכוון, אם כי לאחר מעשה נמצאו מי שדווקא ייחסו כוונה לירוקים, וטענו שהיו קשרים ביניהם לנשיא רוסיה פוטין.

אבל הירוקים רבי ההשפעה ביותר בארה"ב הם אלה המעדיפים לעשות נפשות למסריהם בתוך מפלגות גדולות, לא מחוצה להן. הרדיקלים בתוך המפלגה הדמוקרטית התחילו השנה מערכה לטובת "מערך ירוק חדש" (Green New Deal), פרפרזה על "המערך החדש" (New Deal) של הנשיא רוזוולט בשנות ה-30. המערך הזה נועד להשתית את המשק האמריקאי על אנרגיה ירוקה בלבד, ולסיים את תלותה בפחמנים. יש כמה גרסאות, ועל-פיהן משתנה לוח הזמנים, אבל תאריך היעד הרחוק ביותר הוא 2050, וההשקעה הקטנה ביותר המוצעת מגיעה ל-1.7 טריליון (1,700 מיליארד) דולר בעשר השנים הראשונות.

בעיני הימין, היוזמה הזו היא ביטוי של טירוף מערכות, היא תעניק לממשלה הפדרלית תפקיד מרכזי ישיר בפעילות הכלכלית, והיא גם תוריד את אמריקה מנכסיה. יהיה מעניין לראות אם עודף רדיקליות של הדמוקרטים, או לפחות הרושם של עודף רדיקליות, יעזור לדונלד טראמפ להישאר בבית הלבן ארבע שנים נוספות. כבר היו דברים מעולם.

כך או כך, אם לא ידענו או שכחנו, אמריקה אינה אירופה בענייני אקלים וסביבה; או בכל אופן, עדיין אינה אירופה.