1.
בתום הליך השימוע בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו, דבר אחד ברור - השימוע נוהל בלב פתוח ובנפש חפצה, כפי שהבטיחו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ובכירי הפרקליטות. סנגוריו של נתניהו, עורכי הדין עמית חדד ויוסי אשכנזי, עמדו במשך שעות ארוכות, לאורך ארבעה ימים מלאים, ושטחו בפני בכירי משרד המשפטים והפרקליטות את כל קשת טענות ההגנה שהם תכננו להעלות. אבן אחת של טענות לא נותרה בלתי הפוכה. אשכנזי וחדד העידו על כך בעצמם. נתניהו קיבל את יומו בשימוע.
בשלוש השנים האחרונות נמתחה ביקורת רבה על כך שמנדלבליט נכנע לתכתיבי סנגורי נתניהו וראש הממשלה עצמו, ושהיועמ"ש מושך את ההליך המשפטי, גם את השימוע, יתר על המידה. אז נכון ששלוש שנים של חקירות הן יותר מדי זמן, אבל דווקא הטענות נגד מנדלבליט מוכיחות כי היועמ"ש פעל לאורך הדרך כ"מבוגר האחראי". האופן הסבלני, המעמיק, ה"מנדלבליטי", שבו נוהלו החקירות, שלב גיבוש כתב החשדות וכן הליך השימוע, לא יאפשרו לנתניהו לטעון כי זכויותיו קופחו.
בעצם, אם יוגש נגדו כתב אישום, אז לנתניהו יהיו טענות בכל מקרה. אבל האופן שבו נוהל ההליך מאיר באופן מגוחך את טענות נתניהו, שמערכת אכיפת החוק רודפת אותו ומפלה אותו לרעה. אין נבחר ציבור בתולדות המדינה שהיה חשוד בפלילים, והיועץ המשפטי לממשלה נהג בו בכל-כך הרבה כבוד, סבלנות והתחשבות.
שאלת מיליארד השקל היא - האם הליך השימוע הראוי שנערך, יביא לביטול אישום השוחד בתיק 4000?
והאם הוא יביא לביטול האישומים בתיקים 1000 או 2000? בניגוד לפרסומים בכלי תקשורת שונים, עדיין מוקדם לומר מה יהיה. היועמ"ש עדיין לא קיבל החלטות, הדיונים שלאחר השימוע אפילו לא החלו. שלל הטענות שהועלו על-ידי סנגורי נתניהו בשימוע עוד לא נבדקו לעומק.
ובכל זאת, לפחות לגבי תיק 4000, התחושה הראשונית של מרבית המשתתפים בהליך השימוע מטעם המדינה היא שהתוצאה הסופית לא תשתנה. נציגי המדינה בשימוע, שעימם שוחחנו בימים האחרונים, אומנם הרעיפו שבחים רבים על האופן שבו טען עו"ד אשכנזי, ויחד עם זאת הם ציינו כי חלק מהטענות של סנגורי נתניהו גורמות להם לחזור ולבחון היבטים מסוימים ב"תזת השוחד" נגד נתניהו בתיק 4000. באותה נשימה הם אומרים כי השימוע לא השמיט את הקרקע מתחת לתזה הזאת.
תיק 2000, העוסק בפגישות מו"ל "ידיעות" ארנון (נוני) מוזס ונתניהו, היה מראשיתו ה"בעייתי" משפטית מבין שלושת התיקים, והוא נותר כזה גם בתום השימוע. היועמ"ש מתלבט ומתחבט לגבי גורל תיק 2000 כמעט מהרגע הראשון. השאלה שבה יצטרך מנדלבליט להכריע בתיק 2000 היא בסופו של דבר אחת: האם כשנבחר ציבור ממשיך לשבת עם איש עסקים שהציע לו שוחד לכאורה, ולא קם ומסתלק באותו רגע מהמקום - הוא עובר בכך עבירה של מרמה והפרת אמונים?
הדיון בצמרת משרד המשפטים בנוגע לגורל תיק 2000 לאחר השימוע הוא מסובך, במיוחד לאור העובדה שמרבית הבכירים הגיעו אל הליך השימוע כשהם חלוקים על מנדלבליט בדעתם. עו"ד ליאת בן-ארי, פרקליט המדינה שי ניצן, המשנה ליועמ"ש עמית מררי, המשנה לפרקליט המדינה שלמה למברגר, מנהל המחלקה הפלילית ג'ואי אש והמשנה לפרקליט המדינה נורית ליטמן חשבו שיש להאשים את נתניהו בבקשת שוחד ובהתניית שוחד בתיק 2000. לעומתם, המשנה ליועמ"ש לניהול עניינים מיוחדים, עו"ד רז נזרי, סבר כי צריך לסגור את תיק 2000.
רק פרקליט מחוז חיפה, עו"ד עמית אייסמן, חשב שצריך להאשים את נתניהו במרמה והפרת אמונים בתיק הזה, ואילו את מוזס בהצעת שוחד. עמדת האמצע של אייסמן היא זו שאימץ בסופו של דבר היועמ"ש, נגד עמדתם החולקת של רוב הפרקליטים הבכירים.
אחרי שמנדלבליט התעקש שלא להאשים את נתניהו בשוחד בתיק 2000 נגד דעת רוב הבכירים, הסיכוי שהוא "ירד עוד מדרגה" ויסגור את התיק כליל בעניינו של נתניהו, הוא נמוך.
2.
כמות המתקפות שספגו המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה בשלוש השנים שחלפו מאז שנפתחה החקירה הפלילית נגד ראש הממשלה נתניהו ועד סיום הליך השימוע בתחילת השבוע, היא כמעט בלתי נתפסת. המתקפות הכלליות על התביעה, ואלה שהופנו אישית נגד היועמ"ש מנדלבליט, פרקליט המדינה ניצן, המשנה לפרקליט המדינה בן-ארי, המפכ"ל הקודם רוני אלשיך וגורמים אחרים, היו לעתים משולחות רסן. התרגילים, הספינים, ההפגנות, הפייק ניוז שהופץ, הם אולי חסרי תקדים. ענן של תרעלה ותחושת גועל מכסה את ההליך המשפטי הזה, ולא נראה שהוא הולך להתפוגג בקרוב.
חקירות ראש הממשלה - הרבה בגלל מהלכים שקידם החשוד המרכזי עצמו ואנשיו אך גם בגלל שונאי נתניהו - גם חצו לראשונה את התקשורת לשני חצאים מדומים: "תומכי נתניהו" ו"מתנגדי נתניהו", "ימנים" ו"שמאלנים". ביקורת עניינית של עיתונאי על הפרקליטות או על היועמ"ש, נתקלת אוטומטית בחיצי ביקורת מורעלים של שונאי נתניהו, שטוענים כי מדובר ב"שיתוף-פעולה עם האויב". ביקורת עניינית על נתניהו, או תמיכה בגישת הפרקליטות שראש הממשלה הוא מושחת, נתקלת מיד בחיצי ביקורת מורעלים של מעריצי נתניהו, שטוענים כי כל ביקורת על נתניהו נובעת מהטיה פוליטית "שמאלנית". השיח תקשורתי-ציבורי, בעיקר ברשתות החברתיות, הפך לשיח מורעל, מקולקל, שטוח. לשיח שבו העובדות לא משנות, אלא רק הדעה המוקדמת של הקורא.
ניקח, למשל, את הדיווחים הטריים על היעדרותה של הפרקליטה ליאת בן-ארי משתי ישיבות שימוע. הדיווחים, ברובם, לוו בנימה ביקורתית על הפרקליטות. גם שלי. הסיטואציה שבה נעדרת מחצי השימוע הפרקליטה הבכירה שליוותה את החקירה מראשיתה, שמכירה אולי טוב מכולם את הראיות, ושצפויה להוביל את צוות התביעה אם ינוהל משפט, נראתה לי כמאוד לא טובה. גם אם לבן-ארי היה הסבר לא רע להיעדרות.
בשוך סערת היעדרות בן-ארי מהשימוע, צייצתי בטוויטר כי "בשוך הסערה אולי שווה להזכיר מי כאן עובדת הציבור שעשתה 'פאול' כשיצאה בטיימינג כזה לחופשה, אבל היא עדיין חרוצה וישרה ועובדת בשביל כולנו. ומי כאן נבחר הציבור הבכיר שחשוד בשחיתות ובכך שלאורך שנים עבד בעיקר למען עצמו".
מיד קמה והתנפלה עליי עדת מעריצי נתניהו העיוורת בטענות, שאני "משת"פ של הפרקליטות", שחזרתי ל"חיבוק החם של הברנז'ה התל-אביבית". מהצד השני, קמה והתנפלה עליי עדת שונאי נתניהו העיוורת, בטענה ההזויה שאסור היה לי להתייחס, לא כל שכן לבקר, את היעדרות בן-ארי שכן כל התייחסות כזו משחקת לידיו של נתניהו. שיח רעיל ושטוח, כבר אמרנו?
*** חזקת החפות: יודגש כי גם לאחר הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאול אלוביץ' וארנון נוני מוזס, הם בגדר חשודים, מכחישים את המיוחס להם, לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
