ריבלין, נתניהו וגנץ באזכרה של הנשיא לשעבר פרס / צילום: לע"מ
מערכת הבחירות המוזרה בתולדות המדינה הסתיימה לפני שלושה שבועות, אך הסיפורים הפוליטיים סביב "קמפיין הגעוואלד" של ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיכים לזרום. בהמשך הטור, יפורט איך כלי תקשורת ימני בולט אחד לא היה מוכן לשתף פעולה עם סחרור הראיונות של הימים האחרונים.
נתניהו שיזם את פיזור הכנסת ה-21 בניגוד להיסטוריה החוקתית של מדינת ישראל במשך 71 שנה, נמצא ביום כיפור 2019 על סיפה של הודאה שנייה בתוך מספר חודשים שאינו מצליח להרכיב ממשלה.
בינתיים הוא ממשיך לגרור רגליים. הוא מחכה לחיבוק החם של מרכז המפלגה ולהבטחת כל שותפיו הפוליטיים שאחרי הכישלון המיוחל (הוא מייחל לכך) של יו"ר כחול לבן ח"כ בני גנץ בהרכבת ממשלה, המשימה להרכבת ממשלה תוחזר לחיקו ל-21 ימים נוספים.
השיח בימין מתמקד בשלב האחרון: 21 הימים שבמהלכם יצטרך אחד מחברי הכנסת להביא חתימותיהם של 61 ח"כים כדי שתורכב ממשלה. במפלגות הימין בטוחים בעובדה שגנץ ייכשל ושהשלב הזה יגיע. האופציה של הצלחתו בהרכבת ממשלה לא עולה על דעתם, ואכן על פניו אין לגנץ את המספרים הדרושים. כיצד הוא ירבע את המעגל? לא ברור. בינתיים גנץ שותק, לא מספק פרטים או מידע.
נכון לעכשיו עומדים מאחורי נתניהו 55 ח"כים, "בלוק הימין". חסרים לו שישה כדי להרכיב קואליציה. מי הם ששת הח"כים הנוספים אותם יצליח נתניהו לרתום ב-21 הימים ה"נוראים"? כשבימים הנוראים האמיתיים, אלה שחלפו זה עתה, הוא לא הצליח לגבש יותר מ-55? לו הפתרונים.
הסברה היא שחיזוק הבייס הליכודי במרכז המפלגה וגיבוש מפלגות הימין נועדו להכינם לקראת מערכת בחירות שלישית. בתוך הליכוד לא ניכרים סימני התפוררות ומפלגות הימין ניצבות לצידו, גם כשחלקם מבינים, שאם הליכוד וכחול לבן ישבו ביחד, פניהן של מפלגות אלה לאופוזיציה.
השאלה היא לאן מכוון נתניהו. מערכת בחירות שלישית היא סיכון גדול עבורו. גוש הימין ירד מ-60 ל-55 מנדטים בתוך חמישה חודשים. ייתכן שהגוש שלו ייפגע עוד יותר בפעם השלישית. אף אחד לא יכול לצפות את יום הבוחר, ורק נתניהו הולך ומספר למעגליו הקרובים שבמועד ב', קרתה לו תקלה, והיא תתוקן (בוודאות!) במועד ג'.
בין בחירות מועד ג' לממשלת אחדות, חמש הערות על מצבה הסבוך של המערכת הפוליטית.
1. הסיבות מאחורי הפרדת הכוחות בימין
אם הולכים למועד ג', קשה להבין את הסיבות שעמדו ברקע פיצול מפלגת ימינה בוועדה המסדרת בכנסת. שבועות לקח להם להתמזג ולהיבנות, אך כעת, ב שתי דקות, הם התפצלו. שבעת הח"כים של ימינה בראשות ח"כ איילת שקד, הפכו לשתי סיעות. ארבעה ח"כים בראשות השר רפי פרץ (הבית היהודי-האיחוד הלאומי) ושלושה בראשות איילת שקד (הימין החדש).
מדוע התפצלו? במפלגות טוענים שמדובר בהבטחה לבוחר, אבל האמת רחוקה מכך. פוליטיקאים מבטיחים סל של הבטחות לבוחריהן ולא עומדים בהן. מדוע רצו פרץ ובנט למלא בתשוקה עזה דווקא אחר הבטחה זו?
האפשרות הראשונה היא שפרץ מחפש לבנות את הבית היהודי, המפד"ל לשעבר, כמפלגה המובילה בציונות הדתית. הוא לא רוצה פריימריז על ראשות הבית היהודי, שבהם נפתלי בנט שב ומתמודד. גם מאיילת שקד הספיק לו. הוא כבר ויתר לה פעם אחת, ואין לו כוונה לנהל קמפיין פוליטי פנימי מולה.
האפשרות השנייה היא הבנתם של כל השבעה שפניהם לאופוזיציה. עם דבקותם בבלוק ה-55, הם יודעים שנתניהו וגנץ לא זקוקים להם כדי להרכיב ממשלה. יתרה מכך, עבור כחול לבן מדובר בסרח עודף. מדוע להם לחלוק עם שביעיית ימינה את תפקידי הקואליציה?
אם שתי הסיעות הולכות לאופוזיציה, חברי הכנסת של הימין החדש - איילת שקד, נפתלי בנט ומתן כהנא - לא יהיו מחויבים למשמעת סיעתית-רבנית-הלכתית. הם יכולים (לפחות בתיאוריה) לתמוך בחוקי פונדקאות, גיור, גיוס נשים ולהט"ב. גם זו הבטחתם לבוחריהם בעבר, לא?
וקיימת האפשרות השלישית, הסבירה מכולן, והיא שהכסף מדבר כאן. בעת פיצול כל סיעה זוכה ליחידת מימון נוספת (בסך 1.37 מיליון שקל לחודש) מעבר למספר המנדטים. כך הבית היהודי-איחוד לאומי יקבלו חמש יחידות מימון, הימין החדש יקבלו ארבע יחידות מימון. תשע בסך הכול. זאת במקום המצב המאוחד עם שמונה יחידות מימון.
2. את מי "שכחה" איילת שקד
זה שנים ארוכות שח"כ שקד תומכת במאבקם של הכורדים ובמדינה עצמאית עבורם. "הם העם הגדול בעולם בלי מדינה. עם עתיק, עם קשר היסטורי מיוחד לעם היהודי. מגיעה להם מדינה", היא כתבה השבוע בטוויטר, כאילו הפכה לדוברת מובילה של עמים - ללא - מדינה.
"הכורדים בכלל, ובפרט אלו שנמצאים בטורקיה ובצפון סוריה, הם הגורם הכי מתקדם ומערבי באזור. הם הגורם המרכזי שלחם נגד דאע"ש, בהנהגה משותפת מיוחדת של גברים ונשים. המערב צריך לעמוד לצידם".
מי זה אותו "המערב" שצריך לעמוד לצידם? אולי ארה"ב הנוטשת? אולי הנשיא טראמפ? שקד לא פירטה. יש גבול לנקיטת העמדה. אין בישראל כיום (בימין או במרכז) מי שמוכן לצאת בגלוי נגד טראמפ. בעוד במפלגה הרפובליקנית בארה"ב פותחים פה גדול על הנשיא ביחס למהלך נטישת הכורדים (הסנטור הרפובליקני הבכיר לינדסי גרהאם, למשל), בישראל עדיין חוששים מנחת זרועו של הנשיא. שקד לא הלכה למקום הזה וגם נתניהו שומר על דממת אלחוט.
3. רוצה ראיון בחירות? תתראיין גם בשגרה
אנקדוטה מעניינת הנוגעת למערכת הבחירות שהסתיימה ב-17 בספטמבר קשורה בבליץ הראיונות של הימים האחרונים שלפני פתיחת הקלפיות. כבר הורגלנו, ראש הממשלה נתניהו לא מוכן להתראיין לכלי התקשורת במשך כמה שנים ברציפות. אך כשמגיע האינטרס האישי שלו, הקמפיין, צוותיו פונים לכלי תקשורת חשובים או חשובים פחות במדינה, חיוביים או עוינים בעיניו, ומבקשים להעלות את נתניהו ברצף השידורים. העיקר לאפשר לו עוד במה להפרחת הסיסמאות והמסרים.
גופי בקרת תקשורת בדקו ומצאו שכלי התקשורת בישראל לא מקפידים על מראית עין של איזון. הם מאפשרים לנתניהו לדבר ולדבר, ולא טורחים להעניק למתמודדים האחרים זמן שידור שאפילו מתקרב אליו. זה קרה ב-2015, וחזר על עצמו במועד א', אפריל 2019. למרות שחלפו רק כמה חודשים, חגיגת השידורים הזו התרחשה פעם נוספת, במועד ב'. אגב, ב"גלובס", נתניהו לא רואיין.
בתוך כך, נודע לנו השבוע שאחד מכלי התקשורת המובילים בימין הדתי-לאומי בישראל, עיתון "בשבע", לא היה מוכן להשתתף "בחגיגה". לשכת ראש הממשלה גיששה עם עיתונאים בכירים ועם כלי תקשורת רבים.
נתניהו התראיין ל"ישראל היום" ול"מקור ראשון". שני העיתונים (גופים הנמצאים בבעלות המו"לים מרים ושלדון אדלסון) נתנו את הכותרות הבאות "מי שלא רוצה אותי כרה"מ מוזמן להצביע לליברמן", ו"אם אבחר, ברור שאקים ממשלת ימין", בהתאמה.
אך "בשבע" שלדברי עורכו הראשי עמנואל שילה מופץ חינמית בסופי שבוע בכ-100 אלף עותקים במרכזי ערים, ישובים דתיים ודוכני עיתונים - לא התקיים ראיון, על אף שלשכת ראש הממשלה רצתה בכך. כיצד מסבירים זאת? מי שסיפר זאת ל"גלובס" בתחילה, ציין שבעיתון חששו למספר המנדטים של מפלגת ימינה. הם חששו שנתניהו יפעיל את כל המניפולציות הרגשיות השכיחות כדי לחסל את נציגי הציונות הדתית. הם לא רצו לשתף פעולה עם הדורסנות.
אולם עורך העיתון, עמנואל שילה, מספר ל"גלובס" שיש סיבה נוספת, משלימה, ואולי עיקרית. "ב-17 שנות קיום העיתון, הוא לא הסכים להתראיין ל'בשבע' פעם אחת", אמר לנו שילה בשיחת טלפון. לדבריו, בעיתון לא חשבו שזה נכון לתת לו במה "תעמולתית" כמה ימים לפני הבחירות, "כשיש לו את המגמה הפוליטית שלו, ובאותו השבוע הוא מתראיין מעל כל במה אפשרית, ואין בדברים שלו שום חידוש".
שילה הוסיף כי "נשמח לראיין את נתניהו בכל הזדמנות אחרת. אם הוא היה מתראיין בזמנים אחרים, אז ייתכן שבשבוע הבחירות היינו מראיינים. אבל אם 17 שנה הוא לא מסכים להתראיין אצלנו, לא מצאנו בזה עניין".
ואולי חששתם לגורלה של מפלגת 'ימינה'?
"את החשבונות האלה אנחנו פחות עושים, זה יותר עניין של מערכת היחסים ביננו לבין ראש הממשלה. אני מניח שהוא לא הפעיל לחצים מאוד כבדים להתראיין אצלנו, כי עובדה שלא הגיעו עד אלי בטלפון עם הבקשה להתראיין, וזה נשאר ברמת השיח של לשכת ראש הממשלה מול הכתב".
4. לאן נעלם נתן אשל מהנוף
שם לב, מי ששם לב, שבמו"מ הקואליציוני מועד ב', דמות מרכזית אחת נעדרת מן התמונה. מי שהיה צמוד לצוות הפוליטי של נתניהו אחרי ה- 9 באפריל 2019, לא הצטרף בספטמבר 2019 לשרים יריב לוין וזאב אלקין. היכן נתן אשל?
ל"גלובס" נאמר שראש הממשלה נתניהו העדיף שלא להיעזר בו הפעם, בעוד אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, דווקא רצתה שהוא ימשיך לעמוד בחזית. מפה לשם, במעט ישיבות המשא ומתן שהתקיימו, אשל לא נצפה. ואולי הסיבה לכך היא שבמועד ב', לא מתקיים מו"מ אמיתי. הכול באוויר. פייק. לא מתרחש דבר. אם היה מו"מ אמיתי, אשל כבר היה מסתובב בכפר המכביה או במלון אוריינט, וכולנו היינו רואים את מעורבתו והשפעתו.
5. מי קובע, האזרחים או חברי המרכז?
"נתניהו התמודד מול אבא שלי ב-2002 והפסיד, ולא הייתה בכך כל בעיה", הזכיר גלעד שרון בראיון ברשת ב'. היו ימים בליכוד, שמנהיג המפלגה לא חשש מדמוקרטיה פנימית והתיר לטוענים לכתר, לפעול לגיבוש מחנה פוליטי ולחתור להנהגה.
גלעד שרון אמר בראיון שכינוס המרכז בסוף השבוע הנוכחי, כדי לבצר את מעמדו של נתניהו, הוא מיותר. "ראש הממשלה הרי נבחר, לא עלה בהפיכה צבאית. אירוע חיזוק שכזה, לא מעיד על כוח, אלא על חשש. כינוס המרכז לא מחזק אותו", אמר שרון. אתה מכיר את הביטוי 'פניקר', שאלו את שרון המראיינים. "איני דובר יידיש", השיב שרון.
הכינוס של חברי המרכז, 3,300 במספר, נחסם בפני כניסת כלי תקשורת. השידור הוא רק באמצעות הפייסבוק. זאת כדי שהעיתונאים יסתובבו לחברי הליכוד בין הרגלים וישאלו כל מיני שאלות כמו "אתה מרגיש בהיחלשות המנהיג?" "אתה חושב על היום שאחרי לכתו?", "ראית שניר ברקת מכוון לשלב הבא? ומה אתה אומר על גדעון סער?", חס וחלילה שכך ידווח.
ייתכן שנתניהו לא זקוק לביצור מעמדו בתוך הליכוד, אבל בדעת הקהל של מדינת ישראל נמצאים תשעה מיליון ישראלים, ולא 3,300 חברי מרכז. שם יש לנתניהו בעיה.