העלמת מס / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
בכל פעם שעולה הצעה להרחיב את השירותים החברתיים שמספקת מדינת ישראל לתושביה ולהביאם לרמה המקובלת בשאר המדינות המפותחות בעולם, עולה השאלה "מאיפה הכסף?".
לשאלה הזו ניתן לענות במספר דרכים, ובהן העלאת מסים, לקיחת הלוואות לשם השקעה בעתיד דרך הגדלת החוב ועוד. תשובה אחרת, אהובה מאוד על הפוליטיקאים, היא "מלחמה בהון השחור". ההון השחור, זאת כל אחד יודע, הוא המורה הפרטי שמקבל מזומן ולא מנפק קבלה, השיפוצניק שעושה הנחה למי שמשלם בלי קבלה והמוסך שמבקש לקבל דווקא מזומן.
העלמת המסים מסוג זה היא כמובן לא חוקית, בעייתית מאוד מבחינה מוסרית, וראוי שהמדינה והחברה יילחמו בה. בסקירה שערך הבנק העולמי לפני כעשר שנים, הוא העריך כי היקף עצום של כ-20% מהתוצר בישראל מתנהל ב"שחור". מעצם טיבו, ההערכות התחום הזה הן כלליות מאוד ומעט מפוקפקות, אבל ברור שמדובר בשוק עצום בהיקפו. צעד מסוים למלחמה בתופעה נעשה עם כניסתו לאחרונה לתוקף של "החוק לצמצום השימוש במזומן", שאחת ממטרותיו המוצהרות היא להקשות על העלמות המסים שנעשות ברובן במזומן.
אבל העצמאים הקטנים והבינוניים שמעלימים ברובם בהיקפים קטנים יחסית, הם ממש לא היחידים שפועלים על-מנת לגזול את הכסף שהיו אמורים לשלם כמסים. חברות הענק הבינלאומית עושות זאת בהיקפים עצומים ובצורה חוקית או חצי חוקית. הם לא "מעלימים" מס כמו פשוטי העם, אלא בסך-הכול "מתכננים" אותו. כולנו מכירים את הסיפורים על תאגידי הענק שפועלים ברחבי העולם המערבי, אבל רושמים את החברה שלהן באיזושהי מדינה קטנטנה ונידחת יחסית, בה המיסוי אפסי, ובכך מתחמקים מתשלומי המס - אבל עד היום לא ידענו להגיד באיזה סכומים מדובר וכמה אחוזי מס נגרעים מחלקה של כל מדינה.
לאחרונה עלה לאוויר האתר Missing Profits, ובו ריכזו חוקרים מהאוניברסיטאות ברקלי, קליפורניה וקופנהגן מידע על העלמות המס האלה שעושים תאגידים בינלאומיים ב"מקלטי מס". החוקרים ניצלו את העובדה שיותר ויותר מדינות מספקות מידע פתוח על המס שהן גובות, ריכזו את המידע במקום אחד וניתחו אותו. באתר ניתן להוריד את המחקר המלא שהם עשו ואת מאגר המידע שאספו, וגם לראות "מפת חום" של העולם בה כל מדינה מסומנת על-פי אחוזי המס שהיא מפסידה (או מרוויחה) בשל התופעה.
ישראל נמצאת במקום טוב יחסית. אין כאן אובדן רווח של 29% כמו בגרמניה או 24% בצרפת, אבל גם לא הפסדים של אחוזים בודדים כמו בסין או בקולומביה ובטח לא רווחים כמו של שכנותינו, מקלטי מס, לבנון וקפריסין. הפיכת ישראל למקלט מס היא כנראה לא רעיון טוב, אבל מלחמה בתכנוני המס האגרסיביים ושיתוף-פעולה בינלאומי שילחם בתופעה הבעייתית, הם דווקא רעיון מצוין. מלחמה שכזו בתופעה הייתה יכולה להחזיר לישראל סכום השווה לכ-7% מתקבולי מס החברות השנתיים, למעלה מ-10 מיליארד שנה בשנה.
10 מיליארד שקל בשנה הם סכום שהיה מספיק למתן שירותי חינוך חינם מגיל אפס, לשיפור דרמטי בהשקעת החסר בתשתיות בכלל ובתשתיות התחבורה בפרט או להגדלה משמעותית של קצבאות הנכות והזקנה. לחלופין, אם תרצו, הוא היה יכול להקטין כמעט לאפס את הפער בין הגירעון השנתי המתוכנן לשנת 2019 לזה הצפוי בה. חשוב להזכיר כי בניגוד לרווחים חד-פעמיים כמו אלה שהיו לממשלת ישראל בעקבות מספר אקזיטים שהתרחשו בשנים האחרונות - כאן מדובר במסים קבועים, המתחדשים מדי שנה בשנה.
הציבור הרחב חייב להזדעק ולקרוא לממשלתו לפעול נגד חברות כמו גוגל, שחברת-האם שלה אלפבית דיווחה בשנת 2017 על הכנסות של 23 מיליארד דולר בברמודה, אי קטנטן באוקיינוס האטלנטי בו גרים כ-70,000 תושבים, ושמס החברות בו עומד על אפס; או אמזון, שמכניסה אף היא עשרות מיליארדי דולרים בשנה ומשלמת מס אפסי על-ידי רישום ההכנסות בלוקסמבורג, עוד מקלט מס מפורסם.
המלחמה בחברות האלה אינה יכולה להיעשות על-ידי מדינה אחת, בטח לא מדינה קטנה כמו ישראל, ודורשת שיתוף-פעולה בינלאומי. בדיוק כמו שמדינות רבות בעולם מצליחות להגיע להסכמים כלכליים ולחתום על הסכמי סחר, צריכות מדינות העולם לשלב ידיים גם בתחום הזה ולהתחיל למסות את תאגידי הענק בסכום ההוגן, השווה לסכום שמשלמים כל השאר. זה ישתלם לכולנו.
הכותב הוא מנהל התוכן והדיגיטל של קרן ברל כצנלסון