משה ברקת/ צילום: רפי קוץ
שנים ספורות לאחר שתחום הביטוח הסיעודי הקבוצתי שלא לחברי קופות החולים חווה שינוי אדיר, נראה כי גם תחום הביטוח הסיעודי לפרט עומד בפני שינוי דרמטי לא פחות. השינוי המדובר עלול אף להוביל לחיסול של המכירות החדשות ללקוחות שלא מחזיקים בביטוח סיעודי פרטי.
לאחר שנודע כי מבטחת המשנה הגדולה בשוק הביטוח הסיעודי בישראל, סקור, מפסיקה לתת כיסוי לפוליסות ביטוח סיעודי חדשות בישראל, נודע אתמול כי קבוצת הביטוח מנורה מבטחים, שבניהולו של יהודה בן אסאייג, מפסיקה לשווק פוליסות חדשות בתחום הביטוח הסיעודי לפרט. בכך היא הצטרפה להכשרה ביטוח שבניהול שמעון מירון שזיהתה את המגמות בתחום וכבר אשתקד הייתה הראשונה להפסיק למכור פוליסות חדשות בתחום.
כעבור שעות ספורות התברר כי גם מובילת השוק בתחום הביטוח הסיעודי לפרט, ובכלל בתחום ביטוחי הבריאות והסיעוד - הראל - צפויה להפסיק למכור פוליסות חדשות ללקוחות פרטיים בתחום הסיעוד, כשהעניין נבחן בחברה בימים אלה.
במגדל, שם שמו בשנים האחרונות דגש שיווקי רב על מכירת ביטוח סיעודי לפרט, בכלל ביטוח ובאילון בוחנים את הסוגיה ואת המשך פעילותם בתחום. בהפניקס לא מתייחסים לנושא. יתר חברות הביטוח לא פעילות בתחום. כך, לפי שעה, ניתן עדיין לרכוש ביטוח סיעודי לפרט, אך כפי שציטטנו לאחרונה גורם בכיר המעורה בנושא "זה רק עניין של זמן עד שלא יהיו פוליסות סיעוד שיימכרו על ידי חברות הביטוח. המחיר, הסיכון ודרישות ההון יביאו לזה. אני גם לא חושב שזה פתיר". להדגיש כי השינויים הללו אינם רלוונטיים למי שמחזיק ביטוח סיעודי פרטי, כול עוד הוא ימשיך לשלם את הפרמיה במועדה.
ישנן מספר סיבות שהובילו לכך שהיום נראה כי תחום הסיעוד לפרט בדרך לחיסול. הראשונה היא התארכות תוחלת החיים והשיפור ברפואה, שיחדיו גורמים לכך שהרבה יותר אנשים מגיעים לגילאים בהם הסיכון הסיעודי אקוטי, כאשר הרפואה מאריכה חיי החולים הסיעודיים אך עדיין לא מרפאה אותם - כלומר יותר חולים סיעודיים, שחולים לפרקי זמן ארוכים בהרבה מבעבר.
לסוגיה זו השפעה אדירה על החברות משום שמדובר בביטוח ארוך שנים שבו כל שינוי של תוחלת החיים משפיע מהותית על ה"סולבנסי" של חברות הביטוח (דרישות ההון הרגולטוריות שיש לחברות הביטוח, שמטרתן להבטיח את יכולת הפירעון שלהן גם בעתיד הרחוק). ככל שיש יותר חולים סיעודיים והם חיים יותר זה גורע יותר מההון של החברות תחת משטר הסולבנסי, דבר שמפחית את האטרקטיביות העסקית של התחום בעיניהן.
בגלל שמדובר בביטוח ארוך טווח, חברות הביטוח נסמכות בתחום זה על מבטחות משנה לפיזור סיכונים יותר מאשר בתחומים אחרים. זאת כאשר בעולם מורגשת מגמה של יציאת מבטחי משנה מהתחום, כשיש מדינות שבהן אין כיסוי למקרי סיעוד כמו שיהיה בישראל אם יחוסלו ביטוחי הפרט.
הצעד של סקור לא היה ראשון מסוגו, הוא הגיע כמה שנים לאחר שמבטחות משנה זרות גדולות אף יותר יצאו מהתחום בישראל ובכלל. עבור חברות הביטוח מדובר במכה אדירה, משום שהביטוח הסיעודי הוא ביטוח ארוך שנים במיוחד, של עשורים רבים, כשלשם מכירתו הן נוהגות להוציא את הסיכון לשוק הביטוח העולמי.
גורעים מרווחי החברות המקומיות
מבחינת החברות הישראליות כל הפחתה בריבית חסרת סיכון, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעולם של ריביות אפסיות כמו שיש כיום, מצריך חיזוק עתודות - דבר שגורע מידית מרווחי החברות המקומיות בתחום. אך לא רק זאת, בישראל יש עוד היבט שהרחיק את מבטחות המשנה וגם פגע בכדאיות לפעול בתחום מצד החברות הישראליות: הממונה הקודמת על רשות שוק ההון דורית סלינגר הוציאה בתקופתה כמה הנחיות פרו-צרכניות ששינו בדיעבד את הדרך ליישוב תביעות בתחום הביטוח הסיעודי ללא התאמת פרמיות - דבר שהגדיל את התשלומים של חברות הביטוח ובדיעבד גם הרתיע את מבטחות המשנה.
מדובר בנייר עמדה שפורסם ב-2015 בעניין "הגדרת מקרה הביטוח בביטוח סיעודי", שבו נקבעה פרשנות חדשה ליישוב תביעות. בהמשך, בגלל טענות רבות מהציבור על ההתנהלות של חברות הביטוח למבוטחים שנקלעו למצבים סיעודיים וספק-סיעודיים, היא המשיכה ופרסמה חוזר שבו קבעה כללים חדשים שהקלו על מבוטחים בעת הגשת תביעות ביטוח. לדברי גורמים בשוק שינויים אלה יצרו לישראל מוניטין של שוק בעייתי גם בקרב מבטחות המשנה, שרואים כיצד הכללים משתנים גם בדיעבד.
הפתרון: ביטוח ממלכתי או קרן פנסיה
השאלה העומדת כיום על הפרק היא מה אפשר לעשות כדי לפתור את הפלונטר. כבר היום מרחף על משפחות רבות איום כלכלי גדול לאחר שנקלעו למצב שבו עליהן לממן הוצאות שיכולות להאמיר למאות אלפי שקלים על מנת לטפל בחולה סיעודי?
לא אחת נדון הרעיון להקים רובד בסיסי לכולם של ביטוח סיעודי ממלכתי שימומן באמצעות מס. באמצעות מס שכזה יוכלו כולם לקבל עוד סיוע מהמדינה, יעיל יותר או פחות, כשכמו בטיפולי השיניים חינם לילדים ייהנו מכך בעיקר אוכלוסיות שלא יכולות לממן את הביטוח כיום.
נוסף על כך ישנה אופציה להכניס את תחום הסיעוד לקרנות הפנסיה או ליצור מעין קרנות פנסיה ייעודיות לביטוחים סיעודיים, שבהן הסיכון רובץ רק על כתפי החוסכים והמבוטחים. דרך אחרת היא לחסוך באופן עצמאי כ-300 אלף שקל, דבר שמספק על פניו מענה מימוני שקול לביטוח שגרתי ל-60 חודשים (חמש שנים כסיעודי). פתרון אחר יכול להגיע מכיוון של ביטוחי טהורים שנותנים תשלום חד פעמי למי שהפך לסיעודי, שגם צפויים להיות יקרים.
בביטוחים של קופות החולים התמונה שונה מאוד ביחס לביטוחי הפרט לפי שעה. זאת משום שמדובר בביטוח שמתחדש מדי תקופה ושם שגם מדובר במודלים שלא מבטיחים קצבה וש-80% מהסיכון בהם רובץ על כתפי המבוטחים. עם זאת, כיום חמישית מהסיכון בביטוח של קופות החולים רובץ על חברות הביטוח שמעבירות אותו ברובן למבטחות משנה. אבל, יתכן שמבטחות המשנה יברחו בחידוש הבא ואז המודל ישתנה, מה שכנראה יוביל להעברת מלוא הסיכון לשינויים לכתפי החוסכים שכנראה ישלמו יותר, או שהקצבאות יופחתו.
זו לא רק הדמוגרפיה, זו גם הרגולציה ששינתה את הכללים בדיעבד | פרשנות
כבר כמה עשורים שהעולם המערבי חווה ברכה גדולה: הרפואה מתקדמת והחיים מתארכים. אלא שלצד הברכה ישנו גם אתגר, אפילו סכנה של ממש, לכלכלות וגם למשקי הבית. זאת עקב הצורך למצוא דרך לממן שנות חיים רבות יותר של פנסיונרים וחולים סיעודיים.
אין כמו חברות הביטוח כדי להבין שהברכה הנכונה היא לא "עד 120" אלא "עד 120 בבריאות ועם מימון". הערכת תוחלת החיים מייצרת אתגר מימוני בצורת קיום בלי משכורת מעבודה לתקופה ארוכה. גם קצבת הזיקנה עלולה להיות נמוכה מדי (או בכלל איננה), ובטח כאשר נקלעים למצב סיעודי.
אחד ההיבטים של האתגרים שניצבים בפנינו צף בימים האחרונים. זאת עם השינויים שכבר מורגשים משנים עברו בשוק הביטוח הסיעודי לפרט בישראל, הן מצדן של מבטחות המשנה והן מצד החברות המקומיות. גם אם מאחורי הדברים יש פה שילוב עם "תחזיקו אותנו", כדי ללחוץ את הפיקוח.
לחברות הביטוח יש את ה"סולבנסי" - תקנות ההון שנועדו לשמור את יכולת הפירעון של חברות הביטוח - כשכל שינוי בתוחלת החיים ובשכיחות החולים הסיעודיים באוכלוסייה משמעותי מאוד לכדאיות שבפוליסות הארוכות של הסיעוד.
בנוסף, בישראל קיים סיכו ן שלדברי גורמים בענף הוא "סיכון מדינה ומוניטין ישראלי ייחודי", שנובע ישירות מכך שרשות שוק ההון הוציאה בעבר הוראות שהפחיתו את יכולת החברות לדחות תביעות. גם אם מדובר במקרי ביטוח שנוסחו אחרת כשהן תמחרו את הפוליסה. למעשה, הממונה הקודמת על רשות שוק ההון דורית סלינגר שינתה בפועל ובדיעבד את תחום הסיעוד בכל הקשור לשיעור התביעות שמאושרות, ללא שהתירה שינוי דומה בתמחור.
הגם שזה טוב בהיבט הצרכני המידי, הרי שבעולם של חברות כלכליות שפועלות עבור רווח, נבחנת הסוגיה לפי פריזמה של התשלום שהן חייבות לשלם ולא התשלום שהציבור חושב שמגיע לו, וזה משנה בפועל את התנהלות החברות. דבר זה עלול לפגוע באינטרס של הצרכן בעתיד, על חשבון ההנאה שלו כיום.
לפיכך, נראה כי זה לא רק הדמוגרפיה והשינויים ברפואה, אלא גם הרגולציה שמשתנה בדיעבד שפגעו בביטוח הסיעודי הפרטי. אגב, ייתכן וזה קורה גם בביטוח אובדן כושר עבודה שכמעט ולא נמכר כיום.
כך או כך, נראה כי המהלכים של הכשרה ביטוח, של מנורה מבטחים, של סקור ואולי גם של הראל מעידים שיש מחיר לרגולציה בדיעבד. לא שחובה להימנע משינויים בדיעבד, לפעמים זה אף רצוי, אלא שיש לבחון את ההשלכות ארוכות הטווח.
אגב, גם בביטוחי הסיעוד הקבוצתיים לחברי קופות החולים, שרובם חודשו אשתקד והרביעי חודש השנה, ייתכן שתהיה בעיה שתצוץ אי שם באמצע העשור הבא כתוצאה מהיציאה של מבטחות המשנה, הגם שהביטוחים האלה יימשכו אך עם תנאים שונים למבוטחים.