חיילי צה"ל בתרגיל / צילום: דובר צהל
נתחיל מכמה עובדות יסוד:
1. קיימת הסכמה גורפת בקרב כמעט כל גורמי המודיעין וכל מומחה צבאי ישראלי או בינלאומי שהמצב הביטחוני והצבאי של ישראל כיום הוא הטוב ביותר אי פעם. העוצמה היחסית של צה"ל לעומת צבאות ערב פלוס איראן מעולם לא נטתה כל כך חזק לכיוון שלנו.
2. כל ארגון או חברה מעצם טבעם רוצים לגדול עוד ועוד. לשם כך הם זקוקים לכסף.
3. צה"ל ושירותי הביטחון תמיד ירצו עוד תקציבים ועוד כספים כי אין תקרה ל"כוח צבאי מספק" ו"ביטחון מירבי". תמיד עוד נשק הוא טוב יותר ממה שקיים. עדיף שתהיינה עשרים צוללות ולא חמש, עדיף שיהיו מאה מטוסי חמקן ולא חמישים.
4. כל מדינות העימות עמן התמודדה מדינת ישראל מאז היווסדה פשטו את הרגל כלכלית (סוריה, לוב, סודן, תימן) או שהן בדרך לשם (מצרים, לבנון, ירדן, עיראק).
5. כל מדינות הנפט במעגל השני שתמכו כלכלית במדינות העימות של ישראל מצויות בקשיים כלכליים עקב הרמה הנמוכה המתמשכת של מחירי הנפט. ניתן לראות זאת בדירוגי האשראי הבינלאומי שלהן. כתבתי על כך לאחרונה במאמר בגלובס שכותרתו "האם מדינות ערב בדרך לפשוט רגל?"
6. הירידה המתמשכת בכוחן הכלכלי פוגעת מאד ביכולתן של מדינות ערב שמסביבנו להמשיך להתחמש. פשוט אין להן את הכסף כדי לעשות זאת. למעשה רובן כבר אינן מתחמשות מזה זמן רב. אפילו חיזבאללה בצרות כלכליות כבדות, כי הספונסר שלו, אירן, הקטינה את המימון.
7. הפלסטינים בקשיים כלכליים גדולים באופן מיוחד. בעזה הם אמנם השכילו לבנות תעשיית נשק התקפי במחירים מצחיקים במונחים שלנו, אך בעלויות כבדות במונחים שלהם.
8. איראן היא איום ממשי ומוחשי שישראל בונה לקראתו כבר יותר מ- 25 שנה. כנגזר מכך גם מול חיזבאללה. יותר מ- 25 שנים של תקציבים שהולכים וגדלים עם הזמן ושל בניית מוכנות לכל תרחיש. לא משנה מיהו ראש הממשלה, מי המפלגה השלטת בישראל, מי הרמטכ"ל או שר הביטחון. בניין הכוח מול האירנים וחיזבאללה נמשך והתקציבים והכספים זורמים ללא הפסק.
העובדות האלו הן הבסיס למספר שאלות שעלינו לענות לעצמנו בכנות:
1. האם משהו באמת השתנה ברמת האיומים על ישראל לעומת לפני שנה, שלוש או חמש שנים, בדגש על איראן ובעיקר יכולותיה הצבאיות? ז"א, האם יש בארסנל הכלים של איראן משהו שזרועות המודיעין של ישראל לא ידעו עליו (כולל טילי שיוט) שמהווה עליית מדרגה באיום עלינו ולכן לא התכוננו כבר לקראתו, בתקציבים ובכסף שכבר ניתן בעבר?
2. האם העובדה שהצבאות של כל מדינות ערב, ללא יוצא מן הכלל, מחומשים פחות מאשר בעבר, או מרוסקים לחלוטין כמו הצבאות של סוריה ושל עיראק, למשל, אין בה כדי לצמצם את הצורך בבניית תקציבים לעימותים מולן ובכך יש למעשה אפשרות בכלל לקזז כסף ממערכת הביטחון?
3. האם כאשר אנו צופים פני עתיד ומבינים שמדינות ערב פשטו רגל או שהן בדרך לשם ולכן גם בעתיד הנראה לעין לא יהיה בכוחן לבנות צבאות מרשימים ומאיימים, אינה נותנת פתח מבחינתנו להקטין תקציבים צבאיים במקביל?
4. האם הלחץ הכלכלי הכה כבד על איראן וההפסדים הכספיים העצומים שהיא סופגת מזה שנים רבות יאפשרו לה, כלכלית, לבנות כוח צבאי חזק ומאיים עלינו?
לאחר שאמרנו כל זאת יש יוצא מן הכלל אחד: האיום הגרעיני עלינו מצד איראן.
מול האיום הזה המוסד קיבל ומקבל תקציבי עתק והוא גם מביא תוצאות פנומנליות. מול האיום הזה רכשנו עשרות מטוסי חמקן F35. מול האיום הזה רכשנו צוללות שלפי פרסומים זרים מחזיקות בבטנן טילי שיוט גרעיניים וחמור מכך, בעיניים אירניות, קיימות צוללות ישראליות, כך אומרים, המשייטות באופן קבוע במפרץ הפרסי, על כל צרה שלא תבוא. מול האיום הזה שיפרנו מאד את המערך ההתקפי של עשרות ואולי מאות טילים מסוג יריחו, שלפי פרסומים זרים נושאים ראשי נפץ גרעיניים. מול האיום הזה הקמנו את מערך ההגנה הנפלא של טילי החץ ואת המערך המופלא של טילי קלע דוד. ויש עוד דברים בשרוול (יירוט באמצעות קרני לייזר). הכספים שישראל השקיעה במערכים האלו הם אסטרונומיים בכל קנה מידה, לא רק ישראלי. וטוב שכך. אך כמה כסף עוד צריך? ואם צריך עוד, האם לא ניתן לקזז מצד שני מהכספים הכבירים שמוסיפים לבניין כוח קונבנציונלי מול צבאות ערב, אותם צבאות שכבר כמעט ולא קיימים במרחב?
סיכומם של דברים. לעניות דעתי הצנועה עד מאד, צה"ל בפרט ושירותי הביטחון בכלל לא זקוקים לתקציבים נוספים. אפשר בהחלט לקצץ בחלק ממערכי הכוח (וגם בפנסיה התקציבית המנופחת עד מאד), לאור התפרקות כלכלית ובמקרים מסוימים גם חברתית של רוב מדינות ערב שסביבנו והצפי שמצבן הכלכלי עוד יורע. הקיצוץ הזה יועבר לתחזוק עוצמה מספקת לכל תרחיש אירני.
הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"