עצמאית / צילום: שאטרסטוק
ההצלחה של מחאת העצמאים החדשה בפייסבוק, דרך הקבוצה "אני שולמן", לא צריכה להפתיע אף אחד. בין שעומד מאחוריה גוף מממן כלשהו ובין שלאו, הרי שסחף התמיכה בה וההד הציבורי שעוררה מחדדים שהיא נוגעת בדיוק בלב העניין: עצמאים בישראל הם מגזר מקופח, ויש להתחיל להעניק לו את תשומת-הלב הראויה לו. גם הסולגן של המחאה, יחד עם הקופי המשעשע-קולע - "אני שולמן (כלומר, משלם), ואני כבר לא לבד" - נגעו, ככל הנראה, בעצביהם החשופים ביותר של העצמאים, בייחוד הקטנים שבהם, שמתמודדים, יום-יום, לבד מול העולם.
בין שזו מעצבת הבגדים, היועץ השיווקי, הבעלים של בית הקפה השכונתי, הפסיכולוג או נהג המונית - כל אחד מאלה מקבל מסר ברור מהמדינה: למה לכם ללכת על עצמאות? הרבה יותר כדאי להיות שכירים. זה מתחיל במוסר תשלומים נמוך מצד לקוחות, ממשיך עם תשלומים גבוהים במיוחד (יותר מאשר שכירים), לקרן הפנסיה ולביטוח לאומי, ללא תמיכת מעסיק כמובן, והיעדר דמי אבטלה וימי מחלה.
ואכן, אחת האמירות שמופנות תדיר כלפי עצמאים שמתקשים להחזיק את הראש מעל המים, או המתמרמרים על מצבם, היא: "לא טוב לכם? תהיו שכירים". אך הגישה הזו פסולה מיסודה. ראשית, לא כל אחד יכול להיות שכיר, בין שמפאת גיל שבו כבר קשה מאוד להשתלב שוב בשוק העבודה, או כל סיבה אחרת; וגם לא נכון שזו תהיה השאיפה הכול-ישראלית האולטימטיבית. ללא יזמות חזקה, ללא רוח של תחרותיות, וללא מגזר חזק של עצמאים - עסקים בכל הגדלים והתצורות - הכלכלה הישראלית תיפגע. זו בדיוק אותה רוח של יזמות וחדשנות שגרמה לכך שישראל הצליחה למתג את עצמה בעשור האחרון כ"סטארט-אפ ניישן". אך יזמות היא אינה רק סטארט-אפים. היא יכולה לצוץ בכל מקום.
כדי שיותר ויותר אנשים אמיצים ומוכשרים ירצו לנסות את מזלם בזירת העצמאות, הם זקוקים לתשתית איתנה יותר של ביטחון ויציבות תעסוקתיים. במדינות כמו גרמניה, אוסטריה, איטליה וספרד כבר הכירו בצרכים הללו, ולכן מעניקים לעצמאים ימי חופשה בתשלום ואפילו דמי אבטלה. הגיע הזמן שגם ישראל תצטרף למגמה הזו.