רה"מ בנימין נתניהו והיועמ"ש אביחי מנדלבליט / צילום: רויטרס ואיל יצהר, גלובס
"בשלב מסוים היו פרקליטים שכבר אמרו לעצמם, 'בשביל מה אני צריך את זה?'. זה דבר קשה מאוד לראות איך הקמפיין של סביבת ראש הממשלה בנימין נתניהו מצליח להפוך את היוצרות אצל הציבור. זה מאוד לא פשוט לעבוד באווירה כזאת" - כך אמר לנו לאחרונה אחד מהפרקליטים המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות בתיקי נתניהו, על רקע סקר שפורסם ב"גלובס" ב-7 בנובמבר וחשף כי אמון הציבור בפרקליטות ירד באופן משמעותי בשנה החולפת. אבל כעת, כמעט שלוש שנים מאז הודיעה המשטרה על פתיחת חקירה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 1000, הגיע ההליך הארוך שעוסק בתיקי ראש הממשלה - 1000, 2000 ו-4000 - להכרעה.
אמש הגיע רגע האמת של נתניהו, והיועמ"ש אביחי מנדלבליט פרסם את החלטתו בעניין רגע אחרי שיו"ר מפלגת כחול לבן בני גנץ החזיר את המנדט להרכבת הממשלה לנשיא המדינה ראובן ריבלין.
התהליך היה מהרגע הראשון ייחודי ומורכב, מעצם טבעו, אבל ככל שחלף הזמן וקרב מועד ההחלטה הסופית, הקושי הלך והתעצם עד שהגיע בשבועות האחרונים לממדים שקשה היה לחזות אותם.
בכירי משרד המשפטים והפרקליטות המעורבים בהחלטה הגורלית, התמודדו עם לחצים כמעט חסרי תקדים מצד החשודים וסביבתם, ועם מבול פרסומים אינטרסנטיים וחלקיים שנועדו לקעקע את אמינות העוסקים במלאכה המשפטית הרגישה.
שלושה מהם, היועמ"ש אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה שי ניצן, ועו"ד ליאת בן-ארי פרקליטת מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) נאלצו להתמודד עם מתקפות אישיות חזיתיות שהטילו דופי משמעותי ביושרם, ועם הפגנות בסמוך לביתם (מנדלבליט). השלושה גם עשו לפחות טעות אחת גדולה, כשהחליטו שבן-ארי תממש חופשה מתוכננת מראש בחו"ל, על חשבון שניים מימי השימוע של נתניהו. טעות שניצן הודה בה בדיעבד ועלתה להם בביקורת נוקבת.
עכשיו המלאכה הסתיימה, ואיך שלא מסתכלים על זה, השורה התחתונה היא פשוטה ועגומה: היועמ"ש הודיע על הגשת 3 כתבי אישום נגד נתניהו, בגין שחיתות ציבורית - שוחד והפרת אמונים ומרמה בתיק 4000 ו-הפרת אמונים ומרמה בתיקי 1000 ו-2000. לראשונה בתולדות המדינה תופיע על מסמך משפטי רשמי הכותרת: מדינת ישראל נגד ראש ממשלת ישראל.
היו בישראל כבר נשיא מדינה, שרים, וראש ממשלה לשעבר, שהואשמו בפלילים. עכשיו, עוד שיא שלילי נשבר.
בלי קשר לשאלת הפליליות או אי-הפליליות של המעשים, להתפלפלויות המשפטיות, או לסעיפי האישום שבהם מואשם נתניהו, התמונה העובדתית שעולה משלושת תיקי נתניהו, היא של קלקול מוסרי ומעוררת תהיות.
ראש הממשלה אינו מכחיש כי קיבל לאורך שנים ארוכות אלכוהול וסיגרים יקרי ערך מחברו איל ההון ארנון מילצ'ן, בשעה שעסק בתפקידו הציבורי בהחלטות שנגעו למילצ'ן ולעסקיו.
נתניהו גם אינו מכחיש שפעל כשר תקשורת בעניינה של קבוצת בזק שהייתה בבעלות שאול אלוביץ', בזמן שהוא, ובעיקר בני משפחתו, הפעילו באמצעות אלוביץ' לחצים משמעותיים על אתר החדשות "וואלה" שבבעלותו, כדי שיפעל לסיקור תקשורתי לטובתם.
ראש הממשלה אינו מכחיש שניהל בסתר סדרת פגישות עם מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, שבהן רקמו השניים עסקה שנועדה להטות את הסיקור ב"ידיעות" לטובת נתניהו, בתמורה לכך שראש הממשלה יפעל לצמצום עוצמתו של עיתון "ישראל היום" המתחרה ב"ידיעות". נתניהו לא מכחיש. הוא רק טוען ששיקר למוזס ומעולם לא התכוון למה שאמר.
ואחרי שאמרנו את כל אלה, יש גם חצי כוס מלאה וחשוב להביט גם בה: למרות הקשיים והמהמורות, שוב מוכח שבמדינת ישראל כולם שווים בפני החוק. גם האדם החזק במדינה הוא לא מעל החוק.
פוליגרף וחיוכים שנעלמו: לחץ בצוות
בתהליך ניתוח הטיעונים שהועלו על ידי סנגורי החשודים בהליכי השימוע וגיבוש כתב האישום נגד ראש הממשלה, לקחו חלק אותם פרקליטים שהשתתפו בתהליך ניתוח חומרי החקירה וגיבוש כתב החשדות שפורסם ב-28 בפברואר 2019. בעוד שהדיונים שקדמו לשימוע נערכו בקרית הממשלה בתל-אביב, הדיונים שלאחר השימוע נערכו בלשכת היועמ"ש בתל-אביב, ומספר ישיבות מצומצם נערכו במשרד המשפטים ברחוב צלאח א-דין בירושלים.
גם הפעם ישב בראש השולחן מנדלבליט ולצידו בכירי משרד המשפטים והפרקליטות. חלק מהנוכחים הם חברים קרובים שמכירים שנים רבות מהעבודה וגם מחוץ לה. חלק פחות מחבבים זה את זה. בכל מקרה, האווירה הייתה מקצועית ורצינית. בזמן האחרון אפילו לחוצה.
כשכתבנו על עבודת צוות מנדלבליט לפני הליך השימוע (ב-25 בינואר), חשפנו את מאחורי הקלעים של דיוני צוות מנדלבליט לפני ההודעה על זימונם לשימוע של החשודים בתיקי נתניהו.
בין היתר, חשפנו לראשונה את זהות הפרקליטים המעורבים בתיקים, את תהליך העבודה, ההוויה בתוך חדרו של היועמ"ש, כמו גם את המחלוקות בין הפרקליטים לבין עצמם, ואת הנטייה לסגור את התיק בעניינה של שרה נתניהו.
וציינו שמדי פעם היו שם גם הפוגות קומיות. מישהו זרק בדיחה שלא קשורה בהכרח לנושאי הדיון, או שדיברו על הנושא החביב על מנדלבליט - כדורגל: איך היה המשחק הזה ואיך שיחק השחקן ההוא.
בתהליך הנוכחי של הכרעה והתכנסות לכתב אישום היו פחות בדיחות.
גם החשאיות עלתה מדרגה. אחרי פרסום התחקיר שלנו בינואר, היו גורמים בפרקליטות שביקשו לערוך בדיקות פוליגרף בקרב כלל חברי צוות תיקי נתניהו, כדי לברר מי הדליף מידע מהדיונים הפנימיים.
בסופו של דבר, החליטו בכירי הפרקליטות והיועמ"ש מנדלבליט שלא לבצע בדיקות פוליגרף. וטוב שכך. לפני התהליך הנוכחי התבקשו המשתתפים להתחייב שלא להוציא מילה לתקשורת. ובסך הכול זה עבד.
יש מי שאוהב להאשים את הפרקליטות בהדלפות, אבל המידע שיצא עד היום מצוות היועמ"ש הוא מזערי. אחת התשובות הפופולריות של המשתתפים על הנעשה בחדר היא אימוג'י של פרצוף עם פה סגור ברוכסן. האיום בפוליגרף כנראה עבד.
השיטה: כך פעל צוות החשיבה בתיקי נתניהו
פרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, יסיים את תפקידו באמצע דצמבר ומטבע הדברים היה גורם מאוד דומיננטי בתהליך. ניצן סבר שיש להאשים את נתניהו בכפוף לשימוע בשוחד בכל שלושת התיקים אך מנדלבליט קבע אחרת.
לפי ההערכה, גם אחרי הליכי השימוע של החשודים, ניצן לא שינה את עמדתו העקרונית. פרקליט המדינה ראה בחומרה רבה את התנהלותו של נתניהו וניצן סבר שיש די ראיות להאשים את נתניהו והחשודים הנוספים בכל שלושת התיקים ובאותן עבירות שנכללו בכתב החשדות. ניצן הסתייע בעוזרו, עו"ד אסף שביט.
ארבעת האנשים היותר דומיננטיים הנוספים בדיונים מלבד ניצן ומנדלבליט, היו המשנה ליועמ"ש לעניינים ציבוריים-חוקתיים, עו"ד רז נזרי; המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד שלמה (מומי) למברגר; פרקליט מחוז חיפה, עו"ד עמית אייסמן; ועו"ד בן-ארי. למברגר הוא אחד המועמדים המובילים להחליף את ניצן כפרקליט המדינה. בן-ארי, שראייתה את התיקים זהה לזו של ניצן, מועמדת להוביל את צוות התביעה שינהל את המשפט הפלילי, אם יהיה כזה.
לפני כשנה חשפנו ב"גלובס" כי היועמ"ש צירף שלושה פרקליטים חיצוניים לצוות החשיבה שבוחן את תיקי נתניהו. ואכן, אנשי הצוות הזה - המשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים, עמית מררי, ועורכי הדין יונתן קרמר ורעות גורדון שהובאו מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה - משתתפים בדיונים גם היום. לפי גורמים המעורים בעבודת הצוות, קרמר - ד"ר למשפטים שעבודת הדוקטורט שלו עסקה בהפרת אמונים - לוקח חלק משמעותי בכתיבת חוות הדעת בתיקים.
פרקליטים בכירים נוספים שחברים בצוות מנדלבליט והיו שותפים לתהליך ההכרעה, הם מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד ג'ואי אש; המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד נורית ליטמן, ששימשה שנים כפרקליטת מחוז ירושלים; ועו"ד יונתן תדמור, סגנה של בן-ארי בפרקליטות מיסוי וכלכלה ומי שצפוי להחליף אותה בתפקיד. משתתפים נוספים היו עוזרו הבכיר של מנדלבליט, ד"ר גיל לימון, והעוזרים לעניינים פליליים - עוה"ד חגי הרוש ועדי מנחם. לשלושה, שמקורבים מאוד למנדלבליט, יש חלק בתהליך הכתיבה של חוות-הדעת וכתב האישום.
בדיונים על תיק 4000 השתתפו מלבד בן-ארי ותדמור, עו"ד יהודית תירוש, מנהלת מחלקת ניירות ערך, ועוה"ד אבי ארוניס, אמיר טבנקין, וניצן וולקן. השניים האחרונים נשלחו לאחרונה לבימ"ש השלום בתל-אביב, כדי להגן על צו איסור הפרסום שהוטל על חקירת הדמות הקשורה לעד המדינה, ניר חפץ.
שלשום (ד') הותר לפרסום כי אותה דמות נשאלה שאלות חודרניות במהלך חקירתה. עוד משתתפים בדיונים על תיקי 1000 ו-2000 עוה"ד אלון גילדין, נעמי גרנות, ניצן כהנא, קרן צבירן, והדר וינשטיין מפרקליטות מיסוי וכלכלה.
מי שקיבל את ההחלטה הסופית על כתב האישום וסעיפיו הוא אמנם היועמ"ש. אבל מנדלבליט לא ישב ליד מקלדת המחשב ומנסח בעצמו את כתב האישום ואת חוות הדעת. התהליך כלל סיעור מוחות ועימות מילולי של כלל הפרקליטים המעורבים, עם כלל הטענות שהעלו סנגורי החשודים בהליכי השימוע. בתוך כך, נכתבו חוות דעת שהתעמתו עם כל טענה וטענה. כלומר, מסמך מקיף שמרכז את כל הטענות בשימוע ואת התשובות לטענות הללו.
בשלב הסופי, לאחר שהיועמ"ש גיבש את עמדתו ביחס לכל אחד מהתיקים, מנסחים יועציו הבכירים בסיוע הפרקליטים המלווים את כתב האישום נגד כל אחד מהחשודים הרלוונטיים, ובמידת הצורך הודעות על סגירת תיקים לחשודים אחרים.
תיק 4000
התיק הכבד והסבוך ביותר מבחינה משפטית
אחרי הגשת כתב החשדות והסרת החשד לשוחד נגד נתניהו בתיקים 1000 ו-2000, אין ספק שהתיק הכבד ביותר משפטית שבו מסובך ראש הממשלה הוא תיק 4000 העוסק במערכת יחסיו עם שאול ואיריס אלוביץ'. היועמ"ש ואנשיו ידעו שהחלטה שלא להאשים את נתניהו בשוחד תיחשב להישג משפטי והסברתי אדיר לנתניהו, שיוכל להמשיך ולטעון ש"כל מגדל הקלפים הזה ממשיך לקרוס". זאת, למרות שהפרת אמונים היא עבירה חמורה שעונשי מאסר משמעותיים מאחורי סורג ובריח בצידה.
גורמים המעורים בתהליך קבלת ההחלטות אמרו ל"גלובס", כי הליך השימוע היה משמעותי. לדבריהם, ההתלבטות המרכזית אצל היועמ"ש הייתה בין ריכוך מסוים של אישום השוחד נגד נתניהו, לבין אפשרות שהאישום בשוחד יומר לאישום בעבירה של מרמה והפרת אמונים בלבד, כשהנטייה היא לאפשרות הראשונה.
במוקד כתב האישום בתיק 4000 עומדת עסקת בזק-yes, שנחשפה ב"גלובס". ב-2006 ביקשה בזק להפוך לבעלת השליטה ב-yes בה החזיקה מניות מיעוט, אולם הממונה על ההגבלים העסקיים התנגד לעסקה. ב-2013 בזק, שעברה בינתיים לידי חברת יורוקום של אלוביץ', חזרה וביקשה להפוך לבעלת השליטה ב-yes. בעקבות שינויים בשוק התקשורת, אישר הממונה על ההגבלים את הבקשה במרץ 2014, אך הציב תנאים לאישור.
אולם אישור הבקשה למיזוג בין בזק ל-yes על ידי הממונה היה רק אחד משלושה אישורים שנדרשו להשלמת העסקה. לצדו נדרש גם אישור של מועצת הכבלים והלוויין, הכפופה למשרד התקשורת, ולבסוף נדרש אישור סופי של שר התקשורת עצמו. במרץ 2015 חתם נתניהו כשר תקשורת על מכתב שמבקש ממועצת הכבלים והלוויין לאשר את מיזוג בזק-yes. ביוני 2015 כבר חתם נתניהו בעצמו על אישור העסקה.
קודם לשימוע הגיע היועמ"ש למסקנה, כי על פי הראיות שנאספו כל התנהלותו של נתניהו נעשתה בתמורה לטובת ההנאה שלקח מהזוג אלוביץ', בדמות היענות חריגה לדרישות הסיקור שלו ושל רעייתו ועל מנת שהם ימשיכו להיענות לדרישות אלה גם בעתיד. היועמ"ש השתכנע כי מנכ"ל משרד התקשורת שלמה פילבר שימש כשלוחם של נתניהו ואלוביץ' במשימתם המשותפת להביא לאישור העסקה שהניבה לבזק 680 מיליון שקל במזומן. פילבר פעל בצורה נמרצת לשינוי עמדת גורמים מקצועיים במשרד, שעד כשבוע לפני אישור העסקה חשבו שיש להתנות אותה בקידום רפורמת השוק הסיטונאי שנועדה להביא להורדת מחירים.
תפקיד חשוב לגרסאות של חפץ ופילבר
סנגוריו של נתניהו, עוה"ד יוסי אשכנזי ועמית חדד, עשו בשימוע מאמצים ניכרים כדי לנסות ולהוכיח שאותם אנשים במשרד התקשורת לא הושפעו מפילבר. אשכנזי וחדד טענו, בין היתר, כי בעת שחוקרי המשטרה ורשות ניירות ערך חקרו את אנשי משרד התקשורת, הם קודם כול ציירו את המטרה, ורק אחר כך התעניינו במה שיש להם לומר. או במילים אחרות, ניסו להוביל אותם למסור גרסה שתחזק את תזת השוחד. לשיטת ההגנה, אין מסמכים רשמיים שמוכיחים כי הגורמים המקצועיים התנגדו לעסקה.
כתב החשדות נגד נתניהו בתיק 4000 כלל בין היתר את עסקת מכירת אתר המכירות יד 2. בחודש מאי 2014 חתם נתניהו על היתר העברת השליטה בחברה בת של וואלה שהפעילה את אתר המכירות. החתימה איפשרה את השלמת העסקה מקבוצת בזק לתאגיד תקשורת גרמני בתמורה ל-800 מיליון שקל שהוזרמו לקופתה של בזק.
לדברי גורמים המעורים בעבודת היועמ"ש, לאחר הליך השימוע הבין מנדלבליט כי יש בעיה מסוימת עם הכנסת עסקת יד 2 לכתב האישום. הקושי נובע מהמעורבות בעסקה של אילן ישועה, מנכ"ל וואלה לשעבר. ישועה, שפעל כציר מקשר בין סביבת נתניהו לבין האתר שניהל, קיבל בונוס של 12 מיליון שקל בזכות העסקה. ואולם ישועה אפילו לא נחקר כחשוד על ידי הרשויות. במהלך השימוע שנערך לאיריס ולשאול אלוביץ', טענו סנגוריהם כי הפרקליטות צריכה הייתה לנהוג באיריס ושאול אלוביץ' באותו האופן שבו נהגה בישועה ולא ייתכן להפלות ביניהם.
לאחר השימוע, הקושי המרכזי בתיק 4000 מבחינת הפרקליטות הוא להוכיח את תזת הקשר הסיבתי שבכתב החשדות, בין ההחלטות הרגולטוריות של נתניהו בעניינה של בזק, לבין מסלול הסיקור המוטה באתר החדשות "וואלה" לטובת נתניהו ומשפחתו. זה קורה, בין היתר, משום שהחקירה לא העלתה ראיות ישירות לכוונה הפלילית של נתניהו. כאן, מבחינת הפרקליטות, יש תפקיד חשוב לגרסאות של עדי המדינה ניר חפץ ושלמה פילבר.
בכל מקרה, בקרב הפרקליטות התגבשה ההבנה כי בתיק 4000 יש התנהגות ברורה של מרמה והפרת אמונים בתיק. זאת, בשל העובדה שקשה לחלוק עליה, שבהיותו שר התקשורת נתניהו קיבל החלטות שהשפיעו ישירות על מצבו של אלוביץ' ובמקביל ניהל עם אלוביץ' קשר חברי וחריג שנגע גם לענייניו הסיקור ב"וואלה".
אחת העדויות המרכזיות במשטרה שסיבכה את נתניהו, ניתנה דווקא על ידי מקורבו, בן דודו ועורך דינו, דוד שמרון. שמרון אמר לחוקרי המשטרה שנתניהו לא חשף בפניו את מלוא הקשרים שלו עם אלוביץ', והוסיף כי אם היה יודע עליהם בזמן אמת הוא לא היה חותם על חוות דעת, שלפיה נתניהו לא מצוי בניגוד עניינים (עדותו של שמרון במשטרה נחשפה לאחרונה על ידי תומר גנון וליטל דוברוביצקי ב"כלכליסט").
ומה לגבי אלוביץ'? אלוביץ' הואשם בהצעת או במתן שוחד לנתניהו. הסיבה המרכזית לכך היא שהיו בידי הפרקליטות ראיות חזקות שמצביעות על הכוונה הפלילית לכאורה של אלוביץ' לשחד את נתניהו באמצעות סיקור מוטה, כדי לקדם את האינטרסים של בזק.
תיק 2000
בן-ארי ושי ניצן מחמירים, מנדלבליט חושב אחרת
ההתלבטות הקשה ביותר של מנדלבליט הייתה ביחס לתיק 2000. למרבה האירוניה, זה קרה למרות שמדובר בתיק השחיתות הציבורית שהוא לכאורה אולי המגובה ביותר בראיות בתולדותינו. תיק שמבוסס ברובו על הקלטות של שיחות שניהלו נתניהו ומוזס ונתפסו במכשירו של ארי הרו, לשעבר מנהל לשכתו של נתניהו, בעת שנחקר בפרשה אחרת.
לכולם היה ברור שהתמונה שנחשפה מהקלטות הפגישות נתניהו ומוזס היא לא פחות מקשה ברמה הציבורית: יושבים להם האיש החזק במדינה והאיש החזק בתקשורת, ורוקמים במחשכים דילים מושחתים שנועדו להטיב עם האינטרסים שלהם, ללא שום מחשבה על האינטרס הציבורי ובשליחותם הציבורית. כן, גם בתפקיד מו"ל של עיתון יש פן ציבורי.
ההתלבטות נבעה מהפער שאליו טענו נתניהו ומוזס, בין מה שנאמר בשיחות לבין מה שהתכוונו אליו באמת. כזכור, לפי ממצאי החקירה, החל מ-2009 ומאז במהלך השנים, קיימו נתניהו ומוזס דין ודברים ביניהם. במסגרת זאת דובר אודות סיועו של מוזס לנתניהו בביסוס מעמדו באמצעות סיקור חיובי ואוהד ב"ידיעות" בתמורה לסיועו של ראש הממשלה למוזס בקידום האינטרסים הכלכליים של "ידיעות" על-ידי יוזמה ותמיכה במהלכים לבלימת התעצמותו של העיתון "ישראל היום". עוד העלו ממצאי החקירה כי הצדדים נקטו פעולות לקידום האינטרסים אחד של האחר בהמשך להבנות שהושגו ביניהם, או לכל הפחות הציגו מצג האחד כלפי האחר כאילו פעלו כאמור.
ב-28 בפברואר פרסם היועמ"ש את כתב החשדות והודיע לנתניהו כי החליט להגיש נגדו כתב אישום, בכפוף לשימוע, בגין מרמה והפרת אמונים בתיק 2000. סעיפי האישום בכתב החשדות התקבלו לאחר ויכוח קשה בצמרת הפרקליטות ומשרד המשפטים. למעשה, רק מנדלבליט ופרקליט מחוז חיפה, עמית אייסמן, חשבו שיש להאשים את נתניהו בהפרת אמונים. שאר הפרקליטים הבכירים סברו שיש להאשים את נתניהו בקבלת שוחד. המשנה ליועמ"ש, עו"ד רז נזרי, היה היחיד שחשב שיש לסגור את התיק. בכתב החשדות סיכם היועמ"ש שמעשי נתניהו עולים לכדי הפרת אמונים.
נתניהו "דיבר" להקלטה ביודעין
כבר בתחילת החקירה בתיק 2000 חשפנו כי מנדלבליט ובן-ארי לא רואים את התיק הזה עין בעין. ב-13 בפברואר 2018, פרסמנו כי "קיימת מחלוקת בין בן-ארי לבין מנדלבליט באשר למשמעות התנהגותו של נתניהו בתיק 2000". בעוד שבן-ארי סבורה כי "הדיל" המושחת לכאורה שאליו חתרו נתניהו ומוזס, כעולה מהראיות, מגיע לכדי עבירת שוחד מצד נתניהו - מנדלבליט סבור אחרת. בהמשך, כאמור, הצטרפו פרקליט המדינה ושאר הפרקליטים לעמדת בן-ארי. נזרי חשב שיש לסגור את התיק. מנדלבליט קיבל את עמדת אייסמן והחליט להעמיד את נתניהו לדין בגין הפרת אמונים אך את מוזס בגין הצעת שוחד.
לדברי גורמים בפרקליטות שעמם שוחחנו, החטא הלא כל כך קדמון בתיק 2000 הוא ההחלטה של מנדלבליט להאשים את מוזס בהצעת שוחד, אך את נתניהו בהפרת אמונים. זה אומנם אפשרי משפטית, אבל מסבך את ההחלטה. מה עוד שלדברי אותם גורמים, התיאור העובדתי בכתב החשדות הוא תיאור של שוחד לגבי שני הצדדים.
לאחרונה הגישו באות כוחו של מוזס, עוה"ד נגב וניב-סבאג השלמת טיעון בכתב ליועמ"ש, שבמסגרתה הן ניסו לחדד את הנימוקים שלשיטתן צריכים להביא לסגירת התיק נגד מוזס. לדבריהן, היועמ"ש "החיל כלים פרשניים שונים" על מוזס ונתניהו.
לשיטתן, "משהגיעו למסקנה כי ביחס לנתניהו - השיח בין מוזס ונתניהו, אינו בגדר שיח פלילי, ולא ניתן לראות בו סיטואציה של שוחד - התוצאה הזו הייתה צריכה לחול על שני המשתתפים בשיחה. כלומר, גם על מוזס. זו התוצאה המשפטית-עובדתית היחידה שהיא גם הגיונית, קוהרנטית וצודקת".
לשיטת מנדלבליט, ההבדל המשמעותי ביותר בין נתניהו לבין מוזס, הוא שנתניהו דאג להקליט את השיחות בעוד שמוזס לא ידע שהוא מוקלט. עובדה שיש בה לכאורה כדי להראות שהדברים שאמר מוזס היו אותנטיים בעוד שנתניהו "דיבר להקלטה" ושיקר ביודעין.
מוזס טען, באמצעות עורכות דינו, שזה צריך לעבוד בדיוק הפוך: לדברי עורכות הדין, האפשרות שמוזס לא עבר עבירת שוחד עלתה מאמירות של מוזס בשיחה עצמה, שלפיהן הלכה למעשה, הסיקור ב"ידיעות" תלוי בנתניהו ובשיתוף הפעולה שלו עם העיתונאים.
עוד טען מוזס, כי מחומר הראיות עולה שבפועל לא היה מימוש כלל, גם לא "ראשוני וחלקי" של בקשת נתניהו להטיית הסיקור לטובתו. "בחינת הסיקור בפועל בין שתי הפגישות המוקלטות מעלה בבירור שלא היה שיפור ניכר לטובה בסיקור של נתניהו ב'ידיעות אחרונות' בעקבות הפגישה הראשונה המוקלטת וגם לא היה שינוי לרעה באופן הסיקור של יריביו הפוליטיים".
תיק 1000
הסרת החשדות לשוחד כבר בשלב מוקדם
גורמים המעורים בתהליך קבלת ההחלטות בתיקי נתניהו אמרו לנו בימים האחרונים כי את ההישג המרכזי בתיק 1000, תיק המתנות, השיג נתניהו עוד לפני הליך השימוע - הסרת החשד כי מערכת יחסיו עם איל ההון ארנון מילצ'ן מהווה שוחד.
לדברי הגורמים המעורים בתהליך, אחרי סגירת התיק נגד מילצ'ן וההחלטה להאשים את נתניהו רק ב"הפרת אמונים", לא היה לסנגורי נתניהו סיכוי בהליך השימוע. תיק 1000 נראה כתיק סגור של הפרת אמונים משום שמרגע שנתניהו התייחס אל מילצ'ן כאל חברו הקרוב, כדי להיחלץ מהאישום בשוחד, היה לסנגורים קשה מאוד להסביר מדוע נתניהו עסק במסגרת תפקידו הציבורי בסוגיות שהשפיעו על מילצ'ן ופעל למענו לכאורה.
הסנגורים ניסו בכל זאת לשכנע שנתניהו מעולם לא ניצל את תפקידו הציבורי כדי להיטיב עם מילצ'ן, שכל החלטה שנתניהו קיבל, גם אם היא השפיעה אולי על מילצ'ן, הייתה לטובת האינטרס הציבורי הכולל. שהפרקליטות סתם "נטפלת" כאן לנתניהו ומייחסת לו כוונה פלילית, בזמן שהוא רק התכוון לדאוג לאינטרס הציבורי. או במילים אחרות, שנתניהו מעולם לא היה שרוי בניגוד עניינים בשל יחסיו עם מילצ'ן, שמחייב את העמדתו לדין. ואולם, שורת המהלכים בהם היה מעורב נתניהו והוזכרו בכתב החשדות, מלמדים לשיטת הפרקליטות, אחרת.
בסופו של דבר בתום ההתלבטויות החליט מנדלבליט לדחות את כמעט כל טענות החשודים בהליכי השימוע. אתמול הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום חמור נגד נתניהו. נתניהו יואשם בעבירות של קבלת שוחד ומרמה והפרת אמונים בתיק 4000, מרמה והפרת אמונים בתיק 1000 ובמרמה והפרת אמונים בתיק 2000. גם טענות יתר החשודים נדחו - מוזס יואשם בהצעת שוחד לראש הממשלה ושאול ואיריס אלוביץ' יואשמו במתן שוחד לנתניהו ובעבירות נוספות.
*** חזקת החפות: ההליכים המשפטיים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, ארנון (נוני) מוזס, שאול אלוביץ', איריס אלוביץ' וזאב רובינשטיין הם בעיצומם. כל החשודים מכחישים את המיוחס להם, ועומדת לזכותם חזקת החפות.