בנימין נתניהו / צילום: רפי קוץ, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
אחת ההצלחות הגדולות של הימין השמרני במאה ה-20 זו הנחלת הערך של שווקים חופשיים כעוגן לצמיחה כלכלית. כמעט אין בנמצא מדינות דמוקרטיות שזה לא הבסיס הבלתי מעורער של כלכלתן. נכון, ישנם פערים רבים ביחס לטיפול בכשלי שוק, לפיקוח ולהסדרה, וגם ביחס לתפיסת חלוקת המשאבים, לשוויון ולהזדמנויות; אבל עיקרון היסוד הוא שוק חופשי ותחרותי, שבבסיסו ההבנה שתחרות היא הדרך המיטבית להשגת המוצר האופטימלי.
מדוע אותה תפיסה בסיסית קורסת כשמדובר במערכת הפוליטית? הרעיון הדמוקרטי הוא שוק חופשי של רעיונות ומנהיגים, כאשר הטובים והמתאימים ביותר מצליחים לקבל תמיכה ולהתקדם, כאשר מתקיימת תחרות בלתי פוסקת על אמון הציבור ותמיכתו. אחד ההבדלים בין שוק חופשי בפוליטיקה לבין שוק חופשי בעולם הכלכלי הוא שבפוליטיקה לא אחת צד אחד עסוק בלשכנע כמה האלטרנטיבה גרועה, ולא כמה הוא - הצד הפוליטי - טוב יותר.
המציאות הפוליטית הנוכחית מציגה קריסה מוחלטת של הערך השמרני והימני החשוב ביותר - השוק החופשי. תגובתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לכתב האישום החמור שהוגש נגדו, לא הייתה ויכוח ענייני עם העובדות או טיעון שהמעשים הטובים גוברים על מעידות קטנות. המסר המרכזי הוא שהאשמת ראש הממשלה בפלילים היא "הפיכה שלטונית". נתניהו הציב תנאי חד-ערכי. כל תוצאה, חוץ מדחיית כל ההאשמות נגדו, אינה לגיטימית. למה? כי אני החלופה היחידה לשלטון בישראל. המייצג הבלעדי של סדר היום של הימין. מונופול.
גם הדה-לגיטמציה לכלל מערכת אכיפת החוק מגיעה מהזירה הפרסונלית ולא העניינית. ראש הממשלה מכהן עשור בתפקידו. אני כיהנתי ארבע שנים בקואליציית ימין יציבה וחזקה בראשותו. מעולם לא ניסו ראש הממשלה ואנשיו לקדם הליך רציני ומעמיק של שיפור וטיוב מערכת אכיפת החוק בישראל. וראו פלא - עם הגשת כתב האישום, פתאום המערכת מקולקלת, וצריך לתקנה. האם לא היה צריך לתקן אותה כשנוחי דנקנר נשלח לכלא? או אולי ג'קי בן-זקן?
יותר מ-500 עברייני צווארון לבן הואשמו ונשפטו בשנות כהונתו של נתניהו, חלקם בכירים ביותר - שרים, ראשי ערים וגם נשיא וראש ממשלה. אצל רבים מהם הופעלו תרגילי חקירה על עדים כמו במקרה של נתניהו. האם לפני נאום ה"אני מאשים" שלו על "אכיפה בררנית. אי-צדק. מסע ציד. משפט שדה באמצעות התקשורת. משחק מכור!", לא הייתה נדרשת בדיקת עומק של הפרקליטות? של המשטרה? של מערכת המשפט?
הנרטיב הבסיסי העומד מאחורי כל התקפותיו של ראש הממשלה על ההאשמות נגדו הוא "אני ואפסי עוד". אני המדינה. אני הימין. אותי מחפשים. אין דבר כזה באף דמוקרטיה, ואם אותי מאשימים - הרי זו הפיכה.
כל אדם המחזיק בתפיסה ימנית ושמרנית חייב להתנער מהקו שאותו מציג ראש הממשלה. הסוד לחברה מצליחה ודמוקרטית הוא כלכלת שוק. היעדר תלות בשחקן יחיד, תחרות על שירותים, על רעיונות ועל הובלה.
נתניהו איננו הימין. ההאשמות נגדו גובשו כפי שגובשו על נאשמים רבים אחרים. הוא איננו יוצא דופן, לא מקופח ולא מיוחד. הוא גם לא מיוחד בנאום ה"אני מאשים" שלו. לא אשכח את נאומו המצמרר של משה קצב אחרי שהוחלט להאשימו - "המקרתיזם קם לתחייה כאן במדינת ישראל. שיתוף-הפעולה בין התקשורת למשטרת ישראל. כאשר המשטרה רודפת את האזרח, התקשורת מגינה עליה. כבודו של האדם נרמס עד עפר. איפה יפי-הנפש? מדוע הם לא מרימים את קולם נגד העוול הזה?".
ההבדל היחיד הוא שהנאשם נתניהו הוא ראש הממשלה, והוא מוכן לשרוף את המועדון. את הכעס שלו ושל משפחתו - אני מבין. את מקהלת התומכים מתוך מחנה הימין - איני יכול לקבל. האם הימין בישראל כה חלש ונידף שהוא חייב להיאחז במנהיגות החשודה בפלילים וגם בוחרת לקחת איתה את כל העקרונות של השיטה שעליה נוסדה המדינה?
גם קריאה לתיקון המערכת היא לגיטימית, אבל לא על-ידי האדם שכל עמדתו נגועה באינטרסים ובניגוד עניינים. כל מי שמזדהה עם ערכי הימין והשמרנות חייב להתנער מההתקפה העכשווית על מערכת אכיפת החוק. הימין לא היה תלוי ולא יהיה תלוי במונופול ושמו נתניהו.
הכותב הוא יו"ר סיעת כולנו לשעבר
*** חזקת החפות: גם לאחר הגשת כתב האישום נגדם, בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ' וארנון (נוני) מוזס מכחישים את המיוחס להם על-ידי היועמ"ש, ועומדת להם חזקת החפות.