ד"ר יואב ספיר, הסנגור הציבורי הארצי / צילום: ליאב פלד
הנה סיפור: אשרף סליימה הואשם על-ידי פרקליטות מחוז דרום בעבירות ביטחון חמורות. הסנגוריה הציבורית הייתה בטוחה שמדובר בטעות טרגית, ושאשרף חף מפשע. לאחר שמי שהואשם בהיותו שותפו של אשרף סליימה זוכה, סברנו כי הפרקליטות חייבת לחזור בה מכתב האישום. אשרף התראיין לתוכנית "עובדה" ותיאר באופן נוגע ללב את סיפור האשמת-השווא. בעקבות שידור התוכנית פנה המשנה לפרקליט המחוז לבית המשפט, בצעד חריג, וביקש כי כל חומרי הגלם של הראיון יועברו לעיונו.
משנודע לי הדבר פניתי לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בבקשה כי יורה על ביטול הבקשה החריגה שהוגשה לבית המשפט, שהייתה בה פגיעה חמורה בחופש העיתונות. כמו כן, ביקשתי כי יורה על ביטול כתב האישום נגד אשרף.
ניצן אכן הורה על ביטול הבקשה הנוגעת לחומרי הראיון. באשר לכתב האישום, הוא הפנה אותי למשנה שלו. ביחד עם סנגוריו של אשרף הגעתי לפגישה אצל המשנה לפרקליט המדינה. היא ופרקליט המחוז שמעו אותנו בקשב רב, הקשו ושאלו שאלות והתעניינו בתשובות. לאחר זמן מה הודיעו לנו על חזרה מכתב האישום, שמשמעותה זיכויו של אשרף.
הסיפור הזה ממחיש שלושה דברים: הראשון, שרשויות אכיפת החוק יכולות לטעות. לעתים מדובר בטעויות קשות שיכולות להיות להן השלכות הרות-גורל. כזו הייתה ההחלטה להאשים את אשרף למרות ראיות חזקות לחפותו. כזו הייתה ההתמהמהות מחזרה מאישום, גם לאחר זיכויו של השותף, וכך גם כאשר הוגשה הבקשה לקבל חומרי גלם של ראיון מהתוכנית "עובדה".
הדבר השני שהסיפור ממחיש היטב הוא שהפרקליטות יודעת לעתים גם להודות בטעות ולתקן אותה, שאין אצל אנשיה זדון ורדיפה, ובוודאי שאין שאיפה להרשיע חפים מפשע.
והעניין השלישי הוא שלספינים אין גבולות. לאחרונה היה מי שפרסם שניצן התערב במקרה כי רצה למצוא חן בעיני התוכנית "עובדה", ולקבל "סיקור אוהד". אני מכיר מקרוב את העובדות ויודע שמדובר ב"פייק ניוז" שנועדו לפגוע בניצן ובפרקליטות מטעמים לא ענייניים.
פגמים בהתנהלות
בעת האחרונה נחשף הציבור לשורה של פגמים בהתנהלות רשויות האכיפה. פגמים אלה אינם מאפיינים דווקא את החקירות בתיקי ראש הממשלה בנימין נתניהו או שועי-עולם אחרים. כך, למשל, קמה זעקה גדולה כשהתברר כי ניר חפץ, לשעבר דובר משפחת נתניהו, היה עצור בתנאים קשים, וכי בתאו היו פשפשים. מי שעיין בדוחות הסנגוריה הציבורית שמתפרסמים זה שנים, יודע שחפץ לא לבדו. מדובר בתופעה שאיננה חדשה או ייחודית. רבים מהעצורים בישראל מוחזקים בתנאים כמעט בלתי אנושיים. לא פעם ראיתי את גוף העצור עקוץ מפשפשים.
דוגמה אחרת היא הלחץ הפסול המופעל על עדים, שגם הוא אינו חידוש. כך למשל, במשפטו של סלומון רדאי, שזוכה לאחרונה מרצח לאחר ששהה יותר מארבע שנים במעצר, התברר כי המשטרה לחצה על עדות התביעה כדי שיפלילו את סלומון. על אחת העדות, אזרחית יוצאת אתיופיה, הופעל "תרגיל חקירה" נלוז, שבו הובאה העדה לרשות ההגירה, ובוים הליך של גירושה מהארץ, במטרה לגרום לה לומר דברים שיפלילו את החשוד. בית המשפט קיבל את טענות הסנגורים הציבוריים וקבע כי מדובר בתרגיל "מסמר שיער ומרעיד את אמות הסיפים".
דוגמה שלישית היא הפגיעה הבוטה בפרטיותם של נחקרים באמצעות חיפושים בטלפון הנייד. מנחקרים רבים מאוד נלקחים הטלפונים הסלולריים, וברבים מהם נעשים חיפושים פוגעניים וחודרניים מדי. לטענת הסנגוריה הציבורית, טענה הידועה לרשויות התביעה, את החוק הקובע שחיפוש במחשב ייערך רק על-פי צו שופט, יש לפרש כלשונו. הפרקליטות והמשטרה סבורות אחרת ומאפשרות חיפושים בטלפונים. זאת, גם על סמך הסכמה, שלטעמנו פעמים רבות אינה מתבססת על הבנה אמיתית של הנחקר את המצב שבו הוא נתון ואת זכויותיו.
מניעים מקצועיים
יש לטפל ביסודיות בפגמים שמניתי, כמו גם בפגמים נוספים. אך מכאן ועד לטענה שרשויות האכיפה - לרבות היועץ המשפטי לממשלה ואנשי הפרקליטות - מושחתות, הדרך ארוכה מאוד.
אני מכיר את הפרקליטות שנים ארוכות. לאורך השנים הופעתי מול פרקליטים רבים בבתי המשפט; ומעולם לא נתקלתי בתפירת תיקים. על אף שהיו מקרים שבהם האמנתי שהוגש אישום נגד אדם חף מפשע, מעולם לא חשבתי שגם הפרקליט סבור כך. בתפקידי כסנגור ציבורי ארצי קיימתי דיונים עם ראשי המערכת בנושאי מדיניות מגוונים. חילוקי הדעות בינינו הם לא פעם עמוקים ומקיפים קשת רחבה של נושאים; ועם זאת, אלה תמיד חילוקי דעות ענייניים.
התובע הכללי של ארה"ב, רוברט ג'קסון, אמר כי לתובע יש השפעה על החיים, על החירות ועל השם הטוב, יותר מלכל אדם אחר באמריקה. אמירה זו נכונה כנראה גם אצלנו, ומכאן האחריות הגדולה המוטלת על כתפי הפרקליטים.
הפרקליטות בישראל, בדומה לכל גוף אחר, אינה מושלמת, אך מדובר בגוף איכותי מאוד, שאנשיו ישרי-הדרך פועלים מתוך תחושת שליחות ציבורית ומניעיהם מקצועיים.
הכותב הוא הסנגור הציבורי הארצי