קו המשווה | ניתוח

שלוש ממשלות ב-17 יום: שיעור הודי מסמר שיער בפוליטיקה של כינון קואליציות

זו רק מדינה אחת בהודו, אבל חיים בה 116 מיליון אנשים ובחודש האחרון התנהל בה קרב ענקים על השלטון • הממשלה המרכזית זייפה רוב, בית המשפט העליון אמר שמספיק ודי, וקואליציה של ימין דתי קיצוני ושמאל חילוני עולה לשלטון • שיעור מרתק בפוליטיקה אם ישראלים זקוקים להשראה

אודהאב טאקרי, ראש הממשלה  המיועד של מדינת מהרשטרה/ צילום: רויטרס
אודהאב טאקרי, ראש הממשלה המיועד של מדינת מהרשטרה/ צילום: רויטרס

הודו היא תמיד גדולה, גם כאשר היא קטנה. קשה להתמודד עם המושג המקטין "מקומי", כאשר עיר "בינונית" מכילה שניים-שלושה מיליון תושבים, ומדינה יחידה (מתוך 27) היתה יכולה להיות מדורגת בין הגדולות בעולם.

קחו למשל את מהרשטרה, המדינה השניה בגודלה בהודו, עם 116 מיליון בני אדם. אילו היתה עצמאית, היא היתה הארץ ה-12 בגודלה בעולם - גדולה יותר ממצרים, מגרמניה ומטורקיה.

בחודש האחרון, מהרשטרה עצרה את נשימת הודו, ומה שקרה בה ראוי לתשומת לבנו, הן מסיבות רציניות והן מסיבות קוריוזיות. היא העניקה שיעור בפוליטיקה של הקמת ממשלה, או אולי אנטי-שיעור באנטי-פוליטיקה.

מאז השבוע האחרון של אוקטובר התנהל מאבק איתנים על השליטה במדינה הזו שהגדולה בעריה, מומבאיי, היא הבירה הפיננסית של הודו. ארבע מפלגות פוליטיות השתתפו בקרב, ונעצו סכינים זו בגבה של זו. גם בקני-המידה הנדיבים מאוד של הודו, שבה פוליטיקה וכחש שלובים זה בזה, החיזיון במהרשטרה היה יוצא דופן. ברגעיו הקיצוניים ביותר הוא לבש ממדים של פארסה.

צבא שיבאג'י חוזר

באוקטובר התקיימו בחירות במהרשטרה. מפלגת העם של הודו (BJP), שהיא מפלגת השלטון בהודו, כוננה ברית אלקטורלית עם מפלגה מקומית גדולה, הנקראת 'שיב סנה' (Shiv Sena), שפירושה בלשון המאראטי המקומית "צבא שיבאג'י". שיבאג'י היה שליט וגיבור מלחמה במאה ה-17, תור הזהב של המאראטים, לפני שהודו נפלה בידי הבריטים.

הלאומנים המאראטיים של ימינו אינם שוחרים עצמאות. הם הינדואים על פי אמונתם, כמו הרוב הגדול של ההודים. אבל יש להם השקפות עולם המעמידות אותם הרחק ימינה מן המרכז בענייני דת והגירה. במובן הזה, בריתם עם BJP היתה טבעית בהחלט, מפני שמפלגת השלטון של הודו מאז 2014 היא לאומנית, דתית וסמכותנית.

תוצאות הבחירות במהרשטרה נפלו מציפיותיה של ההנהגה בדלהי. ראש הממשלה נרנדרה מודי ניסה לשוות אופי לאומי כל-הודי לבחירות, ולדבר בהן על קשמיר הבוערת, ועל היחסים עם פקיסטן, במקום לעסוק בנזקי עונת המונסון ובייסורי החקלאים. הקואליציה איבדה 24 מושבים.

לא עלתה יפה תקוות מודי, שמפלגת הקונגרס הוותיקה של שושלת נהרו-גאנדהי תתרסק. היא הוכתה שוק על ירך בבחירות הכלליות באביב, אבל סירבה להיעלם. היא ותאומתה המקומית, מפלגת הקונגרס הלאומית (NCP), קיבלו יחד כמעט מאה מושבים באסיפה מחוקקת של 288. אבל מאחר של'מפלגת העם' ול'צבא שיבאג'י' היו 161 מושבים, לא היתה סיבה לדאגה: לקואליציה היה רוב ברור.

חוץ מזה שהשיבאג'ים החליטו להיעלב. הם טענו שמפלגת נרנדרה מודי הבטיחה להם שוויון מלא לאחר הבחירות, כולל רוטציה בראשות הממשלה. אבל רוטציה עם מפלגה, שמספר ציריה קטן בחצי, לא עלתה בדעתה של BJP.

נרנדרה מודי / צילום: רויטרס
 נרנדרה מודי / צילום: רויטרס

ממשלת הימין החדש ומרצ

ההתקוטטות נראתה מלכתחילה כמו תקרית חולפת. סוף סוף איזו אלטרנטיבה היתה לשיבאג'ים? הם הרי לא יכלו לכרות ברית עם השמאל החילוני, שנוא נפשם מאז ומעולם. וההיפך, מה לשמאל וללאומנים הקנאים ושונאי הזרים?

האריתמטיקה אמנם נראתה מפתה. אילו הימין הדתי הקיצוני היה עושה יד אחת עם השמאל החילוני - נניח כמו קואליציה של 'הימין החדש', 'הבית היהודי' וש"ס עם מפלגת העבודה ועם מרצ - היה לקואליציה הזו רוב גדול בבית הנבחרים. אבל זה טירוף, ונשיאת מפלגת הקונגרס, סוניה גאנדהי, אמרה מייד שזה לא בא בחשבון.

עברו שלושה שבועות של משא-ומתן קדחתני, והחשבון דווקא בא. ביום חמישי שעבר הודיעו השיבאג'ים ושתי מפלגות הקונגרס, כי יכוננו ממשלת קואליציה. כותרות העתונים בשבת בבוקר עמדו להכריז, כי מנהיג השיבאג'ים, אודהאב טאקריי (Uddhav Thackeray), יהיה ראש הממשלה ('צ'יף מיניסטר').

בלילה שבין שישי לשבת התרחש מחטף מדהים. מנהיגי BJP, בהתערבות ישירה של ראש הממשלה מודי, הצליחו לשכנע את מנהיג הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת הקונגרס הלאומית לערוק, ולהביא נדוניה של 54 צירים. ב-5:40 בבוקר, מושל מהרשטרה (מקביל לנשיא בישראל) הזמין את מנהיג BJP להרכיב ממשלה חדשה. ב-7:50, בחיפזון שהיה קצת מן השטן, המושל השביע את הממשלה החדשה. המנהיג העורק התכבד בתואר של סגן ראש הממשלה.

הודו שיפשפה את עיניה בתדהמה. אף כי הפוליטיקה שלה, בכל הרמות, מלאה עריקים, עריקה כזאת, באישון לילה, מעולם לא היתה.

"למי להאמין?״ שואלת הכותרת בעיתון במומבאיי בשיא הפארסה
 "למי להאמין?״ שואלת הכותרת בעיתון במומבאיי בשיא הפארסה

הכול היה אחיזת עיניים

לכל הסיפור היה ממד בוליוודי, כיאה למומבאיי, מפני שהמנהיג העורק, אג'יט פאוואר, הוא אחיינו של מנהיג המפלגה הישיש, שאראד פאוואר, בוס נערץ ונשוא-פנים. בגידת האחיין בדוד היתה עוד פחות סבירה מבגידת השיבאג'ים במפלגת העם.

להלן התפתחה קדחת פוליטית, שהמעקב אחריה חייב התעדכנות אחת לחמש דקות. לא זו בלבד שמלחמת-אזרחים פרצה במפלגת הדוד והאחיין, אלא שקורבנות המחטף מיהרו אל בית המשפט העליון בדלהי, וטענו שהכול נעשה במירמה. איש לא ערק ממפלגת הקונגרס הלאומית, הכריזו נאמני הדוד, ודרשו הצבעת אמון מיידית, כדי להפיל את הממשלה החדשה.

בית המשפט העליון מתערב בפוליטיקה מעשה שיגרה, נוזף בפוליטיקאים ומתקן את דרכיהם. הוא דרש הוכחות בכתב שלממשלה החדשה יש רוב. וזה היה הסוף.

עריקים, שהצטרפו אל האחיין הסורר אג'יט יומיים קודם, מיהרו לחזור אל חיקו של הדוד הנבגד שאראד. אג'יט עצמו התפטר ביום השלישי של כהונתו "מטעמים אישיים". ראש הממשלה החדש-ישן של BJP התפטר 80 שעות לאחר השבעתו. מחר, יום ה', אם ירצו אלי הודו, תושבע הממשלה השלישית בתוך שבועיים וחצי.

אגב, דוד שאראד נוטה לסלוח לאחיינו; אבל בכירים בצבא שיבאג'י טוענים שעריקת אג'יט היתה תוצאה של סחיטה. לדבריהם, הממשלה המרכזית איימה להשליך אותו לכלא במהלך חקירה של פרשות שחיתות שהוא קשור בהן. בהודו זה איום רציני מאוד. זה שבועות ארוכים שהממשלה המרכזית מתעללת בשר אוצר לשעבר, מסרבת לשחרר אותו בערבות במהלך חקירה, ומעבירה אותו מבית סוהר לבית סוהר.

בכל רחבי הודו ננעצות עיניים משתאות בקרקס הפוליטי של מהרשטרה. עריקים נמצאים על הכוונת בשורה של מדינות. הממשלה המרכזית הצליחה זה לא כבר למשוך די עריקים, כדי להפיל את הממשלה הנבחרת במדינת קרנאטאקה, שבאנגאלור, קריית הטכנולוגיה של הודו, היא עיר בירתה. הממשלה רוצה להשיב אל חיקה לפחות עוד שתי מדינות גדולות, שאבדו לה בבחירות בשנה שעברה.

האופוזיציה מצידה רושמת לפניה, שכל שותפות פוליטית, סהרורית כאשר תהיה, באה בחשבון. אפשר שיום אחד, אם גם די רחוק, השלטון המרכזי עצמו יתחלף מכוח שותפות לא-טבעית בין הפכים ובין אויבים.

הודו מוסיפה להיות "הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם", אבל מאורעות מהרשטרה גוזלים מהילתה. התכחשות מסיבית להבטחות בחירות, שוד פוליטי באישון לילה, ניסיון של הממשלה לזייף רוב, סכינים ובגידות סופם שימלאו את צופיהם בשתי תחושות עיקריות: גועל נפש וציניות. אלה הן האויבות הגדולות ביותר של דמוקרטיה באשר היא.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny