גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"הפעם רק אני יכולה להוציא את עצמי מהבור": איך מתעלים מול קשיים?

הוא נכנס לכלא בגיל 17 אחרי ששדד יחד עם חבריו סוחרי סמים וחילק את הכסף לעניים ● היא התמודדה עם מחלת הסרטן במקביל ללימודיה בקולג’, ומדי שבועיים נסעה מאטלנטה לניו יורק כדי לעבור טיפולים ● שרלי ג'טר וד"ר סמפסון דיוויס מגלים בראיון ל'ליידי גלובס' מה הופך אנשים לעמידים יותר בפני קשיים ומכשולים

שרלי ג’טר וד”ר סמפסון דיוויס - צילום: Sam Maller
שרלי ג’טר וד”ר סמפסון דיוויס - צילום: Sam Maller

זה היה בשבת בבוקר, ינואר 1987. ג'ון או'לירי בן התשע היה לבדו בגראז' המשפחתי. הוא התבונן בפיסת קרטון קטנה שהבעיר לפני חמש דקות, וחכך בדעתו הצעירה מה יקרה אם ישפוך עליה בנזין. סתם תעלול ילדות מגניב שראה אצל כמה ילדים בהמשך הרחוב. ג'ון גרר בקושי רב לעבר האש מכל ובו 20 ליטר דלק, שאביו שמר בשביל מכסחת הדשא שלהם - ושפך. בום.

בבית החולים דיווחו הרופאים כי 87% מגופו הקטן של ג'ון ספגו כוויות דרגה 3, שלא מאפשרות אפילו את התחדשות העור. שאר ה-13% הם כוויות דרגה 2, שמנקדות את העור בשלפוחיות מבחילות. הפגיעה בריאות הייתה נרחבת, הילד בקושי נשם. אצבעות ידיו רותכו בלהבות. כשהרופאים חישבו את שיעור ההסתברות למוות של ג'ון היא עמדה על 109%. לו היה לו שום סיכוי לשרוד.

רגעים לפני שהוא הוכנס לסדרת ניתוחים שתקבע אם יחיה או ימות, הוא שאל: "אמא, אני הולך למות?". היא הצליחה איכשהו לעצור את הדמעות, וענתה לו בשאלה: "מותק שלי, אתה רוצה למות?".

כשג'ון ענה שלא, ליטפה אמו את החלק הפחות שרוף של ראשו ואמרה: "אתה תצטרך להילחם כפי שלא נלחמת אף פעם. אתה תילחם על החיים שלך! אנחנו נהיה איתך לכל אורך הדרך, אבל, אתה צריך להילחם עכשיו. אתה צריך לרצות לחיות!".

הסיפור של או'לירי התחיל בבור הכי עמוק בעולם, והסתיים אחרי שנים של מאבק כשהוא נשוי עם ארבעה ילדים, מנגן בפסנתר ומשחק כדורסל גם ללא אצבעותיו, שהרופאים נאלצו לקטוע. הוא אחד משורה של אנשים 'רגילים', שהתעלו לנוכח קשיים ומכשולים בלתי רגילים בחייהם. את סיפוריהם מביאים שרלי ג'טר וד"ר סמפסון דיוויס, מומחה ברפואת חירום, בספר 'המשהו הזה' (הוצאת מטר).

בראיון ל'ליידי גלובס' מסבירים השניים כי העוצמה המנטלית שלנו דומה לשריר, שכדי לפתח אותו צריך להפעילו שוב ושוב. וכאן באות לידי ביטוי הבחירות שאנחנו מקבלים בחיי היומיום. כולנו מתמודדים עם מצבים שמעוררים פחד, כעס, חרדה, דיכאון, אכזבה או פקפוק עצמי. השאלה היא מה נבחר לעשות כשהמכשול יופיע.

לשיטתכם, מדובר בכוח מולד או משהו שחלקנו לומדים ומפתחים במהלך הדרך?

ג'טר: "גם וגם. אנחנו מאמינים שלכולם יש כוחות כאלה, אבל גם יודעים שלא כולם מודעים לכוחותיהם, ולא כולם יודעים איך להפעיל אותם. זה משהו שניתן ללמוד במשך השנים".

דייוויס: "אני מסכים שהכוח הזה קיים בכולנו, אבל היכולת להפעיל אותו היא זו שמייצרת בדרך כלל את ההבדל, בייחוד אצל אנשים שחיים תחת מגבלות של סביבה וחברה, שחיים בין אנשים שמספרים להם כל חייהם שההר גדול יותר מהם, שיש גבולות ומגבלות שהם לא יכולים לעבור או לפרוץ.

"לכולנו היו ויהיו רגעים בחיינו שבהם השמש לא זורחת באור גדול וחמים. זה המצב האנושי הבסיסי, ואין טעם להתלונן על כך. במקום זה כל אחד מאיתנו צריך למצוא בתוכו את האנרגיה להילחם בנסיבות חייו".
ועדיין, המוני אנשים מובסים במבחנים שמזמנים להם החיים.

"צרות גדולות באות בדרך כלל ללא הזמנה. הן יוצרות הרס, ייאוש ותחושה של חוסר תקווה. בדרך כלל, הן גם שולחות אותנו למקומות אפלים מאוד, שבהם אנחנו עלולים להישאר זמן רב. עם זאת, אצל כל אחד מאתנו תצוץ בשלב מסוים נקודת המפנה, שבה הוא יתחיל לחפש את העתודות שבתוכו, שמאפשרות לו לומר: 'הדבר הזה שקרה לי לא מגדיר אותי, לא מגדיר את מי שאני'. התיקון והריפוי לא יקרו מעצמם, הם לא אוטומטיים, אבל אסור לנו לפרש את הרגעים האפלים בחיינו כאיתות לתבוסה, אלא דווקא כאיתות להעצים את המאבק".

שרלי ג’טר וד"ר סמפסון דיוויס - צילום: Sam Maller

לא ידעתי שיש לי כוח

ג'טר ודיוויס ניסו למצוא מכנה משותף למי שניצבו מול מחלות אימתניות, עוני קשה, סביבה פושעת או תאים משפחתיים אלימים - ויכלו להם במאבק נחוש, בדרך לחיים טובים הרבה יותר ממה שהיו אמורים לחיות. הם ניסחו 11 מרכיבי ליבה המייצגים עוז רוח פנימי, שמאפשר להתמודד עם מכשולים שנראים בלתי עבירים במבט ראשון.

"המרכיב החשוב ביותר בעיניי הוא הבחירה בתקווה", אומרת ג'טר. "זה הצעד הראשון, להאמין שאתה מסוגל לצלוח את הקושי - ולנצח. רצינו שכולם, לא חשוב מאיזו רמת הכנסה, גזע או אמונה דתית, ידעו שהם יכולים לעשות זאת".

המרכיב החשוב ביותר בעיני דייוויס הוא "היכולת לגבש לעצמך משפט או משפטי הנעה. התמודדות עם מכשולים גדולים, רפואיים או אחרים, היא בדרך כלל רכבת הרים מטלטלת ביותר, ואתה חייב בשלב מסוים לצאת קצת מההמולה ולנסח לעצמך מוטו, משפט שינחה אותך לאורך הדרך, בלי קשר לעוצמת הקשיים שיעמדו בפניך.
"אלו צריכות להיות מילים שיזכירו לך כל הזמן את העתיד, את הסיבה שבגללה אתה מתמודד, שבגללה אתה סובל בהווה; מילים שיקדמו אותך הלאה, שיעזרו לך לעבור את הפנייה הבאה, שיסייעו לך להבין לאן הדרך שנפרשת בפניך עשויה להוביל, אם תתעקש ותמשיך להיאבק".

השניים לא רק חקרו התמודדות עם קשיים גדולים, הם גם סיפורים גדולים בעצמם. ג'טר, 40, חלתה בסרטן (לימפומה מסוג הודג'קין) בגיל 21, בזמן שלמדה בקולג'. "בזמן אמת, לא ידעתי שיש לי עוצמה פנימית וכוחות", היא מספרת על התקופה ההיא, "פשוט החלטתי שאני לא רוצה להפסיק ללמוד והתחלתי לנסוע כל שבועיים לכימותרפיה, מאטלנטה לניו יורק. זה נראה לי הגיוני בזמנו, על אף שהרגשתי על בשרי כמה זה קשה לביצוע. רק כ-15 שנים לאחר מכן, סמפסון אמר לי שההחלטה להישאר בלימודים נבעה מכוח פנימי גדול שלי. לא היה לי מושג שזה כך".

לאחר שעברה את כל חייה הצעירים תחת צלו הענקי של אחיה דרק ג'טר, אגדת בייסבול אמריקאית, היא החליטה להפוך את המאבק בסרטן ל'אות הכבוד שלה', לדבר האחד שמייחד אותה בעולם הזה. כיום היא נשיאת קרן Turn 2, שהקים אחיה דרק. הקרן מסייעת לאנשים צעירים למצות את מלוא יכולותיהם, תוך דגש על פיתוח מנהיגות, אורח חיים בריא ומחויבות לשיפור החברה.

מה גרם לך לראות במאבק בסרטן 'אות כבוד אישי'?

"כל חיי הייתי האחות הצעירה של דרק ג'טר. תמיד הושוויתי אליו, מבחינת העיסוק בספורט וגם בשאר תחומי החיים. אנשים מיד השוו כל מה שעשיתי למה שדרק עשה, ובדקו אם הייתי טובה כמוהו. לכן, כשאובחן אצלי הסרטן, אמרתי לעצמי: הנה, מצאת את תג הכבוד שלך. זה היה משהו שבו סוף סוף אי אפשר היה להשוות אותי לדרק, זה היה רק שלי.

"ידעתי שהפעם רק אני יכולה להוציא את עצמי מהבור. היה לי ברור שדרק והוריי יכולים לעזור, אבל לא יכולים להוביל את המאבק שלי ולא יכולים לנצח את הסרטן במקומי. במבט לאחור, הפכתי שלילי לחיובי כשהשתמשתי בסרטן ככלי לשיפור עצמי".

ההשוואה המתמדת לאחיך נשמעת לא קלה. מוזר לחשוב שמי שחילצה אותך מזה בסופו של דבר הייתה דווקא המחלה.

"ההשוואה לדרק אכן הייתה הרבה יותר קשה לי כשהייתי צעירה יותר. עכשיו ברור לי שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע.... (צוחקת). אני מאוד גאה באחי ובהישגיו המופלאים. אם זה הרף הגבוה שאליו אני צריכה להשוות את עצמי - זה לא מקום רע להיות בו".

הבורות האפלים והחשוכים

דיוויס, 46, לא תמיד היה רופא חירום מעולה ואחד המרצים המבוקשים בארה"ב. הוא נולד וגדל בשכונת עוני ופשע בניוארק, ניו ג'רזי, שם נחשף לסחר בסמים, זנות ואלימות של כנופיות רחוב כל אימת שיצא מפתח ביתו. בהיותו בן 17 וחצי הצטרף לחבורת נערים שהחליטה, לדבריו, לקחת את תפקיד הרובין הוד השכונתי, לשדוד סוחרי סמים ולחלק את הכסף לעניים.

כך או אחרת, שוד מזוין הוא שוד מזוין, והחבורה כולה מצאה עצמה עד מהרה בכלא. כמה מחבריו של סמפסון, שהיו מעל גיל 18, נשפטו כמבוגרים לשנים של מאסר. חצי השנה שחסרה לסמפסון הצילה אותו, וסידרה לו 'רק' חופשת קיץ בבית הכלא, שבה קלט סוף סוף כי הוא עומד להשליך את חייו לפח.

איך חוויית הכלא שינתה את חייך?

"הימים שעברתי שם, בתא הקר והצר, סייעו לי להבין שאני רוצה להשיג יותר מהחיים האלה. החלטתי לא להיכנע יותר לשרשרת המקרים הקשה והלא מתוכננת שאפיינה את חיי עד אז, אלא להתחיל להילחם על מקומי בעולם, למרות הנסיבות הלא פשוטות של העוני והפשע שבהן חייתי וגדלתי.

"עוד לא היה לי אז כיוון ברור, אבל ידעתי שאם אגייס את כל המוטיבציה, הנחישות והאומץ שבתוכי, אוכל לזנק לעתיד שכל מי שהכיר אותי לא היה יכול אפילו לדמיין בשבילי. אנחנו, כולנו, נמצאים כאן לתקופה מוגבלת, וחייבים לוודא שנשיג מה שאנחנו רוצים מהעולם הזה, שלא ניכנע לבורות אפלים וחשוכים, גם אם ניפול לתוכם".

ואכן, עם שחרורו חבר סמפסון לשניים מחבריו הטובים, ולנוכח ההזדמנות שנקרתה בדרכם כרת איתם ברית נדירה לעבור יחדיו את כל הדרך עד להסמכת שלושתם כרופאים.

זה עבד. שנים אחר כך, בשנת 2000, הקימו השלושה את 'ברית שלושת הרופאים', ארגון שמסייע לתלמידי תיכון שמתמודדים עם קשיים כספיים, חברתיים ומשפחתיים, להתכונן לקולג'. דיוויס הפך לרופא הצעיר ביותר שקיבל את אות ההצטיינות העליון שמעניק האיגוד הרפואי הלאומי של ארה"ב.

הברית שכרתת עם חבריך הפכה לרשת הביטחון שלך.

"בדיוק. שני החברים שלי ואני החלטנו, עוד בתיכון, שנהיה רופאים. היה בינינו מעין חוזה לא כתוב, לעבור את זה יחד ולתמוך זה בזה לאורך כל הדרך. יצאנו למשימה מתוך הלא הנודע של ההווה שלנו, אבל התחלנו עם תקווה. ככה עברנו את הקולג', התקבלנו לבית הספר לרפואה, ובסופו של דבר הוסמכנו להיות רופאים.

"אחר כך התמזל מזלנו והסיפור שלנו התפרסם בתקשורת האמריקאית. משם ההצלחה שלנו רק גדלה וגדלה. היו רגעים של ספקות בדרך, היו רגעים רבים של אי ודאות, אבל הצלחנו לשמור זה על זה בקולג', בבית הספר לרפואה וגם בהתמחות".

נעשיתי פגיעה, וזה קשה

עבודת צוות, מדגישים ג'טר ודיוויס, היא מרכיב קריטי. כדוגמה הם מביאים את סיפורה של משפחת אונ'יל, שבתם אלייזה סובלת מסינדרום סנפיליפו, הפרעה גנטית נדירה שמתבטאת בכשל של הגוף לפרק שרשראות רב־סוכר ארוכות.

למרבה הזוועה, לסנפיליפו אין סימנים מקדימים בשנים הראשונות, אך בסביבות גיל 6 הסינדרום מכה בעוצמה בילדים שהתפתחותם עד כה הייתה תקינה. הם מפסיקים לדבר וללכת, מפתחים היפראקטיביות ומתחילים לסבול מהתקפים. בהמשך הם יאבדו את השמיעה והראייה, יפתחו דמנציה כמו חולי אלצהיימר ויסבלו מכאבי מפרקים קשים. בגיל 10 הם כבר יהיו חולים סיעודיים 24/7, בכיסא גלגלים. וכאילו כל זה לא מספיק, זו גם מחלה סופנית: תוחלת החיים הממוצעת של חולי סינדרום סנפיליפו עומדת על 15 שנים בלבד.

מול תנאי פתיחה כה אכזריים, בני הזוג אונ'יל הצליחו למצוא טיפול רפואי ניסיוני שעשוי להציל את בתם, ולשם כך גייסו 2.5 מיליון דולר בתרומות בתוך תשעה חודשים. כשהתברר להם שווירוס מסוים עשוי למנוע מאלייזה להשתתף בניסוי, כל המשפחה הגרעינית הכניסה את עצמה להסגר מלא מכל מגע אנושי, למשך שנתיים (!). צוות נרחב ביותר, שכלל בני משפחה, חברים וסתם אנשים נדיבים, עבד מסביב לשעון בהתנדבות כדי להבטיח שזה יהיה אפשרי.

אם היה לבני הזוג אונ'יל קושי בבקשת עזרה מעשרות ואף מאות אנשים, הם מן הסתם התגברו עליו מחוסר ברירה, בתוקף הנסיבות. ג'טר, לעומתם, שגם כשהיא הייתה חולה בסרטן פעל סביבה צוות תומך, נזכרת: "לי היה קשה במיוחד לבקש עזרה. תמיד הייתי מישהי שרצתה להיות זו שסומכים עליה בעת צרה. מעולם לא ראיתי בעצמי אדם תלותי ופתאום, לראשונה בחיי, נזקקתי לעזרתם של אנשים אחרים, נזקקתי לצוות חזק ותומך מסביבי. נעשיתי פגיעה וזה היה קשה".

שניכם חוויתם טראומות קשות, אבל גם הצלחות משמעותיות. מה הפחד הגדול ביותר שלכם כיום?

דיוויס: "לא להצליח להיות ההורה שאני רוצה להיות. ב-15 השנים האחרונות הייתי עסוק בעיקר בצמיחה, עבודה קשה והצלחה עסקית, אבל עכשיו אני נכנס לשלב שבו הילדים שלי גדלים, ואני רוצה להיות שם בשבילם, להיות נוכח בחייהם. ברור לי פתאום שהחיים אינם רק עבודה, עבודה ועבודה. הילדים שלי גדלים והם לא יחכו לי".

ג'טר: "גם מבחינתי החשש הגדול ביותר הוא שלא אהיה אמא מספיק טובה לילד שלי, שלא אעשה דברים נכון למענו (היא אם חד הורית לילד בן שבע, ד"א). במישור היותר כללי, אני מודאגת מאוד מהמסרים שאנשים צעירים שומעים ומקבלים על מגבלות היכולת שלהם, על מה שהם מסוגלים, לכאורה, להשיג בחייהם. אני מדברת על אנשים שבאים ממבנה משפחתי מסוים, מאזורים מסוימים, ממצב כלכלי מסוים, שאנשים אחרים מציבים להם כל הזמן גבולות מחשבתיים".

אתם מביאים בספר רק סיפורי הצלחה. אפילו לא סיפור אחד של גיבור שנלחם והפסיד.

"אנחנו מראים אנשים שהפסידו, שהגיעו לנקודה מאוד נמוכה בחייהם, ומשם התחילו להיאבק ולטפס בניסיון להיחלץ מהבור שאליו הם נפלו, עד לניצחון. למה לא בחרנו להראות אנשים שסיימו את המאבק בהפסד? מכיוון שברור לנו שכולנו, כל בני האדם, נפסיד במאבק בסופו של דבר, מעצם היותנו בני תמותה.

"כולנו ניתקל באתגר שיכריע אותנו, שיביס אותנו. אבל לפני אותו הפסד סופי יהיו הפסדים קטנים יותר בדרך, וחשוב לנו להראות שתמיד ניתן להיאבק בהם. המטרה שלנו היא לומר לאנשים: אתם כן תפסידו ותיכשלו, אבל דעו שקיימת אפשרות להיאבק, להתעקש, לקום, להתגבר, לפעמים אפילו לנצח ולהמשיך הלאה".

אז איך הצליח להתמודד ג'ון או'לירי, הילד השרוף מתחילת הסיפור? הוא לא הפסיק להילחם. מטופלת ששכבה בחדר לידו סיפרה עליו לבתו של אחד מכוכבי קבוצת הבייסבול 'הקרדינלס'. הבת בתורה סיפרה על כך לאביה בעוד זה ישב באירוע צדקה לצד הכרוז של הקבוצה, ג'ק באק, שהחליט לעשות מעשה ובא לבקר את הילד הקטן בבית החולים. הוא נכנס לחדרו של ג'ון והכריז בקול גדול: "ילדון, קום! אתה הולך לחיות! אתה תעבור את זה. אל תפסיק להילחם. אנחנו עוד נעשה את 'יום ג'ון או'לירי' באצטדיון שלנו. אתה תראה!".

כמה ימים לאחר מכן באק חזר לביקור נוסף, והפיח תקווה נוספת בג'ון, שיכול היה רק לשמוע בשלב זה. ועדיין, חייו של הילד השרוף הקטן המשיכו להיות סבל טהור עוד ימים רבים. ג'ון התעורר יום אחד מניתוח וגילה שהרופאים נאלצו לקטוע את אצבעותיו בגלל נמק. הוא המשיך להילחם. אחרי חודשים של טיפולים מכאיבים בבית החולים הוא חזר סוף סוף הביתה, בכיסא גלגלים. בערב הראשון שלו בבית, אימו הכינה לו את הארוחה האהובה ואחותו הצעירה איימי לקחה מזלג, שמה עליו קצת עוף והתחילה להאכיל אותו. האם נזפה בה מיד: "איימי, תעזבי את המזלג! אם ג'ון רעב, הוא יאכיל את עצמו".

ברגע הזה, יספר ג'ון שנים אחר כך, הוא הבין שאין הנחות בחייו החדשים, שגם איש ללא אצבעות יכול לאכול עוף, אם הוא רעב מספיק להתאמץ ולמצוא דרך. הכרוז באק שלח לו בינתיים כדור בייסבול חתום על ידי אחד מכוכבי הקבוצה, והבטיח לשלוח עוד אחד כזה אם ג'ון יצליח לכתוב לשחקן הבייסבול מכתב תודה. לג'ון היה ברור שבאק יודע שהוא לא יכול להחזיק עט או להקליד, והוא שוב התאמץ וחיפש דרך. לאחר שהתגבר גם על המכשול הזה קיבל עוד עשרות כדורי בייסבול חתומים. "ג'ק באק", סיפר ג'ון או'לירי בספר שכתב שנים אחר כך, "אחראי במידה רבה על מי שאני כיום". ואכן, בקולו, במעשיו ובאמונתו האיש הזה, זר מוחלט, הציל אותו.

הילד, שהיה לנער, הדביק את הפער בלימודים ובהמשך אף חזר לאימוני ספורט מתונים. גופו עדיין מצולק, אבל פניו החלימו היטב. סיפור הגבורה הזה, שהחל בגראז' חרוך, הסתיים אחרי שנים של מאבק באיש מנצח, שמנגן בפסנתר, עושה סקי, משחק כדורסל, סופר מצליח ומרצה מבוקש. סיכויי מוות של 109%? הצחקתם אותו.

 

להתגבר על קשיים - 11 מרכיבי הליבה

לבחור בתקווה. הצעד שכל מסע התמודדות חייב להתחיל בו. כל תקווה, מסבירים ד"ר דיוויס ושרלי ג'טר, מתחילה בנקודת הבחירה, שבה אנחנו מבינים שמשהו השתבש, שאנו עומדים בפני מכשול, ואנחנו צריכים לקבל החלטה אם להינגף בפניו או להתחיל להילחם. התקווה משלבת בין הרוחני לשכלתני. בעת צרה, שניהם יחד מייצרים כוח התמודדות חזק ומשמעותי.

לגבש משפט הנעה. חשוב להשקיע בגיבוש מוטו שיסייע לנו במהלך הדרך ויזכיר לנו מאין באנו, למה קשה לנו עכשיו, ולאן אנחנו רוצים להגיע. משפט ההנעה הזה הוא כמו דלק. נניח שהחלטתם לנסוע לכיוון שנכון לכם. המכונית מגלמת את המשימה, ואילו ה-GPS מגלם את החזון, מאחר שהוא מסמן איפה נמצא היעד, מתווה את הדרך לשם וממליץ על דרכים שישפרו את מצבכם. משפט ההנעה שמאפשר לכם להמשיך הלאה, הוא הדלק במכל.

החזרה על מנטרה מסייעת גם להתמקד, להפחית מחשבות טורדניות, ולהשקיט את המלל הבלתי פוסק בראש, שעלול להסיט אותנו מהמטרה.

לבצע 'השקה'. זה הרגע שבו מותחים את הקו על החול, ואז עוברים לצדו השני ומתחילים את תהליך ההתקדמות במאבק מול המכשול. ג'טר וסמפסון ממליצים להציב תאריך יעד להשקה, כדי להתמודד עם הנטייה לדחיינות. השקה מוקדמת מדי עדיפה בהרבה על היסוסים ודחיות חוזרות ונשנות של היציאה.

האומץ להתחיל חשוב לא פחות מתוצאות המאבק. היציאה החוצה מבטיחה את הסיכוי לשינוי. נכשלתם? השיקו פעם שנייה. ושלישית. אתם כבר בדרך, וכל השקה רק מחזקת, משפרת יכולות ומוסיפה לניסיון.

לבנות צוות. אין התמודדות עם מכשולים גדולים ללא צוות תומך, חבורה של אנשים שיהיו שם בשבילכם, וידעו להחזיר אתכם לאיפוס ברגעים הקשים. בדרך כלל מדובר במשפחה או חברים, אם כי בעולם הרשתות החברתיות אלה יכולים להיות גם זרים גמורים. בהקשר הזה, ג'טר ודיוויס מצטטים את היזם בראד סוגרס, שטען כי "אנשים חכמים לצידך יכולים להציל אותך משנים של עבודה קשה - ומשגיאות". אילו אנשים כדאי להביא לצוות? בעיקר כאלה המצוידים בניסיון מוכח, עם כישורים שמשלימים את שלכם ומפצים על החולשות שלכם. לא פחות חשוב: הקפידו על גיוון בבחירה ואל תחששו, אפילו עודדו במידה מסוימת, אי הסכמה בתוך הצוות. מה שנכון להצלחה בעסקים נכון גם להצלחה בהתמודדות עם מכשולים אישיים קשים.

לפרוץ גבולות. בשלב הזה יש להגדיר מחדש את האפשרי בחיינו, על ידי העלאת הרף. דיוויס מספר שרוב האנשים בשכונה שלו הגיבו ב"על מי אתה עובד?", כשסיפר להם על כוונתו להיות רופא. הם 'הזכירו' לו גם ש"זה פשוט לא קורה לאנשים מהשכונה שלנו". למזלו, הוא ידע להרחיק מעליו את האנשים שמתעקשים להנמיך את הרף בשבילו, ולהתמקד במעטים שכן האמינו בו.

להפוך שלילי לחיובי. כאן אנו נדרשים להשתמש בכוח שלילי במהותו, כמו סבל או זעם, ככלי להתגברות על מכשולים. על דרך הדימוי, זה כמו אגרטל מנופץ: במקום לנסות להדביק את השברים או לאסוף ולזרוק הכול לפח כאילו כלום לא קרה, כדאי לנסות להדביק מהשברים משהו אחר, חדש.

באופן מעשי, כתיבה נחשבת אמצעי מצוין להתמודדות עם טראומות אישיות; אמירת תודה גם לנוכח אירועים ומצבים שליליים במהותם; לא לחשוב בסגנון 'הכול או לא כלום' - דווקא באזור האפור מתאפשרות פרספקטיבות חדשות; לא לקחת הכול באופן אישי - גישה כזו מאפשרת לראות דברים באופן אובייקטיבי וחיובי יותר; ולחגוג תמיד, גם את הדברים שלכאורה נראים קטנים. אל תוותרו, אל תגידו אולי זה לא חשוב - תחגגו.

לא לתת לפחד לנהל אותנו. מותר לפחד וצריך להכיר בקיומו של הפחד, אולם לא כדאי לתת לו לגרום לנו להימנע. הימנעות היא שיטה לא יעילה ואף מזיקה להתמודדות עם פחדים, מאחר שהיא רק מעצימה אותם. רמת החרדה הגבוהה שלנו נשמרת ואנחנו לא צוברים שום ניסיון בהתמודדות עם הפחד. המטרה בהתמודדות אינה השגת חיים נטולי פחד, אלא פיתוח יכולת להמשיך קדימה גם נוכח מצבים מאיימים.

להתמקד בכעס. שימוש נכון בזעם כאמצעי הנעה מאפשר, כדברי ג'טר וד"ר דיוויס, "לתדלק נשמות לוחמות". חשבו על הענק הירוק, האלטר אגו מלא הזעם שפורץ מהפיזיקאי ד"ר ברוס באנר. חשבו על דוד וגוליית, או אפילו על מחאת האתיופים. כשהוא נשלט ומנוהל, כעס יכול גם להפחית אלימות, לשמש כתמרור אזהרה, או לעודד פעולה נחושה נגד חוסר צדק.

לפרק לתתי משימות. אין כמעט מכשולים גדולים שניתן לעבור במהלך אחד. בדרך כלל נדרשת עבודה קשה וממושכת, תוך פירוק המשימה לתתי משימות ותת-תתי משימות - לפי סדר חשיבות, סדר כרונולוגי, מהקל לקשה או להיפך. דיוויס וג'טר מדגישים כי גם להנאה חלק חשוב באימוץ העבודה הקשה. כלומר, מומלץ לשמור על איזון בין מאמץ מרוכז לבין הפוגות המוקדשות להנאה ולמשחק.

להיפתח להשראה בלתי צפויה. אף פעם אין לדעת מתי ניתקע בדרך ללא מוצא, ומתי נזדקק באופן נואש למשהו כדי להפעיל שוב את הגלגלים. עניין ההשראה מתעתע, כי אי אפשר לתכנן אותה. חייבים פשוט להיות פתוחים, כדי לאפשר לה לצוץ.

להיות 'מעניקים'. נתינה מעצימה את ההערכה העצמית, ומעוררת תחושת מטרה. דייוויס וג'טר מצטטים מחקרים שלפיהם נתינה לאחרים עשויה להאריך את תוחלת החיים בעד עשר שנים, מאחר שאנחנו חשופים פחות לרגשות שליליים כמו עצב, פחד, חרדה ועוינות. או כפי שניסח את זה פעם פול מקרטני:
And in the end / The love you take /
Is equal to the love you make.

עוד כתבות

צילום: ap, AP23024601572019_e5rllq

וול סטריט סגרה את הרבעון הראשון הטוב ביותר מאז 2019; מדד S&P 500 שבר שיא חדש

שיא חדש גם לדאו ג'ונס ● סיכום הרבעון הראשון באירופה: השווקים עלו בכ-7% ● בלומברג: "שוק הקקאו קורס", וולס פארגו: "עליית המחיר תגולגל אל הצרכנים" ● מייסד בורסת הקריפטו FTX נידון ל-25 שנות מאסר ● הצמיחה בארה"ב עמדה על 3.4%, יותר מהצפוי ● ג'יי.פי מורגן: "אתם לא תדעו כשהירידות יגיעו" ● מחר "יום שישי הטוב" אין מסחר בוול סטריט ובמדינות רבות אחרות

המדינה החדשה שמצטרפת להליך נגד ישראל בהאג

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: רוב האמריקאים מתנגדים להמשך המלחמה, הממשלה הצרפתית מצהירה שלא סיפקה נשק לישראל מאז ה-7 באוקטובר, ואירלנד מצטרפת לתביעה נגד ישראל בהאג ● כותרות העיתונים בעולם 

חרדים בלשכת הגיוס / צילום: מיטב ודובר צה''ל

בג"ץ: לעצור תשלומים לישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים החל מה-1 באפריל

בג"ץ הוציא את צו הביניים בשל היעדר מקור חוקי להעברת התשלומים ● וכעת, מיום שני הקרוב יופסק התקצוב לתלמידי ישיבות שחייבים בגיוס ● השופטים אימצו עמדה מחמירה מזו של היועמ"שית ● התנועה לאיכות השלטון: "צו הביניים הזה מהווה צעד תקדימי בדרך לשוויון, וציבור המשרתים מודה לבית המשפט על החלטתו החשובה"

דם אברמוב בקמפיין בנק הפועלים / צילום: צילום מסך

בלי אסקפיזם ועם לוחם בשיקום, הפרסומת של בנק הפועלים היא הזכורה ביותר

פרסומת הבנק, שבה מככב הלוחם הפצוע אדם אברמוב, היא גם המושקעת ביותר עם כ–1.6 מיליון שקל ● מדירוג הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה עולה כי השבוע התברגו שתי פרסומות חדשות: מנורה מבטחים וטאצ' ● הפרסומת של ביטוח 9 היא האהודה ביותר גם השבוע

משה ארבל, שר הפנים / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

בעקבות חשיפת גלובס: השר ארבל קורא לנתניהו לאפשר כניסת פועלי בניין פלסטינים לישראל

שר הפנים מציין במכתבו: "גוברות ההערכות כי אלפי פועלים פלסטיניים מיהודה ושומרון מועסקים שלא כדין בענף" ● הוא קורא לראש הממשלה לבחון הסדרה של הכנסת הפועלים לישראל, בין היתר על ידי בחינה פרטנית של כל פועל והגבלת גיל

דובר צה''ל, תא''ל דניאל הגרי / צילום: דובר צה''ל

דובר צה"ל: בכיר בחמאס חוסל בביה"ח שיפא

נזק נגרם לחצר בית בשלומי אחרי רצף אזעקות בגליל המערבי • דיווח: ישראל תקפה אזור פעילות של חיזבאללה בדמשק, 2 נפצעו • בית הדין בהאג הורה לישראל להכניס סיוע לעזה ללא הגבלה • מוקדם יותר: פצוע בינוני בפיגוע ירי בכביש 90 מצפון ליריחו • עדכונים שוטפים

מערכת ReDrone של אלביט / צילום: אלביט מערכות

הנקמה של פוטין בהודו, ומערכת יירוט הרחפנים החדשה של אלביט

אלביט הציגה ללקוחות אירופאיים את מערכת היירוט המתקדמת שלה, אלג'יריה מצאה מענה בסין מול עוצמת המל"טים מתוצרת ישראל, ארה"ב שמה את מבטחה בלייזר, והנקמה של פוטין בראש ממשלת הודו • השבוע בתעשיות הביטחוניות

מנכ''ל האוצר שלומי הייזלר בוועידת מרכז הנדל''ן באילת / צילום: נאו מדיה

מנכ"ל האוצר נגד מנהל רשות המסים: "מס דירה שלישית ירחיק משקיעים משוק הנדל"ן"

לפי מנכ"ל האוצר, שלומי הייזלר, החזרת "מס דירה שלישית" כבר בתקציב הקרוב לא נמצאת על הפרק ● על הביקורת שהעביר ינקי קוינט בכנס התשתיות של גלובס בשבוע שעבר, הוא עונה: "אמירות חמורות ואין בהן דבר וחצי דבר. באוצר יש אנשים מופלאים" ● וזו התוכנית שלו למלא את קופת המדינה, נוכח הגירעון המחמיר

אייל בן סימון, מנכ''ל הפניקס / צילום: יחצ ענבל מרמרי

ביום האחרון לפני הפקיעה: מנכ"ל הפניקס אייל בן סימון מכר מניות

מנכ"ל הפניקס וסמנכ"ל הכספים שלו מימשו יחד 170 אלף אופציות במחיר של 37.48 שקל למניה ● המימוש בוצע יום לאחר שהחברה דיווחה על תוצאותיה הכספיות לשנת 2023, רווח של 1.1 מיליארד שקל המשקף תשואה להון של 10.5%

ביתן של קבוצת צ'אנגן בתערוכת מכוניות בסין / צילום: ap, Ng Han Guan

קבוצת הרכב השלישית בגודלה בסין בדרך לישראל

משלחת בכירה של צ'אנגן (Changan) סינית נערכת לייצא לישראל, הכניסה של החברה לישראל היא חלק ממהלך ההתרחבות הגלובלית שעליו הכריזה השנה ● מרצדס E קלאס והקרוסאובר של פורד: הדגמים החשמליים שבדרך ● השבוע בענף הרכב

גזירת סרט בפתיחת משרדי ASI, חברת הבת בהודו יחד עם שגריר ישראל בהודו, נאור גילאון / צילום: תעשייה אווירית

מתחת לרדאר: התעשייה האווירית הקימה חברה בת בהודו

התעשייה האווירית השיקה השבוע את חברת הבת ההודית שלה בניו דלהי ● החברה הוקמה במסגרת שיתוף הפעולה בין התעשייה האווירית לבין DRDO, גוף המחקר והפיתוח בנושאי הגנה של ממשלת הודו

אסדת קידוח ''לוויתן'' / צילום: אלבטרוס

במשרד האנרגיה בוחנים: הקמת מתקן להנזלת גז בהשקעה של 7 מיליארד דולר

חלק משמעותי מיצוא הגז של ישראל תלוי היום במצרים, ומתקן הנזלה יאפשר יצוא לרחבי העולם כדי לבזר את הסיכונים ● מי יממן את עלויות ההקמה האדירות?

קבוצת רוכבי אופניים עם טל ברודי. מימין: ריבה פרידמן בורוביק / צילום: דבורין תקשורת

מקבוצות אופניים ועד קבלת פנים בחזרה לבית: הארגון שמלווה מפונים במלחמה

מאז פרוץ המלחמה מלווה ארגון "הרוח הישראלית" אלפי משפחות של מפונים, ואף גייס תרומות בהיקף של 2.5 מיליון שקל ● מ"מ המנכ"לית, ריבה פרידמן בורוביק: "האתגר הגדול הוא שיקום הקהילות"

מנכ''ל NICE, ברק עילם / צילום: CRC Media

מלך השכר של ת"א: המנכ"ל שהרוויח כ-90 מיליון שקל ב-2023

עיקר התגמול של מנכ"ל נייס ברק עילם – הוני ● במשך שנותיו כמנכ"ל נייס צבר תגמולים בהיקף של כ-460 מיליון שקל לפי שער החליפין הנוכחי ● שכר של כ-17 מיליון שקל למנכ"ל אלביט אשתקד

יו''ר הפדרל ריזרב, ג'רום פאוול / צילום: Associated Press, Nathan Howard

ארה"ב: מדד הליבה של ההוצאה לצריכה פרטית ירד ל-2.8%, כצפוי

מדד ה-PCE החודשי ירד ל-0.3% לעומת 0.5% בחודש שעבר ● מזרחי טפחות: "אי ההפתעה תומכת להערכתנו בתוואי הפד הנוכחי" ● היום חוגגים את יום שישי הטוב, ולכן לא יתקיים מסחר בבורסות אירופה ובוול סטריט ● מחיר הזהב זינק במרץ ב-9.8% ● אמש ננעלה וול סטריט בירוק, מדד ה-S&P 500 שבר שיא בפעם ה-23 מתחילת השנה

חצי שעה של השראה. ערן גפן בשיחה עם ינון קוסטיקה / צילום: עומר הכהן, מנחם רייס

המייסד של החברה בעלת הצמיחה המהירה בעולם מגלה את הסוד

הסטארט-אפ הראשון שהקימו נמכר למיקרוסופט, חברת אבטחת הענן שלהם מכניסה 350 מיליון דולר בשנה, ורק החודש הם עשו עסקת ענק נוספת ● ינון קוסטיקה, שותף-מייסד ב-Wiz, בשיחה עם ערן גפן על הדרך שלו ושל שותפיו, שהתחילה על האוטובוס בדרך לבקו"ם, הרגע שבו הבינו איך הם הופכים את השוק והטריק שמאפשר להם לעבוד בצוות ● חצי שעה שלה השראה

מנות במחתרת התאילנדית / צילום: דניה ויינר

אחת המסעדות התאילנדיות הטובות בישראל מסתתרת בכלל בחצר של בית

עגלת קפה שמגישה מאפה פיסטוק נדיר, מרכז הוליסטי שגם הציניקנים יתמסרו לו, מיזם אמנות נשי ומסעדה שאפשר למצוא בה בננה לוטי משובחת ● יום בפרדס חנה כרכור

חיילים צרפתים מפטרלים בפריז / צילום: Reuters, Benoit Tessier

באירופה מתכוננים לאירוויזיון ואולימפיאדה תחת חשש כבד מחטיפות ופיגועים

אירוויזיון במאלמו, אליפות היורו בגרמניה ואולימפיאדה בפריז: שורת האירועים ההמוניים באירופה הקיץ, במקביל למלחמה בעזה והסיכון הגבוה לטרור איסלמי, מעלים את הכוננות בה לשיאים חדשים ● האמצעים שעל הפרק: שימוש ברחפנים והחזרת הנוכחות המשטרתית בגבולות

הפגנת חרדים נגד גיוס בני ישיבות,ירושלים / צילום: Reuters, Ammar Awad

מהתקציבים שייעצרו ועד לדיוני החירום באוצר: כל מה שכדאי לדעת על הצו הדרמטי בנוגע לחוק הגיוס

בהתאם לצו הביניים שהוציא בג"ץ, תקצוב הישיבות שתלמידיהן לא מתגייסים ייעצר כבר בשבוע הבא ● בשלב זה, התמיכה בכ-44 אלף תלמידי ישיבות צפויה להיעצר ● באגף החשב הכללי במשרד האוצר, שאמונים על ביצוע התשלומים מתקציב המדינה, מתכוונים ליישם את הצו במועד ● איך זה יעבוד? גלובס עושה סדר

קרן כהן חזון, מנכ''לית ובעלת השליטה בתורפז / צילום: ששון משה

תורפז רוכשת יצרני חומרי טעם בלגית-גרמנית תמורת 48 מיליון דולר

תורפז צפויה לרכוש את קבוצת קלאריס & ווילך באמצעות חברת הבת שלה - פיט ● החברה מייצרת חומרי הגלם היחודיים לתחום הבשר והאפייה ומחזור המכירות שלה הסתכם ב-35.1 מיליון דולר ב-2023