מייגן מרקל / אינפוגרפיק: גטי אימג'ס
בשבועות האחרונים הממלכה הבריטית סוערת, ולא רק בגלל הברקזיט או הבחירות הכלליות שהוקדמו. הדוכס והדוכסית מסאסקס, הנסיך הארי, 35, ורעייתו מייגן מרקל, 38, נטלו לעצמם שישה שבועות ללא חובות מלכותיות, כדי לשהות בלוס אנג’לס בסמוך לאמה של מרקל במה שכינו ‘much needed family time’. המהלך הזה הותיר מדינה שלמה תוהה האם אין זה אלא צעד ראשון לקראת ביסוס בית נוסף מחוץ לבריטניה, או יותר מכך, התנתקות מוחלטת ממשפחת המלוכה, לפחות במובן הרשמי של ההשתייכות אליה, הכוללת מסורת ארוכה של זכויות וחובות.
לחופשה המדוברת קדם סרט דוקומנטרי שבו נחשף עד כמה שחקה השנה האחרונה, בעיקר עקב המתקפה על מרקל מצד התקשורת הבריטית, את חוסנם הנפשי של בני הזוג, ופגעה בהם. מרקל, שכבשה לבבות רבים בממלכה ומחוצה לה על היותה הדמות הצבעונית שהיא, ביותר ממובן אחד, ובזכות פועלה הפמיניסטי, הצליחה גם לקומם עליה רבים. זאת, בעיקר, כאשר התעקשה להתבטא ולהטיף בנושאים פוליטיים כמו ענייני האקלים, בעודה מנהלת אורח חיים ראוותני.
אמרו עליה שהיא צבועה ומתייפייפת, קפריזית ומתערבת בעניינים לא לה, ובעיקר לא שומרת על האיפוק והפאסון הראויים למעמדה. האם הארמון מוכן לניעור מהסוג הזה? האם החברה הבריטית מוכנה? והאם אפשר בכלל להיות מנהיגה חברתית אמיתית כשאת בת מלוכה מורמת מעם?
במקום הכי נמוך
מרקל היא עוף שונה מזה שרגילים אליו במשפחה המלכותית: היא חמה, דעתנית, מעגלת במרץ את פינות הפרוטוקול המלכותי ופמיניסטית מוצהרת. למעשה, היא הייתה כזאת עוד לפני שידעה לדברר את פעילותה במונחים של אג’נדה. כזכור, כבר בגיל 11 פעלה בהצלחה נגד פרסומת שוביניסטית של פרוקטר אנד גמבל. עם נישואיה להארי היא קיבלה גם מהארמון את ברכת הדרך: באתר המלוכה הרשמי שבו מופיעה הביוגרפיה של חברי המשפחה נכתב כי היא ‘עתידה לנצל את תפקידה כדי לקדם סוגיות פמיניסטיות’.
לא בכדי, החתונה של השניים נחשבת למודרנית ביותר בהיסטוריה המלכותית. עוד בהודעה שהוציא הארמון לפני האירוע הוכרז כי הנסיך צ'ארלס ‘ילווה’ את מייגן, ולא ‘ימסור’ אותה, כפי שהיה נהוג עד אז לומר, והטרמינולוגיה אינה מקרית. בנוסף, השמיטה מייגן את המילה ‘ציות’ משבועת הנישואים, ואל הטקס הגיעה במכונית עם אמה, ולא עם אביה, כמקובל. ואם כל זה לא מספיק, היא גם התעקשה לדבר במהלך האירוע, אף שמסורתית רק הגברים במשפחה היו אמונים על הנאומים.
זו הייתה רק יריית הפתיחה. לאחר נישואיה היא הפכה לפטרונית של ארגונים נוסח ‘סמארט וורקס’, המייעץ לנשים המצויות תקופה ארוכה מחוץ לשוק העבודה, ונוכחותה הורגשה היטב בכל אירוע פמיניסטי משמעותי, כמו חגיגות 125 שנה למתן זכות הבחירה לנשים בניו זילנד, או יום הנערה הבינלאומי.
עד כאן זה פשוט, אפשר להתייחס לזה אפילו בסוג של ביטול: חברה בכירה במשפחת המלוכה, צעירה, רהוטה ואטרקטיבית, שמצהירה על אג’נדה לקידום נשים, קל וחומר שתוזמן לעטר את האירועים הנכונים. אלא שמרקל, בת לאם שחורה ואב לבן, בעלת מודעות עמוקה לפוליטיקת הזהויות המעמדית, לא נשארה לשכשך בפמיניזם הליברלי הפוטוגני הזה. עושה רושם שהיא משתמשת במודע בנכסים המסורתיים ובעניין שסביבה, כדי להביא לקדמת הבמה דווקא את השקופים והמוחלשים על רקע מעמדי ואתני, ומבליטה את אלו שהצלחתן פחות מובנת מאליה.
לפני כשנה, למשל, כשנאמה בניו זילנד, הדגישה כי "הסופרג’יסטיות לחמו לטובת פמיניזם, אבל פמיניזם זה בעצם צדק. הסופרג’יזם לא נוגע רק לזכות ההצבעה לנשים, אלא גם לזכות האדם הבסיסית של כולם, כולל אלו שצומצמו על רקע גזע, אתניות, מגדר או נטייה".
כשלקחה חלק בעריכת גיליון ספטמבר של ה’ווג’ הבריטי כעורכת אורחת, הראשונה ב-103 שנות קיומו, ונדרשה לבחור 15 נשים משפיעות שיוצרות שינוי, בנתה מנעד רחב ומגוון של נשים מצבעים ומרקעים שונים. לצד דמויות כמו ראש ממשלת ניו זילנד, ג’סינדה ארדרן, ופעילת האקלים, גרטה טונברג, הוצבו גם המתאגרפת והדוגמנית הסומלית רמלה אלי, השחקנית המקסיקנית, הפעילה למען זכויות נשים, סלמה הייק, והדוגמנית הדרום סודנית המצליחה והפליטה לשעבר, אדוט אקש.
בסרטון שאותו ליוותה בקולה ביום הנערה הבינלאומי, אמרה כי "לכל נערה יש פוטנציאל, היא הבטחה, ויש לה את הזכות ללמוד, להישמע, להתגלות, להיות בדיוק מה שהיא". לצד האירועים הגדולים היא בוחרת לגעת בנשים גם במקומות הכי נמוכים שלהן. כשהגיעה בנובמבר האחרון לחנוך סניף חדש של מאפיית ‘לומינרי’, רשת שרווחיה מוקדשים לקורבנות תעשיית המין, אמרה לאישה שפגשה שם: "אנחנו כולנו יצורים פצועים שצריכים להירפא" - שום ריחוק מנומס או איפוק בריטי אופייני.
לכן, לא ממש מפתיע שאחד היעדים המועדפים על הארי ומייגן הוא יבשת אפריקה. זהו מקום לא אופייני לפתיחתו של סיור מלכותי, במיוחד כשבוחנים את האזורים שבהם ביקרו, אשר מתאפיינים באלימות קשה ומגפת אונס של נשים. הביקור החל במטה ארגון שמלמד אזרחים על זכויות האדם שלהם, ומלמד נשים טכניקות להגנה עצמית. לאחר מכן נעמדה מרקל מול נשים מקומיות, ואמרה בסולידריות: "אני כאן כאמא, כאישה צבעונית, כאחות". היא חיבקה אותן, נגעה בהן, ודיברה ישירות ובגובה העיניים. ההתנהלות הזאת הופכת את מרקל לאהובה על רבים.
היא מהווה מודל להזדהות, ומצליחה לקרב אל בית המלוכה קהלים שעד כה לא חשו כלפיו זיקה כלל. הדעה הרווחת היא כי הארי ומייגן הרחיבו את העניין במשפחת המלוכה בקרב נשים, משפחות מעורבות וקבוצות אתניות שונות. יש אף כאלה שאומרים כי איש לא תרם בעת האחרונה לפופולריות של בית המלוכה הבריטי כפי שעשתה מרקל. האתגר הגדול ביותר של הארמון בימינו הוא להישאר רלוונטי, וכדי להצליח בכך הוא מנוהל ממש כמו ארגון. בני המלוכה מקדישים זמן ותשומת לב לסקרים ולדעת הקהל. מרקל מרעננת את הארמון עוד לפני שעשתה דבר. העובדה שהיא נוגעת באנשים בצורה כה רגשית רק מחדדת את זה.
פורנו רגשי מיותר
אלא שבמקביל לאהדה הזאת הפכה מרקל גם לאחת הדמויות המבוקרות ביותר בממלכה מאז ומעולם. רשימות מדוקדקות של כל חריגה שלה מהפרוטוקול המלכותי מתפרסמות תדיר, היא הואשמה בצביעות ובקפריזיות, ראיונות שנערכו עם בני משפחתה מעבר לים העלו תהיות על יחסים בעייתיים, וכתבות שלמות הוקדשו ליחסיה העכורים עם חברים במשפחת המלוכה בכלל, ועם גיסתה קייט מידלטון בפרט. היא אף הואשמה בקרע שבין הנסיכים. הדואליות ביחס כלפיה באה לידי ביטוי בסקר שנערך לאחרונה בבריטניה, ובו השיבו 55% מהנשאלים כי מרקל ‘טובה’ למשפחת המלוכה, אבל 40% מהם טענו כי היא צבועה.
במיוחד העלתה מרקל את חמתם של המבקרים כאשר הטיפה על שינויי האקלים, ואמרה כי הארי והיא החליטו להביא לעולם ‘מקסימום’ שני ילדים במטרה לשמור על הכדור, כשבמקביל טסו השניים מספר פעמים במטוסו הפרטי של חברם אלטון ג’ון. אמנם היה ניסיון לטעון כי הדבר נעשה מטעמי בטיחות, אולם הטיעון קרס כאשר בדיוק באותם ימים נצפו הנסיך וויליאם, רעייתו קייט ושלושת ילדיהם, מסתפקים בטיסת לואו קוסט של איזיג’ט. כמה שבועות אחר כך כבר עלתה מרקל על טיסה מסחרית לניו יורק, כדי לפרגן לחברתה הטניסאית סרינה ויליאמס באליפות ארה"ב הפתוחה.
עדות נוספת לכך שהביקורת לא הותירה את מרקל אדישה ניתנה בסרט שבו השתתפה לאחרונה. "אני לא חושבת שמישהו יוכל להבין עד כמה זה קשה", אמרה שם. "לא היה לי מושג שכך יהיה. כשפגשתי את בעלי, החברים הבריטים שלי אמרו לי ‘הוא בטוח נהדר, אבל אל תעשי את זה, כי הצהובונים הבריטים יהרסו לך את החיים’. אבל אני נאיבית, אני אמריקאית, לנו אין את הדברים האלה, לא הבנתי על מה הם מדברים. אז כן, זה מורכב".
כשנשאלה על האפקט הפיזי והמנטלי של הדברים השיבה: "כל אישה, במיוחד בהיריון, היא פגיעה, ואז כשיש לך תינוק חדש, וכשיש לך את זה בנוסף להיותך רעיה חדשה ואמא חדשה - זה עניין אמיתי להתמודד אתו. ותודה ששאלת, לא הרבה שואלים אם אני בסדר". כשתהה המראיין האם תצליח להמשיך ולהתמודד עם הלחץ, השיבה מרקל כי "זה לא מספיק ‘לשרוד’ משהו, זו לא הפואנטה בחיים", והוסיפה כי הדברים שהיא חווה מייצרים "נזק פנימי אמיתי".
מרקל אולי קיוותה שפתיחות הלב שלה תגרוף אהדה, אלא שמבקריה רואים בזה דווקא פורנו רגשי שלא הולם את מעמדה, והוכחה נוספת לחוסר השתלבותה בממלכה. "מה שיש לנו כאן הוא מה שאוסקר ויילד קורא לו ‘שני אנשים מופרדים על ידי שפה משותפת’ - לא השפה האנגלית, אלא השפה של החיים הציבוריים", נכתב עליה. "באמריקה, ובהוליווד בפרט, דיבורים על הרגשות שלך נחשבים להוכחה לקיומה של אישיות אותנטית. בבריטניה זה הפוך: אנחנו מעריכים איפוק ואצילות. למעשה, אנחנו נבוכים נוכח הצגת רגשות ודרישה לתשומת לב".
"את לא יכולה להיות חלק ממשפחת המלוכה ופוליטיקאית יחד, יש בזה יותר מדי צביעות", תקף אותה פאנליסט בריטי באחד מערוצי הטלוויזיה. "מה הצעד הבא? היא תתחיל לתת חוות דעת על הברקזיט? היא גם סירבה לפגוש את דונלד טראמפ כשהיה כאן, אסור לה לעשות דבר כזה". כשאחת המשתתפות האחרות בפאנל, אמריקאית במקור, טענה כי "זאת הדרך האמריקאית לעשות דברים", התשובה הייתה שעל מרקל להסתגל לדרכה של הממלכה, ולא להיפך.
חיזוק בלתי צפוי קיבלה מרקל דווקא מ-72 חברות פרלמנט מרחבי הקשת הפוליטית, שהניחו את המחלוקות ביניהן בצד כדי להתאחד איתה בסולידריות נשית אל מול התקשורת. "לעתים קרובות סיפורים וכותרות חדרו לפרטיותך והכפישו את דמותך", הן כתבו לה במכתב פתוח שהתפרסם במדיה, "אנחנו מצפות מהתקשורת למספיק יושרה כי לדעת מתי לפרסום יש ערך, ומתי הוא פוגעני ללא סיבה".
אולי אם הייתה שומרת על פרופיל נמוך ולא מתעקשת להביע את דעתה גם בנושאים פוליטיים, הלחץ היה מתמתן והיא לא הייתה מואשמת בצביעות. מצד שני, יש המייחסים את גובה הלהבות לגזענות פשוטה: לא רק התבטאויותיה מקוממות עליה את הציבור, הם טוענים, אלא העובדה שמלכתחילה לא הייתה הליהוק הבנאלי והמתבקש לתפקיד. משזכתה בו, היא נדרשת לסטנדרטים מחמירים יותר.
כך או כך, על מבקריה של מרקל לזכור כי הארמון אינו משכנו הטבעי של הצדק החברתי. זהו פרדוקס שלא ניתן ליישב, ומי שתר אחר צדק כזה, מוטב שיחשוב מחדש על נחיצותו של בית המלוכה בכלל. הארמון הינו מקור למסורת, אולי גאווה לאומית, נוסטלגיה לעת מצוא ובידור טוב. לצפות ממנו לערכי שוויון וחזון עממי - אולי פחות אפשרי. אפילו אם הדוכסית החדשה בשכונה היא אקטיביסטית, גרושה לשעבר, שחקנית אמריקאית וחצי שחורה.
"פמיניזם מוגבל"
חוקרת המגדר, ד"ר כנרת להד: "יש במייגן ממד רענן וחדש, שלוקח בחשבון נשים מוחלשות, ולא מדבר רק על ‘גירל פאואר’"
האם מייגן מרקל יכולה להתנהל כבת מלוכה, ולהיחשב מנהיגה פמיניסטית?
"היא יכולה להיות פמיניסטית בממדים מסוימים, אבל לא בממדים אחרים", אומרת ד"ר כנרת להד, חוקרת מגדר מאוניברסיטת תל אביב. "מרקל מציעה פמיניזם שיש בו ממד רענן וחדש, כזה שלוקח בחשבון נשים מוחלשות, ולא מדבר רק על ‘גירל פאואר’ או מתייחס רק לנשים שהצליחו ברפואה או עסקים.
"בביקור שלה בדרום אפריקה היא פגשה נשים שלרוב לא נמצאות בחזית, והתקשורת לא מתמקדת בהן. אפילו עצם ההצהרה שלה שהיא אישה פמיניסטית אינה מובנת מאליה, והזיהוי שלה כפמיניסטית מגיל צעיר מאוד חשוב.
"לעומת זאת, כשהיא והנסיך יצאו בהכרזה שהם יביאו לעולם רק שני ילדים לטובת האקלים, ובו בזמן טסו במטוס פרטי, היא הפגינה צביעות וחוסר רגישות מעמדית. משבר האקלים פוגע בקבוצות חלשות, ועשירי העולם נוסעים במטוסים פרטיים כאילו אין מחר. מלחמה מעמדית היא חלק בלתי נפרד מפמיניזם. הסדר המלוכני הוא מעמדי, וגוזל הרבה מאוד תקציבים.
"מצד אחד היא מנצלת את מעמדה כדי להאיר קבוצות מוחלשות, ומצד שני, להשתייך למוסד הזה זה סוג של צביעות. כשמישהי כמו מרקל מצטרפת למוסד דכאני כמו בית המלוכה, ובמיוחד במציאות של אי שוויון הולך וגובר, המשמעות היא שהפמיניזם שלה הוא חלקי ומוגבל".